תא (ת"א) 19187-03-12 אויגן פיהוף (Eugene Viehof) נ' עירא דביר - חלק 7

תנאים להיתר ההמצאה מחוץ לתחום

80. להלן אבחן את שלושת התנאים שנקבעו בפסיקה: קיומה של חלופה לפי תקנה 500 לתקנות, קיומה של עילת תביעה ראויה לדיון, ושאלת נאותות הפורום.

קיום עילת המצאה

81. בשלב הראשון בבחינת בקשה להיתר מתן המצאה על מבקש היתר ההמצאה, קרי המשיבים, להראות כי עניינם נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה, המנויות בתקנה 500 לתקנות. נפסק כבר בעבר כי בשלב דיוני זה, עוד טרם נדונה התובענה לגופה, אין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו, וכי עליו להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" (ראו ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE ELCTRONICS LTD (מיום 4.9.07).
82. בנסיבות אלו יש לבחון האם מתקיימים התנאים להמצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנות 500(7) ו- 500(10) לתקנות, מכוחן התקבלה בקשת המשיבים להיתר המצאה.
83. תקנה 500(7) קובעת כי בית המשפט רשאי להמציא כתב בית דין אל מחוץ לתחום השיפוט, כאשר התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. לעניין זה טענו המשיבים כי המבקש נטל חלק פעיל בפירוק מונלייט, פירוק אשר התרחש בישראל, וכי הוא בעל השליטה ב- JKV והרוח החיה מאחורי המעשים המתוארים בכתב התביעה, ולקח חלק באחד המעשים העיקריים המבססים את כתב התביעה והוא פירוקה של החברה בישראל. כמו כן הוא זה שכוון את מעשי הנהלת החברה והדירקטורים במטרה להשתלט על נכסי החברה ולהביא לנישול בעלי מניות הרוב, כאשר מרבית מעשים אלו בוצעו בישראל.
84. לעניין תקנה 500(7) לתקנות נקבע כי אין די בקרות הנזק בישראל אלא נדרש כי המעשה או המחדל אירעו בישראל (ראו רע"א 8195/02 שטרית נ' SHARP CO, פ"ד נ"ח (1) 193). עוד נקבע בפסיקה כי הדרישה למעשה או מחדל מתייחסת לבעל דין שאליו מתבקשת ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט (ראו ע"א 565/77 מזרחי נ' NOBELS EXPLOSIVES, פ"ד ל"ב (2) 115).
85. בנסיבות העניין אני מקבלת את טענת המבקש כי אין תחולה לתקנה 500(7) לתקנות, שכן אף כי הנזק, שהוא פירוקה של החברה, בוצע בישראל, הרי שאין חולק כי המבקש לא היה בארץ, וכל פעולותיו בעניין זה נעשו בחו"ל. באשר לטענה כי המבקש כוון את מעשיהם של יתר המשיבים והוביל באמצעותם לפירוקה של החברה, אזי לא מצאתי כי טענה זו של ביצוע באמצעות אחרים הוכרה בפסיקה מחייבת, כנימוק המצדיק קבלת בקשה להיתר המצאה לחו"ל.
86. באשר לטענת המשיבים כי חקירת המבקש נעשתה בישראל והמבקש נחקר באמצעות שימוש בווידאו קונפרנס ואף השתתף באמצעי אלקטרוני בישיבות דירקטוריון, לעניין זה הפנו המשיבים לפסק הדין בעניין אשבורן לעניין שליחת דואר אלקטרוני בחו"ל ופתיחתו בישראל לצורך תחולת תקנה 500(7). בשים לב כי הטענה לפיה שיחות הווידאו קונפרנס לא הועלו על ידי המשיבים בבקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום כנימוק המצדיק היתר המצאה, לא מצאתי מקום להידרש לטענה זו, המהווה הרחבת חזית.
87. יחד עם זאת אני סבורה כי בעניין זה חלה תקנה 500 (10) קובעת: "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
88. לצורך הבחינה, האם בעל הדין הזר הוא בעל דין "דרוש" או "נכון", יש לשאול את השאלה ההיפותטית הבאה: אילו שני בעלי הדין, המקומי והזר, היו יושבים בתחום המדינה, האם היו שניהם צדדים נכונים לתביעה? (ראו: ע"א 98/67 ליבהר נ' "גזית ושחם", פ"ד כא (2) 243 (1967)). בפסיקה נוסחו שני מבחני משנה לשאלה זו, בהנחה שמקום מושבו של הצד הזר היה בארץ: האם היה בית המשפט מוסמך לברר את התביעה נגדו; והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר יחד עם התביעה נגד הצד היושב בארץ. כן על בית המשפט לבדוק, האם למבקש היתר ההמצאה יש "תביעה ראויה לטיעון" כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר (ראו רע"א 3872/04 ד"ר נחמן וילנסקי נ' Metallurgique de Gerzat S.A, פ"ד נט(1) 24 (2004)).יש לבחון האם קיימת הצדקה עניינית להיתר המצאה לבעל הדין הזר, באופן שלא יימצא כי התביעה כנגד הנתבע הישראלי היא שולית ומשנית, והוגשה רק בכדי לאפשר את המצאת ההזמנה לדין לנתבע העיקרי, שהוא הנתבע הזר.
89. במקרה הנדון התביעה הנדונה היא תביעה שכנגד, במסגרתה ניתן היתר המצאה למבקש, ואין חולק כי התביעה הוגשה נגד הנתבעים שכנגד, אשר התביעה הומצאה להם בתחום המדינה.
90. באשר לשאלה האם התביעה הוגשה נגדם כהלכה, טוען המבקש כי קיים ערעור על המחאת זכות התביעה למשיבים. לעניין זה, ובשים לב כי בקשת JKV לעיכוב ביצוע ההליכים עד להכרעה בערעור נדחתה בהחלטת כבוד השופט אורנשטיין מיום 7.11.13, הרי שבשלב זה וכל עוד לא עוכבו ההליכים במסגרת התביעה שכנגד, יש לראות בתביעת המשיבים כתביעה שהוגשה כהלכה נגד יתר הנתבעים בתביעה.
91. באשר לטענת ההתיישנות, אשר לטענת המבקש קיימת גם ליתר הנתבעים, אזי וכפי שקבעתי לעיל, טענה זו תוכרע במסגרת ההכרעה בהליך העיקרי ואין מקום להכריע בה בשלב זה. לעניין זה ראו החלטת השופטת אביגיל כהן מיום 18.3.05, בבקשת הנתבע שכנגד 3, מר ולדמן לסילוק התביעה נגדו על הסף.
92. באשר להיותו של המבקש בעל דין "דרוש ונכון", אזי השתכנעתי, כי המבקש הוא בעל דין דרוש ונכון בעניינו, וכי לו היה יושב בארץ היה בית משפט זה מוסמך לנהל התביעה כנגדו יחד עם התביעה שכנגד שהוגשה נגד יתר הנתבעים, וזאת בשים לב לעילות התביעה נגד הנתבעים שכנגד המבוססות על אותה מסכת עובדתית, על עילות התביעה נגד המבקש, כאשר הטענה נגדו היא כי הוא זה אשר היה הרוח החיה מאחורי המעשים המתוארים בכתב התביעה והמיוחסים למבקש יחד עם יתר הנתבעים שכנגד.
93. עוד אוסיף, כי לא מצאתי כי במקרה הנדון, עילות התביעה נגד יתר הנתבעים, ואף המבקש לא טען זאת, היא שולית או משנית ונועדה אך לצורך הגשת התביעה נגד המבקש.
94. באשר לעילת התובענה, אזי ובהתאם לפסיקה במסגרת ההליך של היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט :"על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון" (עניין Seaconsar; ראו גם צ'שייר ונורת', עמ' 312). הסיבה לכך היא, שמשבא המבקש בגדרי תקנה 500, ומתקיימת עילת המצאה מסוימת, אין סיבה שבית המשפט ינהל דיון ארוך לגבי עילת התובענה עצמה, ואין סיבה שיטיל על המבקש נטל כבד, בשלב של הליך מקדמי זה (עניין Seaconsar, עמ' 454). כלומר, אין להפוך את הדיון בהיתר ההמצאה לדיון מלא ומקיף בעילת התובענה, כפי שעוד ייעשה בגדר ההליך העיקרי, אם היתר ההמצאה יעמוד על כנו".(פסק דין אשבורן, סעיף 7).
95. במקרה הנדון העלו המשיבים כאמור טענות חמורות ביחס להתנהלותו של המבקש, בשיתוף הנתבעים שכנגד, אשר הובילה לפירוקה של החברה, ואשר נתמכו בדוח המפרק, אשר אף הוא הביע חוות דעתו ביחס להתנהלותו של המבקש. דביר נחקר על תצהירו ולא מצאתי כי היה בחקירתו, כדי להצביע על כך, כי במקרה הנדון המדובר בתביעה טורדנית או תביעת סרק אשר אין מקום לנהלה.
96. במקרה הנדון בחר המבקש שלא לתמוך את בקשתו בתצהיר מטעמו כך שאין בפני ראשית גרסתו של המבקש לעניין הטענות המועלות נגדו בכתב התביעה, ועל כן אף לא מצאתי כי זה הצליח להעמיד גרסה המטילה ספק בעילת התביעה נגדו או משכנעת כי היא תביעת סרק המשוללת יסוד.
97. באשר לטענות אשר הועלו על ידי המבקש, לרבות טענות לעניין התיישנות, היעדר עילה/יריבות, אזי וכפי שציינתי לעיל, המדובר בטענות הדורשות בירור עובדתי וייעשו במסגרת ניהול ההליך, ולא במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה.

"פורום נאות"

98. בנסיבות אלו יש לבחון גם את טענתו של המבקש כי ישראל אינה "הפורום הנאות" לבירור התובענה.
99. ההלכה הפסוקה בטענת "פורום לא נאות" סוכמה בבית המשפט העליון ב-ע"א 3999/12  אלצר בע"מ נ' LINAK A/S 20.11.14), כך:

"לצורך בחינת תחולתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות יש לבחון האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. במסגרת דוקטרינה זו מבקש בית המשפט לצמצם את התופעה של "Forum Shopping" - בחירה של בעלי דין במקום ההתדיינות בהתאם לנוחותם, ואשר לתפיסתם ייטיב עם סיכוייהם, זאת תחת פניה לפורום שהוא "טבעי" לתביעה (ראו...). מבחן זה מוכרע בהתחשב ב"מירב הזיקות" הרלבנטיות. יש אף לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך, ולשקול שיקולים ציבוריים, לרבות מהו הפורום שיש לו "עניין אמיתי" לדון בתובענה (...). בית המשפט יתחשב בטיבו של הסכסוך, במקום הימצאו של הפורום החלופי ובקשר בין הצדדים או עילת התביעה לבין פורום זה, בדין החל על הסכסוך, ביעילות ההליך, באפשרות שבידי התובע לזכות בדיון נאות במדינה זרה, במהות ההליך ובתכליתו... "בחינת מכלול הזיקות לאור מכלול הנסיבות תכריע בכל עניין ועניין אם הסוגיה רחוקה מדי מהפורום - וקרובה מספיק לפורום אחר - כדי להצדיק סירוב להפעיל סמכות שכבר הוקנתה מכוח מעשה ההמצאה" (ס' וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי (כרך א') תשע"ד, 57...; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 11, תשע"ג-2013, 80-77, המציין כי גם לאחר שפחת כוחה של הדוקטרינה בעידן הגלובליזציה, לא אבד עליה הכלח."

100. אציין כי הנטל להוכיח כי בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה מונח לפתחו של הנתבע ועליו לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר [ראו: ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray co. Ltd. פ"ד נח (2) 465, 472 (2004), וכן רע"א 2727/08 אורי ארבל נ' TUI AG 29.1.09() סעיף 16, כן ראו רעא (ת"א) 54488-01-16  Carotrans International Inc נ' נסים פרזנטי, אשר הערעור עליו לבית המשפט העליון נדחה ברע"א 2575/16]. מעבר לכך יצוין כי בפסיקה כיום מסתמנת מגמה של הגברת נטל זה וצמצום ההיענות לטענת "פורום לא נאות" וזאת לאור ההתפתחויות שחלו באמצעי התקשורת המודרנית (ראו רע"א 2705/97 הגבס א סיני (1998) בע"מ נ' THE LOCKFORMER, פ"ד נב(1) 109).
101. לאחר עיון בטענות הצדדים לא שוכנעתי כי המבקש הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי לכיוון הפורום הזר, על פני הפורום המקומי.
102. ראשית אציין כי המבקש כאמור לא הגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו לביטול היתר המצאה. אומנם ובהתאם להחלטה בעניין פרמייר אין חובה לצרף תצהיר בתמיכה לבקשה לביטול היתר המצאה, אך יש באי צירוף תצהיר, כדי לפעול לחובתו של בעל דין, כאשר זה מסתמך בבקשתו על טענות עובדתיות או כאשר עליו הנטל להוכיח כבמקרה הנדון את ציפיותיו באשר למקום התנהלות התביעה נגדו.
103. באשר להיות בית משפט זה הפורום המתאים לדון בתביעה אזי אני מקבלת את טענתם של המשיבים כי בבחינת מקום האירוע, מקום מושבם של העדים, מיקום הראיות ומגורי הצדדים עולה, כי מירב הזיקות הן לישראל. אומנם ישנן זיקות למדינות נוספות כעולה מבקשת המבקש, אך לא מצאתי כי הללו גוברות על הזיקות לישראל והמצדיקות לנהל ההליכים בחו"ל. חיזוק למסקנתי זו אני מוצאת בכך ש- JKV, אשר לטענת המשיבים נמצאת בבעלותו ובשליטתו של המבקש, הגישה תביעה כספית נגד המשיבים, המתבררת בישראל. מעבר לכך שיש מקום להעדיף בירור של סכסוכים הקשורים אחד לשני, בפני אותו הפורום, ובכך להוביל ליעילות וחסכון במשאבים כספיים, אזי ובשים לב כי המדובר בסכסוכים הנשענים על אותה מסכת עובדתית, ראוי כי סכסוכים אלו, יוכרעו יחד בפני אותו פורום, וזאת על מנת למנוע מצב של הכרעות סותרות. ראו בעניין הפורום הנאות כאשר בישראל הוגשה תביעה "מקבילה ונושקת לסכסוך" את האמור בסעיף 24 לפסק הדין בע"א (ת"א) 24873-11-14 ריאקטיב טרגטס סיסטמס בע"מ נ' צור ואח' (11.9.16).
104. יתרה מהאמור, המבקשים טענו כי מרבית העדים ומיקום הראיות נמצאים בישראל, וכן כל התובעים והנתבעים שכנגד, למעט המבקש אף הם נמצאים בישראל, נתון אשר יקל על שמיעת העדויות וניהול ההליכים בתיק, ולא מצאתי כי טענה זו נסתרה על ידי המבקש.
105. באשר לציפיות המבקש להתדיין בחו"ל, אזי ואף לעניין זה אני מקבלת את טענתם של המבקשים כי נושא הצפיות הוא מבחן סובייקטיבי, אשר בהעדר תצהיר מטעם המבקש, לא ניתן לקבל טענותיו כי ציפה להתדיין בחו"ל. יתרה מכך, אני מקבלת את הטענה כי עצם קיום קשרים עסקיים עם חברה מישראל, כמו כל גוף המנהל עסקים בינלאומיים צריך להביא בחשבון ולצפות תביעות משפטיות נגדו במדינות השונות איתן הוא מנהל קשרים עסקיים (ראו רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos de Saudeפ"ד נז(5) 414, בעמ' 421 (2003). לעניין זה שוב אפנה לעדותו של דביר' שהובאה לעיל לעניין מעורבות המבקש בכל הכרעה בדירקטוריון (עמ' 23 שורות 21-24 לפרוטוקול מיום 5.11.15 וכן בהמשך הפרוטוקול בעמ' 29 שורות 7-8) קל וחומר כאשר נטען כנגד המבקש בהסתמך על דוח המפרק, כי הוא היה הגורם המושך בחוטים בכל הנוגע להתנהלותה של החברה בישראל, ובסופו של יום גם בפירוקה בישראל, ודי בכך כדי לבסס ציפייה סבירה, כי המבקש עשוי להיתבע בגין המעשים שביצע, בבית משפט בישראל.

סוף דבר

106. אני דוחה את בקשת המבקש לביטול היתר המצאה לחו"ל.
107. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.
108. המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪.