תוכן

הקדמה. 3

פתח דבר. 3

מבנה הכרעת הדין 4

כתב האישום.. 6

חלק כללי 6

עובדות כתב האישום.. 7

עמדת ההגנה והמענה לכתב האישום.. 8

טענות הצדדים.. 9

טיעוני המאשימה. 9

טיעוני ההגנה. 11

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916תמצית זירות המחלוקת. 12

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)דיון והכרעה. 14

קבילות הודאתו של הנאשם במשטרה ומשקלה - דיון בטענות הזוטא. 15

מסגרת משפטית - קבילות הודאת הנאשם.. 16

פעולות החוקרים הפסולות הנטענות. 19

מעצר הנאשם בשדה התעופה. 19

תשאול הנאשם ברכב. 20

פגיעה בזכות ההיוועצות. 24

קיום שיחה עם עורך הדין ברמקול בנוכחות החוקרים.. 26

פיתוי והשאה, וקשירה בין הודאת הנאשם לשחרורו ממעצר. 30

שיח מזלזל מצד החוקרים.. 33

החמרת החשד שלא לצורך. 36

חדירה לטלפון של הנאשם שלא כדין 39

שיחה מבתו של הנאשם בזמן החקירה ועבירות על חוק האזנות סתר. 42

תפיסת כל רכושו של הנאשם כמנוף לחץ. 47

הצטברות הפגמים הנטענים.. 48

משקל הודעת גנור. 49

טענות ההגנה. 49

טענות המאשימה. 51

הסתירות בהודעות ועדותו של גנור. 53

פלגינן דיבורא. 55

הפעלת לחצים ע"י החוקרים - משקלן החיצוני של הודאת גנור. 55

רוקם עלילה. 62

גרסת העבודה שעשה ליבר. 63

עדי ההגנה יועצי התקשורת. 65

ראיות חפציות. 68

משקל עדותו של גנור. 69

דוד שרן - עובד ציבור. 70

הוכחת האשם.. 73

גרסת הנאשם במשטרה כפי שהיא עולה מהודעותיו 74

גרסת הנאשם בבית המשפט. 76

גרסת הנאשם לגישת ההגנה. 78

גרסת הנאשם לגישת המאשימה. 79

ניתוח גרסת הנאשם.. 79

ניתוח משקל הודעות ועדותו של גנור. 86

עבירה של תיווך לשוחד. 88

עבירה של הלבנת הון 94

עבירה של מרמה על פי פקודת מס הכנסה. 95

סוף דבר. 96

הקדמה

1. הכרעת דין זו נכתבת לאחר שהתיק הועבר אליי בעקבות מותו הטרגי של השופט בני שגיא ז"ל. מותב זה לא ניהל את ההליך ולא שמע ראיות במסגרת ההליך, למעט דיון קצר אחד שבמסגרתו ביקשו הצדדים שלא להוסיף על מה שהונח לפני השופט שגיא ז"ל.  משמעות הדבר היא שלא שמעתי עדים או את טיעוניהם של הצדדים בעל פה, ולמעשה הכרעת הדין כולה מבוססת על הכתובים ועל הראיות שהוגשו בהליך שהתנהל לפני השופט שגיא ז"ל.

פתח דבר

2. על הפרק עומדת הכרעה בטענה כי הנאשם תיווך לשוחד, בכך שקיבל כספים מנציג התאגיד טיסנקרופ בישראל והעבירם לראש הסגל במשרד ראש הממשלה, לשם "קידום" רכישת הצוללות מהתאגיד על ידי מדינת ישראל.
3. שלושה שחקנים מרכזיים ניצבים בלב סיפור המעשה: הראשון הוא מיקי גנור (להלן: "גנור") - איש עסקים וסוכנו של התאגיד טיסנקרופ בישראל; השני הוא הנאשם, יצחק צחי ליבר (להלן: "הנאשם" או "ליבר") - יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת עצמאי; והשלישי הוא דוד שרן (להלן: "שרן") - מי ששימש כמזכיר חברת קצא"א, מנהל לשכת ראש הממשלה ובהמשך ראש הסגל של ראש הממשלה, וחברו הקרוב של הנאשם, שעדותו לא נשמעה בהליך זה.
4. שני הגורמים שהעידו בענייננו, גנור והנאשם, הודו בחקירותיהם במשטרה כי פעלו באופן המתואר בכתב האישום. ברם, בהמשך הדרך חזרו בהם מהודאותיהם המפלילות וסיפקו הסברים שונים לשינוי גרסאותיהם.  הכרעת הדין תעסוק, בין היתר, בניתוח ההסברים שסיפקו לשינוי הגרסה, כמו גם בטענות ההגנה לפגמים שנפלו בהליך החקירתי ובהיעדר ביסוס ראייתי לאמור בכתב האישום.

טרם שאצלול לבחינת הראיות, אציג את מערכות היחסים וההיכרות בין שלושת הגורמים המופיעים בכתב האישום.

5. ההיכרות בין צחי ליבר למיקי גנור: ההיכרות הראשונית בין ליבר לגנור נוצרה במהלך חודש יוני 2014, ואין מחלוקת כי פגישתם הראשונה התקיימה בסמוך למועד זה. ההיכרות נולדה בתיווכו של שרן, אשר הפגיש ביניהם לראשונה במשרדו של גנור והציג את ליבר כאיש תקשורת.

הרקע למפגש היה רצונו של גנור לקבל מליבר שירותי ייעוץ רגולטורי בנוגע למכרז להקמת מפעל האמוניה, שבו ביקשו גנור והתאגיד שייצג להתמודד.

6. ההיכרות בין צחי ליבר לדוד שרן: הראיות שבתיק אינן מצביעות על מועד היכרות מדויק או על נסיבות מפגשם הראשוני, אך עולה מהן בבירור כי מדובר בחברים קרובים וטובים מאוד. בין השניים התקיים קשר חברי עמוק, שכלל אף נסיעות משותפות של משפחותיהם לחו"ל (כך, למשל, בשנת 2016).

נוסף על כך, העניק ליבר לשרן שירותי ייעוץ כללי וייעוץ במסגרת הבחירות המקדימות (הפריימריז), וכן שירותים לאשתו הגר בעניין חברת "עמידר" - כל זאת ללא תמורה כספית, אלא כחלק ממערכת היחסים החברית ששררה ביניהם.

7. ההיכרות בין מיקי גנור לדוד שרן: הקשר וההיכרות בין השניים החלו לכל המאוחר בשנת 2009, והם מתוארים כחברים משכבר הימים שעמדו בקשר רציף ואישי במגוון רחב של נושאים. יומניו של גנור מעידים על פגישות רבות שקיימו השניים לפחות מאז שנת 2010.

מתכתובות הטקסט שהוגשו עולה כי בין השניים שרר קשר בלתי אמצעי ואף חברי, שכלל שיחות אישיות, הצעות להשקעה ופניות בנושאים הקשורים לתפקידיו הציבוריים של שרן.

8. בשולי הדברים יצוין כי ענייננו נקשר בפרשה רחבת היקף שעניינה הרכש הביטחוני של מדינת ישראל בתחום כלי השיט, המוכרת כ"פרשת הצוללות" (או "תיק 3000"). כתב האישום המרכזי בפרשה זו (ת"פ 18778-05-21) הוגש נגד גנור וארבע חברותיו, שרן ונאשמים נוספים, ועניינו עודנו מתברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפני כב' השופטת טלי חיימוביץ'.

אישום זה עוסק בפעולות שונות שלשיטת המאשימה נקטו גנור וגורמי ציבור שונים במטרה לקדם את עסקאות כלי השיט של מדינת ישראל, תוך הבטחת תשלומי שוחד והעברתם, לצד ביצוע עבירות מס והלבנת הון.

מבנה הכרעת הדין

9. ‏הכרעת הדין תפתח בהצגת תמצית הפרשה, המוכרת כפרשת הצוללות או תיק 3000, ותציג את שלושת השחקנים המרכזיים: מיקי גנור, יצחק צחי ליבר ודוד שרן, תוך סקירת מערכת היחסים והזיקות ביניהם. בהמשך יפורטו כתב האישום, הכולל חלק כללי, פירוט העובדות והוראות החיקוק המיוחסות לנאשם, לצד עמדות הצדדים וזירות המחלוקת.  בתשובת ההגנה כופר הנאשם באישומים, טוען כי סיפק עבודת אמת שביצע עבור גנור ושולל את התזה לפיה שימש כצינור להעברת כספי שוחד, תוך העלאת טענת זוטא מפורטת לפסילת הודאותיו במשטרה.
10. במסגרת טיעוני הצדדים, המאשימה מתבססת על הודאות הנאשם ואמרות עד המדינה מיקי גנור כעמודי התווך להרשעה, ומנגד ההגנה מתמקדת בהוכחת מתן שירותים אמיתיים ומבקשת לפסול את ההודאות בשל לחץ ואמצעי חקירה פסולים. בית המשפט ימקד את הדיון בארבע סוגיות ליבה: מהות ונסיבות התשלומים, מעמדו המשפטי של דוד שרן כעובד ציבור, קבילות ומשקל הודאות הנאשם, וכן אמינות ומשקל גרסתו של עד המדינה.  הדיון יוכרע תחילה בשאלת קבילות הודאתו של הנאשם במסגרת משפט הזוטא, בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות ודוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
11. בית המשפט יבחן את טענות הזוטא של הנאשם לגבי הפעלת לחצים בלתי הוגנים ואמצעים פסולים במהלך חקירתו. טענות הנאשם לגבי העיכוב והמעצר בנתב"ג, התשאול והחקירה ברכב ביום 2.9.2017, וכן הפגיעה בזכות ההיוועצות בימים 2.9.2017 ו-4.9.2017.  כמו כן, יבחנו הטענות בדבר הבטחות שחרור ממעצר תמורת הודאה, שימוש בביטויים פוגעניים, החמרת החשד ביום 4.9.2017, והחדירה לטלפון הנייד מכוח צו שיפוטי.
12. בית המשפט יבחן את תזת הזוטא ההוליסטית, ויבחן האם חופש הבחירה של הנאשם נשמר, כמו גם בחינת הודאתו שמסר ביום 5.9.2017 לאחר שהתייעץ עם סנגורו. בחלק השני, הדן במהימנות גרסת עד המדינה, המאשימה מבקשת לקבל את אמרות החוץ של גנור ואילו ההגנה מצביעה על שינויי הגרסאות שלו, ובפרט על חזרתו מגרסת השוחד בשנת 2019.  בית המשפט יישם את עקרון "פלגינן דיבורא" ויבחן האם יש לתת משקל מלא לגרסתו הראשונה של גנור כעד מדינה במשטרה, שבה חשף מיוזמתו את מעורבותם של שרן והנאשם.
13. בית המשפט יבחן את גרסתו של גנור האם היא נתמכת בחיזוקים חיצוניים משמעותיים ובכללם טבלאות היועצים, מחברותיו של רונן שמר ויומניה של ג'וזי זינגר, לצד ראשית ההודיה של הנאשם עצמו. בית המשפט ייבחן את "גרסת העבודה" של הנאשם וישאל האם פרויקט האמוניה שימש רק ככיסוי, או "שלייקס", לקשר השוחדי, כפי שעולה מגרסאות הנאשם מיום 2.9.2017 ועד 4.9.2017.  במסגרת בדיקת יסודות העבירה נידרש לבדוק את מעמדו של דוד שרן כעובד ציבור המבוסס על היותו מזכיר חברת קצא"א, שהיא תאגיד המספק שירות לציבור, וכן על היותו מועמד לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה החל מספטמבר 2014 ועד למינויו הרשמי.
14. במועד העברת התשלום השני ביום 11.8.2016, כיהן דוד שרן כעובד ציבור בפועל בלשכת ראש הממשלה, וזאת עד לסיום העסקתו הרשמי ביום 26.09.2016. הודאותיו של הנאשם במשטרה, ובראשן ההודאה המלאה מיום 5.9.2017, מתארות כיצד שימש כצינור להעברת כספי שוחד במזומן מגנור לשרן, תוך הסוואת התשלומים באמצעות החברות נ.צ.ת ונס מור אחזקות בע"מ וחשבוניות כוזבות.  בית המשפט יידרש לכפירתו המאוחרת של הנאשם על דוכן העדים והאם יש להעדיף את גרסתו המתוודה במשטרה, שניתנה מרצונו החופשי ולאחר התייעצות עם עורכי דינו.
15. בסופה של הכרעת הדין נבחן האם מארג הראיות, הכולל את הודאות הנאשם, אמרותיו של גנור וראיות פיננסיות, יש בהן די לצורך הרשעת הנאשם בשלוש עבירות. תיווך לשוחד בגין קבלת 35,400 ש"ח ביום 12.11.2014 וסך של 58,500 ש"ח ביום 11.8.2016 והעברתם לשרן.  בעבירת הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, ובעבירת מס לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה.

כתב האישום

חלק כללי

16. הנאשם הוא יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת עצמאי .הנאשם הוא מבעלי חברת נ.צ.ת תקשורת בע"מ (להלן: "חברת נ.צ.ת(" אשר הוקמה בשנת 2009 ועוסקת בייעוץ תקשורת וביחסי ציבור. חברת נס מור אחזקות בע"מ (להלן: "חברת נס מור") היא חברה המצויה בבעלות שותפו של הנאשם , נתן מור.  דוד עמיחי שרן (להלן: "שרן") כיהן בין השנים 2012-2009 כראש מטה שר האוצר תחת השר וחה"כ יובל שטייניץ (להלן: "השר שטייניץ") בין ינואר 2013 לדצמבר 2014 כיהן שרן כמזכיר חברת קו צינור הנפט אילת -אשקלון בע"מ (להלן: "חברת קצא"א").  בחודש דצמבר 2014 החל שרן לכהן בתפקיד מנהל לשכת , ראש הממשלה ובהמשך מונה , לשמש במקביל לתפקיד זה , גם כראש הסגל של ראש הממשלה, וזאת עד לסוף חודש אוגוסט 2016.  בתפקידיו של שרן במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה היה שרן עובד הציבור לפי סעיף 34 כד לחוק העונשין.  בתפקידו בחברת קצאייא היה שרן עובד הציבור לפי סעיף 290 לחוק העונשין (להלן יכונו התפקידים המפורטים בסעיף זה: "תפקידיו הציבוריים של שרן").  החל מחודש ספטמבר 2014 נודע כי שרן צפוי להתמנות לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה בנוסף , שרן אף נקט בפעולות הנדרשות לצורך כניסתו לתפקיד ובהן עריכת בדיקת פוליגרף.  בתקופה זו , ועד למינויו כמנהל לשכת ראש הממשלה , היה שרן מועמד לתפקיד עובד הציבור, ומשכך היה "עובד הציבור" גם בהתאם להוראת סעיף 34 כד לחוק העונשין , ביחד עם סעיף 294 (ג) לחוק העונשין.  בין הנאשם ובין שרן התקיימו יחסי , חברות קרובים לרבות בתקופת המעשים נושא אישום זה.
17. התאגיד Thyssenkrupp AG(להלן: התאגיד) הוא קונגלומרט גרמני ומבעליו של התאגיד Thyssenkrupp Marine System -TKMS (להלן:TKMS) מיכאל (מיקי) גנור (להלן: "גנור") הוא איש עסקים אשר עיקר עסקיו , עד לשנת 2009 היו בתחום הנדל"ן באירופה. בין השנים 2017-2009 שימש גנור סוכנו של התאגיד בישראל , וזאת במסגרת מערכת חוזים שבין גנור לבין חברות בת של התאגיד.  תפקידו של סוכן התאגיד הוא לפעול בישראל על מנת לשווק ולקדם את פעילותו של התאגיד בה.  במידה שהסוכן מתווך בעסקה היוצאת לפועל , הוא זוכה לעמלה הנגזרת משווי העסקה .ככלל, מדובר בעמלות בגובה מיליוני אירו עבור כל עסקה.  בשנת 2009 הקים גנור את חברת ט.ג ישראל ייעוץ ימי בע"מ (להלן: "חברת ט.ג").

עובדות כתב האישום

18. במשך תקופת כהונתו של שרן בתפקידיו הציבוריים , לרבות בתקופת היותו מועמד לתפקידו. בלשכת ראש הממשלה , גנור פעל מול שרן על מנת ששרן יקדם את עסקיו.  ביום11.2014 העביר גנור תשלום ע"ס 35,400 ₪ מחשבון חברת ט.ג לחשבון חברת נ.צ.ת. שבבעלות הנאשם, וזאת לבקשת שרן , בעד פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים של שרן , לרבות על מנת להטותו למשוא פנים בדרך כלל (להלן: "תשלום המתת הראשון").  תשלום המתת הראשון נעשה לכאורה בגין שירותי ייעוץ שקיבלו גנור וחברת ט.ג מהנאשם.  בפועל , חברת ט.ג וגנור לא קיבלו כל שירות מהנאשם או מחברת נ.צ.ת , בגינו ניתן תשלום המתת הראשון.  תשלום המתת הראשון , באופן המתואר לעיל , נעשה לבקשת שרן ועל מנת להסוות את היותו תשלום מתת מושחתת עבור שרן.  הנאשם הסכים להעברת התשלום ביודעו כי בכך הוא משמש הסוואה לתשלום מתת מושחתת בין גנור, נותן השוחד , לבין שרן , לוקח השוחד.
19. ביום8.2016 העביר גנור תשלום בסך 58,500 ש"ח מחשבון חברת ט.ג לחשבון חברת נס מור. התשלום נעשה לבקשת שרן , בעד פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים של שרן (להלן: "תשלום המתת השני").  תשלום המתת השני נעשה לכאורה בגין שירותי ייעוץ שקיבלו גנור וחברת ט. ג מהנאשם.  בפועל , חברת ט.ג וגנור לא קיבלו כל שירות מהנאשם או מחברת נ.צ.ת תקשורת או מחברת נס מור או מנתן מור בגינו שולם המתת השני.  תשלום המתת השני , באופן המתואר לעיל, נעשה לבקשת הנאשם על מנת להסוות את היותו תשלום מתת מושחתת עבור שרן.  הנאשם הסכים להעברת התשלום באופן המתואר לעיל, ביודעו כי בכך הוא משמש הסוואה לתשלום מתת מושחתת בין גנור , נותן השוחד , לבין שרן , לוקח השוחד.
20. במועדים שאינם ידועים למאשימה , העביר הנאשם לשרן את חלקם הארי של תשלומי המתת הראשון והשני. בנוסף לאמור לעיל , בתקופת עבודתו של שרן במשרד ראש הממשלה ולבקשת שרן , הנאשם שימש כגורם המעביר מידע ובקשות בין גנור לשרן , לצורך הסוואת הקשר המושחת בין שרן וגנור.  במעשיו המתוארים לעיל , הנאשם קיבל את תשלום המתת הראשון והשני בסך 93,900 ₪ על מנת לתת שוחד לשרן.  תשלום המתת הראשון והשני, בסך 93,900 ₪, הינם כספי שוחד המהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון , תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") בהיותם רכוש שמקורו בעבירה ושימש לביצוע עבירה.
21. בקבלת התשלומים מגנור והסוואתם באמצעות חשבוניות כוזבות של חברת נ.צ.ת וחברת נס מור, והעברתם לאחר מכן , ביצע הנאשם פעולות ברכוש על מנת להסתיר או להסוות את מקורם של כספי תשלומי המתת הראשון והשני , או את זהות בעלי הזכויות בהם או עשיית פעולה בהם. במעשיו המתוארים לעיל , סייע הנאשם לגנור ולחברת ט.ג להכין פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים , במטרה שחברת ט.ג תתחמק מתשלום מס.
22. על בסיס האמור, הואשם הנאשם בעבירות הבאות - 2 עבירות של תיווך לשוחד לפי סעיף 295(א) לחוק עונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); 2 עבירות של הלבנות הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן - חוק איסור הלבנת הון); ו-2 עבירות של סיוע להכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים לפי סעיף 220(4) פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן - פקודת מס הכנסה) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

עמדת ההגנה והמענה לכתב האישום

23. הנאשם כפר באופן גורף באישומים המיוחסים לו ועתר לזיכויו מכל אשמה. לטענת ההגנה, התשלומים שהועברו מגנור, או מחברה שבבעלותו, לחברות שבהן היה מעורב הנאשם, שולמו כדין בעד שירותי ייעוץ אמיתיים, מקובלים ולגיטימיים שהעניק לגנור בתחום מומחיותו כיועץ תקשורת ואסטרטגיה.  הנאשם כפר מכל וכל ב"תזת התביעה" לפיה שימש כ"איש קש" או כצינור להעברת כספי שוחד לדוד שרן, והבהיר כי לא העביר לשרן כל סכום מכספים אלו.
24. במענה לכתב האישום, הבהיר הנאשם כי אינו חולק על עצם העברת התשלומים או על מועדיהם, אך כפר נחרצות בפרשנות הפלילית שיוחסה להם. הנאשם כפר בטענה כי שרן כיהן כעובד ציבור במועדים הרלוונטיים לאישומים, ובפרט במועד "תשלום המתת השני" ביום 11/08/2016, שלגביו נטען כי שרן סיים את תפקידו הציבורי קודם לכן.  כמו כן, עמד הנאשם על כך שהתביעה אינה יכולה להוכיח את עצם קיומו של "הקשר המושחת" הנטען בין שרן לבין גנור, וכי אף אם יוכח קשר כזה, אין לו כל זיקה לנאשם.
25. לשיטת ההגנה, הנאשם קיים קשר חברי רב-שנים עם שרן, וזה האחרון הכיר לו את גנור כלקוח הזקוק לשירותי ייעוץ תקשורתי ואסטרטגי. בעקבות היכרות זו, עמד הנאשם בקשר עסקי עם גנור, העניק לו שירותי ייעוץ, קיבל תמורה עבור עבודתו והנפיק חשבוניות כדין.  כהוקרת תודה לשרן, חברו הטוב, על שהפגיש בינו לבין גנור, העביר לו הנאשם בהזדמנות אחת סכום כסף של כמה אלפי שקלים בלבד.

באשר לכספים שהועברו מגנור לנאשם, טענה ההגנה כי אין מחלוקת על עצם העברות הכספים, אך אלו שולמו בעד עבודה ממשית שביצע הנאשם עבור גנור במסגרת ההתקשרות העסקית ביניהם, ללא כל קשר לתפקידיו הציבוריים של שרן.  כמו כן, הנאשם כפר בטענה כי שימש כצינור להעברת מידע ובקשות בין גנור לשרן בתקופת עבודתו של שרן במשרד ראש הממשלה, או כי פעל להסוואת קשר מושחת כלשהו ביניהם.

26. נדבך מרכזי בהגנת הנאשם נוגע לקבילותן ולמשקלן של הודאותיו במשטרה, שלגביהן הועלתה טענת זוטא מפורטת. ההגנה טוענת כי הודאתו של הנאשם חולצה ממנו באמצעים פסולים, תוך הפעלת לחצים קיצוניים, שימוש בצווי הקפאת נכסים חריגים כמנוף לחץ ומעצר אגרסיבי בנתב"ג.  לגרסתו, החוקרים נקטו בטקטיקה בלתי הוגנת של "פיתוי והשאה", הבטיחו לו כי ישוחרר ממעצר אם ימסור את הגרסה שבה חפצו, ושתלו בפיו את הפרטים המפלילים באופן ששלל ממנו את רצונו החופשי.
27. עוד טענה ההגנה כי גרסתו של עד המדינה, מיקי גנור, היא נעדרת אמינות ורוויית שקרים וסתירות, אשר אומצו על ידו אך ורק כדי לרצות את חוקריו ולשמור על מעמדו כעד מדינה. לשיטת הנאשם, החוקרים שגו בהבנת התמונה העובדתית, בנו "אקוסיסטם" מלאכותי, ואף הציגו לגנור נתונים שגויים שהפכו לליבת גרסתו המפלילה.  מחדלים חמורים אלה, לצד אי-הבאתם של עדים מהותיים לעדות, ובראשם דוד שרן, שומטים את המסד הראייתי של כתב האישום ומחייבים את זיכוי הנאשם.

טענות הצדדים

28. בפתח הדברים אסקור בתמציתיות את טיעוני הצדדים, אשר השתרעו על פני עמודים רבים. בהמשך, במסגרת הדיון הממוקד במחלוקות השונות, יפורטו הטיעונים הרלוונטיים במלואם.

טיעוני המאשימה

29. בסיכומיה מיום 02.04.2024, מציגה המאשימה משנה סדורה ומקיפה המבוססת על שני אדנים מרכזיים להוכחת אשמת הנאשם: הודאותיו המפורטות בחקירותיו במשטרה, וגרסתו המפלילה של עד המדינה, מיקי גנור, הנתמכת בראיות חיצוניות משמעותיות. המאשימה מדגישה כי שילובן של שתי מערכות ראיות אלו, המשתלבות זו בזו ומחזקות אחת את רעותה, מוביל למסקנה חד-משמעית כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו מעבר לכל ספק סביר.  לשיטתה, די בכל אחד מהאדנים הראייתיים הללו כשלעצמו כדי לבסס הרשעה פלילית, אף ללא האדן האחר.
30. המאשימה מייחסת משקל סגולי כבד ביותר להודאות הנאשם במשטרה, ומבהירה כי מדובר בגרסה קוהרנטית, עשירה בפרטים ומפלילה, אשר נמסרה מרצונו הטוב והחופשי ללא כל הבטחת סרק. המאשימה דוחה מכול וכול את טענות הזוטא של ההגנה, ומציינת כי הנאשם מסר את גרסתו המתוודה בעודו מיוצג כדין ולאחר שנועץ בעורך דינו.  לטענתה, אין כל קשר סיבתי או כרונולוגי בין תנאי מעצרו של הנאשם או פעולות החקירה שננקטו לבין התפתחות גרסתו, אשר הבשילה לכדי הודאה מלאה ומפורטת.
31. באשר לאדן הראייתי השני, טוענת המאשימה כי גרסתו של גנור במשטרה היא אותנטית, קוהרנטית ורוויית אותות אמת, וכי הוא חשף מיוזמתו את מעורבות הנאשם ושרן כבר במסגרת המגעים לחתימה על הסכם עד המדינה. לשיטתה, גרסה זו נתמכת בראיות סיוע חיצוניות כבדות משקל, הכוללות מסמכים ותכתובות בזמן אמת המאששים את מסלול העברת כספי השוחד.  עוד מדגישה המאשימה כי עדותו של גנור בבית המשפט, חרף הקשיים והתהפוכות שנלוו אליה, אינה פוגמת באמינותה הבסיסית של הגרסה המפלילה שמסר בשעתו כעד מדינה במשטרה.
32. המאשימה מנתחת בהרחבה את הראיות ומצביעה על היעדרן המוחלט של ראיות המעידות על מתן שירותי אמת מצד הנאשם לגנור, אשר יש בהם כדי להצדיק את קבלת התשלומים בסך של כ-100,000 ש"ח. לשיטתה, "תזת השירות" שהציג הנאשם קרסה לחלוטין בחקירתו הנגדית, והתגלתה כניסיון כושל להאדיר אירועים שוליים ונעדרי ערך כלכלי, כגון פגישות ידידותיות, ניסיונות תיווך עקרים ושיחות סרק.  המאשימה מדגישה כי השירות הממשי היחיד שניתן בפועל לגנור היה תפקודו של הנאשם כחוצץ וכצינור להעברת כספי השוחד לשרן, במטרה להסוות את הקשר המושחת בין השניים.
33. בכל הנוגע למעמדו של שרן כעובד ציבור, טוענת המאשימה כי הוכיחה סוגיה זו כדבעי באמצעות עדותה של עו"ד שלומית ברנע-פרגו ומסמכים רשמיים המתעדים את הליך קליטתו לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה. לשיטתה, הראיות מלמדות בבירור כי שרן היה מועמד לתפקיד זה החל מחודש ספטמבר 2014, וכי שימש כעובד ציבור מן המניין לאורך כל התקופות הרלוונטיות להעברת כספי השוחד.  המאשימה רואה בטענות ההגנה בהקשר זה משום מהלך פרוצדורלי גרידא, אשר נזנח בפועל במהלך ניהול ההליך הפלילי.
34. לסיכום, המאשימה טוענת כי עדי ההגנה השונים לא סייעו לנאשם במאומה ואף סתרו את גרסתו באשר לנסיבות משיכת הכספים. המאשימה מבהירה כי הנאשם ידע היטב כי הנפקת החשבוניות הפיקטיביות סייעה לגנור להתחמק מתשלום מס, כפי שהודה בעצמו כי גנור ביקש "הוצאה מוכרת" חלף תשלום במזומן לשרן.  על יסוד מארג ראייתי איתן זה, הכולל את הודאות הנאשם, אמרות עד המדינה והיעדר כל הסבר סביר וחלופי לתשלומים, עותרת המאשימה להרשעת הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

טיעוני ההגנה

35. בסיכומי ההגנה מיום 13.06.2024, מציג הנאשם קו הגנה תקיף ועקבי המצביע על קריסתו המלאה של קונספט כתב האישום ועל אי-עמידת המאשימה בנטל ההוכחה הפלילי. ההגנה טוענת כי המאשימה בנתה "אקוסיסטם" סגור ומלאכותי המבוסס על השערות ועל סברות בלבד, אשר הופרך לחלוטין באמצעות הראיות האובייקטיביות שהוגשו.  לשיטתה, בהיעדר תשתית ראייתית ממשית - למעט גרסת עד המדינה שחולצה בלחץ ואושררה על ידי הנאשם תחת מכבש חקירה - יש להורות על זיכויו המלא של הנאשם.
36. ההגנה מבהירה כי הראיות בתיק סותרות חזיתית את התזה לפיה שימש הנאשם כחוצץ במטרה להסוות את הקשר בין גנור לשרן בתקופת כהונתו במשרד ראש הממשלה. מניתוח מחקרי התקשורת והאיכונים עולה בבירור כי גנור ושרן שמרו על קשר ישיר, רציף וחברי, ללא כל צורך בתיווך או בחציצה מצד הנאשם.  קיומו של קשר בלתי אמצעי זה שומט את הקרקע תחת הטענה המרכזית בכתב האישום, ומלמד כי לא נעשה כל ניסיון להסתיר את מערכת היחסים ביניהם באמצעות הנאשם.
37. נוסף על כך, מצביעה ההגנה על חסר ראייתי עמוק בכל הנוגע להעברת מידע קונקרטי או בקשות ספציפיות מצד גנור לשרן באמצעות הנאשם. יתרה מכך, לא הוצגה כל ראיה חשבונאית או בנקאית המלמדת כי הכספים שהועברו מגנור לחברות שבבעלות הנאשם ושותפו, נתי מור, הגיעו בסופו של יום לידיו של שרן.  ההגנה מדגישה כי טענת המאשימה לפיה "חלקו הארי" של הכסף הועבר לשרן נותרה תלויה על בלימה, ללא כל אחיזה בחומר הראיות או בדוחות הכספיים.
38. ההגנה טוענת כי הנאשם העניק לגנור שירותי אמת לגיטימיים כיועץ תקשורת ואסטרטגיה, בהתאם לפרקטיקה המקובלת בענף. שירותים אלו, שכללו פגישות, שיחות וניסיונות לקידום מיזמים שונים, תומחרו באופן סביר ותואם את היקף פעילותם של יועצים אחרים שהעסיק גנור באותה עת.  לשיטתה, המאשימה הפכה באופן פסול את נטל ההוכחה בדרישתה מהנאשם להוכיח בדיעבד כל דקת עבודה, בשעה שעצם מתן השירותים נתמך בראיות ברורות ובעדותו של גנור עצמו.
39. במסגרת טענות הזוטא, עותרת ההגנה לפסילת הודאותיו של הנאשם במשטרה ומבהירה כי מדובר בהודאות שווא שחולצו ממנו תחת לחץ קיצוני וחריג. נטען כי החוקרים נקטו באמצעים פסולים, מנעו מהנאשם זכות היוועצות ממשית בזמן אמת, והשתילו בפיו בדיוק כירורגי את הגרסה שבה חפצו.  הנאשם פעל מתוך תחושת חוסר אונים מוחלטת ורצון עז לסיים את חוויית המעצר המאיימת, ולפיכך אין לייחס להודאותיו כל משקל ראייתי עצמאי.
40. באופן דומה תוקפת ההגנה את מהימנותו של עד המדינה, גנור, ומציינת כי מסר שלל גרסאות סותרות ותרחישים חלופיים אשר חלקם אינם מקימים יסוד לעבירת שוחד כלל. משהתברר כי גנור חזר בו מגרסתו כעד מדינה, טוענת ההגנה כי לא ניתן לבכר תרחיש אחד על פני האחר, ומכאן שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק המובהק העולה מגרסאות אלו.
41. ההגנה מוסיפה ומדגישה כי המאשימה כשלה לחלוטין בהוכחת מעמדו של שרן כעובד ציבור בתקופות הרלוונטיות, ובפרט בעת ששימש כמזכיר חברת קצא"א. כמו כן, נטען כי המועד המדויק של סיום העסקתו של שרן במשרד ראש הממשלה לא הוכח כראוי במסגרת פרשת התביעה, דבר אשר פגע פגיעה קשה ביכולתו של הנאשם להתגונן בזמן אמת.  החלטת המאשימה שלא להביא לעדות את שרן עצמו - שהנו "הצלע המשוחדת" כביכול - כמו גם עדים מהותיים נוספים, רובצת לפתחה ומקימה מחדל חקירתי וראייתי חמור המצדיק את זיכוי הנאשם.

תמצית זירות המחלוקת

42. זירת המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא רחבה ומסתעפת על פני מספר סוגיות עובדתיות ומשפטיות ליבתיות, הנוגעות הן למהות העברות הכספים והן לתקינותו של הליך החקירה. המאשימה מבססת את תזת האישום על הטענה כי הנאשם שימש כ"צינור" להעברת כספי שוחד מגנור לעובד הציבור שרן, וזאת במסווה של שירותי ייעוץ פיקטיביים.  מנגד, ההגנה כופרת בפרשנות פלילית זו ומציגה גרסה פוזיטיבית חלופית, לפיה העניק הנאשם לגנור שירותי אמת לגיטימיים.
43. המחלוקת הראשונה והמרכזית נוגעת למהותם ולנסיבותיהם של התשלומים שהועברו מגנור לנאשם ומהנאשם לשרן. לשיטת התביעה, גנור העביר לנאשם ביום 12.11.14 תשלום בסך של 35,400 ₪, וביום 11.8.16 תשלום נוסף בסך של 58,500 ₪.  נטען כי תשלומים אלו הועברו לכאורה עבור שירות שביצע הנאשם לגנור כיועץ תקשורת, אך בפועל, הנאשם לא העניק לגנור כל שירות ולא ביצע עבורו כל עבודה.  ל
44. טענת התביעה, תשלומים אלו מהווים תשלומי שוחד ששילם גנור לשרן עבור פעולות שנקט האחרון במסגרת תפקידיו הציבוריים לשם קידום עסקיו של גנור, והנאשם, בכובעו כמתווך לשוחד, קיבלם על מנת להעבירם לשרן.
45. מנגד, לשיטת ההגנה, יסודם של התשלומים שהועברו מגנור לנאשם הוא בעבודת אמת שביצע הנאשם עבור גנור, במסגרת קשר עסקי לגיטימי שבו שימש כיועץ תקשורת. נטען כי הנאשם ביצע עבור גנור עבודה ממשית, בין היתר בעניין מכרז האמוניה וקיום פגישות עבודה עמו, כנהוג בתחום ייעוץ התקשורת ובהתאם לדפוסי ההתקשרות של גנור עם יועציו האחרים.
46. בהקשר זה קיימת מחלוקת הכרוכה בהעברת הכספים, ועוסקת בנסיבות העברתם מהנאשם לשרן. אף שאין חולק על עצם העברת הכספים מהנאשם לשרן, הרי שהמחלוקת מתמקדת בהיקף הסכומים שהועברו ובטעם להעברתם.  לשיטת התביעה, העברות הכספים לשרן נעשו בהתאמה הדוקה לסכומים שקיבל הנאשם מגנור, ובהיקף מצטבר של עשרות אלפי שקלים (93,900 ₪).

נטען כי כספים אלו, שהעביר הנאשם לשרן, מקורם בתשלומים שקיבל מגנור ויועדו להגיע לשרן עבור פעולות שביצע האחרון במסגרת תפקידיו הציבוריים לקידום עסקיו של גנור, ומכאן שהנאשם פעל כמתווך לשוחד.  מנגד, לשיטת ההגנה, שרן אך הציג את גנור בפני הנאשם כלקוח פוטנציאלי הזקוק לשירותיו המקצועיים.  כהוקרת תודה על היכרות זו, שהיה גלום בה פוטנציאל עסקי משמעותי, העביר הנאשם לשרן סכום של כמה אלפי שקלים בלבד, בהזדמנות חברתית חד-פעמית, ללא כל זיקה לתשלומים שקיבל מגנור עבור עבודתו.

47. המחלוקת השנייה עוסקת במעמדו של שרן כ"עובד ציבור" במועדים הרלוונטיים לאישום. לשיטת התביעה, בתפקידיו במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה כיהן שרן כעובד ציבור כהגדרתו בסעיף 34כד לחוק העונשין, ובתפקידו בחברת קצא"א כיהן כעובד ציבור לפי סעיף 290 לחוק העונשין.  נוסף על כך, נטען כי החל מחודש ספטמבר 2014, משהיה שרן מועמד לתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה ועד למינויו בפועל, חלה עליו ההגדרה של "עובד ציבור" מכוח היותו מועמד, לפי סעיף 34כד לחוק העונשין.

מנגד, לשיטת ההגנה, אף שאין חולק על עצם מילוי התפקידים על ידי שרן, הרי שהוא לא החזיק במעמד של "עובד ציבור" כטענת המדינה, והמדינה אף כשלה בהוכחת מועדי העסקתו המדויקים.  ההגנה טוענת כי בתקופת עבודתו בקצא"א לא נחשב שרן לעובד ציבור, שכן קצא"א לא הייתה חברה ממשלתית, וכן כי החל את העסקתו בפועל במשרד ראש הממשלה רק לאחר מועד התשלום השני ביום 11/08/2016.

48. המחלוקת השלישית נסובה סביב קבילותן ומשקלן של הודאות הנאשם בחקירותיו במשטרה, אשר נדונו במסגרת משפט זוטא. המאשימה טוענת כי הודאתו של הנאשם ניתנה באופן חופשי ומרצון, בהיותו מיוצג ולאחר שנועץ בעורך דינו, ומשכך היא מהווה ראיה קוהרנטית ואמינה המשקפת את האמת לאמיתה.  מנגד, ההגנה עותרת לפסילת ההודאות או לייחוס משקל אפסי להן, בטענה כי חולצו באמצעים פסולים של "פיתוי והשאה", תוך הפעלת לחצים נפשיים וכלכליים כבדים והבטחות שווא לשחרור ממעצר.
49. המחלוקת הרביעית מתמקדת באמינות גרסתו של עד המדינה, מיקי גנור. המאשימה סבורה כי אמרותיו של גנור במשטרה הן קוהרנטיות, אותנטיות ומגובות בראיות סיוע חיצוניות וממשיות, וכי חזרתו מגרסתו על דוכן העדים אינה פוגעת באמינות דבריו המקוריים במשטרה.  מנגד, ההגנה טוענת כי גנור הוא עד נעדר מהימנות שמסר שלל גרסאות סותרות, פעל מתוך אינטרס אישי מובהק לחלץ את עצמו מעונש, ודקלם "סיפור בדים" שתוסרט על ידי חוקריו.

בהקשר לגרסתו של עד המדינה התעוררה מחלוקת בשלב מאוחר של ההליך, הנוגעת לנפקותו של "הנתון החדש", לפיו סיים שרן באופן רשמי את העסקתו במשרד ראש הממשלה רק ביום 26/09/2016.  המאשימה טוענת כי מדובר בנתון טכני פשוט המאשש כי במועד תשלום המתת השני היה שרן עובד ציבור מן המניין, וכי אין בנתון זה כדי לפגוע בהגנת הנאשם.  לעומת זאת, ההגנה רואה בכך נתון מהותי המצביע על מחדל חקירתי חמור, החושף כי החוקרים שתלו בפיו של גנור הנחה שגויה לפיה שרן סיים את תפקידו כבר באוגוסט 2016, דבר אשר פגע קשות ביכולת הנאשם להתגונן בזמן אמת.

דיון והכרעה

50. כתב האישום, בין אם יוכרע לזיכוי ובין אם להרשעה, מתבסס על שני עמודי תווך עיקריים: הודעותיו ועדותו של הנאשם, והמשקל שיש לייחס לגרסתו של גנור, המהווה חיזוק לגרסת הנאשם באותם חלקים שבהם הודה במשטרה. ככל שיימצא כי יש לפסול את הודאותיו של הנאשם, יהיה מקום להורות על זיכויו.  באופן דומה, ככל שייקבע כי אין להעניק משקל לאמרותיו של גנור, הרי שלא יימצאו חיזוקים להודאת הנאשם, וגם אז יהיה מקום להורות על זיכויו.
51. מנגד, ככל שחקירות הנאשם לא ייפסלו וייקבע כי יש לקבל את גרסתו של גנור ככזו המבארת ומסבירה את הראיות החפציות, אדרש לעבור לשלב הבא. בשלב זה, אבחן את טענות ההגנה בהתייחס להתקיימות יסודות העבירה.  על כן, אבחן ראשית את קבילות הודעותיו של הנאשם, ולאחר מכן אפנה לבחינת משקלן של הודעות גנור.

קבילות הודאתו של הנאשם במשטרה ומשקלה - דיון בטענות הזוטא

52. במוקד הדיון עומדת טענת הנאשם, לפיה יש לפסול את הודאותיו שניתנו במשטרה, ולחלופין לייחס להן משקל אפסי. הנאשם מעלה מסכת ארוכה של טענות זוטא הוליסטיות, שלפיהן הודאתו היא "הודאת שווא" שנולדה מתוך לחץ פסול ואמצעי חקירה נפסדים.  לשיטתו, החוקרים הפעילו עליו "תחבולות ופעולות בלתי הוגנות במהלך חקירותיו, פיתוי והשאה", אשר שללו ממנו את רצונו החופשי.
53. הנאשם קובל, ראשית, על אופן ביצוע מעצרו בנמל התעופה בן גוריון - אירוע אותו תיאר בלשונו כמי ש"נקטף בשדה התעופה". לטענתו, פעולות החקירה הבלתי הוגנות החלו עוד טרם מעצרו, והמשיכו בדרך של "הצגת תמונה חלקית מאוד לבית המשפט שדן בהליך הימים, בכדי להשתמש בכלי המעצר כמנוף לחץ על הנאשם".  ההגנה מוסיפה וטוענת כי מעצרו והבאתו לתחנת המשטרה נועדו בעיקרם ליצור מנגנון לחץ אגרסיבי ובלתי חוקי.
54. נוסף על כך, מלין הנאשם על "חקירה ברכב ו'מריחת' ההיוועצות באופן טכני ובאופן מהותי", אשר התרחשה מיד לאחר מעצרו בדרך למתקן החקירות. לטענתו, זכותו החוקתית להיוועץ בעורך דין נפגעה בצורה קשה ומתוחכמת, ובין היתר התרחש אירוע פסול של "קיום שיחה עם עורך הדין ברמקול בנוכחות החוקרים".  פעולות אלו נועדו, לפי גרסתו, לסדוק את חומות ההגנה שלו ולהותירו ללא יכולת אמיתית להתגונן.
55. עוד טוען הנאשם כי נעשה "שימוש פסול בצווי הקפאת נכסים חריגים וניצול כמנוף לחץ". ההגנה מפרטת כי חוקרי המשטרה עשו "שימוש בצו תפיסת חשבונות בנק כמנגנון הפעלת לחץ", על מנת להצר את צעדיו הכלכליים ולהגביר את המצוקה שבה היה שרוי.  מנגנונים אלו הופעלו, לטענתה, במטרה מוצהרת לשבור את רוחו ולחלץ ממנו הודאה בעבירות שלא ביצע.
56. בליבת טענת "הפיתוי וההשאה" עומדת הטענה כי לחשוד ניתנו "הבטחות שונות והכוונה שניתנה לנאשם במהלך חקירתו כי תמורת הודאה ישוחרר ממעצר". הסנגור מדגיש כי בחקירותיו הראשונות "הובטח לו כי אם יאמר דברים מסוימים, ישתחרר מהמעצר ולא יהיו צריכים אותו יותר".  הנאשם פיתח, לשיטתו, תקווה עזה כי שיתוף הפעולה מצדו יוביל לסיום מהיר של "חוויית המעצר" הקשה.
57. הנאשם מצביע על התנהגות פוגענית ומזלזלת מצד צוות החקירה, אשר ביקש להחליש את עמידותו הנפשית. במסגרת זו, הוא מזכיר את אמירתם של החוקרים כי לאחר מספר ימים במעצר החשוד יהיה "חמאה" - אמירה המשקפת לשיטתו את כוונתם לעשות שימוש פסול בכלי המעצר ככלי להפעלת לחץ.  יחס זה, המשלב "שיח חוקרים לא מכבד ומזלזל", הוביל לפגיעה חמורה בכבודו וביכולת הבחירה החופשית שלו.
58. טענה נוספת נוגעת ל"חדירה לא חוקית לטלפון - מצעד בושה, חיטוט, התניה בהודאה וסחיטה באיומים". הנאשם טוען כי החוקרים ערכו חיפוש במכשיר הטלפון הנייד שלו תוך הפעלת לחץ כבד, ואמרו לו כי "העניין בידיו והוא יחליט אם ימשיכו לחטט לו בטלפון או יודה ולא יחטטו לו".  לטענתו, מדובר בהתנהגות המהווה סחיטה באיומים ופגיעה אנושה באוטונומיית הפרט ובפרטיותו.
59. בהיבט של משקל ההודאה, הנאשם טוען כי פרטי ההודאה נלמדו ישירות מפיהם של החוקרים במהלך מה שכינה "שיחות הפערים". לטענתו, "החוקרים לחצו על ליבר להודות בפרטים מאוד מסוימים שהם מסרו לו", והכתיבו לו את הגרסה על מנת להתאימה לגרסת עד המדינה.  לפיכך, שיחות אלו חותרות תחת יסודות החקירה הפלילית, שכן החוקר אומר לנחקר מה עליו לומר כדי שהדבר ייחשב להודאה.
60. לסיכום, הנאשם מבקש לקבוע כי הצטברותן של הפעולות הנפסדות הללו מגבשת "זוטא הוליסטית", המלמדת כי מרגע שנעצר גבר עליו הלחץ לרצות את חוקריו. מדובר בלחץ פסיכולוגי כבד שהוביל ל"הודאת שווא" כוזבת, אשר נמסרה בניגוד לעצת עורך דינו ורק מתוך "רצון כי ייגמר הסיוט".  על כן, עותרת ההגנה לפסילת אמרותיו אלו או לייחוס משקל אפסי לתוכנן.

מסגרת משפטית - קבילות הודאת הנאשם

61. הדין הישראלי התווה שני מסלולים אפשריים לבחינת שאלת קבילות הודאתם של נאשמים: המסלול הראשון הוא המסלול הסטטוטורי הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות. סעיף זה קובע כי עדות על הודיית נאשם תהא קבילה, רק מקום בו התובע הביא עדות בדבר נסיבות מתן ההודיה, ובית המשפט ראה כי ההודיה הייתה חופשית ומרצון.  נטל ההוכחה להיותה של ההודאה חופשית ומרצון רובץ לפתחה של התביעה, ומספיק שהנאשם יקים ספק בעניין זה, כדי שבית המשפט יפסול את ההודאה.  מטרתו של סעיף זה הוא לתקן את העוול שנעשה לנאשם, על ידי הענקת סעד.
62. המסלול השני נקבע בדוקטרינת הפסילה הפסיקתית שהתגבשה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, סא(1) 461 (2006) (להלן - הלכת יששכרוב), אשר עוגנה בסעיף 56א(א) לפקודת הראיות. מסלול זה מקנה לבית המשפט את שיקול הדעת לפסול הודאה אם נוכח לדעת שזו הושגה שלא כדין, וכי קבלתה תפגע באופן מהותי בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פסקת ההגבלה.  כלל זה צופה פני עתיד ותכליתו למנוע פגיעה נוספת בנאשם ובתקינות ההליך הפלילי.
63. אציין כי במקרים מסוימים יכול בית המשפט להורות על פסילת הודאת נאשם בהתאם לשני המסלולים המתוארים לעיל. ראה למשל את קביעת בית המשפט העליון בע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (22.6.2009), שם קבעה כב' השופטת חיות (כתוארה אז) כי יש לפסול את הודאת הנאשם הן לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, הן לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית - "פסילת הודאותיו של אלזם מתחייבת בעיני בנסיבות העניין גם לפי הוראת סעיף 12 לפקודת הראיות, כמשמעות וכפירוש אשר ניתנו להוראה זו בפסיקה כהוראה הפוסלת הודאת נחקר אם הופעל עליו "לחץ חיצוני" פסול שהיה בו כדי לשלול את יכולתו לבחור באופן חופשי בין מסירת הודאה לבין עשיית שימוש בזכות השתיקה ובחיסיון מפני הפללה עצמית (ראו: עניין יששכרוב, פסקה 23; עניין דדון, פסקה י"ח(3)).  תוצאה זו יפה בייחוד נוכח הדגש המושם בהקשר זה לפי הלכת יששכרוב על הפגיעה באוטונומיית הרצון החופשי באופן שהשאלה אם הדברים שנמסרו אמת הם אם לאו, איננה מהווה עוד השאלה היחידה המכריעה את הכף בהקשר זה (שם, פסקה 34)"
64. טענת הנאשם, לפיה הוא מבקש לפסול את הודאותיו שניתנו במשטרה ולחילופין להעניק להן משקל אפס. הנאשם מעלה מסכת ארוכה של טענות זוטא הוליסטיות, לפיהן הודאתו היא "הודאת שווא" שנולדה מתוך לחץ פסול ואמצעי חקירה נפסדים.  לשיטתו, החוקרים הפעילו עליו "תחבולות ופעולות בלתי הוגנות במהלך חקירותיו, פיתוי והשאה", אשר שללו את רצונו החופשי.
65. הנאשם קובל ראשית על אופן ביצוע מעצרו בנמל התעופה בן גוריון, אירוע אותו תיאר בלשונו כמי ש"נקטף בשדה התעופה". לטענתו, פעולות החקירה הבלתי הוגנות החלו עוד טרם מעצרו, והמשיכו בדרך של "הצגת תמונה חלקית מאוד לבית המשפט שדן בהליך הימים, בכדי להשתמש בכלי המעצר כמנוף לחץ על הנאשם".  ההגנה טוענת כי מעצרו והבאתו למעצר נועדו בעיקרם ליצור מנגנון לחץ אגרסיבי ובלתי חוקי.
66. נוסף על כך, הנאשם מלין על "חקירה ברכב ו'מריחת' ההיוועצות באופן טכני ובאופן מהותי", אשר התרחשה מיד לאחר מעצרו בדרך למתקן החקירות. לטענתו, זכותו החוקתית להיוועץ בעורך דין נפגעה בצורה קשה ומתוחכמת, ובין היתר התרחש אירוע פסול של "קיום שיחה עם עורך הדין ברמקול בנוכחות החוקרים".  פעולות אלו נועדו, לפי גרסתו, לסדוק את חומות ההגנה שלו ולהותירו ללא יכולת אמיתית להתגונן.
67. עוד טוען הנאשם כי נעשה "שימוש פסול בצווי הקפאת נכסים חריגים וניצול כמנוף לחץ". ההגנה מפרטת כי חוקרי המשטרה ביצעו "עשיית שימוש בצו תפיסת חשבונות בנק כמנגנון הפעלת לחץ" על מנת להצר את צעדיו הכלכליים ולהגביר את המצוקה שבה היה שרוי.  מנגנונים אלו הופעלו במטרה מוצהרת לשבור את רוחו ולחלץ ממנו הודאה בעבירות שלא ביצע.
68. בליבת טענת "הפיתוי וההשאה" עומדת הטענה כי לנאשם ניתנו "הבטחות שונות והכוונה שניתנה לנאשם במהלך חקירתו כי תמורת הודאה ישוחרר ממעצר". הסנגור מדגיש כי בחקירותיו הראשונות "הובטח לו כי אם יאמר דברים מסוימים, ישתחרר מהמעצר ולא יהיו צריכים אותו יותר".  הנאשם פיתח תקווה עזה כי שיתוף הפעולה מצדו יוביל לסיום מהיר של "חווית המעצר" הקשה.
69. הנאשם מצביע על התנהגות פוגענית ומזלזלת מצד צוות החקירה, אשר ביקש להחליש את עמידותו הנפשית. במסגרת זו, הוא מזכיר את אמירתם של החוקרים כי לאחר מספר ימים במעצר החשוד יהיה "חמאה", אמירה המשקפת לשיטתו את כוונתם לעשות שימוש פסול בכלי המעצר ככלי להפעלת לחץ.  יחס זה, המשלב "שיח החוקרים לא מכבד ומזלזל", הוביל לפגיעה חמורה בכבודו וביכולת הבחירה החופשית שלו.
70. טענה נוספת נוגעת ל"חדירה לא חוקית לטלפון - מצעד בושה, חיטוט, התניה בהודאה וסחיטה באיומים". הנאשם טוען כי החוקרים ערכו חיפוש במכשיר הטלפון הנייד שלו תוך הפעלת לחץ כבד, ואמרו לו כי "העניין בידיו והוא יחליט אם ימשיכו לחטט לו בטלפון או יודה ולא יחטטו לו".  לטענתו, מדובר בהתנהגות המהווה סחיטה באיומים ופגיעה אנושה באוטונומיית הפרט ובפרטיותו.
71. בהיבט של משקל ההודאה, הנאשם טוען כי פרטי ההודאה נלמדו ישירות מפיהם של החוקרים במהלך מה שכינה "שיחות הפערים". לטענתו, "החוקרים לחצו על ליבר להודות בפרטים מאוד מסוימים שהם מסרו לו", והכתיבו לו את הגרסה על מנת להתאימה לגרסת עד המדינה.  לפיכך, "שיחות אלה חותרות תחת הבסיס של החקירה הפלילית...  כאשר החוקר אומר לנחקר מה הוא צריך לומר בכדי שהדבר ייחשב הודאה בפניו".
72. לסיכום, הנאשם מבקש לקבוע כי הצטברותן של הפעולות הנפסדות הללו מגבשת "זוטא הוליסטית", שמרגע שנעצר גבר עליו הלחץ לרצות את חוקריו. מדובר בלחץ פסיכולוגי כבד שהוביל ל"הודאת שווא" כוזבת, אשר נמסרה בניגוד לעצת עורך דינו ורק מתוך "רצון כי ייגמר הסיוט".  על כן, עותרת ההגנה לפסילת אמרותיו אלו או להענקת משקל אפס לתוכנן.

פעולות החוקרים הפסולות הנטענות

מעצר הנאשם בשדה התעופה

73. בעדותו בבית המשפט, תאר הנאשם את מעצרו בשדה התעופה כרגע טראומתי. לדבריו - "אני הייתי במונית בדרך לשדה התעופה לנסוע לארה"ב, והמונית עוצרת לי...  פשוט זה היה כמו פרק של פאודה.  פתחו את הדלתות, שלפו אותי בלשים ועשו עלי חיפושים.  אמרו לי שאני מואשם בכל מיני דברים.  בהתחלה חשבתי שזו טעות ושמחפשים מישהו אחר.  ממש עשיתי במכנסיים.  אזקו אותי, הכניסו אותי לאוטו, שם פגשתי את אדון פרג'ון שאמר לי שאני חשוד בתיווך לשוחד.  לא הבנתי מה הוא ורצה ממני.  הייתי בשוק" (פרוטוקול, בעמ' 661, ש' 14-10).
74. לשיטת התביעה, מעצרו של הנאשם בשדה התעופה אינו מהווה פגם בהתנהלות החוקרים. נטען כי מעבר לחקירה גלויה של חשודים כרוך בהפתעתם, וזאת על מנת להימנע משיבוש הליכי חקירה.  התביעה הפנתה בטיעוניה לעדות החוקר קנר, שלפיה ברגע שהיה ברור שהנאשם, יחד עם נתי מור, אמורים להיחקר במסגרת החקירה הגלויה, הם הוכללו לידיעה בנתב"ג ונעצרו בשדה התעופה (פרוטוקול, בעמ' 269).
75. יתרה מזאת, הנאשם אישר בחקירתו הנגדית כי ההפתעה מהמעצר בשדה התעופה היא שגרמה לתחושתו הסובייקטיבית כי מדובר במעצר אגרסיבי (פרוטוקול, בעמ' 783-784). כמו כן, הוא לא טען כי הופעלו כלפיו אמצעים אגרסיביים או פיזיים כלשהם.  עוד נטען כי כפי שעולה מן ההקלטה, המפגש עם החוקר פרג'ון היה מכבד ומנומס.
76. אין ספק כי חוויית המעצר אינה חוויה פשוטה, ובוודאי כשמדובר באדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שזהו מפגשו הראשון עם רשויות האכיפה כחשוד. עם זאת, לא ראיתי לנכון לקבל את טענת ההגנה כי המעצר נעשה באופן אגרסיבי או חריג העולה לכדי פגיעה בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם, ולטעמי, מעצרו של הנאשם בשדה התעופה מהווה פעולת חקירה לגיטימית.  ההגנה לא העלתה טענות בדבר הפעלת אמצעים פיזיים או אלימים כלפיו, ומעבר לתיאור חווייתו האישית של הנאשם, לא הובאו ראיות המעידות על מעשים לא תקינים של החוקרים בעת המעצר.

תשאול הנאשם ברכב

77. ביום 2.9.17, בשעה 21:40 לערך, עם הגעתו של הנאשם לשדה התעופה, הוא נעצר על ידי בלשים שאליהם הצטרף החוקר פרג'ון. הנאשם הובא משדה התעופה למתקן החקירות בלהב 433.  החוקר פרג'ון נשא עמו מכשיר הקלטה, ושיחתו עם הנאשם מתחילת המפגש הראשוני ועד להגעתם לחדר החקירה (כולל) תועדה במלואה (ת/1א).
78. החוקר הזהיר את הנאשם בגין העבירות השונות, הסביר לו את החשדות המיוחסים לו, וכן את זכותו לשמור על שתיקה ולהיוועץ בעורך דין (ת/1א, בעמ' 1, ש' 18-9). לאחר מכן, החל החוקר פרג'ון לשאול את הנאשם, במהלך הנסיעה ברכב, שאלות בנוגע להיכרותו עם גנור ולקשר ביניהם.
79. לשיטת ההגנה, בעת מעצרו חש הנאשם חסר אונים, בעקבות המעצר הטראומטי שעבר בשדה התעופה. נטען כי אף שהנאשם הוזהר באופן פורמלי בעת מעצרו וניתנה לו זכות ההיוועצות, בפועל הוא לא יכול היה לממש אותה שעה שנחקר ונשאל שאלות מהותיות במהלך הנסיעה ברכב, הנוגעות להיכרותו עם גנור ולשירותים שהעניק לו.  לטענת ההגנה, החוקרים ניצלו לרעה את סמכותם הלגיטימית לעצור אדם, כדי לתשאל את הנאשם שאלות מהותיות בטרם נועץ בעורך דין, תוך שנטען כי הם ראו בעורך הדין גורם המפריע להם לגבות את האמרה בשלמותה.
80. כך למשל נטען כי במהלך הנסיעה הסביר החוקר פרג'ון לליבר - וזאת לשיטת ההגנה "לפני שניתנה לו הזכות האופרטיבית להיוועץ בעורך דין" (סיכומי ההגנה, בעמ' 121) - כי מדובר במקרה מורכב וכי חלקו בו מהותי. עוד נטען כי הנאשם ביקש מספר פעמים להיוועץ בעורך דין, אך החוקר המשיך להציג לו שאלות ברכב.
81. הנאשם נשאל בחקירתו הראשית לגבי תחושותיו בניידת ובחקירה הראשונה בכללותה, והעיד כך: "התחושה בניידת הייתה שלא אכפת להם מה אני אגיד. אין משמעות לשום דבר של מה שנאמר שם, שום דבר.  הם ידעו מה הם רוצים שאגיד.  לא הייתה שום משמעות למילה אחת שאני אומר.  זה הדבר שישב לי בראש הכי הרבה.  עם כל הפאודה והדברים האלה זה בטל בשישים לעומת התחושה שלא משנה מה שתגיד ותגיד זה לא יעזור לך.  הם באו לתפוס אותי ושאגיד להם מה שהם רוצים, מהשעה הראשונה זה מה שקרה שם.  זו תחושה מאוד קשה" (פרוטוקול, בעמ' 661, ש' 20-16).
82. לשיטת התביעה, החוקר פרג'ון הזהיר את הנאשם כחוק וציין בפניו את זכותו לשמור על שתיקה ולהיוועץ בעורך דין, ורק לאחר מכן החל לתשאל אותו. כעבור מספר דקות וכמה שאלות, ביקש הנאשם להפסיק את התשאול ברכב ולהמשיכו בחדר החקירות, והחוקר פרג'ון נעתר לבקשתו.  נטען כי מרבית הנסיעה עברה בשתיקה, וכפי שניתן ללמוד מהקלטת הנסיעה (ת/1א).
83. עוד נטען כי כפי שהעיד החוקר פרג'ון בבית המשפט, הנסיעה מהווה חלק בלתי נפרד מהחקירה, וכך לדבריו הבין גם הנאשם כאשר ביקש לקיים את המשך התשאול בחדר החקירה. התביעה הפנתה בנוסף לעדות החוקר קנר, אשר התייחס לרכב משטרתי כאל מתקן משטרתי (פרוטוקול, בעמ' 259).  נטען כי הנאשם לא ביקש להתייעץ עם עורך דינו במהלך הנסיעה, ואילו היה מבקש זאת, יכול היה לחייג אליו עוד מהרכב או לבחור שלא להשיב לשאלות עד להתייעצות עמו.
84. השאלה הנשאלת במקרה זה היא מהו מעמדה של החקירה שנערכה בניידת המשטרה? ראשית, ניידת משטרה אינה מהווה "תחנת משטרה" כהגדרתה בדין. על כן, חקירת חשוד בתוכה מהווה חקירה מחוץ לתחנה, המותרת רק בהתקיים צורך דחוף או ענייני ובכפוף לחובות תיעוד מוגדרות.  החלטה על ניהול חקירה מחוץ לתחנה והנמקתה חייבות להיות מתועדות בכתב בסמוך ככל האפשר למועד קבלתה (ראו סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס-ב-2002).
85. הגדרת "תחנת משטרה" בדין מפרטת מקומות פיזיים קבועים, כגון נקודת משטרה, בית מעצר משטרתי, או מקומות המצויים במטה משטרתי ארצי, מחוזי, מרחבי וכיוצא באלה, שבהם פועלת יחידת משטרה ועליהם מופקד קצין משטרה. ניידת משטרה אינה נכללת בהגדרה זו, ועל כן דינה כדין כל מקום המצוי "מחוץ לתחנה" (ראו סעיף 1 לצו סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (קביעת תחנות משטרה), תשל"ו-1976).
86. במסגרת עיכוב חשוד או עד בשטח, מוסמך שוטר לחקור או לתשאל את האדם "במקום הימצאו" (הכולל את זירת האירוע או את הניידת). עם זאת, סמכות זו מוגבלת לתשאול ראשוני ולבירור פרטים, וככל שלא ניתן לחקור את האדם במקום הימצאו או שהזיהוי אינו מספיק, קמה הסמכות לדרוש ממנו להילוות לתחנת המשטרה (ראו סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996; כן ראו: אסף הרדוף, סדר הדין הפלילי, חלק א, סוגי הפעולות בבסיס העיכוב המשטרתי).
87. ככל שמבוצעת חקירת חשוד מחוץ לתחנה (לרבות בניידת משטרה), חלות עליה חובות תיעוד קפדניות. חקירה מחוץ לתחנה תתועד בתיעוד חזותי, קולי או בכתב.  אם מדובר בחקירה בעבירה שדינה עשר שנות מאסר או יותר, חלה חובה להציג את תיעוד החקירה לחשוד בתחנת המשטרה בהקדם האפשרי לצורך אישורו, והליך זה חייב להיות מתועד בתיעוד חזותי או קולי (ראו סעיפים 9 ו-11 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002).
88. לסיכום, לניידת משטרה אין מעמד של "תחנת משטרה" לצורך ניהול חקירה. חקירה או תשאול המתבצעים בניידת נחשבים מבחינה משפטית כ"חקירה מחוץ לתחנה".  חקירה כזו מותרת רק בהתקיים צורך דחוף או ענייני, והיא כפופה לחובת תיעוד בכתב, בקול או בווידאו, לצד חובת הנמקה בכתב של הקצין הממונה או השוטר על עצם קיומה מחוץ לכותלי התחנה.
89. במקרה דנן, על פי המסמכים המצויים בתיק, לא ניתן אישור בכתב מאת הקצין הממונה לחקירתו של הנאשם, צחי ליבר, בניידת המשטרה עם מעצרו. החוקר שלומי פרג'ון העיד כי החקירה ברכב הייתה יוזמה שלו וכי לא ניתן לה אישור מפורש בכתב (ראו פרוטוקול מיום 8.1.23, בעמ' 62, ש' 27, וכן בעמ' 89, מש' 25).
90. כמו כן, קצין החקירות, רפ"ק אורי קנר, אישר בעדותו כי בתיק זה "לא אושר בכתב" דבר התשאול בניידת (ראו פרוטוקול מיום 19.1.23, בעמ' 292, ש' 29 ואילך). קנר ציין כי אינו זוכר שראה אישור כתוב לחקור את הנאשם בניידת, ואף לא הנחה את החוקר פרג'ון לעשות כן.
91. בסיכומי המאשימה צוין כי ככל שנפל פגם בהליך החקירה בניידת, מקורו אינו בעצם קיומה אלא ב"תיעוד האישור הפרוצדורלי" (סיכומי המאשימה, בעמ' 36, סעיף 259). לפיכך, לא קיים בתיק אישור כתוב שניתן להפנות אליו, שכן הובהר כי אישור כזה לא ניתן בכתב.
92. אני מוצא לקבוע כי אכן, נפל פגם במסגרת החקירה בניידת המשטרה. אולם אין מדובר בדיון תיאורטי, והשאלה הטעונה הכרעה היא עד כמה פגם זה הביא את הנאשם להודות באותו מעמד בדברים שלא עשה.  על פי סיכומי המאשימה, מהרגע הראשון הפגין הנאשם שליטה וזהירות, סירב להיחקר ברכב או לענות על שאלות מסוימות לפני שהתייעץ עם עורך דין, ודחה את הטענה הבסיסית שהוטחה בו כי העביר תשלומים לשרן.  שמעתי את התיעוד ועיינתי בתמלול ממנו עולה כי אכן הנאשם נזהר ולא נראה כי במסגרת החקירה שבוצעה ברכב מסר פרטים מפלילים כל שהם.  "לא אז אתה יודע אני לא רוצה (מילה לא ברורה) תגיד לי כן אמרת לי באוטו ככה ואני אגיד לך תשמע הייתי לחוץ שאלת ככה אמרתי ככה אני לא רוצה שזה יהיה" (ת/1א עמוד 4 שורה 10 ואילך).  בהמשך הבהיר הנאשם כי הוא מעדיף שלא לענות ללא שיתייעץ קודם לכן.
93. הנאשם שמר על קו זה ולא מסר פרטים מפלילים במהלך הנסיעה ברכב, אף שהעיד כי הרגיש מאוים מאוד ולא בנוח בשל הסיטואציה. לא ראיתי לנכון לקבל את הטענה כי תחקור הנאשם בזמן הנסיעה ברכב עולה לכדי פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו.  נראה כי התחושות שתיאר הנאשם נבעו ממצוקתו הפנימית בלבד, נוכח מעצרו שהיווה עבורו אירוע מורכב, ולא מפעולותיו של החוקר פרג'ון בזמן התשאול ברכב.
94. מהאזנה להקלטת התשאול ברכב (ת/1א), עולה כי מרגע המעצר ועד להגעה לחדר החקירות חלפו כ-23 דקות, שבמהלכן פנה החוקר פרג'ון לנאשם בצורה מכבדת ולא אגרסיבית. החוקר פרג'ון הסביר לנאשם את זכותו להיוועץ בעורך דין ולא מנע ממנו לעשות כן.  כשהחוקר שאל את הנאשם אם עבד עם מיקי משך תקופה, הנאשם השיב "מה נעשה את זה עכשיו בעמידה בחצר?" והחוקר ענה בתגובה "אין בעיה מה שאתה רוצה, מה שאתה מרגיש בנוח" (ת/1א, בעמ' 2, ש' 30).
95. ברכב המשיך החוקר לשאול את הנאשם כמה זמן הוא מכיר את גנור, כיצד הכירו ומי הכיר ביניהם, והכול בצורה רגועה. הנאשם ביקש שלא לקיים את החקירה בצורה כזו אלא "בצורה מסודרת", והחוקר השיב לנאשם כי יש אמת אחת, וכי הוא יודע בדיוק מדוע הוא פה.  הנאשם ציין כי הוא מבין שהוא נחקר על שירותים שנתן לגנור, והחוקר אמר לו: "שירותים שאתה טוען שנתת לו, אלא אם תגיד אחרת" (ת/1א, בעמ' 4, ש' 33-27).  בכך פחות או יותר מסתכמת החקירה ברכב, לאחר כ-14:30 דקות.  משם, נראה כי החוקר והנאשם עשו את דרכם לחדר החקירות, כשהחוקר פסק מלשאול את הנאשם שאלות.
96. באמירת החוקר, שאליה הפנתה ההגנה, ולפיה "מדובר במקרה מורכב" וכי חלקו של הנאשם "מהותי", אין כדי לפגוע בזכות הנאשם להיוועצות, אלא להפך. סביר להניח שאמירה מסוג זה דווקא תחזק את תפיסת הנאשם כי בשל חומרת האירוע עליו לממש את זכותו ליצור קשר עם עורך דין, ובוודאי שאין בה כדי להרחיק אותו מכך.  אילו היו החוקרים ממעיטים ממשמעות המעצר ומציירים תמונה לפיה אין לנאשם ממה לחשוש וכי מדובר במקרה קל שבו אין צורך בהיוועצות, היה מקום לקבל טענה זו, אך לא כך בענייננו.
97. כיוון שהנאשם, במסגרת אותה שיחה, לא אמר דבר שיש בו כדי להפליל את עצמו או כדי להעיד על גרסה מסוימת שבה הוא עומד לנקוט, הרי שהנאשם נקט במרב הזהירות הנדרשת. על כן, אין בעובדה שהחוקר שאל במהלך הנסיעה ברכב שאלות מהותיות הנוגעות לגוף החקירה כדי להוות הפעלת אמצעי פסול.  על בסיס האמור, לא ראיתי לנכון לקבוע כי תשאול הנאשם ברכב מהווה אמצעי פסול, או אמצעי אשר פגע בחופש בחירתו של הנאשם.

פגיעה בזכות ההיוועצות

98. טענת ההגנה בדבר הפגיעה בזכות ההיוועצות מתייחסת לשתי חקירות. בחקירת יום 2.9.17, חרף בקשותיו של הנאשם להיוועץ בעורך דין ברכב ובחדר החקירות, החוקרים לא חדלו מלחקור אותו, תוך שהם מנסים בעורמה להניעו ממימוש זכותו.  ההגנה הפנתה לדברי החוקר לאחר שהנאשם ביקש להיוועץ בעורך דין: "זו החלטה שלך, אתה רוצה שנדבר עם עורך דין שלך ידברו עם עורך הדין, אתה רוצה שנתחיל ואיך שתרגיש" (ת/1א, בעמ' 8 ש' 17-28).
99. במקרה נוסף נטען כי החוקר אמר לנאשם שיחייגו לעורך דינו, אך המשיך להציג לו שאלות מהותיות לגוף החקירה (ת/1א, בעמ' 8, ש' 30 ואילך). בהמשך, שוחח הנאשם עם עורך דינו, עו"ד כהן, באמצעות רמקול, בעוד החוקר פרג'ון מאזין לשיחה (ביחס לשיחה זו עומדת להגנה טענה נפרדת שתידון בהמשך).  נטען כי בסיום השיחה הגביר החוקר את הלחץ על הנאשם והמשיך לשאול אותו שאלות רבות ביחס למערכת היחסים בינו לבין גנור ושרן (סיכומי ההגנה בעמ' 121).
100. עוד נטען כי בזמן שהנאשם ביקש להמתין לעורך דינו, ניסו החוקרים לשדלו להשיב לשאלותיהם עוד טרם הפגישה (סיכומי ההגנה בעמ' 121, המפנים לת/1א, בעמ' 34, ש' 4). כמו כן, נטען כי גם לאחר שהנאשם חזר וביקש להתייעץ עם עורך דין, החקירה נמשכה עד להגעת המייצג.  בסופו של דבר, הנאשם יצא להיוועצות רק לאחר שנחקר במשך שעה וחמישים דקות (סיכומי ההגנה בעמ' 122).
101. וכך נטען בסיכומי ההגנה: "...ליבר נשאל במשך זמן ארוך שאלות ישירות לגוף החקירה, מבלי שניתנה לו הזדמנות להיוועץ בעורך דין ותוך שהחוקרים יודעים כיצד עורך הדין ייעץ לליבר להתנהל עד לבואו" (סיכומי ההגנה, בעמ' 121).
102. בחקירת יום 4.9.17 ביקש הנאשם להתייעץ עם עורך דינו, עו"ד יאיר רגב, וביקש כי עד להגעתו תתמקד החקירה בגנור. נטען כי החוקר קנר השיב לו שהחוקרים ישאלו כפי שיבחרו והנאשם רשאי לשתוק.  לשיטת ההגנה, במובן מסוים אילץ החוקר קנר את הנאשם לשמור על זכות השתיקה כדי שהדברים יתועדו בפרוטוקול (סיכומי ההגנה בעמ' 122, המפנים לת/3א, בעמ' 114, ש' 17 ואילך).  ההגנה סבורה כי החוקרים ראו בעורך הדין גורם המפריע להם לגבות את האמרה בשלמותה.
103. נטען כי התנהלות החוקרים בחקירות אלו הייתה פסולה ומלמדת כי הם ביזו את זכות ההיוועצות וראו בה אקט טכני בלבד. לשיטת ההגנה, אף לאחר שהנאשם ביקש להיוועץ עם עורך דינו, החוקרים לא חדלו מלחקור אותו והשיאו לו עצות כיצד לסיים את החקירה בהקדם.  חקירתו בנושאי ליבה, תוך היתלות החוקרים בכך שיכול היה לשתוק (לאחר ששמעו את עצת עורך הדין), מהווה התנהלות פסולה.
104. מנגד לשיטת התביעה, לחוקר עומדת הזכות לחקור ולנחקר עומדת הזכות לשמור על שתיקה. בין אם השיחה עם עורך הדין התקיימה באופן פרטי ובין אם לאו, במקום שבו הנחקר מודע לזכויותיו ובוחר שלא לשמור על זכות השתיקה, עומדת לחוקר האפשרות להוסיף ולחוקרו.  בנוסף נטען כי לאורך כל החקירה ובכל שלב ניתנה לנאשם האפשרות להיוועץ עם עורכי דינו ביחידות ובפרטיות, וכי הנאשם היה מודע לזכויותיו וכאשר רצה להמתין לעורך דינו ידע לעשות כן (סיכומי התביעה, המפנים לת/1א בעמ' 33).
105. סרטון החקירה מיום 2.9.17 (ת/1ב) מתעד את הנאשם מרגע הגעתו לחדר החקירות יחד עם החוקר פרג'ון. הנאשם ביקש מהחוקר להסביר לו שוב את הסטטוס שבו הוא נמצא, והחוקר הקריא לו את רשימת החשדות פעם נוספת.  החוקר הסביר לנאשם כי הוא נחקר באזהרה, כי אין מדובר בעדות פתוחה אלא בתיק פלילי, וכי עומדות לו זכויותיו כפי שנמסר לו קודם לכן, והנאשם מצדו אישר: "עורך דין, בלה בלה בלה" (ת/1ב, בעמ' 1 ש' 26).  בכך גילה הנאשם הבנה באשר לזכותו להיוועץ בעורך דין ובאשר לסטטוס שלו כחשוד בחקירה (ת/1ב, בעמ' 2, ש' 3).
106. דומני כי טענת ההגנה, לפיה החוקר ניסה בעורמה לגרום לנאשם לוותר על זכות ההיוועצות, מתארת באופן מופרז את שהתרחש בחדר החקירות. מצפייה בהקלטת החקירה (ת/1ב) עולה כי הנאשם שאל את החוקר אם במקרים דומים של חקירה באזהרה נוהגים הנחקרים ליצור קשר עם עורך דין, וציין כי יש לו חבר טוב שהוא עורך דין והוא מעוניין לפנות אליו.
107. החוקר השיב על כך: "זו החלטה שלך, אתה יודע, אתה זה איך שמרגיש, כל אחד זה אינדיווידואלי לעצמו" (ת/1ב, בעמ' 2 ש' 21-22); וכן: "תראה זה החלטה שלך, אתה יכול עכשיו, אתה יכול בהמשך, מה שאתה מרגיש לי תגיד לי ואנחנו נעשה" (ת/1ב, בעמ' 2 ש' 27-29). בנוסף אמר החוקר: "אמרתי לך זה חקירה באזהרה עם כל המשמעויות של זה וזה החלטה שלך אם אתה רוצה שנדבר עם עורך דין, ידברו עם עורך הדין שלך, אתה רוצה שנתחיל ואיך שתרגיש..." (ת/1ב, בעמ' 2 ש' 9-12).  החוקר הותיר אפוא את ההחלטה בידי הנאשם, ואף הבהיר לו כי ככל שיחפוץ לממש את זכותו, יסייעו לו החוקרים ליצור קשר עם עורך דינו.  מכאן ועד לטענה בדבר ניסיון להניא את הנאשם בעורמה ממימוש זכותו - המרחק רב.
108. החוקר הציע לנאשם למסור לו את מספר הטלפון של עורך דינו כדי שהחוקרים יתקשרו אליו, ואף אפשר לו להשתמש בטלפון הנייד האישי שלו לשם כך. לאחר מכן, שב החוקר לחקור את הנאשם וביקש ממנו לפרט אילו שירותים העניק לגנור.  הנאשם השיב לו: "אני אתן לך את הרקע הכללי, ולפני שזה, ואז עורך דין וכל הקשקושים האלה מבחינתי" (ת/1ב, מונה 11:40).  בשלב זה, מוכן אני להניח כי החוקר ביקש להפעיל מניפולציה מסוימת על הנאשם בניסיון לדלות ממנו מידע על אודות יחסיו עם גנור, אך אין מדובר בחציית גבולות, בהפעלת אמצעים פסולים או בהפעלת לחץ בלתי הוגן.  הנאשם מצדו ידע להציב גבולות ברורים, והבהיר לחוקר כי אין בכוונתו להשיב על השאלה במלואה, אלא אך למסור "רקע כללי" טרם פגישתו עם עורך דינו.  סוף דבר אני מוצא לדחות את טענת ההגנה כי הפגיעה בזכות ההיוועצות מהווה אמצעי פסול שיש בו להביא לפסילת הודעות הנאשם.

קיום שיחה עם עורך הדין ברמקול בנוכחות החוקרים

109. טענה זו של ההגנה מתייחסת לשני אירועים שונים. בחקירה מיום 2.9.17, ביקש הנאשם לשוחח עם עורך דינו, עו"ד דניאל כהן, ולאחר שהחוקר פרג'ון ניסה להתקשר אליו ללא מענה, פנה הנאשם לעורך הדין ממכשירו הנייד.  החוקר אישר זאת אך ביקש להניח את הטלפון לידו כדי לפקח על פעולותיו, דבר שהוביל, לטענת ההגנה, לניהול השיחה ברמקול בנוכחות החוקר המאזין לה.  במהלך השיחה, ייעץ עורך הדין לנאשם: "תשמע, תפעיל היגיון בריא, אל תקשה עליהם" (ת/1א, בעמ' 10 ש' 26), עצה אשר נשמעה היטב על ידי החוקר.
110. עוד ההגנה טוענת כי התנהלות דומה התרחשה גם בחקירה מיום 3.9.17, בהקשר של הוויתור על נוכחות עדים בעת החיפוש במכשיר הנייד. לגרסתה, החוקר פרג'ון חיוג לעורך דינו של הנאשם, ובעוד השיחה מתנהלת ברמקול, דרשו החוקרים מהנאשם להיוועץ עמו בנוכחותם.  באותו מעמד, הסביר הנאשם לעורך דינו כי החוקרים מבקשים את חתימתו על אישור לביצוע חיפוש בטלפון הנייד וביקש לברר עמו את השלכות הדבר, בעוד החוקרים מאזינים לחילופי הדברים ואף מתערבים בשיחה באופן פעיל.
111. לטענת ההגנה, השיח שבין עורך דין ללקוחו חסוי מעצם טבעו, ונוכחות החוקרים המאזינים לו פוגעת בחיסיון זה באופן קשה. ההגנה הפנתה לעדותו של החוקר פרג'ון, אשר טען כי "מדובר בעניין טכני" (פרוטוקול, בעמ' 193, ש' 22), וגרסה כי אין זה מסמכותם של החוקרים לסווג את השיחה כטכנית או כמהותית, בפרט כאשר גם עניינים טכניים חוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח.  לשיטתה, הפסול הממשי טמון בכך שהחוקר עשה שימוש בעצה ששמע בליל המעצר (בחקירה מיום 2.9.17) וניצל אותה כמנוף לחץ על הנאשם במהלך מעצרו.

בנוסף, הדגישה ההגנה כי החוקר הציג בפני עורך הדין מצג לפיו הנאשם חשוד בפרשת 3000 - פרשייה בעלת פרופיל ציבורי וביטחוני גבוה - ולא בעבירות ממוקדות של תיווך לשוחד.  לגרסתה, הצגת דברים זו הטעתה את עורך הדין, כך שעצתו לנאשם "לא להקשות על החוקרים" הושגה למעשה במרמה (סיכומי ההגנה, בעמ' 126).

112. מנגד, לשיטת המאשימה, קיים פער ניכר בין טענות הנאשם לפגיעה בזכות ההיוועצות לבין התנהגותו בפועל במהלך המעצר. ביחס לחקירה מיום 2.9.17, נטען כי הנאשם בחר מרצונו החופשי לנהל את השיחה ברמקול, באומרו לחוקר: "לא בעיה כאילו הכל שקוף אחי.  אני שם את זה על רמקול וכל זה" (ת/1א, בעמ' 10).  הנאשם אף בחר מיוזמתו לבקש את עצת עורך דינו בנוכחות החוקר, חרף ידיעתו כי תכלית השיחה הצטמצמה אך ורק לזימונו הפיזי למתקן החקירות.
113. עוד נטען כי עורך הדין היה מודע היטב לכך שהשיחה מתנהלת ברמקול, לאחר ששמע את החוקר פרג'ון מדבר עמו באופן ישיר. על אף שהבין כי מדובר בפרשייה רחבת היקף, עורך הדין לא מצא לנכון להנחות את מרשו להמתין להגעתו בטרם ישיב לשאלות.  ממילא, הנאשם לא מסר כל גרסה מפלילה במהלך שיחה זו, ואף נמנע מלהתייחס לתכני החקירה המהותיים בשני המקרים הנדונים.  המאשימה הוסיפה וציינה כי הנאשם נמנע מלזמן את עו"ד כהן כעד מטעם ההגנה כדי לתמוך בגרסתו.
114. המאשימה הפנתה לעדותו של החוקר פרג'ון, לפיה השיחות שנעשו מחדר החקירה נועדו לצרכים טכניים בלבד, כגון זימון עורך הדין או חתימה פרוצדורלית, מבלי לרדת לפרטי החשדות (פרוטוקול, בעמ' 49,193,197). כוונת החוקר בשני המקרים הייתה להסדיר עניינים מנהלתיים אלו, ואף עורכי הדין עצמם לא הביעו כל הסתייגות מאופן ניהול השיחות בזמן אמת.  לטענתה, התנהלות הנאשם בחקירה מיום 6.9.17 מוכיחה כי הוא הבין היטב את ההבחנה שעושים החוקרים בין שיחות טכניות לשיחות חסויות.

באותו מקרה, ביקש הנאשם לשוחח עם עורך דינו והבהיר כי אין מדובר בעניינים חסויים אלא בנושא כספי גרידא.  החוקרים הדגישו בפניו כי עליו להימנע מלדבר בנוכחותם על נושאים החוסים תחת יחסי עורך דין-לקוח, ומשזיהו כי השיחה גולשת לעניינים מהותיים, הנחו אותו לעבור לחדר חלופי כדי לשמור על פרטיותו (ת/6, בעמ' 10, ש' 316-320).

115. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי אין בשיחות הטלפון שניהל הנאשם עם עורכי דינו ברמקול בנוכחות החוקרים כדי להוות אמצעי חקירה פסול הפוגע בזכויותיו של הנאשם. להלן אפרט את נימוקיי לקביעה זו.

אירוע ראשון - חקירת יום 2.9.17

116. לאחר שהנאשם ביקש ליצור קשר עם מייצגו, ניסה החוקר פרג'ון להתקשר לעו"ד דניאל כהן פעמיים ברמקול בנוכחות הנאשם, אך ללא מענה. בעקבות זאת, ביקש הנאשם לחייג לעורך הדין ממכשירו הנייד האישי והחוקר נעתר לבקשתו.  הנאשם חייג לעורך הדין פעמיים ברמקול בנוכחות החוקר, אך שוב לא התקבל מענה.

בהמשך, משהבחין החוקר כי הנאשם אוחז בטלפון הנייד, ביקש ממנו: "רק תגיד לי כל מה שאתה עושה לפני שאתה עושה" (ת/1ב, מונה 18:08), והנאשם השיב: "כן כן אני מבין את העניין".  בשלב זה, נשען הנאשם לאחור על כיסאו והתרחק מעט מהחוקר.  משביקש ממנו החוקר להניח את הטלפון בקרבתו כדי שיוכל לראות את פעולותיו, השיב הנאשם: "הכל שקוף אחי, זה גם על רמקול הכל סבבה" (מונה 18:20), ומיד לאחר מכן ענה לשיחה הנכנסת מעורך הדין ברמקול.

117. ניתוח חילופי הדברים מלמד כי הנאשם הבין היטב את הגבולות שעליו להציב בשיחה בנוכחות החוקר. במהלך השיחה, עדכן הנאשם את עורך דינו כי הוא מעוכב במשרדי יחידת להב 433 לקראת חקירה באזהרה, וביקש ממנו להגיע למקום.  כאשר שאל אותו עורך הדין "מה קרה?", השיב לו הנאשם באופן זהיר: "מה קרה זה לא בטלפון אני מניח נכון?", ועורך הדין השיב: "לא.  לא בטלפון הזה" (ת/1ב, מונה 19:07).

דו-שיח זה מוכיח לטעמי כי הנאשם תפס נכונה את מטרת השיחה לצורך זימון עורך הדין, וכי לא נפגעה יכולתו להציב סייג חסוי לדבריו.  הנאשם גילה קור רוח ותחכום, נמנע מלמסור פרטים מהותיים בנוכחות החוקר, והבהיר לעורך הדין כי הפרטים יימסרו בפגישה פרונטלית בתחנה.

118. יתרה מכך, עצת עורך הדין שניתנה באותו מעמד הייתה כללית וראשונית ביותר. כאשר שאל עורך הדין "באיזה נושא חוקרים אותך אתה לא יכול להגיד לי", השיב לו החוקר פרג'ון ישירות כי מדובר ב"פרשת 3000".  בתגובה לשאלת הנאשם "ובינתיים מה אתה רוצה שאני אעשה?", הסתפק עורך הדין בהנחיה הכללית: "תשמע, תפעיל קומון סנס כרגע, אל תקשה עליהם...".
119. ניכר כי גם עורך הדין הבין היטב שהשיחה מתנהלת ברמקול בנוכחות החוקר, ולא הביע כל התנגדות לכך. לאחר שהחוקר פרג'ון השיב לו בקולו כי החקירה עוסקת ב"פרשת 3000", המשיך עורך הדין בשיחה כרגיל והנחה את מרשו להפעיל היגיון בריא.  בהמשך לכך, התערב החוקר פרג'ון וביקש מעורך הדין לרשום את מספר הטלפון שלו כדי ליצור עמו קשר עם הגעתו ליחידה.

עורך הדין שיתף פעולה באופן מלא עם פנייה זו, השיב כי הוא רושם את המספר, וביקש לדעת מה שמו של החוקר, שהזדהה כ"שלומי פרג'ון".  התנהלות זו מלמדת כי עורך הדין פעל במודעות מלאה לנוכחות החוקר ומתוך הסכמה מובלעת לתוכן חילופי הדברים באותה עת.

120. נתון משמעותי נוסף הוא כי מיד בתום שיחת הטלפון, היה זה הנאשם עצמו שיזם באופן אקטיבי את המשך חקירתו באומרו: "טוב, רקע, כן?" (ת/1ב, מונה 20:48). הנאשם בחר מיוזמתו להמשיך להשיב לשאלות החוקרים מבלי להמתין להגעתו הפיזית של עורך דינו.  עובדה זו מחזקת את המסקנה כי רצונו החופשי של הנאשם לא נפגע וכי החקירה חודשה בהסכמתו המלאה.

אירוע שני - חקירת יום 3.9.17

121. באשר לאירוע השני בחקירה מיום 3.9.17, נטען כי החוקר פרג'ון חייג לעורך דינו החדש של הנאשם, עו"ד יאיר רגב. הנאשם ביקש להתייעץ עמו בנוגע לדרישת החוקרים לחתום על טופס ויתור על נוכחות עדים בעת החיפוש במכשירו הנייד.  עו"ד רגב הנחה אותו שלא לחתום בשלב זה, והמליץ לו להמתין לפגישה פרונטלית בה יסביר לו את ההשלכות המשפטיות של הדבר (ת/2א, בעמ' 24, ש' 1 וש' 12), כאשר שיחה זו התנהלה ברמקול בנוכחות החוקרים פרג'ון ובת חן כהן.
122. שוכנעתי כי השיחות שנוהלו בין הנאשם לעורכי דינו ברמקול ובנוכחות החוקרים, הן בחקירה מיום 2.9.17 והן בזו מיום 3.9.17, אינן עולות כדי אמצעי חקירה פסול הפוגע בזכויותיו של הנאשם. מסקנה זו מבוססת על ניתוח נסיבות העניין, המלמדות כי הנאשם פעל מתוך מודעות מלאה ומרצון חופשי תוך הקפדה על גבולות השיח החסוי.  כמו כן, עורכי דינו של הנאשם הבינו בזמן אמת כי החוקרים שומעים את הדברים, ולא הביעו כל מחאה או התנגדות לכך.
123. בחקירה מיום 2.9.17, הנאשם הוא שבחר מיוזמתו לקיים את השיחה ברמקול, באומרו לחוקר: "הכל שקוף אחי, זה גם על רמקול הכל סבבה", ואף הפגין זהירות ומנע חשיפת מידע מהותי באומרו: "מה קרה זה לא בטלפון". עצת עורך הדין באותו הלילה הייתה כללית ביותר, והוא שיתף פעולה באופן מלא עם החוקר פרג'ון, רשם את מספרו ושאל לשמו מבלי להביע כל הסתייגות.  בנוסף, הנאשם עצמו יזם את המשך החקירה מיד לאחר השיחה במילים: "טוב, רקע, כן?", דבר המעיד על אוטונומיה מלאה של רצונו.
124. באשר לאירוע מיום 3.9.17, שוכנעתי כי מדובר היה בייעוץ טכני גרידא של עו"ד יאיר רגב שעסק אך ורק בשאלת החתימה על טופס הוויתור על נוכחות עדים. מכלול העובדות מלמד כי לא נפגעה אוטונומיית הרצון של הנאשם וכי זכות ההיוועצות שלו לא סוכלה באופן המצדיק את פסילת הראיות.  על כן, אני קובע כי זכויותיו של הנאשם נשמרו כחוק ודוחה את טענת ההגנה לפסלות מהלך חקירתי זה.

פיתוי והשאה, וקשירה בין הודאת הנאשם לשחרורו ממעצר

125. ההלכה הפסוקה מורה כי הבטחת טובת הנאה ממשית ומוחשית לנחקר, כדוגמת שחרור ממעצר בתמורה למסירת הודאה, עולה כדי פיתוי והשאה פסולים. אמצעים אלו פוגעים באוטונומיית הרצון החופשי ובחופש הבחירה של הנאשם, ומובילים לפסילת ההודאה בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות או מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.
126. על פי הפסיקה, פיתוי והשאה מוגדרים כהבטחת טובת הנאה ממשית ומוחשית לנחקר על ידי איש מרות, "בתמורה" לוויתור על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית ומסירת הודאה. הבטחה מעין זו מהווה שימוש לרעה בסמכויות שלטוניות, פוגמת בחופשיות הרצון של הנחקר ומקימה חשש ממשי לקבלת הודאת שווא (ראו: ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (23.08.2012); יניב ואקי, דיני ראיות (2020), פרק 8: כללי פסילת ראיות).
127. הבטחה מפורשת או רמז ברור מצד חוקר כי הנאשם ישוחרר ממעצר או ישוחרר בערובה אם יודה באשמה, עולים כדי פיתוי והשאה פסולים השוללים את חופשיות הרצון. הפסיקה והספרות המשפטית מבהירות כי הבטחה לשחרור ממעצר משבשת את כושר הבחירה של הנחקר, שכן היא מעמידה אותו בפני ברירה קשה ואכזרית בין המשך המעצר לבין הודאה.  משכך, הודאה שניתנה תחת רושם של הבטחה כזו - דינה להיפסל (ראו: תפ"ח (מחוזי באר שבע) 48082-12-17 מדינת ישראל נ' זאהי אבו ג'ודה (10.08.2021); ע"פ 1292/06 יחיא תורק נ' מדינת ישראל (20.07.2009)).
128. הפסיקה מבחינה בין פיתוי והשאה אקטיביים ויזומים מצד החוקרים לבין מצבים אחרים, כגון לחץ פנימי, מצוקה סובייקטיבית או ציפייה עצמית של הנאשם כי הודאתו תניב הקלות, אשר בהיעדר הבטחה חיצונית אינם פוסלים את ההודאה. בפסקי דין מסוימים נמנע בית המשפט מלפסול הודאה כאשר המידע בדבר השחרור נמסר אך ורק כמענה לשאלת הנאשם, ולא כיוזמה אקטיבית ומפתה של החוקר.  עם זאת, הכלל הבסיסי נותר קפדני ומחמיר בכל הנוגע להבטחות הניתנות מצד אנשי מרות (ראו: תפ"ח (מחוזי מרכז) 53-10-08 מדינת ישראל נ' מאיר אבוהי (28.06.2011); ע"פ 636/77 שמעון לוי נ' מדינת ישראל (21.11.1978)).
129. ההגנה טוענת כי החוקרים עשו שימוש פסול בכלי המעצר וקשרו באופן שיטתי בין הודאת הנאשם לבין שחרורו ממעצר, תוך יצירת "מונולוג סוגסטיבי" ומנגנון התניה אסור (ראו: סיכומי הנאשם, עמ' 133,134). לטענתה, החוקרים הבהירו לנאשם כי גורלו נתון בידיו וכי אם יודה "ייפסקו כל הפעולות האגרסיביות והלא חוקיות", כגון חדירה לטלפון והקפאת נכסים.  ההגנה מפנה בהקשר זה לאמירות כדוגמת "היית יכול לגמור עם זה מזמן ולא היינו מחטטים לך" (ת/3, עמ' 118, ש' 16-22) וכן "אם היית בא ומספר לנו את האמת אז לא היית פה היום" (ת/3, עמ' 20, ש' 21-29).
130. מנגד, משיבה המאשימה כי לנאשם לא ניתנה כל הבטחה לשחרור, אלא הובהר לו - כחלק ממהלך חקירתי לגיטימי - כי שיתוף פעולה המביא לסיום פעולות החקירה עשוי לייתר את הצורך בהמשך המעצר (ראו: סיכומי המאשימה, עמ' 47, פס' 350). המאשימה מדגישה כי החוקרים הבהירו לנאשם פעם אחר פעם כי הגשת אישום נגדו היא ודאית, וכי המעצר משמש כאמצעי חקירה חיוני ולא ככלי עונשי (ראו: סיכומי המאשימה, עמ' 28, פס' 201).  עוד נטען כי הנאשם מסר את הודאתו רק בחלוף שלושה ימים ולאחר שנועץ שוב ושוב בעורך דינו, נתון השומט את הקרקע תחת קיומו של קשר סיבתי בין אמירות החוקרים לבין ההודאה (ראו: סיכומי המאשימה, עמ' 47, פס' 357).
131. הראיה המרכזית המובילה לדחיית טענות ההגנה היא מזכר ת/57, שנערך על ידי החוקר אורי קנר ביום 5.9.2017, ומתעד מפגש מקדים בנוכחות סנגורו של הנאשם, עו"ד יאיר רגב (ראו: סיכומי המאשימה, עמ' 22, פס' 207). מן המזכר עולה כי קנר הבהיר לנאשם באופן מפורש ו"ברחל בתך הקטנה" כי שיתוף הפעולה אינו מקים זכאות לתנאים כלשהם, דבר לא מובטח לו, וכי שאלת מעצרו או שחרור כספיו אינה תלויה בכך.  הנאשם אף אישר באותו מעמד כי הוא מבין את ההבהרה ומאוכזב מכך שלא יקבל דבר תמורת הודאתו, ובכך נסתם הגולל על טענת הפיתוי (ראו: מזכר ת/57; סיכומי המאשימה, עמ' 28, פס' 201).
132. תמיכה נוספת למסקנה זו מצויה בעדותו של הנאשם עצמו במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט (פרוטוקול, עמ' 871,904). בעדותו זו, הודה הנאשם כי הבין לחלוטין שלא הובטח לו דבר, וכי הציפייה לשחרור מיידי ממעצר הייתה אך ורק בגדר "משאלת לב" ותקווה סובייקטיבית שפיתח בלבו.  הוא אף אישר כי החלטתו להודות התקבלה בניגוד לעצת עורך דינו, אשר "לא זרם איתו" על המהלך האמור (פרוטוקול, עמ' 904).
133. החלטתו של הנאשם להפסיק לשתף פעולה עם חוקריו התקבלה ביום 07/09/2017, מיד לאחר שמעצרו הוארך על ידי בית המשפט ב-6 ימים נוספים, בניגוד לציפייתו להשתחרר. הנאשם התייצב לחקירה כשהוא כועס ומתוסכל, והביע בפני חוקריו את תחושתו כי הארכת מעצרו מהווה עבורו "מכה מתחת לחגורה" לאחר שהסכים למסור גרסה.  בתמליל חקירתו מאותו היום (ת/7), הצהיר הנאשם מפורשות בפני החוקרים בת חן כהן ושלומי פרג'ון: "אני היום לא הולך לשתף פעולה" (שם, עמ' 12, שורות 31-32).
134. בהמשך החקירה נימק הנאשם את עמדתו ומסר: "אני עצבני אני מתוסכל אני מרגיש שנתתי את כל מה שיש לי, אין לי כוח עכשיו עוד פעם לכן אני לא משתף פעולה" (שורות 44 ואילך). החלטה זו עולה בקנה אחד עם סיכומי המאשימה (מיום 02/04/2024), בהם צוין כי "ביום 7.9.2017 פסק ליבר מלשתף פעולה בשל הארכת מעצרו" (סעיף 36.ו), וכי הוא נפגע עמוקות מההחלטה להותירו במעצר (סעיף 177).  בדומה לכך, בסיכומי הנאשם (עמ' 172) מובא הציטוט המקשר ישירות בין השתיקה למעצר: "ככל שאני משתף איתכם יותר פעולה ככה אתם יותר מתעמרים בי..  היום הארכת המעצר הזאתי" (ת/7א, עמוד 4, שורות 34-39).
135. הפסקת שיתוף הפעולה מצד הנאשם ביום 7.9.2017, מיד לאחר שמעצרו הוארך ב-6 ימים, מעידה כי הוא לא הסתמך על הבטחה שלטונית לשחרורו. חרף כעסו ואכזבתו מהארכת המעצר, הוא לא טען באף שלב כי החוקרים הפרו הבטחה כלשהי או כי הוטעה על ידם.  יתרה מכך, גם לאחר שבחר לשמור על זכות השתיקה, לא חזר בו הנאשם מהגרסה המפלילה שמסר בנוגע לשרן ולגנור, ולא טען כי דבריו היו פרי פיתוי.
136. הוא נמנע מלחזור בו מהודאתו לאורך ארבע חקירות נוספות, לרבות בחקירה שנערכה שבוע ימים לאחר ששוחרר מן המעצר והיה אדם חופשי (ראו: ת/7 מיום 7.09.17; ת/8 מיום 08.09.17; ת/9 מיום 11.07.17; ת/10 מיום 18.09.17).
137. יתרה מכך, ביום 8.9.2017, לאחר שפסק מלשתף פעולה, החל הנאשם לגשש מיוזמתו לגבי האפשרות לגבש הסדר "כמו שמיקי גנור הגיע" (ת/8א, עמ' 53-55). הוא אף הבהיר לחוקר צחי בן חמו כי הוא ממתין לאישור מסנגורו וכי הוא "מוכן להמשיך לדבר אבל לא בחינם" (ת/8א, עמ' 108-109).  לדידי, דברים אלו מוכיחים בזמן אמת כי הנאשם ידע היטב שלא ניתנה לו כל הבטחה קודמת לשחרור, וכי שיתוף פעולה עתידי מצדו מצריך הסכם חדש.
138. לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות ההגנה בדבר פיתוי והשאה, מצאתי כי דינן להידחות במלואן. הגם שההגנה הצביעה על אמירות שונות של החוקרים המקשרות לכאורה בין שיתוף פעולה לשחרור מהמעצר, חומר הראיות מוכיח כי לא ניתנה לנאשם כל הבטחה שלטונית אשר שללה את חופשיות רצונו.  לשיטתי, ניתוח המפגשים והתנהלות הנאשם בזמן אמת שומטים את הקרקע תחת הטענה כי הודאתו חולצה באמצעים פסולים.
139. מזכר ת/57 מיום 5.9.2017, המתעד כי החוקר אורי קנר בו הבהיר לנאשם, בנוכחות סנגורו עו"ד יאיר רגב, כי שיתוף הפעולה אינו מקים זכאות לתנאים כלשהם ודבר אינו מובטח לו. התנהלות הנאשם החל מיום 7.9.2017, מועד בו הוארך מעצרו ב-6 ימים נוספים, מחזקת אף היא את המסקנה כי לא הוטעה על ידי החוקרים.  עובדות אלו מלמדות כי הנאשם לא ראה בהודאתו אקט טכני שנכפה עליו בפיתוי, אלא בחר להשתמש בזכות השתיקה כצעד טקטי עצמאי בעקבות הארכת מעצרו.
140. סופו של דבר, פניותיו היזומות של הנאשם ביום 8.9.2017 לקדם עסקת טיעון "כמו שמיקי גנור הגיע" תוך ציון כי הוא "מוכן להמשיך לדבר אבל לא בחינם" (ת/8א), חותמות את הגולל על טענותיו. פניות אלו מוכיחות בזמן אמת כי הנאשם הבין היטב שלא עומדת לזכותו כל הבטחה קודמת לשחרור או להטבה, וכי כל שיתוף פעולה עתידי מצדו כפוף להסכם חדש שטרם גובש.  אשר על כן, אני קובע כי לא התקיים בענייננו כל פיתוי או השאה פסולים, ומורה על דחיית טענת הזוטא של ההגנה בפרק זה.

שיח מזלזל מצד החוקרים

141. הפסיקה מורה כי שיח מזלזל, משפיל ומבזה מצד חוקרים כלפי נחקר עלול להוביל לפסילת הודאתו, הן מכוח סעיף 12 לפקודת הראיות (בשל פגיעה חמורה באוטונומיית הרצון החופשי או ב"צלם דמות האדם") והן מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (בשל פגיעה בזכות להליך הוגן). הפסיקה והספרות המשפטית מכירות בשיח המאופיין בהשפלות, בגידופים וביחס מזלזל מצד חוקרים כאמצעי חקירה פסול, המשתייך לקטגוריית "אבות הפסול".  אמצעים אלו נועדו לרוב לשבור את רוחו של הנחקר, והם פוגעים בזכויותיו היסודיות לשלמות הנפש ולכבוד (ראו: ע"פ 10477/09 מוחמד מובארק נ' מדינת ישראל (10.04.2013); ע"פ 6932/17 מדינת ישראל נ' אילן יוסף (11.10.2018)).
142. במסגרת סעיף 12 לפקודת הראיות, הדורש כי הודאה תינתן "חופשית ומרצון", שיח משפיל ומבזה נבחן בשני היבטים: פגיעה באוטונומיית הרצון החופשי, המהווה פגיעה משמעותית וחמורה ביכולת הבחירה של הנחקר עקב הלחץ והביזוי שהופעלו עליו, ופגיעה ב"צלם דמות האדם". בעידן שלאחר חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הגנה על חופש הרצון וכבודו של הנחקר מהווה תכלית עצמאית לפסילת הודאה, ללא קשר לשאלת אמיתותה.  במקרים קיצוניים שבהם רמת הביזוי וההשפלה עולה כדי פגיעה בצלם דמות האדם של הנחקר, תיפסל ההודאה באופן קטגורי (מיניה וביה), מבלי שיידרש להוכיח כיצד השפיע היחס בפועל על חופשיות רצונו של הנחקר (ראו: ע"פ 4109/15 ליאור מירז נ' מדינת ישראל (09.07.2017)).
143. בנוסף למסלול הסטטוטורי, שימוש בשיח מזלזל ומשפיל עשוי לעלות כדי השגת ראיה "שלא כדין", קרי באמצעים בלתי הוגנים הפוגעים בזכות יסוד מוגנת. לפיכך, מסור לבית המשפט שיקול דעת לפסול את ההודאה מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, ככל שקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן.  במסגרת זו, על בית המשפט לאזן בין חומרת אי-החוקיות לבין האינטרס הציבורי שבקבלת הראיה (ראו: ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (23.08.2012); ע"פ 7090/15 חוסיין ח'ליפה נ' מדינת ישראל (25.08.2016)).
144. עם זאת, הדוקטרינה אינה פוסלת ראיות באופן אוטומטי, ובבסיסה עומד העיקרון היסודי "אין פגיעה - אין פסילה", (ע"פ 6359/21 מדינת ישראל נ' עלא אל עמראני (נבו 8.9.2022() המורה כי באין פגיעה באחת מזכויות היסוד של הנאשם, לכלל הפסילה לא תהא תחולה. לפיכך, על האמצעים שנקטו החוקרים להפר בפועל זכות בסיסית של הנאשם כדי להוביל לפסילה.
145. בהתאם לפסיקה, ביטויים קשים, מלגלגים ומזלזלים מצד החוקרים - אף אם אינם מקובלים או מהווים משגה - אינם מובילים כשלעצמם לפסילה של ההודיה, כל עוד לא נפגעה אוטונומיית הרצון החופשי של הנחקר. נקבע כי "לא כל סטייה מכללי החקירה ולא כל אמצעי שהופעל בחקירה, גם אם אינם מקובלים על בית המשפט, יביא לפסילת הראיה".  (ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, סא(1) 461 ((4.5.2006) כדי להביא לפסילה, נדרש להוכיח כי האמצעי הפסול גרם לפגיעה משמעותית וחמורה בכושר הבחירה של החשוד והיה בעל קשר סיבתי ישיר למסירת ההודאה.
146. ההגנה טוענת כי החוקרים נקטו שיח משפיל, מלגלג ומזלזל במטרה לפגוע בכבודו של הנאשם, לשבור את רוחו ולחלץ ממנו הודאת שווא. בהקשר זה מפנה ההגנה לאמירות בוטות שהופנו כלפי הנאשם ושותפיו, אשר כונו בין היתר "קופיף", "זבלונים", "חבורת הזבל" ו"נוכל הנוכלים", וזאת בשעה שהחוקרים רוכנים מעליו בצרחות בעודו אזוק ברגליו.  לטענתה, התנהלות פוגענית זו, המפרה את כבוד האדם ואת צלם האנוש שלו, הוכרה בפסיקה כהתנהלות פסולה המצדיקה את פסילת ההודאה (סיכומי ההגנה, עמ' 135).
147. המאשימה משיבה מנגד, כי לא הוכח כל פגם או אי-חוקיות בהתנהלות החוקרים, וכי החקירה לא גרמה לנאשם לביזוי או להשפלה, וממילא לא פגעה באוטונומיית הרצון החופשי שלו. בעדותו של החוקר שלומי פרג'ון (פרוטוקול מיום 08.01.2023, עמ' 41 ש' 25) נמסר כי החקירה התנהלה כסדרה, כי הרמת קול בחדר החקירות היא כלי לגיטימי, וכי מעולם לא התעמר בנחקר.  כמו כן, ראש צוות החקירה אורי קנר הסביר בעדותו (פרוטוקול מיום 19.01.2023, עמ' 272 ש' 18 ועמ' 276 ש' 12 ואילך) כי השימוש בביטויים אלו היה לגיטימי ונועד לשמש טכניקת חקירה המקטינה את חלקו של הנאשם בעבירה, ולא כדי להשפילו.
148. מצפייה בסרטונים המתעדים את החקירה עולה כי בזמן אמת לא היה הנאשם במצב של קריסה או אובדן שליטה, אלא הפגין עמידות וניהל שיח ענייני ומתוחכם מול החוקרים. מחומר הראיות (מוצג ת/3א, בעמ' 118-121) עולה כי הנאשם ידע להתמודד עם הלחץ, לא קרס ולא פרץ בבכי, ואף הסיט את השיחה לנושאים אחרים כגון משחקי אליפות ה-"US OPEN".  בנוסף, בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי שמר על "פאסון" ועל קוליות מול החוקרים וכי שוחח עמם על נושאים אלו כדי להקל על עצמו (פרוטוקול מיום 06.07.2023, עמ' 844 ש' 22-31), נתון המחזק את עמדת המאשימה כי הודאתו ניתנה באופן חופשי ומרצון.
149. במהלך חקירתו הנגדית, משעומת הנאשם עם הטענה כי שמר על קוליות מול חוקריו, הסביר את מנגנון ההתמודדות שלו בזמן אמת: "אני אומר לך בתחושה הפנימית שלי, ואגב במנגנון הפנימי שלי כאילו כשאני מדבר אתו על הדברים זה בשביל להקליל את הדברים עבורי...". הנאשם אף הוסיף מפורשות בתגובה לאמירה כי החוקרים לא חוו אותו כמי שנשבר: "לא בכיתי על הרצפה, זה בסדר".  אכן, אין חולק על כך שהחוקרים נקטו ביטויים קשים ומזלזלים כלפי הנאשם (כגון "נוכל", "קופיף", "זבלונים" ו"פחי אשפה") בעודו אזוק ברגליו.
150. בעוד שההגנה גורסת כי מדובר בפגם חמור ופסול המעיד על מהלך חקירתי קיצוני שנועד לשבור את רוחו של הנאשם, הראיות מלמדות על פער ניכר בין אופיו המילולי הקשה של השיח לבין התנהגותו של הנאשם בפועל. הנאשם שמר על "פאסון", שוחח עמם על טורניר ה-US OPEN, ואף מצא לנכון להתלוצץ עם חוקריו.  מצאתי לנכון לדחות טענה זו, שכן חומרי החקירה והראיות מלמדים כי השיח הבוטה לא פגע באוטונומיית הרצון החופשי של הנאשם ולא שלל את יכולת הבחירה שלו.
151. חקירה פלילית מעצם טבעה אינה הליך נעים, ומהקלטות החקירה ניכר כי הנאשם לא עבר הליך קל וכי הדבר הסב לו חוסר נחת בולט. עם זאת, לצורך פסילת אמרותיו של נאשם, המבחן אינו מבוסס על "מאזן נוחות" שעל החוקרים לספק לנחקר, אלא על השאלה האם חוסר הנוחות שנגרם לו הניע אותו למסור הודאת שקר.  מצפייה בסרטוני החקירה שוכנעתי כי אמרות הנאשם נמסרו באופן "חופשי ומרצון", מבלי שננקטו כלפיו אמצעים פסולים קיצוניים המצדיקים את פסילתן בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות.
152. התנהגותו של הנאשם בחדר החקירות עומדת בסתירה מוחלטת לטענה כי רוחו נשברה או כי חווה השפלה ששללה את רצונו החופשי. הנאשם הפגין שליטה מלאה לאורך החקירה כולה, מסר גרסאות באופן מחושב וסלקטיבי רק בנושאים שמצא לנכון להשיב עליהם, ובחר באופן מושכל מתי לשמור על שתיקה או להיוועץ בסנגורו.  על כן, המסקנה היא כי אף שעצם קיומו של שיח בוטה ומזלזל כפי שחש אותו הנאשם וביטא אותו במהלך החקירה בבית המשפט, לא הייתה לו השפעה ממשית על חופש הרצון של הנאשם, ואין בו כדי להצדיק את פסילת הודאותיו.  בהתחשב באמור אני מוצא לדחות את הטענה לפיה יש לפסול את הודאת הנאשם על פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.

החמרת החשד שלא לצורך

153. על פי ההלכה הפסוקה, הודאת נאשם תיפסל אם הופעל עליו בעת החקירה "לחץ חיצוני" השולל את יכולתו לבחור באופן חופשי אם לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית ובזכות השתיקה. החמרת החשד שלא לצורך או הצגת מצג כוזב ומנופח לגבי חומרת העבירה המיוחסת לנחקר משמשת כאמצעי לחץ פסיכולוגי אסור, השומט את הקרקע תחת יכולת הבחירה של הנחקר (ראו: ע"פ 5954/06 יבגני סרנצ'וקוב נ' מדינת ישראל (13.10.2010); ע"פ 6359/21 מדינת ישראל נ' עלא אל עמראני (08.09.2022)).
154. הפסיקה מבחינה בין תחבולות חקירה לגיטימיות לבין תחבולות נפסדות. בעוד שלחוקרים מותר להשתמש בתרגילי חקירה מסוימים, יצירת מצג שווא קיצוני ומכוון לגבי חומרת החשד (כגון החמרתו שלא לצורך בצורה קיצונית) נחשבת לתחבולה נפסדת.  היא מונעת מהנחקר להעריך נכונה את מצבו המשפטי, שוללת את יכולת הבחירה הממשית שלו ופוגעת באוטונומיית הרצון החופשי המוגנת תחת סעיף 12 לפקודת הראיות (ראו: ע"פ 4109/15 ליאור מירז נ' מדינת ישראל (09.07.2017); ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (23.08.2012)).
155. שימוש בשיטות חקירה בלתי הוגנות שנועדו לשבור את רוחו של הנחקר, ובכלל זה מניפולציות קשות על חומרת החשד, נמנה עם "אבות הפסול" המוכרים בפסיקה. מעבר למסלול של סעיף 12 לפקודת הראיות, התנהלות כזו מהווה השגת ראיה שלא כדין (באמצעים בלתי הוגנים), המקנה לבית המשפט סמכות לפסול את ההודאה מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (המעוגנת כיום גם בסעיף 56א לפקודת הראיות), בשל הפגיעה המהותית בזכות להליך הוגן.
156. טענת ההגנה היא כי במהלך החקירה מיום 4.9.17, לאחר שהחוקרים צעקו על הנאשם ודיברו אליו בצורה מבזה, וללא כל סיבה נראית לעין, החמיר החוקר קנר את החשד כנגד הנאשם בעבירת שוחד. ההגנה הפנתה לעדות החוקר קנר שהעיד כי אינו זוכר במדויק על בסיס מה קיבל החלטה זו, והכחיש כי עשה זאת על מנת להפעיל לחץ על הנאשם (פרוטוקול, בעמ' 364, ש' 18; 26).  נטען כי בעדותו העריך החוקר קנר תחילה כי עלו אינדיקציות להחמרת החשד, אך משההגנה הציגה בפניו כי דברים אלו אינם נכונים, חזר בו מאמרתו זו (פרוטוקול, בעמ' 365, ש' 1-10).
157. לשיטת החוקר קנר, האינדיקציה להחמרת החשד עלתה לפני שנכנס לחדר החקירות, אך כשעומת עם הטענה כי לא אפשר לנאשם להיוועץ בעו"ד חרף ההחשדה החדשה וחרף בקשותיו של הנאשם, לא ידע לספק תשובות.
158. ההגנה טוענת כי ככל שהייתה מובאת אינדיקציה כלשהי להחמרת החשד כנגד הנאשם, לא היה מדובר במעשה פסול, אולם המאשימה לא הביאה במהלך המשפט ראיות לקיומה של אינדיקציה כלשהי. בהיעדר הסבר אחר, נטען כי מדובר במעשה פסול של החוקרים.  ההגנה סבורה כי עיון בסרט החקירה מלמד כי בשונה מעדותו של החוקר קנר בבית המשפט, החמרת החשד בוצעה באופן ספונטני ובכעס של החוקר כלפי הנאשם, תוך שהחוקרים מדגישים בפניו כי החשד החדש יוסיף לו שנים בבית הסוהר.
159. משלא הוצגה אף אינדיקציה לסיבה בגינה הוחמר החשד כנגד הנאשם, סבורה ההגנה כי אין לקבל את טענות המאשימה בדבר קיומן של אינדיקציות כאלו. לשיטתה, טענתה לא נסתרה ויש לקבוע כי מדובר בפעולת חקירה פסולה.
160. לטענת המאשימה, בזמן החקירה עמדו בפני החוקרים אינדיקציות להחשדת הנאשם בעבירת השוחד, ומשכך, נטען כי טענת ההגנה משוללת היגיון. אמנם החוקר קנר העיד בבית המשפט כי לא זכר במדויק את האירוע, אך לאחר שרוענן השיב כי ייתכן והכוונה הייתה למתן שוחד לשרן בתמורה למידע מהקבינט, ולהגר שרן שהיא עובדת ציבור בעמידר, בעבור מידע מקדים לגבי מכרזים פנימיים (פרוטוקול, בעמ' 369 ש' 22).  כהוכחה לכך הפנתה המאשימה בסיכומיה לת/3א, שם החוקר פרג'ון מפנה לנאשם שאלות באשר למערכת היחסים שלו עם הגר שרן, ולמידע שהיא או שרן לכאורה העבירו, ולאחר מכן החשיד החוקר קנר את הנאשם בעבירת מתן שוחד לעובד ציבור, והזהיר אותו (ת/3א, בעמ' 46).
161. במקביל לחקירת הנאשם, נעשו פעולות חקירה שחשפו חשדות נוספים הנוגעים להתנהלותו מול דמויות ציבוריות, כך שמתחילת החקירה, ובוודאי מיום 4.9.17, נשאל הנאשם על מספר דמויות עמן היה בקשר (שאינן קשורות לגנור באופן ישיר) ועלה חשד לגבי מהות הקשר ביניהם. עם זאת, הנאשם החליט כי דמויות אלו אינן רלוונטיות לחקירתו וביקש שלא לענות לשאלות הנוגעות להן, על אף שהחוקרים הבהירו לו כי עליו לענות על השאלות או לבחור בזכות השתיקה.  כיווני חקירה אלו לא הבשילו לכדי הגשת כתב אישום, כך שהמאשימה לא פירטה בסיכומיה את פעולות החקירה שנעשו במקביל, ובית המשפט לא יכול היה להתרשם מהן.
162. לטענת המאשימה, התרחשה התפתחות בחקירה שהצדיקה את החשדת הנאשם במתן שוחד, וזאת ניתן ללמוד מכמות הנחקרים באזהרה במקביל לחקירתו, ומכך שהנאשם המשיך להיחקר בנושאים אלו ברוב חקירותיו. הדבר נתמך גם בהחלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של הנאשם ביום 7.9.17 ב-6 ימים נוספים.  עוד נטען כי החשדת הנאשם שמרה על זכויותיו בהקשר זה, על מנת שיבין שהשאלות הנוגעות לעובדי ציבור אחרים רלוונטיות ביותר לחשדות נגדו.
163. לשיטת המאשימה, גם אם מדובר במצג שווא המחמיר את החשדות נגד החשוד, על פי הפסיקה מדובר בתחבולה כשרה שאינה עשויה לפגוע בזכותו של הנחקר להימנע מהפללה עצמית או כזו הפוגעת בשורת הצדק, וזאת בהתאם לנקבע בע"א 4241/06 לוי נ' מדינת ישראל, בפסקה 18 לפסק דינה של השופטת ארבל (12.3.2009).
164. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מוצא לדחות את הטענה לפסילת ההודאה, מאחר שהוספת החשד בעבירת השוחד ביום 4.9.17 לא הייתה שרירותית, אלא התבססה על אינדיקציות וחשדות אמיתיים שעלו בחקירה. החוקר קנר הסביר בעדותו כי עלו חשדות לשוחד שניתן לדוד שרן בעבור מידע מהקבינט, ולהגר שרן בעבור מידע מקדים על מכרזי עמידר, כפי שמשתקף בשאלות שהופנו לנאשם בת/3א.  במקביל, נחקרו מעורבים נוספים באזהרה ובית המשפט אף האריך את מעצר הנאשם ב-6 ימים ביום 7.9.17, דבר המלמד כי החשדות אכן היו מבוססים.
165. בנוסף, החמרת החשד והאזהרה הפורמלית בגינו לא פגעו בזכויות הנאשם אלא הגנו עליהן, בכך שאפשרו לו להבין כי השאלות בנוגע לעובדי ציבור אחרים רלוונטיות לחקירתו, ולכלכל את צעדיו בהתאם. בניגוד לטענת ההגנה כי מדובר ב"אבות הפסול" או בתחבולה נפסדת השוללת את חופש הבחירה, האזהרה הבהירה לו כראוי את מצבו המשפטי ואת זכותו לשתוק.  מעבר לכך, החמרת החשד צריכה להיות פעולה קיצונית של החוקרים כדי להצדיק פסילה, ובענייננו לא מדובר בפעולה קיצונית אלא בפעולה מידתית שהציגה חשד במקרים נוספים, אשר כולם קשורים למסכת אחת שבסופו של יום לא הבשילה לכדי אישום.
166. לבסוף, גם אם החמרת החשד הייתה נחשבת למצג שווא המנפח את חומרת העבירה, ההלכה הפסוקה קובעת כי מדובר בתחבולה כשרה. לפי פסק הדין בע"א 4241/06 לוי נ' מדינת ישראל (פסקה 18), מצג שווא כזה אינו פועל לרעת הזכות להימנע מהפללה עצמית ואינו פוגע בשורת הצדק.  על כן, אין בהתנהלות זו פגיעה באוטונומיית הרצון החופשי המצדיקה את פסילת ההודאה מכוח סעיף 12 לפקודת הראיות או מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.

חדירה לטלפון של הנאשם שלא כדין

167. ההלכה הפסוקה מורה כי חדירה שלא כדין לטלפון הנייד של נאשם מהווה פגיעה חמורה בזכויותיו החוקתיות. בנסיבות אלה, מוסמך בית המשפט להורות על פסילת תוצרי החיפוש וההודאות הנגזרות מהם מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, תוך עריכת איזון בין חומרת אי-החוקיות לבין התועלת החברתית שבקבלת הראיה.  חדירה למכשיר טלפון נייד ללא צו שיפוטי מפורש, בניגוד להוראות סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), עולה כדי פגיעה קשה בזכות החוקתית לפרטיות ובהגינות ההליך הפלילי, פגיעה שאינה מתקהה גם אם המכשיר עצמו נתפס כדין.
168. על פי הלכת יששכרוב, אשר עוגנה בסעיף 56א לפקודת הראיות, מסור לבית המשפט שיקול דעת לפסול ראיות שהושגו שלא כדין, ובכלל זה הודאות ותוצרי חיפוש בטלפון הנייד. לצורך כך, מיושמת נוסחת איזון הבוחנת את אופייה וחומרתה של אי-החוקיות, את מידת השפעתה על הראיה, ואת האיזון בין הנזק לתועלת שבקבלתה.  ככל שנאשם מוסר הודאה ביחס לחפץ או למידע שנתפסו במסגרת חיפוש בלתי חוקי בטלפון הנייד שלו, הודאה זו נחשבת ל"ראיה נגזרת" ישירה וקרובה של החיפוש הפסול, ופסילת תוצרי החיפוש מקרינה ישירות על קבילותה.
169. מנגד, הפסיקה מבחינה בין מקרים אלו לבין מצבים שבהם לא מתקיים קשר סיבתי בין אי-החוקיות לבין מסירת ההודאה. ככל שההודאה ניתנה באופן עצמאי ומנותק מהחיפוש הבלתי חוקי - למשל, כאשר הנאשם הודה מרצונו החופשי עוד בטרם עיינו החוקרים במכשיר הטלפון - נותרת ההודאה קבילה כדין.  טענות ההגנה בעניין זה מתחלקות לשלושה מעגלים מרכזיים: פגמים פורמליים, "חיפוש בתחפושת" וסחיטה באיומים.
170. במסגרת המעגל הראשון, טוענת ההגנה כי הטלפון הנייד מהווה "מחשב מוסדי" החוסה תחת הסדרי תפיסה ייחודיים, וכי החיפוש בוצע ללא נוכחות עדים, לפני מיצוי ראיות, ועל ידי חוקרים שאינם מיומנים לכך. במעגל השני, נטען כי בוצע במכשיר "חיפוש בתחפושת" המהווה חדירה בוטה לפרטיות, במסגרתו עיינו החוקרים בהתכתבויות עם גורמים שאינם קשורים לחקירה כלל, כדוגמת יפה בן דוד, יונה יהב ועדנה הראל.  לשיטת ההגנה, מטרת החיטוט הייתה להפעיל לחץ פסול על הנאשם, יועץ אסטרטגי האוצר במכשירו מידע רגיש של אנשי מפתח.
171. במעגל השלישי, טוענת ההגנה כי בוצע מעשה של "סחיטה באיומים", כאשר החוקרים הבהירו לנאשם באמירות מפורשות כגון "היית יכול לגמור עם זה מזמן ולא היינו מחטטים לך", כי הודאתו תביא להפסקת החיפוש. לחץ זה התעצם, לשיטתה, משעה שהחוקרים השאירו את הטלפון זמין לקבלת הודעות, דבר שהוביל לכך שבתו הקטנה של הנאשם התקשרה אליו בעיצומה של החקירה וטילטלה את רוחו.  המאשימה משיבה מנגד כי מבחינה מהותית לא הייתה כל מניעה חוקית או פרוצדורלית לערוך את החיפוש בפני הנאשם ולשאול אותו שאלות בזמן אמת, על בסיס צו שיפוטי תקף.
172. המאשימה מדגישה כי החיפוש בפועל לא הוליד ולו ראיה אחת, וכי רובם המוחלט של הגורמים שנבדקו היו דמויות רלוונטיות לחשדות, כגון דוד שרן, הגר שרן, גרי חכים ורמי טייב. בנוסף, היא דוחה את הטענה כי מדובר ב"מחשב מוסדי", ומבהירה על בסיס הפסיקה כי מכשיר טלפון אישי המשמש לעבודה אינו עונה להגדרה זו.  המאשימה נסמכת בהקשר זה על פסק הדין המנחה בעניין בניזרי (רע"פ 536/16), לפיו דפדוף פשוט בטלפון לצורך הפקת מידע אינו מצריך חוקר מחשב מיומן, וכי פעולה זו תאמה את נורמות החקירה שהיו מקובלות באותה עת.
173. מחומרי החקירה עולה כי הנאשם נתן את הסכמתו המפורשת לביצוע החיפוש, כאשר החוקר אמר לו "אז בוא נראה את טלפון שלך" והוא השיב: "בסדר, יש לכם צו בוא ניכנס" (ת/3א, עמ' 53 ש' 26). כמו כן, גרסאותיו של הנאשם והודאתו החלקית נמסרו לחוקרים עוד לפני שהחל החיפוש במכשיר הטלפון, נתון השולל את קיומו של קשר סיבתי בין החיפוש לבין חילוץ ההודאה.  מצפייה בהקלטה המתעדת את הנאשם בשלב החיפוש עולה כי שיתוף הפעולה שלו היה חלקי, ולא מצאתי כי הוא נידב מידע חדש המהווה הודאה פסולה.
174. הנאשם שמר על שליטה מלאה במהלך החקירה, ידע לעמוד על זכויותיו וסירב לענות על שאלות בנושאים שאינם קשורים לחקירה תוך דרישה להיוועץ בסנגורו. מעדותה של החוקרת בת חן כהן עולה כי הטלפון הועבר ממצב טיסה לבקשתו של הנאשם עצמו כדי לאתר הסכם בתיבת הדוא"ל שלו, ובשל כך נותר המכשיר זמין בשגגה בעת שחייגה בתו.  טענה זו של פגיעה בזכויות הנאשם, שיש בכוחה להביא לפסלות הודאתו, צריכה הייתה להתבסס על כך שהדבר אכן זעזע אותו בזמן אמת, אולם מצפייה בהקלטה עולה כי אין זה פני הדברים.
175. כמו כן, לא מצאתי כי לאחר החיפוש ביקש הנאשם להתוודות ולמסור גרסה מפלילה חדשה, דבר שהיה עשוי להקים קשר סיבתי בין החיפוש לבין עילת הפסילה. בנוסף, אין בידי לקבל את הטענה כי מכשיר הטלפון של הנאשם מהווה "מחשב מוסדי" החוסה תחת הגנות מיוחדות.  ההגנה ביססה טענה זו על העובדה שהמכשיר שימש את הנאשם בעבודתו כיועץ תקשורת ואסטרטגיה, וטענה כי מטעם זה חלים עליו הסדרי תפיסה ייחודיים שאינם מאפשרים חדירה בהסכמה ללא צו מפורש.
176. על פי הדין והפסיקה, טלפון נייד של עצמאי המשמש אותו לעבודתו אינו מסווג באופן אוטומטי כ"מחשב מוסדי", אלא אם הוכח כי הוא חיוני באופן ממשי לתפעולו השוטף של העסק וכי תפיסתו תביא לשיתוקו. הסיווג כ"מחשב מוסדי" מותנה במבחן חיוניות תפעולית ולא בעצם השימוש המקצועי גרידא.  על פי סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), חל אמנם הסדר מיוחד המגביל תפיסת מחשב הנמצא "בשימושו של מוסד" (כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות, הכולל "עסק" או "משלח יד"), אך הפסיקה קובעת כי עצם השימוש במכשיר לצורכי העסק אינו הופך אותו אוטומטית למחשב מוסדי.
177. המבחן לקביעת מעמד זה הוא "מבחן הפגיעה בשגרת פעילותו של המוסד" - קרי, האם תפיסת המכשיר עלולה להביא לשיתוקו של העסק או לפגיעה קשה וממשית בשגרת פעילותו השוטפת. מכיוון שתפיסתו של מכשיר טלפון אישי אינה מביאה לשיתוק העסק, אין הוא חוסה תחת הגדרה זו (ראו: ע"ח (מחוזי חי') 52758-07-21 תום בן הרוש נ' משטרת ימ"ר חוף (01.08.2021)).  הטענה כי מדובר במחשב מוסדי טעונה הוכחה, ולא מצאתי כי הנאשם ביסס טענה זו בבדל ראיה, מעבר להעלאתה בסיכומיו.
178. הסנגור ניסה להיבנות מעדותם של החוקרת בת חן כהן והחוקר שלומי פרג'ון לגבי אמיתות הטענה, אולם אלו השיבו את פניו ריקם. כך למשל, בפרוטוקול בעמוד 414 שורה 1 העידה כהן כי אינה יכולה לאשר שהטלפון של הנאשם הוא בגדר מחשב מוסדי.  ההבחנה שמנסה ההגנה לעשות בין מכשיר פרטי למכשיר מוסדי לעניין הצורך בצו מיוחד אינה נכונה משפטית, שכן הדין קובע איסור גורף על חדירה לכל מכשיר טלפון חכם ללא צו שיפוטי מפורש, ללא קשר לסיווגו.
179. סעיף 23א(ב) לפקודה קובע במפורש כי לא ייערך חיפוש או חדירה לחומר מחשב אלא על פי צו שופט המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר המחשב ומפרט את מטרותיו ותנאיו. בענייננו, ממילא הוצא צו חיפוש שיפוטי כדין ביום 29.8.2017 המתיר במפורש תפיסה וחדירה, "לרבות מחשב, מחשב מוסדי ודבר המגלם חומר מחשב", כך שהחיפוש הותר כדין בכל חלופה (ראו: בש"פ 5105/20 יואל יולי שמעון נ' מדינת ישראל (25.05.2021)).  נוכח האמור, אני מוצא לקבוע כי הנאשם לא הוכיח כי מכשיר הטלפון שלו מהווה "מחשב מוסדי" כהגדרתו בחוק, ובהיעדר הוכחה לכך ובקיומו של צו חיפוש כדין, לא מצאתי כי הופרו זכויותיו של הנאשם לעניין החיפוש.
180. סוף דבר, מצאתי לדחות את טענת הנאשם לגבי פסלות הודאתו בשל היעדר קשר סיבתי, שכן גרסאותיו של הנאשם והודאתו החלקית נמסרו לחוקרים עוד בטרם החל החיפוש בטלפון הנייד. טענת פסלות ההודאה צריכה הייתה להתגבש לו החיפוש אכן זעזע אותו והוביל להתוודות, אך בפועל הנאשם לא ביקש למסור את "גרסת האמת" שלו בעקבות החיפוש וההקלטה אינה מראה על זעזוע כזה.  בנוסף, הנאשם נתן את הסכמתו המפורשת לביצוע החיפוש כאשר החוקר אמר לו "אז בוא נראה את טלפון שלך" והוא השיב: "בסדר, יש לכם צו בוא ניכנס".
181. במהלך החיפוש שמר הנאשם על שליטה מלאה, ידע לעמוד על זכויותיו וסירב לענות על שאלות בנושאים שאינם קשורים לחקירה תוך דרישה להתייעץ עם עורך דינו. כמו כן, הנאשם לא הצליח להוכיח בבדל ראיה כי הטלפון שלו מהווה "מחשב מוסדי" על פי הדין, ועצם השימוש בו לצורכי עיסוקו כיועץ תקשורת ואסטרטגיה אינו הופך אותו לכזה באופן אוטומטי.  לבסוף, ממילא הוצא בתיק צו חיפוש שיפוטי כדין ביום 29.8.2017 המתיר במפורש תפיסה וחדירה, "לרבות מחשב, מחשב מוסדי ודבר המגלם חומר מחשב", כך שהחיפוש הותר כדין, זכויותיו של הנאשם לא הופרו ואין כל הצדקה לפסילת הודאתו.

שיחה מבתו של הנאשם בזמן החקירה ועבירות על חוק האזנות סתר

182. ההגנה טוענת כי במהלך החקירה מיום 04.09.2017, הוצא מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם ממצב טיסה על ידי החוקר פרג'ון באמתלה של חיפוש הסכם. בזמן שהמכשיר היה פעיל, התקבלה שיחת טלפון מפתיעה מבתו הקטנה של הנאשם - אירוע אשר טלטל את רוחו והובילו להאמין כי המשטרה משתמשת בבתו כדי לסחוט ממנו הודאה.  עוד נטען כי החוקרים עיינו בטלפון בזמן שלא היה במצב טיסה והתקבלו בו הודעות רבות, דבר המהווה עבירה על חוק האזנת סתר, שכן מדובר בנתונים שלא היו אגורים במכשיר בעת תפיסתו.  כמו כן, מוסיפה ההגנה כי החוקרת בת חן ניצלה את הסיטואציה הקשה למינוף חקירתי, באמירתה לנאשם מיד לאחר השיחה: "זאת המציאות, היא מצערת מאוד, היא מתסכלת, בידיים שלך מתי לעצור אותה".  הפניה זו מתועדת במוצג ת/3ב (תמליל חקירת הנאשם מיום 04.09.17, עמ' 44, שורה 24).
183. מנגד, המאשימה טוענת כי אין מדובר בתרגיל חקירה יזום, וכי החוקר פרג'ון הכחיש מכל וכל פנייה יזומה לבת או תיאום כלשהו של השיחה (פרוטוקול, עמ' 243, שורה 4 ואילך). התביעה מסבירה כי הטלפון נותר מחוץ למצב טיסה בשגגה לאחר שהנאשם עצמו ביקש להפעיל את המכשיר כדי לשלוף תיעוד של חוזה מתיבת הדואר האלקטרוני שלו, ומשכך אין בסיס לטענה בדבר כוונה לעבור על חוק האזנת סתר.  בנוגע לאמירת החוקרת בת חן, מבהירה התביעה כי מדובר באמירה שגרתית שמשמעותה היא שלנחקר עומדת היכולת להביא לסיום חוויית החקירה הלא נעימה באמצעות מסירת גרסה מלאה, ללא כל קשר לשיחה עם הבת.
184. בפרוטוקול הדיון מיום 06.02.2023, העידה החוקרת בת חן כהן כי הטלפון הונח על השולחן כשהוא אינו במצב טיסה לצורך איתור החוזה בתיבת המייל של הנאשם. לדבריה, ברגע שבת הנאשם התקשרה, היא הפכה מיד את המכשיר והציעה לנאשם כוס מים מתוך רגישות גרידא, ללא כל ניצול של הסיטואציה.  יתרה מכך, בפרוטוקול הדיון מיום 06.07.2023, הודה הנאשם עצמו במסגרת חקירתו הנגדית כי ייתכן שחשדותיו בדבר היות האירוע תרגיל מתוכנן נובעים מנטייתו האישית לקונספירציות ("בחלקה שלי באמת יכול להיות שזה לא נכון, יכול להיות שאני קונספירטיבי").
185. בעדותו בבית המשפט, תיאר הנאשם את שיחת הטלפון מבתו כאירוע מטלטל במיוחד (פרוטוקול הדיון מיום 06.07.2023, עמ' 840, שורה 6), בציינו: "האירוע הזה מבחינתי היה אירוע מטלטל, זה אירוע שלא צריך לקרות במדינה נורמלית... וזה היה פשוט אירוע נורא ואיום".  תיאור זה נזכר אף בסיכומי המאשימה, המתייחסים לכך שהנאשם הגדיר את שיחת הטלפון שהתקבלה מבתו במהלך חקירתו מיום 4.9.2017 כאירוע "מטלטל במיוחד".  אמרתו של הנאשם לפיה היה מעדיף "שיפוצצו אותו במכות" נאמרה במהלך עדותו בפני בית המשפט, כפי שמתועד בפרוטוקול מיום 11.06.2023, עמ' 666, שורה 9.  הנאשם הצהיר מפורשות: "הייתי מוכן שיפוצצו אותי במכות בפנים אבל רק לא להיות שם כשהבת שלי מתקשרת".  דברים אלו צוטטו גם בסיכומי המאשימה, לפיהם הנאשם טען כי היה מעדיף לקבל מכות פיזיות על פני עמידה בסיטואציה שבה היה נתון עם קבלת השיחה מבתו.
186. שינוי הגישה מצד הנאשם ומעברו למסירת גרסה מתוודה באו לידי ביטוי בכך שבלילה שלאחר אותה חקירה קשה (בליל ה-4.9.2017), הוא החליט בתא המעצר כי אינו "מוכן יותר" והסכים למסור לחוקרים את הגרסה שביקשו לשמוע כדי להביא לסיום מעצרו. בבוקר ה-5.9.2017 שיתף את חוקריו כי עבר עליו לילה קשה רצוף מחשבות, סירב להמשיך בנתיב החקירה הנוכחי, וביקש להתייעץ עם אביו ועם עורך דינו יאיר רגב לשם בחינת "כיוון אחר".  מיד לאחר היוועצותו עם עורך הדין, חזר הנאשם אל חדר החקירות תחת אזהרה מחודשת והחל למסור גרסה מתוודה ומלאה, במסגרתה הודה בהעברת כספים במזומן לדוד שרן, בקשר שקיים עם גנור ובתפקידו בפרשה.  בחקירתו מיום 05.09.2017, הודה הנאשם באופן מלא בביצוע הפעולות המיוחסות לו והשלים את גרסתו באשר לתפקידו המוגדר במנגנון העברת הכספים.  הוא הודה כי תפקד כ"צינור" להעברת כספים ממיקי גנור לדוד שרן.  הנאשם תיאר כי דוד שרן הסביר לו שגנור חייב לו כספים, וביקש כי כספים אלו יועברו דרכו.
187. בנוסף, הסביר הנאשם בחקירה זו את המניע לשינוי גרסתו, והצהיר כי הבין בדיעבד שהיה "סוג של כלי במשחק". הוא פירט כי הגיע לכלל החלטה לפיה לא יהיה זה נכון מצדו "להמשיך לשאת את העול של ההגנה על החבר" (דוד שרן), אשר הכיר בינו לבין מיקי גנור, ביקש ממנו לבצע את הפעולות האמורות, ובעצמו הובילו לסיטואציה הקשה שבה הוא נתון כעת.  כדי לעמוד על מהלך הדברים המדויק, יש לצפות בתיעוד חקירתו של הנאשם ולקרוא את התמליל המתעד את הרגע שבו התקשרה בתו אל מכשיר הטלפון שלו במהלך החקירה.
188. להלן מובא תמלול חקירתו של יצחק ליבר מתוך תיק החקירה 531531/16-26 מיום 04.09.2017, החל מהקטע המתועד בזמן 01:51:30 ועד לזמן 01:53:52.034, המתאר את קבלת השיחה מבתו ואת המשך החקירה בעקבותיה.

שלומי פרג'ון (חוקר 1): [01:51:30.534] להעיף אותה [01:51:32.078] אותה לא?