אשר לאירוע, הלה העיד כי בסמוך לפני הדריסה הוא יצא מביתו לרחוב בשל כך ששמע ילדים מקללים והבחין במנוח שהיה מול דלת ביתו. לדבריו, המנוח אמר לאמא שלו להיכנס פנימה. המנוח נכנס אף הוא פנימה ואז יצא חזרה לרחוב והחל ללכת "למעלה לכיוון של סבא שלו..."
כך תיאר העד את הדריסה: "וכשהוא (המנוח) הגיע לפני הבמפר יצא הדודג', כשיצא הדודג' הוא (הכוונה לנאשם, ד.ב.ט) ראה אותו, הוא קלט אותו ולקח שמאלה לכיוון המדרכה, כשהוא לקח לכיוון המדרכה, מוחמד רצה לברוח והלך לכביש. וכשהוא הלך לכביש הוא הלך אחריו... אחמד. הוא דפק אותו בפנס לא בצד של הנהג בצד השני, ויש לו חזית של ברזל, הביאו אותו מתחת לרכב. כשהם הביאו אותו מתחת לרכב, הוא עלה עליו בגלגל הקדמי והחליף עליו בגלגל האחורי וירד... והלך, והלך. הוא לא ירד מהאוטו, הוא ירד כאילו שהוא ירד מהשכונה והלך משם" (עמ' 177).
לאחר מכן ראה רכב שעלה לשכונה, הוא העלה את המנוח לרכב, יצא איתו מחוץ לשכונה והתקשר לאמבולנס שלקח אותו לטיפול נמרץ בסורוקה. העד ערך שתי סקיצות ביחס למה שראה (ת/28-ת/29).
לדברי העד ג'ואדת, שדה הראיה שלו אפשר לו לראות את כל האירוע, היה אור וראו טוב, כשבמקום היו עוד כמה ילדים "למעלה, איפה שהפניה בצד ימין ואני הייתי למטה" (עמ' 180 וכן ראה עמ' 197). ברכב הדודג' היו שני אנשים, הנאשם ולידו "לא במאה אחוז ראיתי, כארם" (שם).
הוא לא ידע על סכסוך שהיה בין הנאשם למנוח. הוא הבחין בכארם, אחיו של הנאשם, לפני התאונה נכנס עם רכב הדודג' לשכונה, שתיים או שלוש דקות לפני, מבלי שהנאשם היה באוטו (עמ' 184). הוא התקשר לאמבולנס דקה - דקה וחצי לאחר הדריסה. הוא ידע למסור בחקירה את שעת הדריסה כי "לפני בחמש דקות מאז שהתקשרתי לאמבולנס... כן, יש להם את השיחה... חמש, שש דקות אחורה" (עמ' 185).
בחקירה הנגדית הבהיר כי התקשר למד"א ולא למשטרה וכי בתחילה לא רצה לבוא למסור עדות "אבל אחרי זה דיברתי עם עצמי ובאתי". הוא מאשר כי כאשר נשאל בחקירה האם הוא זוכר את המקרה, ענה שמדובר בדריסה בכוונה "אם זה לא היה בכוונה הוא היה נכנס בקיר והוא לא היה הולך אחריו" (עמ' 192); "הוא לקח לכיוון של מוחמד והוא הלך אחריו, הוא ירד מהמדרכה והלך אחריו לכביש". הנאשם לא בלם את רכבו לפני שדרס את המנוח (עמ' 185).
בחקירתו הנגדית הבהיר כי הוא ידע שהמנוח התכוון ללכת לסבא שלו כי הוא אמר לו את זה. אמר למנוח להיכנס לבית כי חשב שקרה משהו עם הנאשם: "חשבתי... לא ידעתי, חשבתי... כן". לשאלת הסנגור אישר כי אחרי האירוע ההבנה שלו הגיעה לרמת ידיעה (עמ' 189). לא סיפר על כך בחקירה כי לא שאלו אותו על זה ובהמשך הוסיף "אולי שכחתי להגיד לו".