ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916התביעה נגד המשיבה 2 המשיכה להתברר, וניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. בתצהיר העדות הראשית מטעם מר דוד שם טוב, סמנכ"ל התפעול אצל הנתבעת 2 באותה עת, הוצהר כי "כספיה של התובעת מצויים בחשבונה ומשוחררים לחלוטין מהיום הראשון (מעולם לא עוכבו) והיא יכולה למשוך אותם בכל עת, וללא כל מגבלה (כך היה ממש מתחילה).")סעיף 17 לתצהיר וראו גם סעיף 19).
12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)על סמך הצהרה זו, הציע בית המשפט לתובעת הצעה שנרשמה מפי התובעת כך:
"אני מקבלת את המלצת בית המשפט, אני אמשוך את הכסף שלי כפי שהנתבעת 2 הציעה ובעניין הזה לא אגיש כנגד הנתבעת 2 כל תביעה נוספת". על סמך הסכמה זו גם מצדה של הנתבעת 2, הורה בית המשפט, במהלך הדיון ביום 17.7.23, על דחיית התביעה נגדה.
שלושה ימים לאחר מתן פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה למתן פסיקתא, במסגרתה הודיעה כי פנייתה אל הנתבעת 2 בבקשה למשוך את כספיה נענתה בסירוב. בית המשפט דחה את הבקשה למתן פסיקתא אך הדגיש כי על הנתבעת 2 לאפשר משיכת הכספים כפי שהצהירה. בתגובה הודיעה הנתבעת 2 כי אין היא יכולה לסייע, וכי הצהרותיה שלפיהם כספיה של המבקשת מעולם לא עוכבו ניתנה בתום לב אך נבעה מחוסר ידיעת העובדות. בית המשפט קיבל את הסברה של הנתבעת 2 ובקשה להבהרת החלטתו נדחתה.
ההליך בבית משפט קמא וההחלטה מושא הבקשה
- ביום 7.4.24 הגישה המבקשת את התביעה הנוכחית בבית משפט קמא (תאד"מ 18160-04-24) [נבו] נגד המשיבה 1 בלבד, ובמסגרתה ביקשה להכיר במשיבה 2 כנציגתה של המשיבה 1 בישראל לצורך המצאת כתבי בי-דין. המשיבה 2 התנגדה וטענה כי אינה נציגתה של המשיבה 1 ואינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין בשמה.
- ביום 01.12.2024, דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת, תוך שנסמך על החלטת כב' השופטת באום בהליך הקודם, וקבע כי מתן שירותים על ידי המשיבה 2 אינו מספיק לצורך הסמכתה לקבלת כתבי בי-דין בשם המשיבה 1 וכי אין ללמוד מפסק הדין בעניין מייקרוסופט דבר לעניין שבנדון.
- המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, (רע"א 50399-12-24) [נבו]. כבוד השופטת ציגלר קיבלה את בקשת רשות הערעור, דנה בערעור וקיבלה את הערעור באופן חלקי. בפסק דינה מיום 27.3.25 ביטלה כב' השופטת ציגלר את החלטת בית משפט קמא בקובעה, בין היתר, כי "הועלו נתונים עובדתיים רבים מאד הקשורים בהתנהלות שבין המשיבות, טיב הקשר ביניהן ומשמעותו לצורך המונח "נציג" וכיצד עובד הממשק בין שתי המשיבות (לדוגמה: המייל שקיבלה המבקשת מהמשיבה 1, הצגה באתר המשיבה 2, וכו'). יש קושי להכריע בדבר ללא בירור עובדתי, ובהחלטת בית משפט קמא אין התייחסות ישירה לטענות הצדדים ולמסמכים אליהם הפנו, באופן שלא ניתנה הכרעה ממשית ומנומקת לגבי טיב היחסים בין שתי המשיבות והאם הם עומדים במבחני הפסיקה." משכך הורתה ערכאת הערעור על החזרת התיק לבית משפט קמא לצורך קיום בירור עובדתי באשר לטיב היחסים בין המשיבות, תוך בחינה קונקרטית של מבחני "טיב הקשר", "משך הקשר" ו"אותו עניין", וכן הכרעה לגופה בטענת מעשה בית דין.
בעקבות החלטת ערכאת הערעור, התקיים דיון בבית משפט קמא ביום 15.07.2025, במהלכו העידו המבקשת ומנכ"ל המשיבה 2.