[...]
סיכומם של דברים: כדי לא להימצא אשם בעבירת אינוס, גבר שבועל אישה צריך להיות בטוח בכך שהאישה מסכימה למעשה הבעילה. אם יש ספק - אין ספק ואין הסכמה. גבר שבועל אישה כאשר במוחו מקונן ספק ביחס להסכמתה מבצע מעשה אינוס במצב של שוויון נפש או עצימת עיניים; והוא הדין לגבי גבר שבועל אישה מבלי לתת את דעתו לשאלה האם האישה מסכימה, או שמא אינה מסכימה, לבעילתה. נאשם שאינו פותח את עיניו מלכתחילה כמוהו כנאשם אשר בוחר לעצום את עיניו או כנאשם אשר מתנהל בשוויון נפש או באדישות"
ראו: ע"פ 6111/23 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 22.2.24), פסקאות 18 ו-26 לפסק דינו של כב' השופט שטיין.
- בכל הנוגע לסוגיית השיהוי בהגשת התלונות ביחס לעבירות מין - האישה הגישה תלונה במשטרה נגד הנאשם בחודש 3/2024 לאחר שהבת הגישה תלונה על אונס. בעדותה הסבירה האישה את הגשת התלונה המאוחרת בשל רצונה לעמוד לצד הבת ולמנוע מנשים אחרות לעבור את מה שהיא חוותה. האישה ציינה כי בפעם הראשונה שהחוקר שאל אותה אם היא רוצה לספר עוד דברים, לא סיפרה והחליטה להתלונן רק בפעם השנייה בחלוף שבועיים. עבירות המין עליהן התלוננה אירעו שנים לפני הגשת התלונה, חלקן ללא מועד ספציפי ומוגדר. מדובר בשיהוי משמעותי מעת שאירעו האישומים המיוחסים לנאשם, אולם האישה נתנה לכך הסבר משכנע ומספק באורחות החיים שלה ושל הנאשם והשתייכותם למגזר החרדי. האישה הסבירה היטב גם בחקירה הנגדית כי לא הגישה תלונה מוקדם יותר מאחר והרגישה לא מוכנה, קשה לה מאוד לדבר על הדברים האלה ורצתה לעשות את הדברים בקצב שלה. העובדה כי האישה הגישה תלונות במשטרה בעניינים אחרים לרבות של הבת והבן ולרבות לגבי פריצה לחשבון הבנק שלה, מעידה כי לא הגישה את התלונה בקלות ראש, כי התקשתה לפרט את הדברים לאשורם, וכי הדברים קשורים קשר ישיר והדוק למערכת היחסים הקשה שהייתה מנת חלקה עם הנאשם. האישה הסבירה כי גמלה בליבה החלטה להגיש את התלונה לגבי עבירות המין לאחר שהבת התלוננה. הנימוקים שהציגה אותנטיים והם גם מאפיינים התנהגות של נפגעות עבירות מין והותירו רושם מהימן.
הפסיקה קבעה לא אחת כי: "כבישת עדויותיהם של קורבנות עבירות מין הינה תופעה מוכרת ושכיחה. במצבים אלה, עצם ההשתהות בהגשת התלונה לא תפחית בהכרח מאמינותה. בית משפט זה קבע לא אחת, כי רגשות כמו פחד, בושה ומבוכה בולמים את קורבן העבירה מלהתלונן על אשר אירע לו בסמוך לאחר מעשה. [...] התנהגות כזו אופיינית לסוג זה של קורבנות עבירה, ומשכך, קבעה הפסיקה לאורך כל הדרך, כי במקרים רבים אין בתלונה מאוחרת או בהתנהגות פסיבית של קורבן עבירת המין כשלעצמם כדי לפגום במהימנות העדות" ראו: ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 18.4.2007), חוות דעתו של כב' השופט ס' ג'ובראן.