אף לא אחד מהנתונים הללו נוגע לשאלה, אם יש לראות בפעולותיו של נעמן משום פעולת נחושתן. במיוחד אין הדבר כך לגבי שני הנתונים האחרונים: אין כל הכרח לזהות אורגנים של תאגיד עם מורשי חתימה דווקא, כל עוד מצוי מהלך פלוני בתחום פעולתו של נעמן; ופעילותם של הסכמי "אי תחרות" בידי המנכ"ל בן-צבי, בין כמדיניות עקרונית ובין במעמד הפגישה עם אמאר, אינה נותנת מניה וביה כי פעולות שפעל נעמן קודם לכן אינן פעולותיה של נחושתן.
ואלה הם הנתונים המכריעים: את העבירה נשוא האישום הראשון עבר נעמן בשעה שיורם אופז היה מנהלה הכללי של נחושתן, שהיה מעורב אישית בקטנות כבגדולות, ובכלל זה גם בדרישה שהניעה את שאול להתקשר בהסכם ת/3 (סימן 5 לעיל); מאליו ברור – ולא רק לדברי נעמן בעדותו (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 14-15) כי עודכן בפרשה זו; את העבירה נשוא האישום השני עברו נעמן ומגן בשעה שעמיקם בן-צבי הוא מנהלה הכללי של נחושתן, שניהולו הביזורי לא יכול שלא להשאיר בידי נעמן שיקול דעת רחב מאוד, מה גם שלעת הזאת נמנה נעמן עם הנהלת נחושתן; נעמן הוא מנהל סניף תל-אביב ומנהל בפועל של סניף ירושלים (לרבות ריכוז פעילות ההרכבה בירושלים), ובשתי התקופות – אחראי על מערך השירות של שני הסניפים הללו וכפוף למנהל הכללי.
לא סניף בנק מנהל נעמן, אלא את עסקי השירות של נחושן בשתי הערים הגדולות בארץ, בצד היותו חבר ההנהלה הארצית. משום כך הוא נושא משרה בכיר בנחושתן ובתור שכזה אחד האורגנים שלה (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בG"מ נ' מ"י, פ"ד מה(4) 364, 382), לעניין פעולות שפעל כדי לגונן על עסקיה של החברה, להבדיל מאשר על ענייניו האישיים.
מכל הטעמים הללו יש לראות בפעולתו (ובאישום הראשון – המשותפת עם אופז) א פעולת נחושתן.
סיכום
- בסייגים שנרשמו לעיל (סימן 6 סיפא וסימן 7 סיפא) מוצא בית משפט זה את הנאשמים אשמים באשמה המיוחסת להם בכתב האישום ובהתאם לכך מרשיע:
(א) את הנאשמים 1 ו-2 – בעבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 (להלן – החוק) ובעבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק יחד עם סעיף 32(4) לחוק העונשין תשל"ז-1977;
(ב) את הנאשם 3 – בעבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק יחד עם סעיף 32(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
(ג) את הנאשם 4 – בעבירה לפי סעיף 47(א)(1) לחוק.
3.9.93.