בעדותו בבית המשפט העיד הנאשם בחקירתו הראשית, בין היתר, על מה היה בתאונה כי :
"... לפתע מגיחה מולי מכונית שאני רואה בעצם רק את אורותיה עד לרגע ההתנגשות.." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 96, ש' 20-21).
בהמשך חקירתו הנגדית העיד הנאשם :
"ש. אתה טוען שנסעת בכיוון נסיעתך ואז ראית את אורות מולך, בגלל האורות שהיו מולך אתה מסיק שאתה נוסע בנתיב נסיעתך?
ת. אני לא מסיק, אני יודע שנסעתי בנתיב שלי, לא בגלל האורות, האורות פשוט היו מולי אני נוסע בנתיב שלי מהסיבה הפשוטה שאני אמור לנסוע בנתיב שלי. אני רואה בפניי מגיחה מכונית אני רואה את האורות ..." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 104, ש' 20-24).
בעקבות כך נשאל הנאשם על ידי בית המשפט האם הוא זוכר את רגע התאונה ואת ההתנגשות והוא העיד :
"לשאלת ביהמ"ש, אתה זוכר את רגע התאונה? אתה זוכר את רגע ההתנגשות?
העד: (העד משתהה בתשובה), אני לא זוכר.
לשאלת ביהמ"ש, אם אתה לא זוכר את רגע התאונה ואם אתה לא זוכר את
התגובה האינסטינקטיבית, אז יכול להיות שאתה גם לא זוכר שסטית?
העד: זה לא נכון, אני לא סטיתי." (ראה עדותו מיום 1.4.26 עמ' 104-105, ש' 27-
28,1-3).
תמוה הדבר אם הנאשם אינו זוכר את התאונה ורגע ההתנגשות, כפי שהעיד בהתאם
לשאלת בית המשפט, כיצד זה יודע לומר כי הנהגת המעורבת היא זו שסטתה בהכרח לנתיב
נסיעתו או לחילופין היתה בעקיפה. אין זאת, אלא כי הנאשם עושה כל שביכולתו על מנת
להרחיק את עצמו מהאשמה המיוחסת לו ומכל מקום אין חולק כי גרסתו לפיה המעורבת
סטתה לנתיב נסיעתו, נסתרה בממצאים שנמצאו בזירה בכביש וביתר העדויות.
הגשם בעת התאונה
הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה (ת/43) העיד כי הוא מכיר מצוין את הכביש.
כמו כן, הנאשם העיד אודות תוואי הכביש שהינו עקומה, אודות התאורה בכביש שהיתה חשכה, עם זאת לדבריו, רואים את הכביש ומבחינים בקווי ההפרדה בכביש (ת/43, ש' 25-28).
עוד העיד אודות תנאי מזג האוויר בכביש בעת התאונה בכך שהיה גשום מאוד, כדבריו :
"ש. ספר לי מה קרה בתאריך ה-12/04/2023 בשעה 21:26 בכביש 3415
בתאונה ?
ת. היה גשם מהקשים שראיתי ...
ש. מה היה מזג האוויר בזמן התאונה ?
ת. סוער מאוד, גשם בעוצמה חזקה.
ש. אני מתכוון בדיוק לרגע התאונה, היתה הפוגה בגשם ?
ת. ברגע התאונה, הוישרים עבדו על העצמה הכי גבוהה שלהם, ירד גשם אבל עדיין ראו את הכביש". (ת/43, ש' 2,21-24).