טענה נוספת של המערערים בהקשר זה היא כי בית המשפט התעלם מראיה חשובה לאותנטיות הפיצול - דואר אלקטרוני ששלח מר ברטליין, מטעם החברה הרוכשת, לכהנא, שבו ציין כי ההסכם נועד להבטיח שהוא לא יתחרה עם החברה הרוכשת. בהקשר זה הלינו המערערים על כך שבית המשפט זקף לחובתם את העובדה שמר ברטליין לא הובא לעדות, חרף ההסבר שסיפקו שלפיו מר ברטליין פוטר מהחברה הרוכשת ומכוח הסכם עימה מנוע מלמסור מידע אודותיה.
כמו כן, הלינו המערערים על כך שבית המשפט נתן משקל למסמכים שצירף המשיב מטעם בכירים בחברת טרמו-פישר (אשר, כפי שצוין לעיל, רכשה את החברה הרוכשת) ושעולה מהם כי פיצול התמורה נעשה לבקשתו של כהנא. לטענת המערערים גורמים אלו כלל לא היו מעורבים במשא ומתן ואין להם כל ידיעה אישית בנושא ועל כן לא היה מקום לתת משקל כלשהו למסמכים שהוציאו תחת ידם. כמו כן, לטענתם של המערערים, המשיב כלל לא פנה לאנשי החברה הרוכשת אלא לעובדי חברת טרמו-פישר, אשר להם אין כאמור כל ידיעה אישית, ובית המשפט לא זקף זאת לחובת המשיב, כפי שלדעת המערערים היה ראוי שיעשה. יתרה מזאת, לטענת המערערים, בית המשפט התעלם מהודאתם של עובדים אלה שלפיה אין להם ידיעה לגבי אופן קביעת התמורה ולגבי מטרתו של הסכם אי-התחרות עם כהנא. תחת זאת, בית המשפט קיבל מכתב ותכתובת דוא"ל של עובדים אלו ללא תצהיר וללא עדות, ונתן להם משקל לאור הנחתו כי לא היו מוציאים תחת ידם מסמך רשמי מבלי לבדוק את אמינותו. בכך, לטענת המערערים, הגמיש בית המשפט את דיני הראיות יתר על המידה.
עוד טענו המערערים כי קביעתו של בית המשפט בעניין אי-אותנטיות הסכם אי-התחרות חותרת תחת עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כך, כאשר בחן את האותנטיות של הסכם אי-התחרות עם כהנא, קבע בית המשפט כי לא היה כל צורך בהסכם זה משעה שכלולה תניית אי-תחרות בהסכם רכישת הפעילות שבו התקשרה חברת איזנברג, אשר יש בה כדי למנוע מכהנא להתחרות בחברה הרוכשת. לשיטת המערערים, קביעה זו מתעלמת מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומחייבת את בעל המניות בהתחייבויותיה של החברה. לטענתם של המערערים, ללא הסכם אי-התחרות עם כהנא, יכול היה כהנא להתפטר מחברת איזנברג, למכור את מניותיה, ולהתחרות בחברה הרוכשת.
לטענתם של המערערים, בית משפט קמא "הכפיף את העובדות כדי להגיע לתוצאה" (לניסוחים שנבחרו על ידי המערערים בהתייחס לבית המשפט קמא ופסק דינו עוד אתייחס להלן). כך, לפי הנטען, בית המשפט התעלם מסעיפי המבוא להסכם רכישת הפעילות הקובעים כי התקשרותו של כהנא בהסכם אי-תחרות היא תנאי לעסקה כולה. כמו כן, התעלם בית המשפט מהסעיפים בהסכם אי-התחרות המורים כי התחייבותו של כהנא היא עצמאית ואינה תלויה בהסכמים אחרים, וכי התשלום לכהנא הוא פיצוי עבור המגבלות שנטל על עצמו.