התוצאה
- תוצאת פסק-הדין היא, כפי שקבע גם בית-המשפט המחוזי, שעל המערער למסור לבית-המשפט את המסמכים המנויים בצווים הראשון והשני. אם יסתבר, אף שלא נטען כך בעבר, כי נבצר מן המערער, על-אף כל המאמצים שישקיע בכך, להמציא מסמך כלשהו, הוא יהיה רשאי לפנות אל בית-המשפט שהוציא את הצו בבקשה מתאימה ולשכנעו בכך ולבקש לשחררו מן החובה להמציא את אותו מסמך. בירור בקשה כזו ייעשה על-ידי בית-המשפט בהתאם לקווים שהותוו לעיל.
- ראשיתה של הפרשה ביום 16.7.2003 ובה נמסר למערער הצו הראשון. מאז חלפו למעלה משמונה חודשים, והמסמכים שהיה על המערער להמציא, כמבואר בפסק-דין זה, טרם נמסרו. את התמשכות ההליכים ניתן להסביר, אם כי באופן חלקי בלבד, בכך שהפרשה העלתה שאלות אשר טרם נידונו בפסיקתו של בית-משפט זה. דומה שכעת הגיעה השעה לסיים את ההתדיינויות ולקיים את שני הצווים נושא הדיון. על המערער לקיימם בהקדם האפשרי. הערעור נדחה בכפיפות לאמור בפיסקה 21 לעיל ובכפיפות לכל האמור לעיל בנושא פיקוח בית-המשפט על ביצוע הצווים.
השופט א' מצא
אני מסכים.
השופט מ' חשין
אני מסכים.
השופטת ד' ביניש
אני מסכימה.
השופט א' א' לוי אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה לנשיא (בדימ') השופט אור.
ניתן היום, ז' בניסן תשס"ד (29.3.2004).