לגבי סיפור ה"טעמי" - ציינה כי הדברים נותרו לא ברורים, ולא היה ניתן להבין מה היה שם ולכן לא הייתה יכולה להתרשם ממהימנות לעניין הזה (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 45 שורות 33-34, עמ' 46 שורות 1-2). בחקירה הנגדית העדה ציינה כי שאלה את הבן והוא השיב לה על כך: ״אבא שלי לקח את טעמי שם בזה משהו והביא את זה לאימא שלי״ (עמ' 71 שורות 7-10) (מוצג ת/133 עמ' 32 שורות 10-37, עמ' 33 שורות 1-8) ושהנאשם ביקש ממנו להביא את זה לאישה (עמ' 71 שורות 11-12). העדה אומתה עם כך שהבת בעדותה בבית המשפט סיפרה כי בדתה את הסיפור מתחילתו ועד סופו ועם העובדה שיש שני קטינים שסיפרו את אותו סיפור שלא היה נכון ובפרט כאשר מתברר כי הם תיאמו ביניהם את הסיפור והשיבה כי בהערכת המהימנות לא העריכה מהימנות לגבי שני הקטינים ביחס לסיפור הזה (עמ' 71 שורות 14-26). יצויין עוד כי בחינת התמלול המלא מעלה תמונה שונה מעט (מוצג ת/133 שורות 10-13): העדה שאלה את הבן האם יש מישהו מהמשפחה שביקש ממנו לפגוע במישהו אחר והבן השיב: "כלום". ורק כאשר החוקרת אמרה לבן שהיא לא מבינה ושיספר לה על זה, סיפר את סיפור הטעמי. עוד יצויין כי בנקודה הזו כאשר החוקרת המשיכה לשאול שאלות לגבי עניין זה, הבן ביקש לסיים את החקירה (מוצג ת/133 שורות 7-9).
לגבי הכליאה של הבן (ס' 20 לאישום השני) - העדה נשאלה לגבי סיפור הכליאה של הבן שבהתחלה הבן אמר שהנאשם נעל אותו ולא היה לו מפתח אולם בהמשך חקירת הילדים אמר שכן היה לו מפתח, (מוצג ת/133 עמ' 18 שורות 1-15) ונשאלה מדוע לא התייחסה לסתירה הזו. העדה השיבה כי שאלה את הקטין: ״ואם היית רוצה לצאת היית יכול?״ אז הוא אומר ״הייתי יכול כי יש לי עוד מפתח אצלי רק שהמחזיק מפתחות נעלם לי.״ [...]״מתי מצאת אותו את המפתח?״ ״אחרי יומיים שהיינו צריכים לצאת לאן שהוא, לא זוכר.״ ״זאת אומרת הוא מצא את המפתח יומיים אחרי האירוע״ (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 74 שורות 32-34, עמ' 74 שורות 1-20). אולם עדיין האירוע הוגדר ככליאה של הקטין, ולא ניתן משקל לתשובה כי הקטין אישר היה לו מפתח הוא רק לא ידע היכן המפתח ואח"כ ציין כי מצא אותו אצלו.
- הזנחה של הבת, הבן וג"ג (ס' 15 לאישום השני) - אצל הבן בסיכום חקירת ילדים (מוצג ת/132) לשאלת החוקרת האם קרה שמישהו מהמשפחה לא נתן לבן לאכול/ לא נתן לאחים שלו לאכול/ האם קרה שלא היה לו מה לאכול, השיב הבן בשלילה.
- תקיפה במועדים שונים של הבת, הבן וג"ג (ס' 17 לאישום השני) - לגבי האירוע המתואר בכתב האישום שהנאשם הרביץ לבת ג"ג, ציינה העדה כי אצל הבת הופיעו מרכיבי מהימנות כמו דיבור לא מובנה, עיגון בקונטקסט של זמן, מקום, נסיבות והדגמה. אולם האירוע וההשתלשלות בו נותרו לא ברורים עד תום (ראו: פרוט' מיום 15.5.25, עמ' 38 שורות 8-11). לגבי חקירת הבת על תקיפה של הנאשם של הבן, ציינה העדה כי הבת תיארה בכותרת, היא לא הרחיבה ולא ניתן להעריך על כך מהימנות (עמ' 38 שורות 11-13).
- בחינת סיכום חקירת ילדים של הבן מיום 19.4.23 (מוצג ת/132) שערכה העדה מעלה כי בעדותה נסמכה על סיכום החקירה ולא הוספו פרטים נוספים או התייחסות נוספת.
- סיכום וממצאים מחקירתה של חוקרת הילדים סלומון גנון - לגבי חקירת הבת - הבת הייתה חסרת סבלנות וחשדנית. הבת שאלה אותה מספר פעמים ביחס לנאשם: "אתם לא תכניסו אותו לכלא נכון?". הבת לא נשאלה מדוע היא שואלת זאת.
לגבי התקיפה של הבת ואירוע שבירת הנגן - עלתה סתירה מהותית בין מה שהבת סיפרה בחקירת בילדים לבין הודעתה במשטרה. בעוד שבחקירת ילדים אמרה שהנאשם שבר את הנגן וצעק עליה בחקירת משטרה אמרה שהנאשם פוצץ אותה במכות.