| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
בע"מ 785-03-26
| לפני: | כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין
|
| המבקש: | פלוני |
|
נגד
|
|
| המשיב: | פלוני
|
| בקשת רשות ערעור על פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא ת' בזק-רפפורט והשופטים ש' רנר וא' סלע), ביום 16.2.2026, בעמ"ש 48793-12-25
|
|
| בשם המבקש:
|
עו"ד שי שפירא |
| בשם המשיב: | עו"ד איתן לויט |
פסק-דין
השופטת יעל וילנר:
- האם לפי כללי הירושה על-פי דין שבחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה או החוק), חלוקת עיזבון המוריש בין אֶחָיו משני ההורים לבין אֶחָיו מהורה אחד בהכרח שוויונית?
זו השאלה שמעוררת בקשת רשות הערעור שלפנינו, אשר נסובה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגנית הנשיא ת' בזק רפפורט, והשופטים ש' רנר ו-א' סלע) מיום 16.2.2026 בעמ"ש 48793-12-25, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת ר' לב אוחיון) מיום 24.11.2025 (שתוקן ביום 4.12.2025) בת"ע 38517-04-24 [נבו].
- אקדים ואומר כי לנוכח השאלה העקרונית שמעוררת כאמור הבקשה דנן, ראינו לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פיה, מכוח סמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. בהתאם, המבקש יכונה להלן המערער.
רקע עובדתי
- המערער, המשיב ו-ר' ז"ל (להלן: המנוח) הם אחים. המערער הוא אָחִיו של המנוח מאִמו (להלן: האם) בלבד, והמשיב הוא אָחִיו של המנוח מאִמו ומאביו (להלן: האב).
- בשלהי שנת 2023 נפטר המנוח, כשהוא רווק וללא ילדים, בלי שהשאיר אחריו צוואה. הוריו של המנוח נפטרו אף הם, שנים רבות לפני פטירתו.
- מספר חודשים לאחר מותו של המנוח, הגיש המשיב בקשה למתן צו ירושה על-פי דין, שבגדרה ביקש, בסופו של דבר, כי עיזבונו של המנוח יחולק בינו לבין המערער, כך שהמשיב יירש שלושה רבעים מהעיזבון והמערער יירש רבע מהעיזבון. המערער, מצִדו, הגיש התנגדות למתן צו הירושה.
פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה
- בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת המשיב למתן צו ירושה ודחה את התנגדות המערער. נקבע, כי בהתאם לרשימת היורשים על-פי דין וסדר העדיפות ביניהם, אשר קבועים בסעיפים 10 ו-12 לחוק הירושה, משהמנוח נפטר רווק וללא ילדים - הוריו היו צריכים לרשת אותו. בהמשך לכך נקבע כי משעה שהורי המנוח נפטרו לפניו, המערער והמשיב באים בנעליהם, זאת מכוח עקרון הנציגות הקבוע בסעיף 14 לחוק, שלפיו כאשר יורשי המוריש מתו לפניו, ילדיהם באים בנעליהם.
ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19167. בהמשך לכך, בית המשפט נדרש לשאלת אופן חלוקת עיזבון המנוח בין המערער - בהיותו "אח למחצה" של המנוח, לבין המשיב - בהיותו "אח מלא" של המנוח. נקבע כי יש לבצע תחילה "חלוקה רעיונית" של עיזבון המנוח בין הוריו, כדלקמן: הורי המנוח חולקים את עיזבונו באופן שווה - מחצית לכל הורה. בהמשך לכך, משההורים נפטרו כאמור לפני המנוח, הרי שלפי עקרון הנציגות הקבוע בחוק, בנעלי כל הורה באים ילדיו, וחלקו של ההורה בעיזבון המנוח מתחלק ביניהם בחלוקה שווה. ביישום לענייננו, נקבע כי המשיב נוטל את מלוא החלק של האב בעיזבון המנוח, ואת מחצית החלק של האם בעיזבון כאמור, וסך הכל - שלושה רבעים מעיזבון המנוח; ואילו המערער נוטל רק את מחצית החלק של האם, היינו, רבע מעיזבון המנוח. יוער כבר עתה, כי דרך הילוכו זו של בית המשפט התבססה על פסק הדין בתע"ז (מחוזי ת"א) 3861/77 חבשה נ' חקק, פ"מ התשל"ט(2) 115 (1979) (להלן: עניין חבשה).