| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
רע"א 65005-03-26
| לפני: | כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט אלכס שטיין
|
| המבקש: | ניסים ואטורי |
|
נגד
|
|
| המשיב: | מרדכי הררי |
|
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (השופט העמית א' אברהם) שניתן ביום 22.3.2026 בע"א 86583-01-26 [נבו] |
|
| בשם המבקש:
|
עו"ד יוני ג'ורנו |
| בשם המשיב: | עו"ד ספיר בן אליהו |
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
הבקשה
- לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (השופט העמית א' אברהם), אשר ניתן ביום 22.3.2026 בע"א 86583-01-26 [נבו]. במסגרת פסק דין זה, הפך בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום טבריה (הרשמת הבכירה ר' חמאתי), אשר ניתן ביום 1.1.2026 בתאד"מ 19132-10-24 [נבו]. בית משפט השלום קיבל תביעת לשון הרע שהגיש המבקש נגד המשיב וחייב את המשיב בפיצוי בסך 10,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח - לטובת המבקש.
העובדות
- המבקש, ניסים ואטורי, הוא חבר כנסת וסגן יושב ראש הכנסת. המבקש העלה ציוץ ברשת החברתית "X" (לשעבר טוויטר), אשר כלל צילום של המבקש עם שר המשפטים, שצולם בסמוך לאחר שחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) (להלן: החוק לביטול עילת הסבירות) עבר בכנסת, בצירוף המילים "החוק עבר. תחי מדינת ישראל". המשיב, מרדכי הררי, פרסם ביום 24.7.2023 תגובה לציוץ של המבקש בה נכתב כך: "ניסים ואטורי המושחת באדם, נ[י]סים ואטורי חסר השכלה המתגאה באפסותו, ניסים ואטורי עוכר ישראל ויהודי מתועב, ניסים ואטורי איש זדוני דוחה ובושה גדולה למדינת ישראל" (להלן: הפרסום). בעקבות כך, המבקש הגיש תביעת לשון הרע נגד המשיב.
הליכים קודמים
- בתום דיוני ההוכחות, ולאחר שהתרשם מהעדים, בית משפט השלום קיבל את תביעתו של המבקש. בית המשפט פסק כי חלק מהביטויים בפרסום הם בגדר דעה אשר אינה עולה כדי לשון הרע. יחד עם זאת, נפסק כי הביטוי "מושחת" הוא בגדר ניסיון להציג את המבקש כעבריין, כפי שגם נלמד מעדות המשיב, ובהתאם הוא עולה כדי לשון הרע. בית משפט השלום דחה את טענות המשיב לקיומן של הגנת אמת בפרסום או הגנת תום הלב. ביחס לטענה הראשונה, נקבע כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח את הטענה כי המבקש מושחת, וכי הפרסום נעשה בהעדר בסיס עובדתי. ביחס להגנת תום הלב נקבע כי המשיב לא נקט באמצעים סבירים להיווכח אם הפרסום הוא אמת, והוא אף לא ביקש לחזור בו מדבריו ולהתנצל במעמד הדיון. בתוך כך, בית המשפט דחה את טענת המשיב כי מדובר ב"תביעת השתקה" וקבע כי לא מתקיים ולו סממן אחד של תביעה כאמור. בסופו של יום, בית המשפט חייב את המשיב לשלם למבקש פיצוי בסך 10,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח. על פסק דין זה ערער המשיב לבית המשפט המחוזי.
- בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, הפך את פסק דינו של בית משפט השלום ודחה את התביעה - וזאת, על סמך כתבי הטענות בלבד, תוך יישום תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית המשפט סיווג מחדש את דברי המשיב כ"הבעת דעה" ולא כ"קביעת עובדה". נפסק כי בהקשר של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, אדם סביר יראה בביטויים אלו "גידופים סובייקטיביים" ולא עובדות כהווייתן, וככאלה הם אינם עולים כדי לשון הרע. בית המשפט סבר כי אף אם הפרסום עולה כדי לשון הרע, המשיב חוסה תחת הגנת תום הלב, שכן הפרסום הוא בגדר הבעת דעה אודות איש ציבור, והוא לא חרג מתחום הסביר. בית המשפט קבע כי יש להעדיף במקרה דנן את חופש הביטוי על-פני הזכות לשם טוב והדגיש כי המשיב נקט בשפה משתלחת שאין לה מקום.
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)