תגובת המשיבים
- בתגובתם טענו המשיבים כי המדובר בבקשה מקדמית לביטול היתר המצאה, לפיכך בית המשפט אינו נדרש במסגרתה לבירור מעמיק של העובדות הנטענות בכתב התביעה. לטענת המשיבים עת בית משפט בודק האם יש מקום למתן היתר המצאה אם לאו אין הוא עורך בירור עובדתי מקיף, שכן עליו להתרשם כי קיימות ראיות לכאורה התומכות בעילות התביעה.
- לטענת המבקשים די בתצהירו של דביר, אשר צורף לבקשה, כדי להוות ראיה לכאורה לצורך היתר המצאה, בייחוד עת תצהיר זה מצטרף לכתב התביעה ולשורה של מסמכים הקושרים את המבקש באופן ישיר לעניינו, כמו גם דוח המפרק עב הכרס, פרי עמל של 3 שנים במסגרתו נחקר המבקש וגרסתו לאירועים נדחתה על ידי המפרק. כל אלו מהווים ראיה לכאורה, הן לקיומה של קבוצת הרוב, והן באשר ליריבות האישית נגד המבקש והן באשר למעשים והמחדלים המיוחסים לו. על כן אין מקום כי בשלב זה ייחשפו כל הראיות והמסמכים, כטענת המבקש.
- לטענת המשיבים במקרה הנדון מתקיימים שלושת התנאים לצורך מתן היתר המצאה: קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה, קיומה של עילת המצאה ונאותות הפורום בישראל לדון בתביעה.
- באשר לתנאי של קיומה של שאלה רצינית שיש לדון בה, הרי שהמדובר ברמת הוכחה נמוכה, ועל מבקש ההיתר מוטל רק להראות שאין המדובר בתביעה טורדנית או תביעת סרק. דבר אשר לא ניתן לטעון כי מתקיים בעניין הנדון.
- באשר לטענות המבקש ביחס לפגמים בממצאי דוח המפרק, קבעה כב' השופטת אלשייך כי "המקום הראוי בו יוכלו בעלי המניות להגיב ולהתמודד עם טענות המפרק הינו אם וכאשר תוגש נגדם תביעה" (26.3.12), וכב' השופט אורנשטיין הבהיר כי לא יתערב בהחלטתה. לפיכך די בטענות אלו, אשר ממילא די בהן כדי למנוע השמעת הטענה כי התביעה היא תביעת סרק. עוד נטען כי עצם העלאת טענות אלו כלפי מפרק מעידות כי המדובר בשאלה רצינית שיש לדון בה.
- באשר לעילות התביעה נגד המבקש טוענים המשיבים, כי קיימות כלפיו טענות רבות באופן אישי, לרבות טענות מרמה, אשר נתמכו הן בתצהירו של דביר והן במסמכים שצורפו לבקשה כגון הסכם בין המבקש למוניג (נספח 1 לבקשת ההיתר) מסמך, ששלח דניאלי לוולדמן המפרט את אחזקת המניות ביום שלאחר השלמת הקנוניה, העתק דוא"ל על פתיחת נציגות רוסית ל- ABV DRITTE בבעלות המבקש, תיאור מבנה האחזקות בחברות ABV DRITTE ו- IMV והשוואה בין תכנית המיזוג המקורית לצעדים שננקטו בפועל.
- לטענת המשיבים תקנה 71(א) קובעת כי כתב טענות יכיל את העובדות המהותיות ולא ראיות להוכחתן, ועל כן אין חובה לצרף ראיות בשלב זה ובטרם גילוי המסמכים בתיק.
- עוד טוענים המשיבים כי עדותו של דביר רק חיזקה את טענתם בדבר היותו של המבקש בעל השליטה באופן מהותי תוך ששלט ביד רמה בכל הנעשה במונלייט וכוון את מהלכי הקנוניה לנישול זכויותיהם של המשיבים.
- באשר לתמיהת המבקש בדבר שיתוף הפעולה של חברי קבוצת הרוב למען המבקש, השיבו המשיבים, כי חברי קבוצת הרוב פעלו במשותף מתוך ידיעה כי הדבר ישתלם להם נוכח גידול באחזקותיהם לאחר השלמת הקנוניה.
- באשר למחלוקת שהציג המבקש ביחס לתרגום הנכון של מזכר ההבנות, טענו המשיבים כי סוגיה זו תתברר במסגרת ניהול התביעה וזו לא האכסניה לדון בה.
- עוד טענו המשיבים אין דבר בטענת המבקש לפיה דביר מוטט בעדותו את עילות התביעה עת אמר שהמבקש אינו מחויב באופן אישי למזכר ההבנות, שכן חתימת המבקש על המסמך אינה מחייבת אותו אלא את JKV. אולם הפעולות שביצע בשם JKV תוך פגיעה מכוונת בטובתה של מונלייט מאפשרת להטיל עליו אחריות אישית בגין מעשים שביצע כאורגן של JKV.
- באשר למניע של המבקש להוריד לטמיון השקעה של מיליונים של JKV, טענו המשיבים כי המניע היה פירוק החברה, רכישת קניינה הרוחני בזול ומכירתו לאחר מכן בכ – 23 מיליון דולר.
- באשר למקור הנורמטיבי לחיובו של המבקש טענו המשיבים כי יש לבחון את המונח "בעל שליטה" באמצעות מבחן מהותי הכולל שיקולים רבים כגון כריזמה, יכולת השפעה בלתי פורמאלית, קשרים ויידע ייחודי המאפשרים לבעל השליטה לנתב את התאגיד ולציית לרצונותיו. כאשר במקרה זה המבקש כוון את כל ההחלטות המהותיות במונלייט. עוד נטען כי בעל השליטה יכול להיחשב גם מי ששולט בחברה המצויה בראש פירמידת חברות, כאשר באמצעותה הוא שולט בחברות בהן היא מחזיקה.
- אשר לטענה כי לא ניתן לחייב את המבקש באופן אישי שכן יש צורך בהרמת מסך, טוענים המשיבים כי הטלת אחריות אישית על נושאי משרה אינה מותנית דווקא בהרמת מסך, וכי הבחירה בהטלת אחריות אישית על אורגן החברה עדיפה מבחינה נורמטיבית על בחירה של הרמת מסך, ומאפשרת הטלת אחריות אישית וחיובו בגין נזק אותו גרם באופן אישי. לעניין זה הפנו המשיבים לבקשת ההיתר במסגרתה טענו להטלת חיוב אישי על המבקש מכוח חוק החברות. עוד טענו המשיבים כי ניתן להטיל אחריות אישית על מעשיו של המבקש כנושא משרה בחברה כלפי צדדים שלישיים מכוח מערכות דינים אחרות כמו פקודת הנזיקין, חוק החוזים, וחוק עשיית עושר ולא במשפט.
- לטענת המשיבים עילת ההמצאה לפי תקנה 500(7) מתקיימת בעניינו, שכן בכתב התביעה ובבקשת ההיתר העלו המשיבים טענות להטעיה ומרמה מצד המבקש כלפי המפרק ובית המשפט של הפירוק, טענות אשר דביר לא נחקר עליהן. לעניין זה טענו המשיבים כי חקירת המבקש בוצעה בישראל באמצעות VIDEO CONFERENCE, כאשר בהתאם לפסיקה דוא"ל שנשלח לישראל ונפתח בארץ יש לראות את המעשה כאילו התרחש בישראל. עוד נטען כי המבקש יוצג על ידי משרד עו"ד קונפורטי, שהוא משרד בישראל. כמו כן נטען כי המבקש כוון את המהלכים של קבוצת הרוב אשר פעלו כשליחים מטעמו בישראל. עוד טענו המשיבים כי המבקש השתתף בעזרת אמצעי אלקטרוני בישיבות דירקטוריון, אשר התקיימו בישראל.
- באשר לטענה כי לצורך התקיימות תקנה 500(7) על העוולה להתקיים בישראל להבדיל מהנזק עצמו, נטען כי המדובר בטענה שאינה נכונה. לטענת המשיבים הקביעות כי אין די שהנזק נגרם בישראל התייחסו לרוב לתביעות שעסקו במוצרים פגומים, שיוצרו על ידי חברות זרות ונמכרו בארץ, בעוד שבמקרה זה העוולות אותן כוון המבקש בוצעו בישראל ולא במקום מושבו.
- באשר לעילת ההמצאה לפי תקנה 500(10) אף היא מתקיימת במקרה הנדון, שכן התביעה הוגשה כהלכה לגבי הנתבעים המקומיים. באשר לערעור שהגישה JKV על המחאת זכות התביעה למשיבים, נטען כי בקשת JKV לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטה מיום 7.11.13. על כן לא הייתה מניעה להגשת תביעת המשיבים. באשר לטענת ההתיישנות שהעלה המבקש טוענים המשיבים כי בהתאם להחלטות של בית המשפט בהליך הנדון טענה זו תיבחן בתום ההליך.
- לטענת המשיבים המבקש הוא בעל דין דרוש ונכון שכן הוא המושך בחוטים והרוח החיה מאחורי המעשים המתוארים בכתב התביעה שכנגד, וכי העובדות הנוגעות לנתבעים שכנגד הישראלים ואלה הנוגעות למבקש שלובות זו בזו ולכן אך טבעי כי בירור התביעה נגד המבקש יבוצע יחד עם בירור התובענה נגד הנתבעים המקומיים, ולו המבקש היה נתבע מקומי היה נתבע יחד עמם. עוד נטען כי המבקש לא כפר בהיותו בעל דין דרוש ורק העלה טענות משפטיות על העדר הסכמת בית המשפט לברר עילות התביעה נגדו.
- עוד מציינים המבקשים כי מתקיים התנאי הנוסף ולפיו התביעה אינה משוללת יסוד על פניה, שכן היא מבוססת על מעשים ומחדלים שביצע המבקש אשר נחקרו במשך 3 שנים על ידי מפרק אשר קבע בחקירתו כי המבקש עמד בחוד החנית של קבוצת הרוב, אשר הובילה לפירוק החברה וכי פעולותיו עולות כדי הפרת אמונים, הפרת חובות זהירות, הפרת חובות הגינות, פעולה בחוסר תום לב בניגוד לטובת החברה, הפרת חובות אחרות על פי דין ואף כדי תרמית המקימות לכאורה עילות תביעה בהיקף הנזקים שנגרמו לחברה והרווחים שנמנעו ממנה עקב כך.
- באשר לנאותות הפורום הישראלי טענו המשיבים, כי חל פיחות בחשיבות בסוגיה זו זאת לאור התפתחויות טכנולוגיות והעידן המודרני אשר הקלו על בעלי דין להתדיין בפני פורום זר.
- עוד מוסיפים המשיבים כי מירב הזיקות לישראל, שכן ביחס מקום האירוע אזי מונלייט היא חברה ישראלית אשר נוהלה ופעלה בישראל, פיתוח המוצרים שנגזלו ממנה נעשה בישראל, מעשי ההטעיה והמרמה נעשו בישראל, ההחלטה על פירוק מונלייט נעשתה בישראל, חקירת המפרק בוצעה בישראל, בכל אלה היה מעורב המבקש עצמו או מי מטעמו. באשר לטענה כי רוב העבודה בתחום ה- PC נעשתה על ידי העובדים הרוסים השיבו המבקשים כי אין לטענה על מה להישען וכי העובדים בישראל עסקו בניהול שיווק ומכירות והתקשרויות מול לקוחות והפעלת חטיבת DSP. עוד נטען כי העובדים הרוסים היו ממודרים ולא זכו להיחשף לקודי המקור עד שמזימת קבוצת הרוב יצאה לדרך.
- באשר למיקום מושבם של העדים ומיקום הראיות נטען כי מרבית העדים מצויים בישראל. כמו כן כל התובעים שכנגד, כל הנתבעים שכנגד, זולת המבקש, כולם מתגוררים בישראל ומנהלים את עסקיהם במדינה, על כן אם הדיון יועבר לחו"ל יצטרכו כל בעלי הדין בתיק שהם הרוב מבחינת הכמות לנסוע ולהתדיין בחו"ל.
- באשר לדין החל, טוענים המשיבים כי יש להחיל את הדין שלו הזיקה האמיצה ביותר לסכסוך וכי במקרה זה קבעו הצדדים במסגרת הסכמי ההשקעה (נספח 8 לתביעתם) כי על מערכת היחסים ביניהם יחול הדין הישראלי. אמנם ההסכמים היו עם JKV אך בשים לב לכך שהמבקש פעל מטעמה באופן המצמיח נגדו עילת תביעה, יש להחיל אותו הדין גם כלפיו.
- באשר לציפיות הצדדים להתדיין בישראל נטען כי המדובר במבחן סובייקטיבי. לפיכך לא ניתן לטעון באשר לציפייה הסובייקטיבית של המבקש בהיעדר תצהירו. לעניין זה הוסיפו המשיבים כי לנוכח היותו של המבקש הגורם הקובע בכל עניין בחברה, יש ללמוד כי הייתה לו ציפייה סבירה כי הוא עשוי להיתבע בגין נזקים שיסב לחברה.
- באשר לטענה בדבר קיומה של תניית בוררות בהסכם, השיבו המשיבים כי תניה זו אינה רלוונטית למבקש, ובכל מקרה סעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי לצורך עיכוב הליכים בשל תניית בוררות על המבקש להוכיח כי היה מוכן לעשות הדרוש לקיום הבוררות, טענה שכלל לא הועלתה על ידי המבקש. עוד טענו המשיבים כי הגשת התובענה על ידי JKV חלף פניה לבוררות יכולה ללמד על ציפיות המבקש והחברות הכפופות לרצונו.
- לטענת המשיבים, המבקש טען כי ניהול ההליך בישראל יעמיס על הוצאות הצדדים בשל הימצאות עדים וראיות מחוץ לישראל, ללא שציין עד אחד או ראיה אחת המצויים בישראל. כמו כן וככל ויש עדים בחו"ל, אשר רלוונטיים לדעת המבקש אלו יוזמנו על ידי JKV שהתובענה כלפיה מתבררת בישראל, וכך אף יוזמן המבקש לעדות כבעל השליטה ב- JKV.
- עוד נטען כי המבקש נושא בשכרם של עו"ד של JKV במסגרת התביעה הנדונה ויש להניח כי הללו ייצגו אותו בתביעה שכנגד, בעוד שאם ההליך יועבר לחו"ל הדבר יצריך מינוי עו"ד זרים מטעם כל הצדדים.
- באשר לטענה לפגיעה בכללי הנימוס, נטען כי המבקש לא הביא כל חוות דעת לפיה העילות הנתבעות אינן מוכרות על ידי הדין הגרמני. עוד נטען כי טענה זו מקומה יפה כאשר נתקפות החלטות של רשויות זרות וכאשר ברור כי העניין צריך להידון על פי חוקיה של מדינה זרה.
- באשר לטענה להרחבת חזית בכל הנוגע להיות המבקש "דירקטור צללים", וההסתמכות על דיני השליחות, וכן הטענה כי אין תחולה רטרואקטיבית לתיקון בחוק החברות לעניין דירקטור צללים, טענו המשיבים כי על פי התקנות אין חובה לפרט את העילות משפטיות בכתב התביעה ואי הכללת הוראת דין אינה מונעת הסתמכות עליה, ובכתב התביעה הונחה תשתית עובדתית לטענה זו. לפיכך וגם מבלי להשתמש במונח "דירקטור צללים" רשאי בית המשפט להעניק פרשנות משפטית למעשי המבקש. באשר לתחולה הרטרואקטיבית טענו המשיבים כי האפשרות להטיל חבות על מי שפעל כדירקטור צללים הייתה קיימת עובר לתיקון 16 לחוק החברות, וזאת מכוח דיני השליחות. לטענתם הקונסטרוקציה של דירקטור צללים היא אחת מיני רבות המאפשרת חיוב המבקש בשורת מעשיו ומחדליו.
- באשר לטענת ההתיישנות, טענו המשיבים, כי בהתאם להחלטות שונות שניתנו בתיק, טענה זו תוכרע בתום ההליך, וכך אף יש לנהוג במקרה זה בו הועלתה הטענה במסגרת בקשה לביטול היתר המצאה. לגופו של עניין טענו המשיבים כי המעשים המיוחסים למבקש וליתר הנתבעים אינם עוסקים רק בתקופה של טרם הפירוק אלא גם במהלך עבודת המפרק, ועל כן התביעה לא התיישנה. עוד הוסיפו המשיבים כי בהתאם לכלל הגילוי, תקופת ההתיישנות מתחילה רק עם יום הגשת דוח חקירת המפרק ב- 2011 שאז חששותיהם אומתו.
- לטענת המשיבים לא חל שיהוי בהגשת הבקשה להיתר המצאה וכי וזו הוגשה תוך 4.5 חודשים מההחלטה מיום 22.5.14 אשר הורתה להם לעשות כן.
- עוד טוענים המשיבים, כי אף אם אין חובה להגיש תצהיר בתמיכה לבקשה לביטול היתר, הרי שהדברים רלוונטיים ככל שטענות המבקש הן משפטיות גרידא. לעומת זאת כאשר בעל דין טוען טענת פורום לא נאות הוא נדרש להתייחס לסוגיית ציפיות הצדדים שהוא מבחן סובייקטיבי המתאר מצב דברים עובדתי ועל כן צריך להיתמך בתצהיר. קל וחומר כאשר הטוען טענת פורום לא נאות נדרש לשכנע כי המאזן נוטה באופן מובהק לעבר הפורום הזר. עוד הוסיפו המשיבים כי העדר תצהיר מטעמו של המבקש מונעת הצגת גרסה עובדתית ביחס לעילות התביעה. על כן ומשגרסת המשיבים לא נסתרה, על בית המשפט לראות בעובדות שפורטו בתצהיר כעובדות שאין חולקין עליהן.
- במסגרת התיק הוגשו סיכומי תשובה במסגרתם התייחס המבקש לסיכומי המשיבים.
- לאחר הגשת סיכומי התשובה הוגשה בקשת המשיבים לצירוף פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת צ'רניאק, בע"ר (ת"א) 34510-09-15, מיום 25.1.16, במסגרתו התקבל ערעור על החלטת כבוד השופטת פלינר בת.א. (ת"א) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' amazon.com.inc ׁ19.3.15ׂ (להלן: "עניין פרמייר"). הבקשה התקבלה וניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לפסק הדין.