דיון והכרעה
טענות הסף של התיישנות העדר עילה/יריבות ושיהוי
- טרם אדון בבקשה לביטול היתר המצאה יש להכריע בטענות הסף שהועלו על ידי המבקש לעניין התיישנות, העדר עילה, ושיהוי בהגשת בקשת היתר ההמצאה.
- באשר לטענת ההתיישנות, שהועלתה על ידי המבקש, אזי לעניין זה אני מקבלת את טענתם של המשיבים, כי המדובר בטענה, אשר אין מקום להכריע בה בשלב זה ויש לדון בה במסגרת ההליך העיקרי. לעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטת כבוד השופטת אביגיל כהן, מיום 18.3.15, אשר ניתנה במסגרת בקשת הנתבע שכנגד 3 – מר רון ולדמן, לסילוק התביעה נגדו על הסף בשל התיישנותה. במסגרת אותה בקשה העלה מר ולדמן טענות דומות לטענות הנטענות על ידי המבקש במסגרת הבקשה הנדונה לפיהן המשיבים ידעו עוד קודם למועד פירוקה של החברה על המעשים הנטענים בכתב התביעה, ואף העלו טענות זהות לטענות המועלות על ידם בכתב התביעה סמוך לכך ולכל המאוחר כבר בשנת 2005. עוד נטען שם, כי הידיעה על קיומן על עילות התביעה התקיימה אצל הגורמים הרלוונטיים עוד טרם הגשת בקשת הפירוק ולכל המאוחר לפני כתשע שנים ועל כן עילות התובענה התיישנו בחודש מרץ 2012, לכל המאוחר. במסגרת החלטתה בטענת ההתיישנות, קבעה כבוד השופטת אביגיל כהן את הדברים הבאים, תוך שהיא דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה :
"מהחומר המונח לפני עולה כי קיימת מחלוקת עובדתית הצריכה הכרעה, על מנת שניתן יהיה להכריע בסוגיות משפטיות שכלל אינן פשוטות, ורק לאחר שכל הטענות יתבררו, ניתן יהיה להכריע בהן. המחלוקת העובדתית נוגעת לשאלות שונות: מה ידעו המשיבים על המעשים והמחדלים הנטענים, מה הייתה רמת הידיעה של המשיבים בעניינים השונים, האם גם ידם של המשיבים "הייתה במעל", מי שלט בחברה, האם ניתן לצפות שהחברה, שהדירקטוריון שעמד בראשה, מיוחסים לו המעשים הנטענים, תוכל לנקוט בצעדים משפטיים ועוד. במקרה דנן, השאלות העובדתיות שזורות בשאלות המשפטיות שהינן מורכבות, ועל כן אין מקום להכריע בסוגיית ההתיישנות כטענת סף, בטרם ייערך בירור עובדתי".
- באשר לטענת המבקש בסיכומי התשובה, כי אין לגזור גזירה שווה בין טענת התיישנות הנטענת על ידי נתבע זר כטענת סף לטענה המועלית על ידי נתבע ישראלי, שכן הנזק שייגרם לאחרון קטן יותר מהנזק שייגרם למבקש, אזי לא מצאתי כי יש מקום להבחנה בין הנתבעים, וכן לא מצאתי כי יש בסיס (ואף לא הובאה כל אסמכתא משפטית) לטענה בדבר הנזק השונה אשר ייגרם למבקש במובחן מנתבע מקומי.
- בהתייחס לטענה של המבקש בסיכומי התשובה לפיה עצם העובדה כי במסגרת הודעת צד ג' של דביר נגד המבקש הוגשה תביעה זהה לתביעה אשר הוגשה נגדו כעת, סותרת את טענתם של המשיבים לגבי מועד קיומו של כוח תביעה בידי המשיבים עד למינויו של מפרק. אזי אף טענה זו היא טענה, אשר כפי שנקבע בהחלטת כבוד השופטת כהן, היא טענה המצריכה בחינה עובדתית ואין אני סבורה כי יש מקום להכריע בה במסגרת היתר ההמצאה.
- בהתייחס לטענת המבקש להעדר עילת תביעה כלפיו, טען המבקש, כאמור לעיל, כי לא נשא בתפקיד רשמי בחברת מונלייט ולא היה בעל מניות בה או בחברת JKV. עוד טען כי לצורך חיובו יש לבצע הרמת מסך, אשר בהתאם לפסיקה אין לבצעה כלפי חברות חוץ. עוד טען, כי במקרה זה המדובר בהרמת מסך כפולה שכן הוא היה אחד השותפים בחברת EVF, אשר החזיקה במניותJKV , אשר החזיקה במניות מונלייט. בנוסף טען כי בבקשת ההיתר או בכתב התביעה אין ראשית ראיה באשר לעילת תביעה נגדו באופן אישי.
- אף לעניין זה אני קובעת כי המדובר בטענות אשר לא ניתן להכריע בהן בשלב זה. בכתב התביעה, אשר התבסס על דוח המפרק, הועלו טענות כבדות משקל ביחס להתנהלותו של המבקש והיותו בין הגורמים אשר הובילו לפירוקה של החברה ממניעים זרים, ומתוך מטרה לעשות שימוש שלא כדין בקניינה של החברה.
- המשיבים העלו כנגד הנתבעים שכנגד טענות רבות לרבות טענות לפעולה בזדון ומרמה או רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, הפרת חובה חקוקה לפי 63 לפקודת הנזיקין, חריגה מהרשאה לפי סעיף 55 לחוק החברות וניהול עסק בתרמית פי סעיף 373 לפקודת החברות, וכן הפרת חובות חוזיות ופעולה בחוסר תום לב כלפי החברה ובעלי מניות המיעוט בניגוד להוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970. בכתב התביעה נטען כלפי המבקש כי "כבעל שליטה ב- JKV ומי שעמד בראש קבוצת הרוב, היה הגורם המניע, המושך בחוטים והיד המכוונת מאחורי המעשים הפסולים והאסורים המתוארים בהרחבה בכתב תביעה זה. פיהוף הוא אשר השפיע, הניע והוביל מהלכים שהובילו לפירוקה של החברה ללא כל צידוק וסיבה עניינית, והכל לשם מימוש תכנית ההשתלטות על נכסיה של החברה ומיזוג פעילותה של מונלייט עם חברת מיינקונספט. לצורך כך יצר פיהוף מארג של תאגידים בשליטתו, אשר אפשרו לו להוציא לפועל את תכוניותיו הזדוניות, והכל במטרה להתחמק מליתן הדין על מעשיו. משכך מתבקש בית המשפט הנכבד, בין היתר, להרים את מסך ההתאגדות בינו ובין JKV, ולחייבו באופן אישי, יחד ולחוד בגין פעולותיה ומעשיה אשר נבעו למעשה מרצונו ומעשיו. כמו כן נהג פיהוף בזדון מרמה או למצער ברשלנות, כמשמעה בסעיפים 35 ט- 36 לפקודת הנזיקין בפעולותיו השונות. פעולותיו של פיהוף אף עולות כדי עוולת התרמית כמשמעה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין". (סעיף 239ב' לכתב התביעה).
- ראשית אציין כי אכן ובהתאם לפסיקה אין מקום להרמת מסך נגד חברה זרה (ראו תא (ת"א) 15004-06-12 Saatchi & Saatchi SRL נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, 9.5.13). על כן וככל שעילת התביעה נגד המבקש הייתה מבוססת אך על טענה זו היה מקום להורות על דחיית התביעה נגדו.
- יחד עם זאת המבקשים העלו טענות נוספות על היותו של המבקש "דירקטור צללים", אשר משך בחוטים והשפיע על מעשיהם של הנתבעים שכנגד, אשר היו שלוחיו ופעלו מטעמו בכל המעשים אשר הובילו בסופו של יום לפירוקה של החברה. המשיבים טוענים, ואני מקבלת את טענתם, כי פרשנות משפטית נלמדת מהתיאור העובדתי, וכי בהתאם לתקנות אין הכרח לפרט עילות משפטיות בכתב התביעה ואי הכללת הוראת דין אינה מונעת הסתמכות עליה (לעניין זה ראו ע"א 8845/12 זאב רום נ' גז זאבי, 25.11.14). בנסיבות אלו ומעיון בכתב התביעה, עולה לכאורה כי אף שהמשיבים לא טענו בצורה מפורשת להיות המבקש "דירקטור צללים" ושלוח של הנתבעים שכנגד, אזי המשיבים הניחו תשתית עובדתית לטענתם לפיה המבקש שלט בנעשה בדירקטוריון באמצעות נציגים מטעמו וזאת באמצעות חברי קבוצת הרוב ובאמצעות יו"ר הדירקטוריון מר ולדמן.
- במקרה הנדון עולה מטענות המשיבים בכתב התביעה ומעדותו של דביר בחקירה על תצהירו, אשר לא נסתרה, כי בישיבות הדירקטוריון "כשהגיע נקודת הכרעה שהיה צריך להחליט בנושא עקרוני הייתה נערכת הפסקה, מנפרד רוגמן היה מרים טלפון למבקש מתייעץ אתו אישית, מדבר אתו, ובהתאם להוראותיו הייתה נערכת הצבעה" (עמ' 23 שורות 21-24 לפרוטוקול מיום 5.11.15 וכן בהמשך הפרוטוקול בעמ' 29 שורות 7-8) ומכאן כי המבקש שימש לכאורה כ"דירקטור צללים". לעניין זה נקבע בפסיקה כי הטלת אחריות על אדם זה לא תעשה באמצעות הרמת מסך, שכן אין מסך שאפשר להרימו, וכי דיני השליחות הם הכלי המתאים ליצור קשר בין אותו דירקטור צללים לבין התוצאה המשפטית הרצויה. המדובר במעשה שליחות, אשר בגינו, המושך בחוטים יעמוד הוא כבר-חבות מכוח היותו נותן ההרשאה שהחברה ונושאי כליה הם שלוחיו (ראו ת.א. (ת"א) 1570/03 Fairleigh Dickinson University נ' מכון ביוטכנולוגי ת"א (7.6.07)). ואני מקבלת את טענת המשיבים, כי לשלב זה ניתן להסתמך על הטענה כי חיובו של המבקש נסמך על דיני השליחות, ועל כן אין בטענה, כי תיקון 16 לחוק החברות חל לאחר האירועים מושא ההליך ועל כן לא ניתן להחילו על מעשי המבקש באופן רטרואקטיבי, כדי להכריע בשלב זה.
- באשר לטענה מקדמית נוספת, שהועלתה על ידי המבקש, והיא, כי קיים שיהוי בהגשת הבקשה להיתר המצאה לחו"ל, וזאת מהמועד בו הומחתה התביעה למשיבים ביולי 2012, אזי ובשים לב כי בחינת מועד השיהוי נעשית ממועד הגשת התביעה, אשר הוגשה ביום 27.2.14, אשר בסמוך להגשתה ניסו המשיבים לבצע המצאה למבקש באמצעות משרד עו"ד שנהב, קונפורטי, שביט (ראו הודעת ב"כ JKVמיום 2.3.14) ניסיון אשר נדחה בהחלטת כב' השופטת אביגיל כהן מיום 22.5.14, וכאשר בקשה להמצאה אל מחוץ לתחום הוגשה ביום 7.10.14, אין המדובר בשיהוי המצדיק דחיית הבקשה להיתר המצאה לחו"ל.