יצוין כי פעולותיהם הפסולות של בעלי המניות בקבוצת הרוב באו לידי ביטוי אף ביחסיהם עם המפרק, כאשר יצרו בפניו, עת השתתפות בהתמחרות לרכישת קניינה הרוחני של מונלייט מצד שווא לפיו לא היה קיים בזמנו כל קשר בין בעלי המניות הרוב לבין קבוצת מיינקוספט הנ"ל או לעובדים לשעבר של השלוחה הרוסית של החברה.
פעולות אלה מצד בעל השליטה במונלייט ובעלי המניות והדירקטורים נוספים מבעלי מניות הרוב ומטעמה, עולות לכאורה כדי הפרת חובות אמונים, הפרת חובות זהירות, הפרת חובת הגינות, פעולה בחוסר תום לב ובניגוד לטובת החברה, הפרת חובות אחרות על פי הדין, ואף כדי תרמית, המקימות לכאורה עילות תביעה בהיקף הנזקים אשר נגרמו לחברה, והרווחים שנמנעו ממנה עקב כך". (סעיפים 4-6 לדוח המפרק).
- לאחר הגשת התביעה שכנגד, ולאחר שבקשת המשיבים להכיר בהמצאה למשרד עו"ד שנהב, קונפורטי, שביט כמורשה להמצאה עבור המבקש, נדחתה בהחלטה מיום 22.5.14, עתרו המבקשים לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום למבקש. ביום 16.10.14 קיבלה כב' השופטת פלינר, את בקשת המשיבים להיתר המצאה אל מחוץ לתחום נגד המבקש וזאת בהתבסס על תקנות 500(7), 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
- המבקש הגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה, ללא שנתמכה בתצהיר מטעמו, ולאחר שהוגשה תגובה ותשובה נקבע דיון בתיק במסגרתו נחקר מר עירא דביר (להלן: "דביר") המצהיר מטעם המשיבים, והצדדים הגישו סיכומיהם.
- אציין כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים התייחסו הללו לשאלת מועד ההכרעה בבקשה זו, זאת בשים לב לערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון, ע"א 7671/12, 7102/12 שעניינם המחאת זכות התביעה למשיבים. לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים, וכן בהחלטות נוספות שניתנו בתיק, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקדם ההליכים בתיק ולהכריע בבקשה לגופה, ולא להמתין להחלטת בית המשפט העליון בערעור.
טענות המבקש
- במסגרת בקשתו טען המבקש כי יש להכריע בשלב הראשוני בטענותיו להתיישנות התביעה והעדר עילה/יריבות נגדו. לטענתו, לצורך ההכרעה בשאלה, האם לגרור נתבע זר להתדיינות משפטית ארוכה יש לתת משקל לכך, שזו תידחה על הסף מהנימוקים שהועלו על ידו.
- לטענת המבקש, הנזק היחיד הנתבע הוא שוויה הנטען של חברת מונלייט בעת פירוקה. משמע, כי מועד הגשת הבקשה לפירוק מונלייט ביום 14.3.05 מהווה את האירוע המכונן ממנו נמנה מרוץ ההתיישנות. על כן והיות והתביעה נגדו הוגשה רק ביום 27.2.14 יש לדחות התביעה מחמת התיישנותה. מוסיף המבקש, כי המשיבים נקטו בהליכים משפטיים סמוך למועד פירוק החברה ומיד לאחר הגשת בקשת הפרוק, במסגרתם פורטה מסכת עובדתית הזהה כמעט לחלוטין לזו הנטענת כיום בתביעה נגדו. עוד טוען המבקש כי בשנת 2006 הגיש נגדו דביר הודעת צד ג', במסגרת תביעות, אשר הגישה נגדו JKV בגין אי פירעון הלוואות אישיות שניתנו על ידה, במסגרתה כלל אותן עילות תביעה וטענות הנטענות במסגרת ההליך דנן נגד המבקש. לעניין זה הפנה המבקש אף לעדותו של דביר (עמוד 34 לפרוטוקול שורות 12- 16).
- על כן טוען המבקש, כי ברמה העובדתית, למשיבים ולמפרק היה "כוח תביעה" כנגדו לכל המאוחר בחודש אפריל 2005, בנסיבות אלו התביעה נגדו הוגשה לאחר התיישנותה. לטענתו אין בעובדה כי המדובר בתביעה של חברה בפירוק כדי לסטות מעקרונות ההתיישנות.
- לחילופין טוען המבקש כי לפי תקנה 501(ב) לתקנות רשאי בית המשפט שלא להיעתר לבקשה, אם ראה שהוגשה באיחור בלתי סביר כבמקרה דנן, בו חלפו שנה ו- 7 חודשים ממועד המחאת זכות התביעה ועד הגשת התביעה דנן, וכן חלפו שנתיים מהמחאת זכות התביעה ועד להגשת בקשה להיתר המצאה, ולמעלה משנתיים וחצי מהמחאת התביעה ועד להמצאת התביעה לידיו.
- טענת סף נוספת של המבקש היא להעדר עילת תביעה והעדר יריבות נגדו. לטענתו הוא לא נשא בתפקיד רשמי בחברת מונלייט, לא היה בעל מניות במונלייט או בחברת JKV, ולא נכח בישראל במועדים הרלוונטיים לתביעת המשיבים ואף לא במועד ההחלטה על פירוק החברה. על כן טוען המבקש כי כל העילות המפורטות בכתב התביעה ובבקשת ההיתר מכוח עילות פנים תאגידיות או נזיקיות או חוזיות כלל אינן רלוונטיות כלפיו, ובפועל יש לבחון את הטענה להרמת מסך מעל חברת JKV, אשר נטענה רק במסגרת התביעה ולא במסגרת הבקשה להיתר המצאה.
- עוד טוען המבקש כי לצורך חיובו האישי יש צורך ב"הרמת מסך", סעד אשר על פי הדין הישראלי בית המשפט אינו מוסמך להעניק, כאשר המדובר בחברה זרה. בנוסף, במקרה הנדון מתבקשת הרמת מסך כפולה אשר אינה מוכרת על ידי הדין הישראלי. לטענתו הוא אחד מבין שלושה שותפים מוגבלים בחברת EVF , אשר מחזיקה בחברת JKV, אשר היא בלבד מחזיקה במניות של חברת מונלייט. לטענת המבקש הוא לא הסתיר, כי שימש מנהל ובעל זכות חתימה ב- EVF וב- JKV, אך אין בכך כדי להקים עילת תביעה אישית נגדו. לטענתו, בכתב התביעה ובבקשת ההיתר אין הפרדה בין הישויות המשפטיות השונות הפועלות סביב ההשקעה בחברת מונלייט- המבקש כאדם פרטי, JKV, ו- EVF, והטענות נגדו אינן מקימות עילת תביעה המוכרת על ידי הדין הישראלי באופן שיש בו כדי להצדיק אף סילוק התביעה על הסף, ובוודאי שאין בה כדי להקים נגדו "עילת תביעה ראויה לדיון". כך אין למשיבים אף ראשית ראיה כנגדו באופן אישי, והדבר עלה מחקירתו של דביר על תצהירו.
- טענה נוספת של המבקש היא כי המשיבים הרחיבו חזית בבקשת ההיתר וטענו נגדו כי שימש "דירקטור צללים", וכי אין כל תיאור עובדתי מפורט או ראשית ראיה, בבקשת ההיתר או בכתב התביעה, אשר מניחים היסודות לטענה זו, ובכל מקרה תיקון 16 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "תיקון 16 לחוק החברות"), המאפשר הטלת אחריות על מי ששימש דירקטור צללים נעדר תחולה רטרואקטיבית ועל כן אינו חל על המבקש. לטענת המבקש הטענה להיותו דירקטור צללים ולאחריותו הנובעת מכוח דיני השליחות, מהווה הרחבת חזית אסורה ויש לדחותה. לטענתו סעיף 239(ב) לכתב התביעה מושתת על היותו בעל שליטה בחברת JKV ולא על היותו דירקטור או דירקטור צללים או כל קונסטרוקציה משפטית אחרת מכוח דיני השליחות.
- עוד טוען המבקש כי בניגוד למצג לפיו כתב התביעה מבוסס כדבעי על ידי בית המשפט של הפירוק והמפרק, בפועל לא נערך דיון בממצאי המפרק ולא הוגשו תגובות בעלי המניות לדוח החקירה והלכה למעשה דוח המפרק הוגש מבלי שצורפה אליו ראיה אחת לתמוך בטענות המפורטות בו, וכן לא נבחנו במסגרתו טענות נגדיות של הנתבעים בהליך העיקרי.
- בנוסף טוען המבקש כי המשיבים לא הוכיחו כי עומדת להם תביעה ראויה לטיעון כנגדו, וכי כתב התביעה ובקשת ההיתר אינם כוללים ולו ראשית ראיה או פירוט ברמה הנדרשת ולו לשלב הזה של הדיון מהם ניתן ללמוד כי עומדת להם זכות טיעון כלפיו, ולא עלה בידיהם להציג כל טיעון ממשי או ראיה נגדית למסמכים שצורפו על ידי המבקש, כאשר מהמסמכים שצורפו על ידי המשיבים ומחקירתו של דביר עלו הממצאים הבאים: המבקש לא נכח פיזית בישראל ולא מונה על ידי חברת מונלייט או JKV לשמש כדירקטור החברה, אין ראשית ראיה כי המבקש שלט לכאורה מרחוק בדירקטוריון החברה או כי הורה למי מחברי הדירקטוריון להביא לפירוקה או כי פירוק החברה נבע מהחלטה אופרטיבית של המבקש.
- לטענת המבקש במסגרת כתבי ההגנה של הנתבעים שכנגד, אשר שימשו דירקטורים בחברה, הוכחשה הטענה לשליטת המבקש עליהם או על הצבעתם בדירקטוריון, ובכתב התביעה לא הוצג כל מניע, אשר גרם ליתר הדירקטורים להצביע למען המבקש. מוסיף המבקש, כי אין היגיון בטענת המשיבים כי היה לו מניע בפירוק החברה, אשר משמעו ירידה לטמיון של 7 מיליון דולרים, אותם השקיעה JKV, אשר מוחזקת על ידי EVF, בה המבקש בעל מניות.
- מוסיף המבקש כי המשיבים לא הוכיחו טענתם לפיה הכנסת החברה לפירוק נועדה להוציא לפעול את תכנית המיזוג עם מיינקוספט והשתלטות על ההון האנושי וקניינה הרוחני של מונלייט, וזאת מכוח הסכם נפרד עליו חתם בהסתר וללא אישור מוסדות החברה באופן שלא אפשר לו לסגת או לבצע התאמת מחיר לגבי המיזוג שהוצע. לעניין זה טען המבקש כי בחקירתו הנגדית של דביר מוטטה כליל טענה זו, שכן דביר העיד כי לא טען שהמבקש היה מחויב באופן אישי למזכר העקרונות בין JKV לחברת מיינקוספט.
- לטענת המבקש הוא לא היה צד באופן אישי למזכר ההבנות עם חברת מיינקוספט, אלא אך ורק JKV, והתרגום הנכון של המזכר והנספח מלמדים שלא היה הסכם נפרד או סודי ולא הייתה כל התחייבות לקיום מיזוג בכל מחיר מכוח הסכם נפרד, כאשר המתווה המוצע למיזוג בין מונלייט למיינקוספט הותנה בתנאים כך שהיה כפוף לאישור האספות הכלליות של שתי החברות. לעניין המזכר הוסיף המבקש, כי הנחת היסוד המטעה של המשיבים נסמכת על תרגום שגוי של המזכר, אשר הוגש למפרק ושימש אותו בביסוס מסקנותיו השגויות לקיום קנוניה. עוד טען שאין בכך שחתם על המזכר כמורשה חתימה, כדי לייחס לו חיוב אישי כלפי מיינקוספט או כלפי צד ג'. לטענתו דברים אלו יפים אף לניסיונם של המשיבים לייחס לו באופן אישי הסכמה לתניית ברירת דין המופיעה בהסכם ההשקעה בין מונלייט ו- EVF או התיקונים לו.
- באשר לעילות ההמצאה לפני תקנה 500, טוען המבקש כי לטענת המשיבים, לקח חלק וכיוון את המעשה האקטיבי של הכנסת החברה לפירוק בישראל, ועל כן יש תחולה לתקנה 500(7). לטענת המבקש בכתב התביעה ובבקשת ההיתר אין כל ראיה או טענה מהן ניתן ללמוד על מעשה או מחדל אקטיבי של המבקש בעצמו, ובפרט בישראל, שבגינו יש ליתן היתר המצאה מכוח תקנה 500 (7). לטענתו, האירועים אשר פורטו על ידי המבקשים בבקשתם לא אירעו בישראל, ומעט הפגישות שנערכו לא נערכו בארץ. לעניין זה הוסיף, כי יש לדחות את טענתם החדשנית של המשיבים לפיה לצורך התקיימות תנאי זה ניתן לייחס למבקש פעולות או מחדלים שבוצעו לכאורה על ידי אחרים בישראל, וכי המבקש שלט בנעשה מרחוק.
- באשר לתחולת תקנה 500(10) טען המבקש כי אין תחולה לתקנה זו, שכן לא עומדת תביעה ראויה לטיעון, וכן התביעה לא הוגשה כהלכה נגד הנתבעים הנוספים: הן בשל טענת התיישנות, והן בשל הערעור שהוגש על ידי JKV על עצם המחאת זכות התביעה למשיבים, אשר ככל שיתקבל יביא לביטול ההמחאה למשיבים.
- מוסיף המבקש כי המשיבים לא הוכיחו ברמה הנדרשת כי קיימת להם עילת תביעה נגדו ועל כן הוא אינו "בעל דין דרוש או נכון" ולא ראוי לנהל נגדו הליך בישראל. עוד טוען המבקש כי בית המשפט לא הוסמך לברר עילת תביעה שמשמעותה הרמת מסך כפולה מעל שתי חברות זרות.
- באשר "לנאותות הפורום" טוען המבקש כי המשיבים התעלמו מכך שמזכר ההבנות בין מיינקונספט ל- JKV נחתם בגרמניה, לרבות אותו הסכם סודי נטען. לטענת המשיבים הקניין הרוחני של החברה הוברח לרוסיה ומשם לחברת מיינקונספט, אשר הבריחה הטכנולוגיה לחברה אמריקאית, כאשר כלל מהלכים אלו בוצעו מחוץ לישראל. יתר החברות, אשר צוינו, ככאלה שסייעו בהשלמת המזימה אף הן חברות זרות. כאשר אין חולק כי המבקש לא שהה בארץ באותה התקופה וכי מרבית העדים הפוטנציאלים הם עדים זרים.
- באשר לטענה כי חלק ניכר מעובדי החברה היו ישראלים טוען המבקש כי טענות אלו עומדות בניגוד לטענות בכתב התביעה ודוח המפרק. שכן אם בעלי השליטה במונלייט הם ישראלים כיצד מתיישב הדבר עם טענתם החוזרת כי המבקש היה מבעלי השליטה במונלייט, שעה שאין חולק כי אין לו אזרחות ישראלית.
- באשר לטענה כי פתוח המוצרים והקניין הרוחני נעשה בישראל צוין, כי הטענה אינה מתיישבת עם דוח המפרק, עליו מטילים המשיבים את יהבם, בו נקבע, כי לחברת מונלייט היו שתי חטיבות, כאשר העובדים הרוסים, שעסקו בפיתוח מוצרי PC היוו 90% מפעילותה של מונלייט.
- עוד מוסיף המבקש כי עצם העובדה ש-JKV הגישה תביעה בארץ נגד המשיבים, אין בה כדי ללמד על הסכמתו, בהיותו אישיות משפטית נפרדת, לקבל את הפורום הישראלי כפורום הנאות.
- באשר לציפיות הצדדים להתדיין בישראל, טוען המבקש כי אף טענה זו לא הוכחה, שכן אין חולק כי הוא לא נכח בישראל, הפגישות שנערכו עמו נעשו בחו"ל, הוא לא היה צד באופן אישי להסכמי ההלוואה. לטענת המבקש המשיבים הסתירו כי הסכם ההשקעה אינו כולל רק תניית ברירת דין של הדין הישראלי אלא גם תניית בוררות, לפיה במקרה של סכסוך בין הצדדים ידון הסכסוך בפני בורר בלונדון או בישראל וזאת לפי בחירת המשקיע.
- לטענת המבקש הגורם שביקש לעמוד בקשר מסחרי עם מונלייט הייתה בתחילה חברת EVF ולאחר מכן חברת JKV ולא המבקש באופן אישי, כמו כן JKV מינתה את מנפרד רוגמן כנציגה בישראל. מכאן שחזקה כי המבקש לא ציפה כי יצטרך להתדיין באופן אישי בישראל בעניינים הקשורים להשקעה שבוצעה על ידי החברות בחברת מונלייט.
- עוד טוען המבקש כי המשיבים לא הוכיחו כי שיקולים ציבוריים ושיקולי צדק מאפשרים מתן היתר המצאה. שכן ניהול ההליך בישראל יעמיס על הצדדים הוצאות רבות הנדרשות נוכח היות עדים רבים מחוץ לשטח ישראל. עוד נטען כי לעניין מידת הזהירות הנדרשת בעת הכרעה באשר לפורום הנאות מקורה בכללי הנימוס וסמכות בינלאומיים.
- באשר לתמיכת בקשתו בתצהיר טען המבקש כי הנטל חל הל מבקש היתר ההמצאה ועל הוא אינו חייב בהגשת תצהיר. לעניין זה הפנה המבקש להחלטת כבוד השופטת פלינר בעניין ת.א. (ת"א) 30008-10-13 פרמייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' amazon.com.inc ׁ19.3.15ׂ (להלן: "עניין פרמייר"), וכן לפש"ר 1381/09 עו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סייג סופר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.3.13).