בהנחה שזכות כזו קיימת - אינו ממשי. חשוב להזכיר גם שבית-המשפט מפקח על קיומו של ההליך, והוא בוודאי ידאג לכך שזכויות החשוד לא תקופחנה.
- סעיף 43 עצמו אינו קובע סנקציה בשל אי-קיום צו שהוצא מכוחו. לכאורה, יוצא כי בית-המשפט מוציא הצו אינו מוסמך להטיל עונש על מי שאינו מקיים את הצו, וכל שמוסמך הוא לעשות הוא להבהיר בהחלטה מטעמו כי הצו לא קוים כדין. המשיבה ציינה בפנינו כי לגישתה, מקור הסמכות להטלת סנקציה עונשית על מי שאינו מקיים צו שהוצא מכוח סעיף 43 הוא לא רק הוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט וסעיף 241 לחוק העונשין, שעל-פיו מוטלת סנקציה עונשית על מי שמסרב להעיד או למסור ראיה. לשיטתה, חל גם סעיף 73 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - סעיף 73). לשונם של סעיפים קטנים (א) ו-(ד) של סעיף 73, החשובים לענייננו, היא כלהלן:
| "כפיית ציות ועונש בשל אי ציות
|
73. (א) מי שהוזמן להעיד ולא התייצב, או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו, רשאי בית המשפט או הרשם -
(1) לצוות על הבאתו לפני בית המשפט; על צו כזה יחולו הוראות סעיף 73א; (2) להטיל עליו, אף שלא בפניו, מחצית הקנס האמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואם הוזמן או נצטווה פעם נוספת ולא התייצב או לא המציא את המסמך - מאסר שלא יעלה על חודש ימים או קנס כאמור בסעיף 40(2) לחוק האמור. ... (ד) היה לבית המשפט יסוד להניח כי מי שהוזמן להעיד או נצטווה להמציא מסמך לא יתייצב או לא ימציא את המסמך, רשאי בית המשפט או הרשם - (1) לחייבו במתן ערובה, ואם לא נתן ערובה - לצוות על מעצרו; שר המשפטים יקבע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות שיחולו על החיוב בערובה, תנאיו ותוצאותיו;
(2) לתת כל צו שימצא לנכון לשם הבטחת ההתייצבות או המצאת המסמך, לרבות הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ". |
נשאלת השאלה אם סמכות זו של בית-המשפט לכפיית ציות ולמתן עונש בשל אי-ציות משתרעת גם על הימנעות ממסירת מסמכים, כנדרש בצו מכוח סעיף 43, או שמא חל הסעיף אך במצבים שבהם זומן אדם להופיע בפני בית-המשפט - להעיד ולהמציא בפניו מסמכים. אין צורך שנכריע בדבר. עם זאת ומאחר שהשאלה הועלתה והצדדים התייחסו אליה, אציין שאני נוטה לדעה כי יש לפרש את סעיף 73 כחל גם על מצבים שבהם נמנע אדם מלמסור מסמכים אשר נצטווה למוסרם בצו מכוח סעיף 43.
אמנם, סביבתו החקיקתית של הסעיף - סימן ו' בפרק ב' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] - עניינה בפומביות הדיון ובהתנהלותם של דיונים בפני בית-המשפט ובאיסור הפגיעה בהם. נראה גם כי המקרים השיגרתיים שבהם ייעשה שימוש בסמכויות לפי סעיף 73, הינם המקרים של הימנעות עד מלהגיע לדיון בהליך המתנהל בפני בית-המשפט, עם זאת תכליתו של הסעיף - הבטחת הגעת עדים וקיום צווים - מצביעה לכיוון החלתו גם בנסיבות שבהן הוצא צו מכוח סעיף 43. דומה שאין היגיון בהבחנה, לעניין קיומה של סנקציה, בין הפרת צו שהוצא מכוח סעיף 43 לבין הימנעות עדים מלהגיע לדיון שזומנו אליו ולמסור בו מסמכים כנדרש. פרשנות זו נתמכת גם בלשון סעיף 73(א), הקובעת כי סמכות בית-המשפט משתרעת על "מי שהוזמן להעיד ולא התייצב, או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו...". לאור האמור נטייתי היא לקבוע כי סעיף 73 חל גם במצבים שבהם אדם מפר צו שהוצא מכוח סעיף 43 כך שלבית-המשפט שהוציא צו קיימת הסמכות להפעיל את הסנקציות הנקובות בסעיף 73 גם במצבים אלה.
- עסקנו לעיל בנושא פיקוח בית-המשפט על ביצוע צווים שהוצאו על-ידיו לפי סעיף 43. הבהרנו כי עמדת המערער שעל-פיה לאחר הוצאת הצו על בית-המשפט להסתפק בתשובת המערער, תהיה אשר תהיה, וכי כל פיקוח על ביצוע הצו או סנקציות בגין אי-מילויו אינם נתונים לבית-המשפט מוציא הצו - עמדה זו אינה מקובלת עלינו. משמעותה המעשית של עמדת המערער היא, במידה רבה, ריקון מתוכן של הוראות סעיף 43. לעומת זאת ביקשנו אנו לסרטט בקווים כלליים, בלי למצות, את דרך יישום הפיקוח מצד בית-המשפט על קיום הצווים על רקע האמור בסעיף 43 ותכליתו. עד היום לא התעורר הצורך לסרטט קווים אלה, שכן לא התעוררו קשיים או שאלות באשר למילוי צווים לפי סעיף 43. משהתעוררו שאלות כאלה בפרשה שבפנינו, אמרנו את שאמרנו.