בהקשר זה, גרסתו של תאופיק לדידנו, בכללותה ראויה לאמון. תאופיק אמנם בן דוד (דרגה שנייה) של המנוח ולכאורה בעל עניין ואולם לצד זאת, עולה כי הוא מכיר היטב את הנאשם עוד מגיל צעיר כשלדבריו הם אף בקשרי חברות טובים "אחמד היה כמו אח שלי היינו מהכיתה הראשונה ועד שסיימנו בית ספר" (טענה שלא הוכחשה על ידי הנאשם). גרסתו של תאופיק סדורה, הגיונית, רבת פרטים וכפי שיפורט, נתמכת גם בראיות חיצוניות, לרבות בחלקים מגרסת הנאשם.
כבר בחקירתו הראשונה במשטרה, עוד בטרם הוטחה בו גרסת הנאשם (לפיה המנוח רב איתו ולא עם הנאשם), תאופיק לא ניסה לייפות או להקטין את חלקו של המנוח לגבי ההתרחשות במכון השטיפה כשלדבריו, במהלך העימות בין השניים הוא כבר הבין שהאירוע עלול להתדרדר לכדי אלימות, ולכן פנה למנוח ודיבר איתו: "אז מוחמד התעצבן ואמרתי כדי שלא יקרה משהו, ומוחמד נותן לי כבוד, ואמר לי שאני אפנה אליו (לנאשם) ושאדבר איתו שלא יעשה את זה."
בדומה, תאופיק תיאר כי המנוח כבר "התרצה", יצא ממכון השטיפה לכיוון ביתו ואולם חזר אליו לאחר שהנאשם המשיך להרעיש עם מכוניתו. תאופיק לא הסתיר שעם חזרתו של המנוח למכון השטיפה, המנוח כעס וקפץ לכיוונו של הנאשם כשהוא מצדו ניסה לחצוץ בין השניים. תאופיק אף רואה לנכון לתאר את הסיטואציה ככזו שבה המנוח ניסה להכות את הנאשם "ואני קיבלתי את המכות במקום אחמד..."
תאופיק אף תיאר בפירוט את האופן שבו המנוח נתן מכה לרכב של הנאשם "עם יד שמאל, אני דוחף אותו לאוטו והוא נותן מכה..." ואף תיאר פרט ייחודי שלדבריו תוך כדי המכה, היה למנוח שעון "והוא השתחרר לו מהיד". במשטרה תיאר את המכה על הרכב כ"כאפה".
גרסתו של תאופיק (למעט חזרתו מעניין האיום) הייתה עקבית וחרף שינויים שאינם משמעותיים עיקרי הדברים מצאו ביטויים בחקירתו, בעימות וכן בעדות בבית המשפט. גרסתו נתמכת בראיות חיזוק, ועומדת במבחני היגיון ושכל ישר.
כך למשל, אין מחלוקת שהנאשם היה זה שהקים רעש עם הגעתו לשטיפה, על ידי כך שלחץ בחוזקה על דוושת הגז (לדבריו לא עשה זאת בהתרסה אלא בשל כך שהרכב עמד בחניה תקופה ארוכה). בדומה, אין מחלוקת שהדבר הכעיס מאוד את המנוח. במצב דברים זה, יש לתהות מדוע המנוח יתקוף את תאופיק ולא את הנאשם שבגללו החלה כל המריבה, בפרט כאשר העימות הפיזי החל לאחר שהנאשם המשיך להקים רעש לאחר שהמנוח עזב לביתו וחזר לשטיפה בשל כך.
בדומה, עצם העובדה שהמנוח שבר/סדק את שמשת רכבו של הנאשם שאינה שנויה במחלוקת, מתיישבת עם גרסתו של תאופיק שהרי איזו סיבה יש למנוח לפגוע ברכבו של הנאשם אם כפי טענת הנאשם הוא לא רב אתו. התהייה מתחדדת נוכח גרסת הנאשם (בחלק מאמרותיו), לפיה הוא זה שהפריד בין השניים.