האמרה השלישית- הצגת התובע כאדם חסר הבנה
ביחס לדברים הנוספים שאמר הנתבע, בהתייחס לרמתו האינטלקטואלית של התובע ("בגלל שאתה טומטום ולא מבין את מה שאתה מדבר?" אתה הוכחת לכולם כמה רדוד אתה. אתה לא מבין על מה אתה מדבר") אני סבורה כי לא מדובר באמרות המהוות לשון הרע.
ההכרעה בשאלה האם גידוף הינו בבחינת לשון הרע, תיעשה בהתאם למבחנים הרגילים הנוגעים לסיווג פרסום כלשון הרע, כשאופי הביטוי הוא מרכיב במכלול הנסיבות שיישקלו, תוך מתן משקל להקשר בו הוטחו הדברים ולזהות השומעים. האם הדברים נאמרו כחלק מדברי גידוף מובהקים, את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים וייטה פחות לסווג כלשון הרע דברים שנאמרו ברוגז ובכעס או תוך חילופי עלבונות. (אורי שנהר, דיני לשון הרע (מהדורה שנייה, 2024), (להלן: "שנהר"), עמ' 242-244).
המבחן הקבוע בחוק הוא מבחן של סבירות, כלומר כיצד מתקבל הפרסום בעיניי השומע. על משמעות הפרסום נלמד מתוכנו, על פי המובן הרגיל שבו יפרשו השומע הסביר. (ע"א (מחוזי נצ') 34633-10-16 בוריס יודיס נ' מיכאל ברקן, (1.2.17), פסקה 9,11).
אינני סבורה כי דבריו של הנתבע כי התובע אינו מבין את הרפורמה המשפטית, הם בגדר לשון הרע, ונראה כי גם אם האמירה אינה נכונה, היא בגדר טיעון שאינו נופל להגדרת לשון הרע. סבורני כי דבריו של הנתבע כי התובע הוא רדוד וטומטום, הם גידוף. אוסיף כי החלק הראשון של האמרה השלישית, חוזר על אמירות שנכללו כבר בשתי האמירות הראשונות.
הפסיקה אכן קבעה כי לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. ראה לדוגמה דבריו של כב' השופט ריבלין ברע"א 10520/03 בן גביר נ' אמנון נדקנר (12.11.06) "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן..." (פסקה 26 לחוות דעתו).
כעת עלינו להכריע האם שתי האמרות הראשונות נכנסות תחת אחת ההגנות הקבועות בחוק, הפוטרות את המפרסם מפיצוי.
בחינת ההגנות
הנתבע טען להגנת אמת הפרסום ולהגנת תום הלב בהתאם לסעיפים 14 ו- 15 לחוק.
הגנת אמת בפרסום מעוגנת בסעיף 14 לחוק אשר קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".