בית המשפט עמד על כך כי אינדיקציה לאותנטיות תניית אי-התחרות היא חלוקה הגיונית של התמורה בין התמורה בגין רכישת הפעילות של חברת איזנברג והתחייבותה לאי-תחרות, לבין התמורה עבור ההתחייבות של כהנא לאי-תחרות. ביחס לכך קבע בית המשפט המחוזי כי לא נעשה כל ניסיון מטעם המערערים להעריך את השווי הכלכלי האמיתי של כל אחת מהתמורות, כך שמתעורר החשש שפיצול התמורות נעשה בדיעבד מטעמי הפחתת מס בלבד.
בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי התשובה לשאלה מי יזם את פיצול התמורה מהווה אף היא אינדיקציה לאותנטיות תניית אי-התחרות. ביחס לכך ציין בית המשפט כי טענת המערערים שלפיה הדרישה לפצל את התמורה בין ההסכמים הייתה דרישה של החברה הרוכשת לא הוכחה, שכן התברר כי העדה שהביאו המערערים בעניין זה, הגב' רוזלי ברן (להלן: גב' ברן), אשר נמנתה על צוות מיזוגים ורכישות בחברה הרוכשת, אינה רלוונטית, שכן היא אישרה בחקירתה כי חישוב פיצול התמורה נעשה על ידי צוות שהיא לא נמנתה עליו. עוד קבע בית המשפט כי אי-הבאתו לעדות של מר טום ברטליין, אשר ניהל את המשא ומתן מטעם החברה הרוכשת (להלן: מר ברטליין), רובצת לפתחם של המערערים, שכן ייתכן ועדותו יכלה לשפוך אור על השאלה מי יזם את פיצול התמורה בין ההסכמים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שבהסכם אי-התחרות הודגש כי התמורה ששולמה לכהנא מהווה רכיב בלתי נפרד מהשווי של הנכסים הנרכשים, מלמדת כי התשלום לכהנא פוצל מתוך סך התמורה לחברת איזנברג בגין פעילותה ונכסיה, ולכן אינו משקף תשלום אמיתי בגין התחייבותו של כהנא לאי-תחרות.
נוסף על כך, הדגיש בית המשפט כי התמורה ששולמה לכהנא חושבה כשיעור שרירותי של 40% מהתשלום הכולל ששילמה החברה הרוכשת. זאת, כעולה מעדותו של כהנא עצמו. בית המשפט קבע כי בכך יש כדי ללמד כי התשלום לכהנא לא שולם לפי השווי הכלכלי האמיתי של רכיב אי-התחרות אלא מטעמים של הפחתת נטל המס. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערים אף לא סיפקו הסבר המניח את הדעת לעניין אופן חישוב סכום התמורה הכולל.
אינדיקציה נוספת לבחינת אותנטיות תניית אי-התחרות, עליה עמד בית המשפט המחוזי בפסק דינו, מצויה בתשובה לשאלה לאיזה צד לעסקה היה אינטרס בפיצול התמורה. ביחס לכך קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח העובדה שהתשלום לכהנא נגזר בדיעבד ובאופן שרירותי מהתמורה הכוללת ששילמה החברה הרוכשת הרי שלא ניתן לומר כי פיצול התמורה היה אינטרס של החברה הרוכשת.