על שומות אלו הגישו המערערים השגה למשיב. בסופו של הליך ההשגה, ביום 16.12.2019, ניתנה הודעת המשיב בדבר פירוט הנימוקים לקביעת הצווים לפי סעיף 158א(ב) לפקודת מס הכנסה. במסגרת זאת, דחה המשיב את השגת המערערים, ונימק מדוע לא קיבל את דיווחיהם וקבע כי יש לסווג מחדש את התקבול שקיבל כהנא מהחברה הרוכשת. על כך הגישו המערערים שלושה ערעורים לבית המשפט המחוזי, אשר נדונו במאוחד.
- להשלמת התמונה יצוין כי במהלך שנת 2019 מכר כהנא את מניותיו בחברת איזנברג תמורת סך המוערך בכ-8 מיליון ש"ח (ואשר להערכת כהנא עשוי אף להיות גבוה יותר).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
- ביום 29.6.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת י' סרוסי), אשר דחה את ערעורי המס שהגישו המערערים.
בית משפט קמא עמד על כך כי בפסק הדין ב-ע"א 5083/13 פקיד שומה כפר סבא נ' ברנע (10.8.2016) (להלן: עניין ברנע), נקבע כי יש לבחון את סיווגם לצרכי מס של תשלומים שקיבל עובד ממעבידו תמורת תניית אי-תחרות, בשני שלבים: תחילה יש לבחון האם התשלומים שולמו תמורת תניית אי-תחרות אותנטית ולא ככסות לתשלומים אחרים. לאחר מכן, ככל שמצא כי תניית אי-התחרות הינה אותנטית, יש לבחון האם התשלום הינו בעל אופי הוני או פירותי. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי נקבע שקיימת "חזקה 'חזקה'", הניתנת לסתירה, לפיה תשלום בגין תניית אי-תחרות הינו תשלום פירותי בהיותו הכנסת עבודה (לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה).
בהמשך לכך, ציין בית המשפט המחוזי כי בענייננו אין עסקינן בתשלום שניתן לעובד, על ידי מעבידו, כנגד תניית אי-תחרות. משכך, קבע בית המשפט כי לחזקה "החזקה", שנקבעה בעניין ברנע, אין תחולה ישירה על ענייננו. עם זאת, בית המשפט הוסיף כי כהנא היה לא רק הבעלים של חברת איזנברג (באמצעות חברת האחזקות) אלא גם מנהלה השכיר. על כן, קבע בית המשפט, כי ככל שהתקבול שניתן לכהנא משקף, למצער בחלקו, פיצוי בגין הפסקת עבודתו בתקופת אי-התחרות, הרי שעשויה להיות תחולה לחזקה האמורה, שכן מבחינת מהותית מדובר בתשלום שנועד להיות חלף שכרו של כהנא. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי נוכח התוצאה אליה הגיע הוא אינו נדרש להכריע בשאלה זו.
- בהתאם לאמור, בחן בית המשפט תחילה האם מדובר בעניין שבפניו בתניית אי-תחרות אותנטית - כלומר האם התשלום שקיבל כהנא במסגרת הסכם אי-התחרות אכן משקף תשלום בגין תניית אי-תחרות אמיתית או שמדובר בתמורה בגין מכירת פעילות חברת איזנברג, אשר פוצלה באופן מלאכותי מטעמי חסכון במס. בית המשפט עמד על כך שפיצול מלאכותי כאמור מוביל לחיסכון במס שכן התקבול שקיבל כהנא, בהתאם לאופן שסווג על ידו, חייב בשיעור המס המופחת על רווחי הון, וזאת תחת תשלום מס חברות על מלוא הסכום ותשלום מס דיבידנד על הסכום שקיבל כהנא.
בית המשפט המחוזי קבע כי מרחף "סימן שאלה של ממש" בנוגע למידת האותנטיות של תניית אי-התחרות בה התקשר כהנא, וזאת מכמה טעמים.