תע (נצ') 55446-04-22 ל. ו. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון משרדי ממשלה

פסק דין

ההליך:

1. בפני מונחת בקשה למתן צו קיום צוואה בעל פה, צוואת שכיב מרע (להלן: "הצוואה") של המנוח ל. ו.  ז"ל שנפטר ביום 23/12/21 (להלן: "המנוח").  הבקשה הוגשה ע"י גב' כ.  ק.  ז"ל ביום 9/3/22 שהייתה שכנתו של המנוח שטענה כי המנוח ציווה בעל פה את כל עזבונו לה.  במהלך הדיונים גב' כ.  ק.  ז"ל הלכה לעולמה (להלן: "המנוחה"), ואת זכויותיה ירשה בתה היורשת גב' א.  ק.  שהמשיכה בניהול בקשה זו (להלן: "המבקשת").

רקע עובדתי קצר:

2. המבקשת טוענת כי המנוח ערך צוואה בעל פה, שהיא צוואת שכיב מרע, בטרם פטירתו, בפני שני עדים. זיכרון הדברים של הצוואה הנטענת נערך ביום 17/2/22 והוא חתום על ידי המנוחה וכן שני העדים מר מ.  ק.  (להלן: "מר מ.ק.") וכן מר נ.  ק.  (להלן: "מר נ.ק.").  זיכרון הדברים לא הופקד אצל הרשם לענייני ירושה והוא צורף לבקשה לקיום הצוואה שהוגשה מטעם המנוחה.  יש לציין כי המבקשת טענה כי הצוואה כן הופקדה אצל הרשם לענייני ירושה בנצרת ביום 9/3/22.
3. עפ"י זיכרון הדברים, סעיף 4, מציינת המנוחה כי המנוח, ובעת שהיה מאושפז בבית חולים סעודי ומצבו הרפואי היה קשה מאוד וכאשר הוא חש שהוא הולך לעולמו, אמר לה בביקור שערכה עם העד מר מ.ק., כי לאחר מותו עזבונו יעבור אליה וזאת בגין הקשר שהיה בינה לבין המנוח כל השנים והעזרה הרבה שהייתה עוזרת לו. המנוחה מציינת כי ביקורה יחד עם מר מ.ק.  היה ביום 6/12/21.
4. בסעיף 5 לזיכרון הדברים מציין העד מר נ.ק. כי הוא הכיר את המנוח שנים רבות והיו ידידים, וכי ביום 11/12/21 ובעת שביקר אותו בבית סיעודי *** המנוח התלונן שמצבו הבריאותי קשה מאוד והוא הרגיש שזה סוף חייו, וביקש כי לאחר מותו עזבונו יעבור למנוחה שהייתה השכנה שלו ושהוא היה איתה בידידות במשך שנים רבות.  העד מר נ.ק.  מציין עוד כי הוא הכיר גם את המנוחה.
5. בתיק מונה ביום 29/9/22 עוה"ד מר ש. ל.  כמנהל עיזבון זמני (להלן: "מנהל העזבון"), אשר פעל לאיתור יורשים פוטנציאליים, וכן לטיפול בדירה שהייתה למנוח ברח' *** ב-***.  מנהל העיזבון, ולאחר קבלת צווים מביהמ"ש, איתר את מר י.  צ.  שהוא בן דודו של המנוח, המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב").
6. המשיב, ששוהה בחו"ל יוצג במסגרת הליך זה ע"י בנו מר א. צ.  באמצעות יפוי כוח שהוצג לתיק.  המשיב צורף להליך בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 14/11/23.  המומחה הגיש חוות דעת, ולאחר מכן הוגשו בקשות להבהרות ולחוות דעת משלימה, בפרט בהתייחס לחומר רפואי מבית החולים הגריאטרי ***.
7. המשיב בתורו, מתנגד לבקשה וטוען כי הצוואה הנטענת אינה עומדת בדרישות החוק והפסיקה. המשיב העלה טענות רבות, הן לעניין מצבו הרפואי של המנוח, אשר לטענתו היה במצב נפשי לא טוב ולא יכל לערוך צוואה ולהבין את טיבה.  כמן כן, העלה המשיב טענות רבות לעניין העדר קיומן של הדרישות הקבועות בחוק ובהלכה הפסוקה לצורך הוכחת צוואת שכיב מרע.  המשיב טען כי עתירה לבקשה מעין זו הינו חריג מאוד כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.
8. בתיק ולאחר שניתנו צווים לקבלת כל החומר הרפואי שקשור במנוח מינה ביהמ"ש ביום 14/1/25 את המומחה הרפואי ד"ר ר. ו., בתחום הפסיכוגריאטריה (להלן: "המומחה"), לבחינת מצבו המנטלי והקוגניטיבי של המנוח במועדים הרלוונטיים לעריכת הצוואה הנטענת.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

9. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)המומחה הגיש חוות דעת מקיפה, מפורטת ואובייקטיבית, המבוססת על מאות עמודים של תיעוד רפואי ממוסדות שונים, והתייחסה לתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה הנטענת. המומחה קבע באופן חד משמעי כי המנוח סבל מדמנציה מתקדמת, מירידה קוגניטיבית ניכרת, מחוסר התמצאות בזמן ובמקום, ומאובדן כושר שיפוט.

10. מסקנתו של המומחה הייתה כי המנוח לא היה כשיר להבין את משמעות מעשיו או להביע רצון עצמאי, וכך קבע המומחה במסקנות חוות דעתו כי:

"לאחר שבדק את המסמכים הרפואיים של מר ו.  המנוח ועיינתי בכל החומר המצורף מסקנתי היא כי בעת עריכת הצוואות בתאריכים 6, 11 ו- 13 לדצמבר 2021, המנוח לא היה במצב של כשירות נפשית להבין בטיבה של צוואה או בטיבו של כל מסמך משפטי אחר".