על מנת לזכות בהגנה זו על הנתבע להוכיח שני יסודות מצטברים: האחד, כי הפרסום המהווה לשון הרע היה אמת והשני, כי מתקיים עניין ציבורי באותו הפרסום, זאת מתוך הנחה כי קיימת תועלת חברתית בקיומו של דיון ציבורי בנושא בו עוסק הפרסום, על בסיס עובדות נכונות. מדובר בשתי חוליות שלובות בקשר בל יינתק. (ראו התייחסותה של כב' השופטת ארבל ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב (12.12.06), (להלן: "ע"א אריה קורן") פסקה 11; כב' השופט ריבלין ברע"א בן גביר פסקאות 16-21).
מידת כמות ההוכחה נדרשת לעמוד ביחס מתאים לרצינות תוכן הדיבה. ככל שהאשמה שיוחסה לאדם בפרסום חמורה וכבדה היא, כן תידרשנה ראיות כבדות משקל, "איכותיות" יותר, על מנת לעמוד בנטל ההוכחה של מאזן ההסתברויות. מקום בו בפרסום הפוגע יוחס לנפגע ביצוע עבירות פליליות, מקובל לדרוש ראיות בעלות משקל משמעותי התואם את חומרת ההאשמות. (ע"א אריה קורן, פסקה 14)
הנתבע טען שלאורך הריאיון התובע הביע תמיכה באישים ובאמירות שקראו למלחמת אחים; התובע לא גינה את דבריהם של עו"ד חודק וזאב רז ולא הצביע על סכנת הקיום המידית הגלומה בהם ובכך שם עצמו במחנה של תומכי מלחמת אחים. (ראה לדוגמה סעיף 29 לכתב ההגנה וכן סעיפים 4,5, 8,14 לתצהיר).
בעדותו בפני הנתבע ציין מספר משפטים שאמר התובע במהלך הריאיון: "העד, מר ברדוגו: הקונטקסט שלי הוא זה שזה נאמר אם אני הייתי במקומו אני הייתי מנסח את זה בדרך קצת שונה שמשמעותה היא אותה משמעות... שאומר מר לנגוצקי בצורה מאוד מאוד ברורה במלחמה קורים דברים לא נעימים כולל שימוש בנשק זה עלול לקרות זאב לא היה צריך להגיד את מה שאומרים כן? חבל שהם מעדו בלשונם, הוא מתייחס למלחמת אחים." (עמ' 61 שורות 3-4,13-15).
במהלך עדותו בפני נשאל מר כספית על טיב התרשמותו מדברי התובע, ביחס לדברים שאמר מר רז: "אני התרשמתי קודם כל כמי שבעצמו אמון כבר 40 שנה על כתיבת טקסטים ופרשנותם וזה מהמשפט הראשון שהוא אמר חבל מאוד שהוא אמר את הדברים כפי שהוא אמר זו הייתה הכותרת אחר כך הוא נכנס לרזולוציות שבעצם אתה יכול להגיד ככה אני הבנתי...שהמהלך הזה מסוכן, שהמהלך הזה עלול להביא למלחמת אזרחים בלי להגיד שראש הממשלה הוא בן מוות זה בדיוק ההבדל כאילו מותר למתוח ביקורת מותר להזהיר מותר להתריע אסור להסית ..." (עמ' 18 שורות 31-33; עמ' 19, שורות 1-4).
הנתבע טען עוד כי דבריו היו חזרה והמשך ישיר לדברי התובע "במלחמה קורים דברים לא נעימים, כולל שימוש בנשק", בכך הנתבע מתעלם מן העובדה שייחס לתובע כוונות פליליות. תיאור התובע כמי שאיים על הנתבע על ילדיו ומשפחתו, כאדם שמחזיק בכוונות להרוג את הנתבע ותומכי הרפורמה המשפטית משום דעתם השונה, תוך ייחוס כוונות דומות לבנו של התובע, אינה נלמדת כלל וכלל מתוך דבריו של התובע בריאיון.