טענת הנאשם לפיה תוך כדי הריב בין תאופיק לבין המנוח, זה האחרון בטעות שבר את שמשת החלון, (אף שלא לא ניתן לשלול אותה לחלוטין מבחינת היתכנותה הפיזית), על פניו אינה מסתברת שהרי סדיקת שמשת רכב באמצעות כף יד אינה דבר של מה בכך ומצריכה הפעלת עוצמה חזקה וממוקדת ולא מגע מקרי (לא בכדי בחלק מהמכוניות ניתן למצוא פטישון לניפוץ שמשת הרכב בחירום, ובדומה, ראה ספר הבוחנים לגבי המהירות המינימלית הנדרשת לצורך שבירת שמשת רכב בתאונת דרכים כתוצאה מהטחת הולך הרגל, שעומדת על לפחות 40 קמ"ש).
זאת ועוד, בשונה מהנאשם שניסה לטעון כי חלף פרק זמן ניכר מאז האירוע בשטיפה ועד דריסת המנוח, תאופיק מסר בכל אמרותיו שאירוע הדריסה התרחש בסמוך לאחר העימות בשטיפה (דקות בודדות). גרסה זו מאומתת עם סרטוני מצלמות האבטחה מהם עולה שהנאשם כמעט ברצף כרונולוגי ממתין להגעת אחיו ובהמשך עולה על הדודג' שאז מתרחשת הדריסה.
אשר לשאלה האם ביחס לחלק בגרסתו של תאופיק הנוגע לאיומים יש להעדיף גרסתו במשטרה על פני זו בעדות - תשובתנו לכך - חיובית.
תאופיק הסביר כי מסר במשטרה שהנאשם איים על המנוח בשל כך שהיה עצבני על הנאשם שדרס את בן דודה שלו: "ואם הייתה אפשרות לתקוף אותו הייתי תוקף אותו גם בעדות אני והוא. מה זה, היה סיפור חם, זה בן דוד שלי מה אתה מצפה שאני אעשה" (עמ' 265).
ביחס להסבר זה יש לומר כי העצבים והכעס הרב מתיישבים באותה המידה - ואולי אף יותר - גם עם כך שסבר שהנאשם מימש את האיום שהשמיע כלפי המנוח. ואפילו כעס והתעצבן, מדוע זה צריך לבוא לידי ביטוי בדרך של הוספת איום שלא היה. יתרה מכך, טענת תאופיק בעדותו לפיה כעסו הרב הביאו לכאורה לשקר ביחס לאיום שהשמיע הנאשם אינה מתיישבת עם כך שבעת שנשאל האם הנאשם דרס את המנוח בכוונה, ידע להקפיד ולהפריד בין דברים ששמע לבין דברים שקלט בחושיו "את זה אני לא יודע, אני לא ראיתי את המקרה הזה". נזכיר כי הלה היה בקרבה למקום כאשר לאחר הדריסה אף שמע את הילדים קוראים לו, כך שעצם יכולתו למסור גרסה לפיה צפה בתאונה או בחלקה, היא אפשרית מבחינת "מבחן ההזדמנות".
עוד נותנים אנו דעתנו לכך שהסברו של תאופיק לחזרתו בו מעניין האיומים, לא היה קוהרנטי ואף לא לוגי. בהקשר זה, העיד: "לא זוכר ולא יודע למה אמרתי את זה, אמרתי את זה כשאני עצבני עליו" ושב וחזר על תשובה זו, גם לאחר שנאמר לו שהוא כפי הנלמד מתועד אומר את הדברים "אני לא זוכר ולא יודע". הטענה לפיה הוא אינו זוכר שאמר אותן אמירות, אינה נמצאת בהלימה עם המשך ההסבר לפיו הוא אינו יודע מדוע אמר זאת או עם ההסבר החלופי לפיו אמר את הדברים כי הוא התעצבן על הנאשם שדרס את בן הדוד שלו.