הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב
לנתבע עומדות הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 וביניהן הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק, כאשר שני יסודותיו של סעיף זה מתקיימים. דברי הנתבע היו תגובה לדברי התובע בראיון והחלק העובדתי לפיו התובע תמך במאיימים במלחמת אחים ובנשק חם הוא אמת לאמיתה. דברי התובע על מלחמת אחים חמושה ("במלחמה קורים דברים לא נעימים כולל שימוש בנשק") מהווים עניין ציבורי מובהק המצדיק את הפרסום.
כן עומדת לנתבע הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2), 15(3), 15(4) ו-15(6) לחוק.
ביחס לנתבעת 2 נטען כי עומדת לה הגנה לפי סעיף 15(12) לחוק, החלה על אמצעי תקשורת המשדר בשידור חי.
לעניין גובה הפיצוי - הנתבעים מכחישים כל כוונה לפגוע בתובע. בנוסף, טענו כי יש לדחות את הפיצול מלאכותי של המונולוג לשלושה פרסומים נפרדים ויש לראות בדברים פרסום אחד ומסכת אחת שאינה מקימה זכות לפיצוי נפרד.
עיקר טענות התובע כתב התשובה
דחיית גרסת הנתבע בדבר פחד, חשש או סערת נפש
טענות הנתבע לפיהן היה נתון בפחד או בסערת נפש הן מופרכות. אדם שחש בסכנה ממשית לשלומו, לא כל שכן לשלום בני משפחתו, פונה באופן מידי למשטרה, ולא ממתין שעות ארוכות רק כדי להגיע לאולפן ולשאת מונולוג פוגעני ומתוכנן בכתב, כאשר גם בתום השידור לא הוגשה כל תלונה במשטרה.
בהיעדר טענות הגנה, הנתבע הקדיש סעיפים ארוכים ומפורטים לעו"ד חודק ומר רז שאינם צד לתביעה. אין זה מתפקידו של התובע להגיב לטענות של הנתבע כלפי שני האדונים האמורים ועל הנתבע לברר את טענותיו כלפיהם באופן ישיר ולא בעקיפין באמצעות התביעה דנן.
הקשר היחיד לענייננו הוא שהתובע התבקש להתייחס בראיון לדבריהם ובניגוד לטענה כאילו התובע תמך בדברים, מהריאיון עולה תמונה הפוכה, של הסתייגות מדבריהם: " ... אני חושב שחבל מאוד שהוא אמר את מה שהוא אמר... ", "... זאב לא היה צריך לומר את מה שהוא אמר...", "...חבל שהם מעדו בלשונם ... " וזה לצד הבעת חשש כבד ממלחמת אחים.
כשהתובע נשאל מפורשות על העניין ענה: "אני לא מאיים, אני מביע דעה", אמירה שמבטלת כליל את התיזה של הנתבע כאילו הוא חשש או חש בסכנה לחייו.
עיוות מכוון של הריאיון ברדיו
הנתבע שיקר ועיוות במכוון את דברי התובע בראיון, תוך שייחס לתובע אמירות שמעולם לא אמר ופירש את דבריו בכוונות הפוכות. התובע ציין כי לא הביע כל תמיכה בשימוש בנשק או במלחמת אחים, אלא הביע חשש כבד ועמוק מפני קטסטרופה כזו ("ועלול להוביל חס וחלילה גם למלחמת אחים"), ואף הסתייג מפורשות מדברי חודק ורז ("חבל שהם מעדו בלשונם").