ההליך
בדיון ההוכחות העיד מטעם התובע מר כספית, שהעיד על נסיבות מתן הריאיון וכן התובע בעצמו. תצהיר עדות ראשית הוגש גם מטעם עו"ד דרור ויגדור ביחס לפועלו הצבאי והבטחוני של התובע. ב"כ הנתבעים ויתר על חקירתו הנגדית של עו"ד ויגדור.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו וכן מר אדרי, המשמש כמנכ"ל הנתבעת. מר מגל אשר נכלל ברשימת העדים מטעם הנתבעים, לא הגיש תצהיר ולא התייצב לעדות.
לאחר שמיעת העדויות, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב וכעת בשלה העת למתן פסק דין.
דיון והכרעה
00חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע או "החוק") מכיל מבחן בן מספר שלבים. ראשית, יש לבחון האם האמירות מהוות "לשון הרע" כהגדרתו של מונח זה בחוק והאם מתקיים אלמנט הפרסום. ככל שהתשובה לכך הינה חיובית יש לבחון האם עומדת לנתבע הגנה מתוך אלו הקבועות בחוק, אשר אם תוכח תפטור אותו מתשלום פיצוי לתובע.
0"לשון הרע" מוגדרת בחוק כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
- להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
- לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
יסוד ה"פרסום" מוגדר בסעיף 2 לחוק ומשמעותו העברת מסר, בכתב בעל פה או באמצעי אחר, לאדם אחר זולת הנפגע.
במקרה זה אין מחלוקת על הפרסום והמחלוקת היא בשאלה, האם דברי הנתבע עולים כדי לשון הרע במובנו של החוק.
בהתאם לדין, די בכך שהפרסום עלול לבזות או להשפיל אדם, כדי שיהווה לשון הרע ואין צורך להוכיח כי הושפל או בוזה בפועל.
המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי ואין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על ידי התובע. ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום, אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר. (ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון, (10.1.02), פסקה 6 עמ' 617).
לא הכוונה שמאחורי הפרסום היא שתצביע על קיומה של לשון הרע, אלא המסר עמו היא מותירה את הצופה. הפרסום יבחן בכללותו, שכן גם הצופה הסביר, אשר רואה את הכתבה קולט את המכלול (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך (8.2.12), (להלן: "ע"א אילנה דיין") פסקאות 83-84 לפסק דינו של כב' השופט (המשנה לנשיאה) ריבלין.