עוד קבע בית המשפט כי העובדה שכהנא היה לא רק מנהל בחברת איזנברג אלא גם בעל מניות בה, אין בה כדי לשנות את סיווג התקבולים שקיבל. זאת משום שתניית אי-התחרות נועדה למנוע את ההתחרות של כהנא לא בשל היותו בעליה של חברת איזנברג אלא בשל הכישורים והניסיון שרכש כעובד של החברה.
בהמשך לכך, בחן בית המשפט את תניית אי-התחרות בהתאם למשל "העץ והפירות". אציין כי משל מוכר זה משמש לסיווגם של הכנסות כפירותיות או כהוניות: בעוד שהכנסה הנובעת משימוש בגורמי הייצור הינה בגדר קטיפת פירות העץ ויש לסווגה כפירותית, הרי שהכנסה הנובעת ממכירת גורמי הייצור הינה בגדר גדיעת העץ ויש לסווגה כהונית (ראו: ע"א 9187/06 מגיד נ' פקיד שומה פתח תקוה, פסקה 18 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (16.3.2009); עניין ברנע, פסקה 20 לפסק דינו של השופט י' עמית; וראו להלן בפסקה 42).
בית המשפט קבע כי בחינת מאפייניה של תניית אי-התחרות מובילה למסקנה כי התחייבותו של כהנא שלא לעסוק בתחום למשך שלוש שנים אינה עולה לכדי "גדיעת העץ". בית המשפט ביסס מסקנה זו על כך שהידע, הניסיון והקשרים של כהנא לא נמוגו בחלוף תקופת אי-התחרות. כך, בתום תקופת אי-התחרות כהנא יכול היה ליהנות מיכולותיו הן כמהנדס אלקטרוניקה והן מיכולותיו הניהוליות, וכן ליהנות מהקשרים שרכש ומהשם שקנה לעצמו בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים. ביחס לאמור, ציין בית המשפט כי כהנא נותר הבעלים של חברת איזנברג והמנהל השכיר שלה במשך כל תקופת אי-התחרות ואף לאחריה, והשתכר באותן רמות שכר מהן נהנה קודם להסכם מכירת הפעילות והסכם אי-התחרות. בית המשפט ראה בעובדה שכהנא המשיך לעבוד והכנסתו כשכיר לא נפגעה, כמלמדת על כך שתניית אי-התחרות לא "גדעה את העץ". על כן, קבע בית המשפט כי בהתאם למבחן שנקבע בעניין ברנע יש לסווג את התקבול כהכנסה פירותית.
- בית המשפט הוסיף ודחה גם את טענתו של כהנא שלפיה לאחר ההסכמים לא נותר לו אלא לנסות למכור את חברת איזנברג. זאת משום שכהנא מכר את מניותיו בחברת איזנברג בשנת 2019 תמורת סכום ניכר של כ-8 מיליון ש"ח (וכהנא העיד שהינו מצפה שהסכום לבסוף יהיה אף גבוה יותר), וכי במהלך התקופה שעד למכירתה נותרו בחברה כשלושים עובדים, מהם עובדים ששולמו להם משכורות משמעותיות, כך שלא ניתן לומר שלא נותרה פעילות בחברת איזנברג. יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי כהנא נותר מעורב בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים במהלך תקופת אי-התחרות, ושמר על קשר עם הגורמים הרלוונטיים בתחום.
טענה אחרת של כהנא, שנדחתה על ידי בית המשפט, היא טענת "מחזוריות הרכישות" בתחום. בהתאם לטענה זו, בשל העלויות הגבוהות של המיקרוסקופים האלקטרוניים, הלקוחות בשוק זה רוכשים מערכות חדשות רק אחת לכמה שנים. על פי הנטען, לקוח שרוכש מערכת תלוי בספק ובשירותיו במשך כל אותן שנים שעד להחלפת המערכת במערכת חדשה, ועל כן כל עסקה לרכישת מיקרוסקופים אלקטרוניים, שמבוצעת במהלך תקופת אי-התחרות, למעשה מקבעת את מצב השוק לתקופה של 7 עד 12 שנים קדימה. בכך, לטענת המערערים, תקופת אי-התחרות הקשתה על כהנא לשוב ולהשתלב בשוק גם לאחר סיומה של תקופה זו. בית המשפט קבע כי טענה זו כלל לא הוכחה, וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם טענת המערערים שלפיה הטכנולוגיה בשוק מתקדמת במהירות כך שיש צורך בתחלופה של המכשיר כל שנתיים וחצי.
- נוכח האמור, קבע בית המשפט כי "לא ניתן לומר כי נגדע העץ מניב ההכנסות ואף לגבי הענף שהצמיח את ההכנסות בתחום מ"א [מיקרוסקופים אלקטרוניים - י' כ'] לא מדובר בגדיעתו לבלתי צמוח שוב". בית המשפט קבע כי משכך, אף תחת ההנחה שהתקבול שקיבל כהנא בגין אי-התחרות הוא אותנטי, יש לראות בו הכנסה פירותית. בהקשר זה, הבהיר בית המשפט כי אף אם מדובר בתקבול בעל מאפיינים מעורבים, הרי שבהתאם לסעיף 89(ג) לפקודת מס הכנסה יש לסווגו כתקבול פירותי.
- בטרם סיום, התייחס בית המשפט, בתמצית, לשלוש סוגיות נוספות.
הראשונה - בית המשפט התייחס לטענתו החלופית של המשיב שלפיה יש לסווג את התקבול שקיבל כהנא, לפחות בחלקו, כהכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט ציין כי יש בסיס לטענה זו בחומר הראיות. זאת משום שכהנא התבקש לבצע פעולות בתחום מומחיותו על מנת להבטיח את הצלחתו של הסניף שהקימה החברה הרוכשת בישראל. עם זאת, בית המשפט ציין כי לא הובאו ראיות לכימות הסכום, וממילא, נוכח קביעתו לעיל לעניין היותה של ההכנסה פירותית, אין נפקות לטענה החלופית דלעיל.