[...]
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;"
- בנסיבות המקרה דברי הנתבע לא היו אמת והנתבע לא נקט כל פעולה כדי לבדוק את נכונותם ערב הפרסום. לכן, לא עומדת לנתבע החזקה בדבר פרסום תום לב, אלא חזקה לחוסר תום לב בפרסום.
- חזקה זו בדבר חוסר תום לב, לא נסתרה. ההפך הוא הנכון. מצפיה בקטע הווידאו בו נאמרו דברי הנתבע - מתקבל הרושם שהנתבע ביקש - אגב ויכוח ציבורי נוקב - לפגוע בתובע באופן אישי ולהציגו כמשתמט משירות צבאי ("אני חושב שהוא בכלל לא עשה בצבא, השתחרר אחרי יומיים"), וכי 'גייס' את הפגיעה בתובע ("תראו לי את גיא פלג") כדי לחזק את המסרים שביקש להעביר לצופיו.
במלים אחרות - הנתבע הסיט מחלוקת עניינית למישור אישי 'ורתם' ויכוח אידיאולוגי לפגיעה אישית בתובע. התנהלות זו אינה התנהלות תמת לב.
- ב"כ הנתבעים טענו בעניין תום הלב שה'תיקון' (הגדרתו לעיל) דווקא מעיד על תום לב. במקרה דנן אין לקבל טענה זו. התיקון - לאחר מכתב ההתראה - נחזה כמהלך המבוסס על ייעוץ משפטי (נכון) ולא מעיד על תום לב מצד הנתבע, ודאי לא בזמן אמת.
- בהיעדר תום לב (במובנו בחוק איסור לשון הרע) יתר הגנות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינן עומדות לנתבע; הדיון להלן בהגנות סעיף 15(2), (4), (6) ו-(10) לחוק איסור לשון הרע הוא בבחינת למעלה מהצורך.
ג2. הגנת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע - חובה חוקית לפרסם
- ב"כ הנתבעים טענו שלנתבע עומדת הגנת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע הקובע:
"במשפט [...] אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם [...] הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
[...]
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
- 00בכתב ההגנה טען הנתבע שכיוון שבינו לבין התובע יריבות תקשורתית-אידיאולוגית, הוא ראה חובה מוסרית וחברתית לגנות את התובע על דברים שאמר נגד הקבינט והממשלה; בסיכומי הנתבעים נטען שהיחסים בין הנתבעים לצופיהם וגם בין הנתבע לתובע כאנשי תקשורת "הטילו על הנתבע 1 חובה מוסרית, ציבורית ועיתונאית להגיב לדברי התובע" שהשמיע ביקורת חריפה על הממשלה בענייני צבא וניהול מלחמה (סעיף 27 לסיכומי הנתבעים).
0
- לא ניתן לקבל טענת הגנה זו. הנתבע לא הציג מקור חוקי לפרסום. בכל האמור לחובה מוסרית או חברתית - הטענות נטענו בכלליות רבה ואינן עולות בקנה אחד עם הדין והעובדות:
ראשית, סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע אינו עוסק במערכת היחסים שבין הנתבעים לצופיהם אלא רק במערכת היחסים שבין הנתבע(ים) לתובע ורק אותה יש לבחון;