ערעור פלילי 04 / 1761
גלעד שרון
נגד
מדינת ישראל
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
[29.3.2004]
לפני המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור והשופטים א' מצא, מ' חשין,
ד' ביניש, א' א' לוי
דוד ליבאי, קנת מן, מיכה פטמן – בשם המערער;
אפרת ברזילי, סגנית בכירה א וממונה על עניינים פליליים בפרקליטות המדינה; יהושע למברגר, סגן בכיר לפרקליטת המדינה; גל לברטוב, סגן בכיר א לפרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי) – בשם המשיבה.
פסק-דין
המשנה לנשיא (בדימוס) ת' אור
- עניינו של הערעור שבפנינו בשאלות הנוגעות להיקף סמכותו של בית-המשפט מכוח סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן - סעיף 43) ולהיקף חובותיו של מי שניתן כלפיו צו מכוחו. וזה נוסח הסעיף:
| "הזמנה להציג חפץ | 43. ראה שופט שהצגת חפץ נחוצה או רצויה לצרכי חקירה או משפט, רשאי הוא להזמין כל אדם, שלפי ההנחה החפץ נמצא בהחזקתו או ברשותו, להתייצב ולהציג את החפץ, או להמציאו, בשעה ובמקום הנקובים בהזמנה" (ההדגשה שלי - ת' א'). |
העובדות, ההליכים ועיקרי המחלוקת
- המערער גלעד שרון - בנו של ראש-הממשלה אריאל שרון - נחקר כחשוד ביחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל. במהלכה של חקירה זו ביקשה המשטרה לקבל לידיה מסמכים אשר היו, למיטב ידיעת החוקרים, ברשותו של המערער. בנסיבות המיוחדות שנוצרו - קיומה של חסינות מפני חיפוש בביתו של האב (מכוח סעיף 2 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951), שעמו התגורר המערער, והעדפתם של הממונים על החקירה להימנע מלבקש את הסרת החסינות - ביקשה המשטרה הוצאת צו למסירת המסמכים האמורים מכוח סעיף 43.
ביום 16.7.2003 נמסר למערער צו שהוצא על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו המורה לו להמציא מסמכים בפרשייה המכונה פרשת סיריל קרן (להלן - הצו הראשון). טענתו של המערער שעומדת לו זכות השתיקה, ואין הוא חייב למסור את המסמכים על-פי הצו, נדחתה על-ידי בית-המשפט. ערעור על החלטה זו בפני בית-המשפט המחוזי התקבל, ונקבע כי המערער אינו חייב לפעול על-פי הצו. המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הרשות ניתנה והערעור התקבל. בפסק-הדין שניתן ברע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' גלעד שרון (להלן - פסק-הדין הראשון [1]), נקבע על-ידי בית-משפט זה כי למערער אין עומדת זכות שתיקה מפני מסירת מסמכים שנצטווה למסור בצו, אך עומדת לו טענת חיסיון מפני הפללה עצמית בלבד. עוד נקבע בפסק-הדין כי בית-משפט השלום יעיין במסמכים שנדרש המערער למסור ככל שאלה בידו וככל שהוא יסרב למוסרם, וכי לאחר העיון במסמכים יחליט בית-המשפט בנוגע לשאלת החיסיון מפני הפללה עצמית של אותם המסמכים.
בעקבות פסק-הדין הראשון [1] פנתה המדינה לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו וביקשה להורות למערער למסור את המסמכים המפורטים בצו הראשון. בנוסף ביקשה המשיבה כי ייקבע תאריך לדיון בשאלת קיומו של חיסיון מפני הפללה עצמית, בהתאם לאמור בפסק-דיננו.