שללה שמישהו מהמשפחה הרביץ לאימה או זרק עליה חפצים.
שללה שמישהו מבוגר במשפחה הרביץ לשאר אחיה (נשאלה בנפרד על כל אחד).
חקירתה של חוקרת הילדים שיר סלומון גנון (חקרה את הבת והבן) (מוצגים ת/128, ת/129, ת/130, ת/131, ת/132, ת/133, ת/134)
- העדה ביצעה חקירת ילדים לבן ולבת ביום 19.4.23. העדה ציינה כי אינה עושה "הצלבות" או בדיקות לדברים שהקטינים מוסרים, וכי היא מתרשמת רק על סמך מה שכל קטין אומר (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 47 שורות 30-32, עמ' 73 שורות 16-33).
- לגבי חקירתה של הבת (מוצג ת/130) היא ציינה כי הייתה חסרת סבלנות וגילתה חשדנות בנוגע לשיחה: "למשל היא שאלה ״מה את רוצה לדעת? אם יש מצלמה, אז למה את גם כותבת?״ והיא אמרה שהיא קודם רוצה להבין על מה השיח ״את רוצה להגיד לי על מה מדברים?״ היא שאלה" (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 24 שורות 21-34). העדה ציינה כי התרשמה שהבת הייתה חסרת סבלנות ושאלה אותה: "מה את רוצה שאגיד לך?" ובנוסף שאלה אותה: "אתם לא תכניסו אותו לכלא או משהו, נכון?" וכי בסיום החקירה חזרה על שאלה זו. בחקירה הנגדית נשאלה העדה ארוכות מדוע משפטים אלה קיבלו אצלה מבחינת מהימנות של הבת כאי רצון להפללה ולא אולי פרשנות אחרת של חשש מפני כך שהיא באמת לא רוצה שייכנס לכלא, והשיבה כי היא פועלת בהתאם לפרוטוקול המקצועי של חקירות ילדים ומבחינתה זו ההתרשמות (עמ' 54-55).
לגבי קביעת המהימנות של הבת ציינה כי מבחינתה התקבלה כמות מידע שתואמת את אופן האירועים, וכי הבת נשאלה שאלות פתוחות והשיבה עליהן (עמ' 28 שורות 24-33, עמ' 29-30, עמ' 31 שורות 9-11). העדה העריכה כי הבת הייתה מהימנה מאחר והדיבור שלה לא היה מובנה (עמ' 31 שורות 19-24), היא עיגנה את הדברים במקום ובזמן (עמ' 32), ולשיטתה ילד שמשקר לא היה מתייחס למחשבות ולתחושות מאחר ולא חווה אותן (עמ' 33 שורות 26-32). כמו כן ציינה כי הבת הדגימה את מעשה שבירת הנגן (עמ' 34 שורות 29-30).
העדה התרשמה כי במקרה של הבת "ניתן לראות דינמיקה של אלימות מתמשכת במשפחה" (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 36 שורות 33-34). כמו כן ציינה כי השאלות של הבת לגבי אי הכנסת הנאשם לכלא מעידות מבחינתה על אי רצון להפלילו ואף דאגה לנאשם (עמ' 37 שורות 33-34, עמ' 38 שורות 2-3).
- גם כאשר אומתה העדה עם הסיפור של הפללת קטינה אחרת בסחר בסמים, חזרה על כך שהיא מעריכה לפי מה שהיה בפניה:
"עו"ד הבר: [..] אני אספר לך מה היה ותגידי לי איך זה משפיע עלייך, ואם היה חשוב לך לדעת את המידע הזה לפני. XX [הבת] לא אהבה איזה ילדה שלמדה איתה בכיתה [...] ואז היא לקחה יום אחד בבית, לקחה אבקת אפייה, ארזה זה בשקיות קטנות שיראו כמו מנות סם. ארזה את הכל, באה לילדה הזאת ׳היא אמרה לה בואי תראי מה יש לי פה.׳ הראתה לה את זה, נתנה לה לגעת בזה. ואחרי זה אמרה במשטרה שילדה הביאה את זה ושהילדה סוחרת סמים, פתחו לילדה תיק פלילי והיא נחקרה בזה. ואחרי זה חקרו שהילדה אמרה שהיא לא מבינה וזה XX [הבת] הביאה, אז חקרו את XX [הבת] תחת אזהרה ו XX [הבת] עמדה בחקירת משטרה, כן? תוך כדי שהיא פשוט שיקרה ואמרה זה לא נכון, זה היא הביאה, היא הראתה לי. היא הייתה אצל קצינת מבחן וסיפרה לה גם כן לא נכון, זה היא הביאה והיא הביאה ושיקרה ושיקרה. אחרי שאני מספר לך את הסיפור הזה, אם היית יודעת את זה לפני זה היה משפיע עלייך? זה מעניין אותך לדעת לפני חקירת ילדים כזה דבר?