העדה גב׳ גנון: כמו שאמרתי אני לא יודעת, אני לא חקרתי [...] אני לא הייתי נוכחת ואני לא, [...] ברגע שאני חוקרת הילדה והיא עונה לי על פי ארבעת הקריטריונים [..]
עו"ד הבר: אז לא מעניין אותך שום דבר.
העדה גב׳ גנון: לא, לא אמרתי שלא. או-קיי. בסופו של דבר אני מעריכה את המהימנות זה לא, ענייני האישי הוא לא רלוונטי פה. אני מגיעה כאשת מקצוע. אני חוקרת את XX [הבת] מבחינה מקצועית, אני חוקרת אותה עם כלי מקצועי שאנחנו עובדים אתו."
(ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 60 שורות 23-34, עמ' 61 שורות 1-14).
בהמשך השיבה כי הסיפור היה מעניין רק אם הוא רלוונטי מבחינתה לתיק החקירה (עמ' 61 שורה 33). בהמשך לשאלת בית המשפט השיבה כי גם אם הייתה יודעת על האירוע הזה הוא לא היה משפיע על הערכת המהימנות של הבת מבחינתה (עמ' 62 שורות 25-28).
לגבי סיפור ה"טעמי" - העדה ציינה בחקירה הראשית לגבי חקירת הבת כי לא ניתן היה לבסס מהימנות כי הבת לא נכחה (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 38 שורות 13-15).
בחקירה הנגדית העדה תיארה כי הבת סיפרה לה שהנאשם נתן לה "טעמי" ואמר לה להביא לאישה ולהגיד לה שתאכל את זה ושהיא הבינה שיש שם רעל וזרקה את זה. כמו כן שהבת אמרה לה שהבן אמר לה שיש בפנים דברים רעילים (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 70 שורות 21-33). העדה אומתה עם כך שהבת בעדותה בבית המשפט סיפרה כי בדתה את הסיפור מתחילתו ועד סופו, ועם העובדה שיש שני קטינים שסיפרו את אותו סיפור שלא היה נכון, ובפרט כאשר מתברר כי הם תיאמו ביניהם את הסיפור, והשיבה כי בהערכת המהימנות לא העריכה מהימנות לגבי שני הקטינים ביחס לסיפור הזה (עמ' 71 שורות 14-26).
- בחינת סיכום חקירת ילדים של הבת מיום 19.4.23 (מוצג ת/130) שערכה העדה מעלה כי בעדותה נסמכה על סיכום החקירה ולא הוספו פרטים נוספים או התייחסות נוספת.
- לגבי אירוע האונס והתקיפה בפברואר 2023 (ס' 9-10 לאישום השני) - העדה לא חקרה את הבת בנושא זה אולם נשאלה על נושא המהימנות בעניין זה - נשאלה האם היה מפריע לה שיש פערים בגרסאות של הבת בין מה שסיפרה לעו"ס מ"רטורנו" לבין מה שסיפרה במשטרה ובבית המשפט לגבי מספר הפעמים שהנאשם אנס אותה, והשיבה כי היא לא יודעת מה היה ומבחינתה היא מסתמכת וקובעת מהימנות רק על מה שהיה בפניה (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 75 שורות 22-34, עמ' 76).
- לגבי האירוע של שבירת הנגן של הבת - העדה ציינה כי הבת סיפרה על האירוע במלל חופשי ובתשאול פתוח, והיא המשיכה לשאול אותה שאלות על כך עד שזה הגיע לכדי מיצוי (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 56 שורות 1-14). הוצג לעדה שבחקירת הילדים הבת תיארה לה את האירוע שהתחיל ממכה שהייתה לה לטענתה מאירוע קודם שהיה כמה ימים לפני כן, הנאשם חשב שהיא מקליטה אותו באמצעות הנגן ואז הוא שבר את הנגן וצעק עליה והלך (עמ' 56), בעוד שבמשטרה הבת טענה כי אחרי שהנאשם שבר את הנגן הוא "פוצץ אותה במכות" (עמ' 57), העדה השיבה על כך: "שבסופו של דבר אני לא יודעת מה היה פה" (עמ' 57 שורה 21). בהמשך חזרה והדגישה שהיא מעריכה את המהימנות לפי הממדים המקצועיים של חקירת ילדים והיא התרשמה כי הבת חוותה את האירוע (עמ' 57 שורות 25-28). למרות הסתירה בגרסאות הבת, השיבה העדה כי מבחינתה היא מעריכה אך ורק על סמך חקירת הילדים (עמ' 59 שורות 11-13). העדה נשאלה מדוע לא ביקשה מהבת שתראה לה את המכה, והשיבה שלא ביקשה ו:"יכול להיות שהייתי יכולה לבקש [..] זה לא גרע מבחינתי מהערכת המהימנות [..] וספציפית במקרה הזה יכול להיות שהייתי צריכה לשאול בואי תראי לי, אבל זה עדיין לא גרע מהערכת המהימנות וזה לא גרע ממה שהיא תיארה לי והבנתי את מה שהיא תיארה לי. [...] לפעמים אני מבקשת, תלוי." (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 78 שורות 4-22, עמ' 79 שורות 3-12).
- לגבי הכליאה של הבן (ס' 20 לאישום השני) - מאחר והבת לא נכחה לא ניתן לבסס מהימנות (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 38 שורות 13-15).
- לגבי חקירתו של הבן העדה ציינה כי הוא נכנס לחדר החקירה ברצון, שיתף פעולה והיא התרשמה שהיכולות הוורבליות והתיאוריות שלו נמצאות בטווח הממוצע לבני גילו. העדה ציינה כי הבן הרחיב את דבריו עד לסיום חקירה, ובסיום החקירה הוא ביקש שאביו לא ידע (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 41 שורות 11-15). לגבי הבן ציינה כי הוא השיב באופן פתוח, הדברים עוגנו בזמן (עמ' 43), העדה התרשמה כי כאשר הבן השיב שאינו יודע או אינו זוכר כי מדובר במחויבות לדיוק (עמ' 45, שורות 18-20). העדה התרשמה שהבן לא מגזים גם כשניתנת לו ההזדמנות לעשות זאת.
לגבי אירוע 2 (שסיפר שהנאשם זרק עליו מטאטא) (מוצג ת/132, ת/133 עמ' 20) ציינה העדה כי רצף ההשתלשלות וחלקים מהמהות נותרו לא ברורים ומפה נובע קושי (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 45 שורות 26-27). ובהמשך חידדה כי הבן לא הרחיב את דבריו וזה נותר "ברמה הכותרתית והשלדית" (עמ' 45 שורות 31-33).