12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
לשם המחשה ופישוט, אציג להלן בתרשים את אופן חלוקת עיזבון המנוח בין המערער למשיב, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (היחסים המספריים מייצגים כאמור חלקים מעיזבון המנוח):
- בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המערער, כי אין מקום להבחין בהקשר הנדון בין סוגי אַחָאִים, וכי לפיכך, כלל אֶחָיו של מוריש - אלו משני ההורים ואלו מהורה אחד בלבד - צריכים לרשת חלקים שווים מעיזבונו. בית המשפט ציין כי טענה זו של המערער מבוססת על פסק הדין בת"ע (משפחה ת"א) 44229-11-17 פלונים נ' פלונים [נבו] (1.4.2019) (להלן: ת"ע 44229-11-17 [נבו]), שבגדרו אומצה עמדה כאמור; והדגיש כי שם היה הסכם לחלוקה שווה של העיזבון בין הצדדים, בעוד שבענייננו אין הסכם דומה. עוד ציין בית המשפט כי ערעור על פסק דין זה נמחק לאחר שהמערערים שם חזרו בהם מהערעור בהמלצת בית המשפט המחוזי, לנוכח קיומו של ההסכם האמור, ותוך שהובהר כי הצעת בית המשפט "אין משמעה הסכמה להכרעה המשפטית שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, בכל הנוגע לחלוקת הירושה בסיטואציה שנדונה במסגרתו. [...] סוגיית החלוקה, מבחינה משפטית, בסיטואציה מושא פסק הדין תישאר להכרעה לעת מצוא" (עמ"ש (מחוזי ת"א) 52390-05-19 פלונים נ' פלונים [נבו] (12.3.2020)). משכך, נקבע כי אין מקום להקיש מת"ע 44229-11-17 [נבו] לענייננו.
- עוד צוין, כי אמנם לאחר פטירת האם, המשיב חתם על מסמך, שנחזה להיות הודעת הסתלקות מעיזבונה של האם לטובת המערער; וכי המשיב אף לא חלק על כך. עם זאת, נקבע כי משלא הוגש לבית המשפט צו ירושה של האם, שבגדרו באה לידי ביטוי ההסתלקות האמורה, נקודת המוצא היא שהמשיב לא הסתלק מעיזבונה לטובת המערער. עוד נקבע, כי "ככל שבעתיד יינתן צו ירושה לפיו הנתבע [המערער - י"ו] יורש את חלקו של התובע [המשיב - י"ו] בעיזבון אם המנוח (בשל הסתלקות התובע), אולי יהיה בכך להשפיע על צו הירושה שניתן כעת לעיזבון המנוח".
על פסק דין זה הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
- בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור. נקבע כי החוק לא מקנה זכאות ירושה ל"אחים" מכוח היותם כאלה, אלא מכוח היותם צאצאיהם של הורי המוריש וחלפיהם. הודגש, כי כאשר הורי המוריש יורשים אותו על-פי דין, עיזבונו מחולק ביניהם בחלקים שווים, ואם הם אינם בחיים בעת פטירתו, באים חליפיהם - ילדיהם - בנעליהם; וחלקו של כל הורה בעיזבון המוריש מחולק באופן שווה בין ילדיו שלו, כפי שנפסק בעניין חבשה. הודגש כי על כן, אֲחֵי המוריש משני הורים זכאים לחלק גדול יותר מעיזבונו, בהשוואה לחלקם של אֶחָיו מהורה אחד. עוד נקבע, כי בהינתן שאֲחֵי המוריש יורשים את עיזבונו מכוח מעמדם כחליפי הוריהם, ולא מכוח ירושתם את עיזבון הוריהם, אין נפקות לשאלה מיהם יורשי ההורים; וממילא, אין נפקות לשאלה אם המשיב הסתלק מעיזבונה של האם.
על פסק דין זה מונח הערעור שלפנינו.