הסברים אלו של העד בנוגע למשקלו המופחת של השחזור כמו גם לנחיצותו, בתיק זה מקובלים עלינו.
אשר לסימני הדם בכביש, העד הסביר כי הוא לא יכול להסתמך עליהם לצורך קביעת מקום הפגיעה במדויק ולא ניתן לדעת: "האם הרימו אותו, האם סחבו אותו וזה השאיר טיפת דם"; "יש תאונות דרכים, בתאונות דרכים מה שנקרא יש לפעמים מקומות, אתה יודע, של שפריץ או של איזה כתם גדול כזה שאתה יכול להגיד פה בעצם הוא נדרש (צ"ל נדרס)... פה בעצם פגע בו הרכב. פה יש לכל ה, יש פה נקודה ראשונה שמתחילה לפני הבמפר שאתה מניח שלפני זה, כהנחה שלפני זה התאונה, שסביר להניח שהתאונה הייתה באזור הזה כי זו הנקודה הראשונה שבעצם נתפסה, אוקיי... אבל אני לא יכול להגיד על זה ב- 100 אחוז שזו הנקודה הראשונה" (עמ' 272). ובהמשך חזר על כך שהיה מציין מהי נקודת האימפקט רק כאשר היה בטוח בכך במאה אחוז: "עכשיו, אני לא יכול להטעות את בית המשפט ולהגיד לו תשמע, כתם הדם הזה הראשון זה מקום התאונה"; "אז הנקודה השניה והשלישית הם גם יכלו להיות בהנחה, אז איפה זה כאילו...".
לאור תשובה זו בית משפט העיר כי בכל מקרה מקום האימפקט לא יכול להיות הנקודה השנייה והשלישית. למשמע הערה זו העד הבהיר: "זה נקודות, כבודו, זו לא השפרצה או משהו, זה טיפות שעוד פעם, אני לא יכול לקבוע שזה לא נזל מאיזשהו מקום ..." (עמ' 282-281).
עיינו בעצמנו בסימני הדם שנמצאו על הכביש ותועדו על ידי רס"ב ישראל טלקר (ת/3א). עיון זה מעלה כי אכן ישנה שונות בין הכתמים השונים לרבות בגודלם, צורתם ותפרוסתם בכל אחת מהנקודות שסומנו על ידי חוקר הזירה ישראל טלקר במספור 1-6. למעשה בחלק מהנקודות ניתן להבחין במספר רב של טיפות או כתמים (למשל נקודה מס' 2 ), בפרט הדברים אמורים לנקודה שסומנה מס' 6. לצורך המחשת הדברים, מצ"ב חלק מהצילומים של כתמי הדם אותם צילם חוקר הזירה:
לא בכדי, חוקר הזירה ישראל טלקר ציין בדו"ח (ת/3) כי מדובר ב"מוקדים" מהם לקח שלוש דגימות (מהנקודות שסומנו 1,3 ו - 6). יש לדברים אלו משמעות גם לגבי התרשים (ת/37) והיכולת להסיק ממנו לגבי המסלול של הדודג' לאחר הפנייה ימינה.
בנוסף, אנו לוקחים בחשבון את עדותם של ג'אודת ואדם אבו אלקיעאן לגבי הרמתו של המנוח מהכביש ונשיאתו לעבר מכוניתו (שטען שבהתחלה "אני חשבתי האמת זה קרטון"). העד אדם אף טען שלצורך העמסת המנוח, אף נסע עם רכבו ברוורס. גם ראש צוות החקירה אייל זיתון התייחס בעדותו לגבי הזזת המנוח אגב העמסתו לרכב שפינה אותו. שילובם של אלה יכול להסביר את הקושי שעליו עמד הבוחן פרטוש בהסתמכות על כתמי הדם כאינדיקציה למקום הפגיעה. התנהלותו זו של בוחן התנועה יש לבחון גם בזיקה למה שנאמר קודם לכן לגבי משקלו המופחת של שחזור במקרה הנדון.