הבקשה להיתר המצאה
- במקרה זה יש להכריע האם להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט למבקש, והאם בית משפט זה הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. בפסק הדין בעניין רעא 6403/14 שירות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' WHIRLPOOL EURPE S.R.L ITALY (7.1.15) התייחס בית המשפט העליון לנושא של היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט והמבחנים אותם על בית המשפט לבחון בעת הכרעה בנושא זה, שם הוא מציין הדברים הבאים, אותם יש לבחון אף בענייננו:
"בעל דין המבקש לפתוח בהליך נגד נתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, צריך לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-דין. מכוח המצאה על-פי ההיתר רוכש בית המשפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר, ובכך מרחיב את תחום שיפוטו. ברם, בהטלת מרות זו על נתבע היושב מחוץ לתחום השיפוט כרוכה סכנה להתנגשות סמכויות ולפגיעה בכללי הנימוס הבינלאומי (ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990)). לפיכך קובעת תקנה 500 לתקנות רשימה של עילות המצאה, המאפשרות לבית המשפט להתיר את המצאתם של כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. המשותף לכל אותן עילות, הוא קיומה של זיקה מסויימת לישראל (רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר, פסקה 6 (12.4.2012)). נטל ההוכחה הוא על התובע המבקש את היתר ההמצאה, ועליו להראות כי עניינו בא בגדר אחת מהעילות המנויות בתקנה 500 לתקנות. רמת ההוכחה הנדרשת בעניין זה אינה גבוהה, ועל המבקש להראות כי עומדת לו "תביעה הראויה לטיעון", דהיינו שאין מדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית. במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה. גם אם הוכחה עילת המצאה, על בית המשפט לבחון גם את עילת התובענה עצמה, ועליו להשתכנע כי מתעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", שגם הוא רף ראייתי קל למדי. מכל מקום, גם לאחר שמולאו תנאים אלו, עדיין ישמר לבית המשפט שיקול הדעת האם להתיר את ההמצאה, ולבחון האם אכן הפורום בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתובענה, בהשוואה לפורום אחר (ע"א 9725/04אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd, פסקה 6 וההפניות שם (4.9.2007); רע"א 2939/13זיל פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה ח (19.5.2013)). נאותות הפורום תיקבע על יסוד מכלול נסיבות העניין, לרבות מרב הזיקות הקושרות את בעלי הדין ואת האירועים לפורומים המתחרים, וכן בהתחשב בציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין (רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 123 (2001))."