מקריאת תמלול הקלטת הריאיון עולה כי כבר בתחילת דבריו ולאורך הריאיון, התובע הביע את דעתו כי השינויים המוצעים במסגרת הרפורמה המשפטית עלולים להביא למלחמת אחים ובמקביל הביע גם את חששו שמא הדבר יתממש. התובע לא הביע תמיכה במלחמת אחים, אלא למעשה ההיפך מכך - התובע הביע חשש כבד מכך שעלולה לפרוץ מלחמה כזו.
לאור האמור, לא עומדת לנתבעים הגנת אמת בפרסום.
הגנת תום הלב חלה בהתקיים שני תנאים מצטברים:
האחד, כי הפרסום נעשה בתום לב. תוכנה המדויק של דרישת תום הלב אינו זהה ביחס לכל חלופה, ופירושה נעשה בהתאם לאינטרסים, שלשם הגנתם נוצרה כל חלופה וחלופה (דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, (18.9.14), (להלן: "דנ"א אילנה דיין") פסקה 66 לחוות דעתו של כב' הנשיא, השופט גרוניס; שנהר 462).
התנאי השני להגנת תום הלב הינו, כי התקיימה אחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15. הנתבע טען להתקיימותן של ארבע נסיבות הקבועות בסעיפים 15(2), 15(3), 15(4) ו-15(6) לחוק.
סעיף 15(2) מעניק הגנה למפרסם אם הפרסום נעשה בתום לב ובנסיבות בהן היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום, הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
הגנת הסעיף בהיבט פרסום בכלי התקשורת מכונה "הגנת העיתונאות האחראית". בדנ"א אילנה דיין עמד הנשיא גרוניס על מאפייניה הסובייקטים והאובייקטים של דרישת תום הלב, בהקשר של הגנה זו. במובן הסובייקטיבי, אמונה בדבר קיומה של חובת פרסום והיותה המניע לפרסום, עשויה להיות בעלת משקל, כאשר תחושת החובה לפרסם דבר מה עשויה לצמוח למשל, על רקע עיסוק של קבע בעבודה עיתונאית או לאור הערכת המפרסם לגבי חשיבותו ונחיצותו של המידע שפורסם לנמען. לפיכך, התקיימותן של נסיבות אלה עשויה ככלל לתמוך בטענה כי המניע לפרסום הוא "חובה עיתונאית" שחש המפרסם. מקום שהפרסום נבע מכוונת זדון, מרצון להשמיץ או לפגוע במושא הפרסום, לא נתקיים תום הלב הדרוש. יש לתת את הדעת גם לשיקולים נוספים שעשויים לעמוד ביסוד הפרסום כגון, שיקולים אישיים של העיתונאי, בדגש על הרצון להגיע להישג עיתונאי ("סקוּפ") תוך הקדמת המתחרים, וכן שיקולים מסחריים של אמצעי התקשורת, שעניינם הרצון בחשיפה רחבה לציבור ("שיקולי רייטינג") ובהשאת רווחים. לצד זאת, יש לשקול גם את יחסו של המפרסם כלפי תוכן הדברים שפורסמו. ככלל, מצופה מאדם המבקש להסתמך להגנתו על קיומה של חובה עיתונאית לפרסם דבר מה, כי יאמין באמיתות הדברים שפרסם. (דנ"א אילנה דיין, פסקאות 72-73 לחוות דעתו של הנשיא גרוניס).