אין חולק, כי בעת התאונה היה כביש רטוב והדברים עולים מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, מעדויות מעורבים, עדויות עדי ראיה, סרטון מצלמת הגוף של הבוחן (ת/34) ומעדי התביעה אלו הם השוטרים והמתנדבים שהגיעו לזירה.
יחד עם זאת, בניגוד לגרסת הנאשם לכך שהיה גשום מאוד בעת התאונה, עומדים ראיות התביעה, אשר בית המשפט מוצא אותם מהימנים ומקובלים עליו, כאשר על פי עדויות הנהגת המעורבת - אחינועם, עד הראייה - איילון צדוק והעד גיא כהן , בעת התאונה או זמן קצר לאחר התרחשותה, הכביש היה רטוב ולא היה גשם או לכל היותר טפטוף.
כשעומת הנאשם עם עדויות עדי התביעה בעניין הגשם בעת ההתנגשות, הוא העיד :
"הערת בית המשפט:
בית המשפט מסביר לנאשם כי המאשימה לא שואלת על השלבים של הנסיעה לפני התאונה, אלא רגע ההתנגשות, העדים מעידים על הגשם ברגע ההתנגשות, ולא מתארים גשם זלעפות כמוך
העד ממשיך:
ת. בית משפט מבקש ממני להעיד מה היה כמות הגשם ברגע ההתנגשות, אני לא חושב שאני יודע מה היה באותו רגע נתון בשלב ההתנגשות, אני יודע שבכל הזמן של הנסיעה לפני ההתנגשות היה גשם סוער." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 112, ש' 12-19- הדגשה לא במקור - א.ח.ב.)
נראה כי יש בתשובתו זו של הנאשם בעת שעומת עם עדויות מעורבים ועדי ראיה, כדי לסתור את גרסתו הראשונית כי היה גשם זלעפות בעת ההתנגשות בין רכב הנאשם לבין רכב המעורבת.
פיזור השברים
הנאשם עומת בעדותו בבית המשפט בחקירתו הנגדית, כי אם כגרסתו התאונה היתה בנתיב שלו, הרי שהיו רואים פיזור שברים בנתיב שלו ואילו בסרטוני מצלמת הגוף רואים כי פיזור השברים הינו בנתיב נסיעת המעורבת והוא העיד :
"ת. אני רוצה להפנות אותך לעד שהיה כאן, הגיע ראשון לזירה, הוא העיד פה
לפני הבוחן והוא אמר לבית המשפט שהוא מזיז דברים ומפנה את הפסולת
מהכביש, זה מה שאני יודע.
ש. אני אומרת לך שאותו עד גיא שהעיד כאן בבית המשפט, הוא אמר בפרוש
שהוא הזיז פגוש, והוא אמר לגבי המילה "הזזתי" שזה בטעות וכנראה
זה התבלבל עם המילה "ראיתי".
....
ת. העד בעדותו העיד שהוא הזיז שברים/דברים הוא העיד ספציפית על פגוש.
מעבר לזה העד איילון צדוק העיד שברגע שנפער הפתח בין שני הרכבים הוא עבר
בנסיעה ביניהם, מה שתרם להזזת השברים. " (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ'
99-100, ש' 3-4,2-4).
נראה, כי הפעם הראשונה בה באה לעולם גרסתו זו של הנאשם לעניין תרומתו של העד איילון צדוק לזיהום הזירה בשל הזזת פיזור השברים בזירה וכי בשל נסיעתו הוזזו השברים לנתיב נסיעת המעורבת, הינה בחקירתו הנגדית בבית משפט, כחלק מניסיון של הנאשם להתמודד עם עניין פיזור השברים בנתיב נסיעת המעורבת כדבר המלמד, בין היתר, על מיקום ההתנגשות בנתיב נסיעת המעורבת.
משכך גרסתו זו של הנאשם הינה בבחינת עדות כבושה.
הכלל החל בעניינה של עדות כבושה הינו כי ערכה ומשקלה הראייתי של זו מועטים בשל החשש המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש את עדותו. (ראה, ע"פ 5386/05, אלחורטי נגד מ"י, פורסם בנבו 18.05.2006, ע"פ 4297/98, הרשטיק נגד מ"י, פ"די נד, 2000,673-688, וע"פ 3625/91, אור נגד מ"י, פורסם בנבו 9.6.93).
אין חולק כי אם אכן כך היו פני הדברים, כפי שהעיד עליהם הנאשם בעדותו בחקירה נגדית בבית המשפט, הרי שבהזדמנות הראשונה שניתנה לו היה טוען זאת ואולם לא כך היה הדבר.
זאת ועוד, ההגנה בחרה שלא לחקור כלל וכלל את העד איילון צדוק בחקירתו הנגדית בבית המשפט בעניין זה ולפיכך, גרסתו זו של הנאשם בעניין זה נותרה בעלמא והיא אף לא מחוזקת בשום ראיה.