שלומי פרג'ון (חוקר 1): [01:53:50.071] זה שאתה מתמודד (מילה לא ברורה).
בת חן כהן (חוקרת 2): [01:53:52.034] (מילים לא ברורות, מדברים ביחד) מיקי אומר לך כמה לשלם?
- ניתן לראות ממהלך החקירה כי האירוע אכן השפיע באופן אמוציונלי על הנאשם. באשר להסבריו המילוליים בעדותו בבית המשפט, הסביר הנאשם כי ההחלטה להודות ביום 05.09.17 נבעה מרצונו העז להשתחרר מן המעצר, לשוב לביתו ולסיים את האירוע הקשה שבו היה נתון. הוא העיד כי בעקבות החקירה הדרמטית מיום 04.09.2017, קיבל החלטה בלילה בתא המעצר למסור לחוקריו בבוקר ה-05.09.2017 את הגרסה שביקשו לשמוע, אף שאינה נכונה. הנאשם נימק זאת בכך שלא היה מסוגל לעמוד עוד בסיטואציה המורכבת ולא ידע מה יעלה בגורל משפחתו. הנאשם תיאר בבית המשפט את תהליך קבלת ההחלטות שלו באותה עת כ"היסטרי" וכ"מחפיר", באומרו כי פעל ללא כל עוגן וכמי ש"פשוט קפץ מהמרפסת" במטרה לברוח מן המקום. הוא פירט כי היה נתון תחת לחץ כבד בשל החמרת החשדות נגדו, החיפוש שנערך בטלפון הנייד שלו והחשש מפני הליכים שישפיעו על רעייתו ועל שותפו. לדידו, כל גרסתו המתוודה נמסרה אך ורק כדי לשרת את שאיפתו להביא לשחרורו, מתוך מחשבה ששיתוף פעולה יוביל לסיום מהיר של המעצר.
- נוסף על כך, הסביר הנאשם בדוכן העדים כי היה מעדיף לקבל מכות בפניו מאשר להתמודד עם הסיטואציה הקשה שבה בתו הקטנה מתקשרת אליו במהלך החקירה. הוא הבהיר בעדותו כי הבין היטב שלא ניתנה לו כל הבטחה רשמית לשחרור, אך קיווה ופיתח משאלת לב כי שיתוף הפעולה יוביל לכך. לבסוף, הוא אישר בבית המשפט כי גמר בלבו להודות ולשקר על אף שסנגורו "לא זרם איתו" על מהלך זה, וזאת מתוך ייאוש עמוק ורצון להביא לסיום מעצרו.
- בניגוד לדברים שמסר בבית המשפט, בחקירותיו במשטרה מיום 05.09.2017 הסביר הנאשם לחוקריו כי גמלה בלבו ההחלטה למסור את גרסתו המתוודה לאחר שהבין כי שימש "סוג של כלי במשחק" וכי "עבדו עליו". הוא ציין כי לאורך כל שלבי החקירה נע בין הרצון להגן על חברו לבין השאיפה למסור את האמת כפי שהיא מוכרת לו. באותו הבוקר, שיתף הנאשם את החוקרים בתחושתו כי "התנהלו דברים מעליו", מבלי ששותף בהם, והם אלו שהובילו להעלאת החשדות נגדו. הנאשם הסביר לחוקריו כי החבר הוא שהציג בפניו את מיקי גנור, הבטיח לו כי ניתן לסמוך עליו במאת האחוזים, וביקש ממנו לבצע את הפעולות שביצע בפועל. הוא הגיע למסקנה כי "זה לא יהיה נכון מצידי להמשיך לשאת את העול של ההגנה על החבר כאשר הוא בעצמו הביא לסיטואציה הקשה הקיימת". הוא אף הוסיף כי לדעתו אותו חבר היה מעורב בעניינים שונים בצורה שלא הייתה ידועה לו ופעל מאחורי גבו, דבר אשר לשיטתו נלמד מהקלטת השיחה שהתקיימה בין שרן לגנור.
- ראשית, מן המסמכים ותיעוד החקירה עולה בבירור כי שיחת הטלפון מבתו של הנאשם לא הייתה תרגיל חקירה יזום ומתוכנן, אלא אירוע מקרי לחלוטין. מכשיר הטלפון נותר מחוץ למצב טיסה בשגגה לאחר שהנאשם עצמו ביקש להפעילו על מנת לשלוף תיעוד של חוזה מתיבת הדואר האלקטרוני שלו, והחוקר מצדו הכחיש כל פנייה יזומה לבת. יתרה מכך, הנאשם עצמו הודה במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט מיום 06.07.2023 כי ייתכן שחשדותיו נובעים מנטייה לקונספירציה, בציינו: "בחלקה שלי באמת יכול להיות שזה לא נכון, יכול להיות שאני קונספירטיבי". שנית, תמליל החקירה בזמן אמת מיום 04.09.2017 מוכיח כי על אף ההשפעה האמוציונלית של השיחה, הנאשם לא נשבר ולא ביקש למסור הודיה באותו הרגע בעקבותיה. בתגובה לפניית החוקרים מיד לאחר קבלת השיחה, השיב הנאשם: "לא לא, נמשיך את השיחה..." ובהמשך הבהיר: "לא, לא, זה בסדר, זה... זאת הייתה... זה אמוציונלי קצת...". שלישית, טענה זו נסתרת על ידי ההסברים השונים שסיפק הנאשם עצמו בבית המשפט ובמשטרה באשר למניע האמיתי שעמד בבסיס הודאתו.
- בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי ההחלטה להודות ביום 05.09.2017 נבעה מרצונו העז להשתחרר מן המעצר ולשוב לביתו - החלטה שנתקבלה אצלו במהלך הלילה שבין ה-04.09 ל-05.09 בתא המעצר. לעומת זאת, בפני חוקריו במשטרה ביום 05.09.2017, הסביר הנאשם כי בחר למסור את גרסתו המתוודה לאחר שהבין כי שימש "סוג של כלי במשחק" וכי "עבדו עליו", ומשכך מצא לנכון שלא "להמשיך לשאת את העול של ההגנה על החבר". סוף דבר, אני מוצא לדחות את הטענה לפיה שיחת הטלפון מבתו היא שהובילה את הנאשם למסור את הודאתו, (מה גם שעובדתית אין מדובר כלל בתרגיל חקירה, אלא בשיחה מקרית). המסקנה המתבקשת מכך היא כי אין מדובר בתרגיל חקירה פסול אשר הוביל לפגיעה חמורה בזכויותיו של הנאשם. זכויות אלו לא הופרו, ועל כן אין כל הצדקה לפסילת הודאתו מסיבה זו.
תפיסת כל רכושו של הנאשם כמנוף לחץ
- על פי סיכומי הנאשם (שהוגשו ביום 13.06.2024) ופרוטוקולי בית המשפט (מיום 08.01.2023 ומיום 12.04.2022), ההגנה טוענת כי רשויות החקירה עשו שימוש פסול ובלתי חוקי בתפיסת רכושו וכספיו של הנאשם כ"מנוף לחץ" חריג כדי לחלץ ממנו הודאת שווא. ההגנה מדגישה כי בעוד שהיקף העבירה שיוחסה לליבר עמד על כ-200,000 ₪, המשטרה הקפיאה מחשבונותיו סכום של למעלה מ-635,000 ₪ וכן נכסי נדל"ן, ללא כל עילה חוקית להחזקת סכום כה גבוה. החוקרים ניצלו נתון זה באופן אגרסיבי והטיחו בליבר כי אשתו אינה יכולה למשוך כספים מהבנק וכי תאלץ לפנות להוריה או לחבריה כדי שיביאו כסף "כי החשבון תפוס", וכן כי עליה "להתחנן לאנשים", תוך שהם מציעים לו "דרך מילוט" באמירה: "נו אז בקשה. בוא נשנה את הפלונטר הזה, בוא נראה איך אנחנו פותרים את ה... את הבלגן הזה שהכנסת..." (חקירת הנאשם מיום 04.09.17, בת/3ב, עמוד 87, שורה 6).
00
- 0מנגד, בסיכומי המאשימה (מיום 02.04.2024), משיבה התביעה כי מדובר בהליך שגרתי לחלוטין בכל חקירה כלכלית, שמטרתו למנוע הברחת רכוש וכספים שהושגו בעבירה. התביעה טוענת כי תפיסת חשבונות של בני זוג היא צעד מתבקש כאשר מדובר בחשבון משותף או כאשר עולה חשד כלשהו לגבי הכספים המופקדים בו. כמו כן, המאשימה מסבירה כי בשלב הראשון של החקירה שורר לעיתים חוסר בהירות, ולא ניתן לדעת את היקפה המדויק של העבירה או לאן תתרחב הפרשייה; על כן, תפיסה רחבה יותר היא לגיטימית ואפשרית, כאשר בהמשך הדרך מתקיים דין ודברים מול הסנגור לשחרור כספים. טענות התביעה נשענות על כך שצווי ההקפאה הוצאו כדין באישור בית המשפט, וכי עם התקדמות החקירה וגיבוש התשתית הראייתית, שוחררו בהסכמה חלק מהנכסים התפוסים ביום 06.09.2017 (על פי מוצג ת/104).
- בנוסף, החוקר קנר הבהיר לנאשם במזכר ת/57 כי המשטרה תתפוס ותשחרר כספים בהתאם לצורכי החקירה וללא קשר לימי המעצר, עובדה המלמדת כי לא התקיים קשר פסול בין הודאתו לבין התפיסות הכלכליות. התביעה מדגישה כי החוקר פרג'ון אך שיקף לנאשם את המציאות המורכבת של אכיפה כלכלית (כפי שעולה מעדותו בפרוטוקול מיום 08.01.2023, החל מעמוד 111), וכי הנאשם פעל בליווי וייעוץ משפטי צמוד של עורכי דינו לאורך כל הדרך.
- מעבר לכך אציין כי לא מצאתי הלכה פסוקה המכירה בטענת הגנה זו. חוקרי המשטרה רשאים להציג בפני הנחקר מהלכי חקירה ואכיפה לגיטימיים שבהם הם עשויים לנקוט, כגון תפיסת רכוש וחילוטו המוסדרים בחוק. שיקוף זה אינו עולה כדי איום או אמצעי חקירה פסול, ואינו פוגע ב"רצון החופשי" של הנחקר במובנו הנורמטיבי.
- לפיכך, הודעה על צעדים חוקיים אלו אינה מקימה עילה לפסילת ההודאה, בהתאם לעיקרון "אין פגיעה - אין פסילה" (ע"פ 6359/21 מדינת ישראל נ' עלא אל עמראני (08.09.2022)). תפיסת נכסים ורכוש בשלב החקירה לצורך הבטחת חילוט עתידי היא כלי אכיפה חוקי ולגיטימי המעוגן בחקיקה (כגון חוק איסור הלבנת הון או פקודת סדר הדין הפלילי). מאחר שמדובר בסמכות חוקית של רשויות האכיפה, שנועדה לשמור על מצבת הנכסים ולמנוע הברחת רכוש, עצם השימוש בה או יידוע החשוד בדבר הפעלתה אינם מהווים פעולה "שלא כדין" או חציית קווים אדומים. אין בהם כדי לפגוע בטוהר ההליך הפלילי או להביא לפסילת הראיה (בש"פ 827/22 ניבין ג'ולאני נ' מדינת ישראל (13.04.2022); ע"פ 3390/19 אהרון אביטן נ' מדינת ישראל (21.11.2019)).
- הודאה תיפסל לפי סעיף 12 לפקודת הראיות או מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית רק כאשר נעשה שימוש באמצעים פסולים קיצוניים ("אבות הפסול"), כגון אלימות, איומים באלימות, השפלות, פיתוי והשאה בלתי הוגנים, או שיטות חקירה נפסדות השוללות את אוטונומיית הרצון החופשי של הנחקר. נקיטת אמצעי אכיפה חוקיים ותפיסת רכוש כדין אינן נמנות עם אמצעים פסולים אלו (ע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (23.08.2012)). נוכח כל האמור, אני מוצא לדחות טענה זו.
הצטברות הפגמים הנטענים
- ההגנה טוענת כי הצטברותם של מכלול הפגמים - החל מהמעצר הדרמטי בנתב"ג, דרך התשאול בניידת, תפיסת הרכוש הנרחבת והחדירה לטלפון הנייד, ועד לשיח המזלזל ושיחת הטלפון שנתקבלה מבתו - עולה לכדי "זוטא הוליסטית" ששללה את רצונו החופשי של הנאשם. לשיטתה, גם אם כל פגם כשלעצמו אינו מצדיק פסילה, הרי שהלחץ הפסיכולוגי המצטבר יצר סיטואציה בלתי נסבלת שהובילה להודאת שווא, וזאת אך כדי "שיסתיים הסיוט". עם זאת, בחינה משפטית ועובדתית מעמיקה של חומרי החקירה מביאה למסקנה כי אין בהצטברות פגמים נטענים אלו כדי להביא לפסילת הודאותיו של הנאשם.
- הנימוק המרכזי לדחיית הטענה המצטברת נעוץ בכך שהנאשם הפגין לאורך כל חקירותיו עמידות, תחכום ושליטה מלאה, הסותרים מכול וכול את התזה לפיה "רוחו נשברה". מחומרי החקירה עולה כי הנאשם ידע להציב גבולות ברורים לחוקריו, בחר מתי להשיב ומתי לעשות שימוש בזכות השתיקה, וסירב באופן עקבי להפליל מעורבים אחרים דוגמת גרי חכים או הגר שרן. התנהגות מחושבת וסלקטיבית זו מוכיחה כי אוטונומיית הרצון החופשי שלו נשמרה היטב, וכי הוא לא פעל מתוך אובדן כושר בחירה פסיכולוגי.
- בנוסף, מתקיים ניתוק ברור בקשר הסיבתי שבין אמצעי הלחץ הנטענים לבין מסירת ההודאה. "פריצת הדרך" וגרסתו המתוודה של הנאשם ביום 05.09.2017 נמסרו מיד לאחר התייעצות פרונטלית ופרטית שקיים עם בא כוחו, עו"ד יאיר רגב. יתרה מכך, במעמד זה הובהר לנאשם מפורשות על ידי החוקר קנר (במזכר ת/57) כי שיתוף הפעולה מצדו הוא ללא תנאים ולא מובטח לו דבר בתמורה, והנאשם אף אישר בחדר החקירות כי הוא מבין זאת ומאוכזב מכך; עובדה זו שומטת את הקרקע תחת הטענה כי ההודאה חולצה ממנו עקב הבטחות שווא או פיתוי שהכריעו את רוחו.
- מרבית הפעולות עליהן קובלת ההגנה, דוגמת תפיסת כספים בסך של למעלה מ-635,000 ₪ והחמרת החשד לשוחד, מהוות כלי אכיפה חוקיים ולגיטימיים שאינם נמנים עם "אבות הפסול" הקיצוניים כגון אלימות או השפלה קטגורית.
- לבסוף, חיזוק מכריע לאמיתות ההודאה ולקבילותה מצוי בכך שהנאשם לא חזר בו מגרסתו גם בחקירותיו המאוחרות, ובכלל זה בחקירה שנערכה שבוע ימים לאחר ששוחרר ממעצרו, עת היה אדם חופשי לחלוטין. על כן, במבחן האיזון הכולל של הלכת יששכרוב וסעיף 12 לפקודת הראיות, קבלת ההודאה אינה פוגעת בהגינות ההליך ואין כל עילה לפסילתה.
משקל הודעת גנור
טענות ההגנה
- טענת ההגנה היא כי גרסתו של גנור אינה שווה מאומה, וכי משקלה הראייתי הוא אפסי עד בלתי קיים (סיכומי נאשם, עמ' 1). לשיטתה, לא ניתן להאמין לאף מילה של גנור, מאחר שהוא מערבב בין אמת לשקר ("חצי אמת וחצי שקר" - סיכומי נאשם, עמ' 1,63), ואין להסתמך על זיכרונו או על אמינותו (סיכומי נאשם, עמ' 1). בהתאם לכך, עותרת ההגנה להעניק לגרסאותיו משקל אפס, או לחלופין לראות בו עד המאמת ומפרש מסמכים וראיות בלבד, ללא כל משקל עצמאי לאמרותיו הנאמרות בחלל ריק (סיכומי נאשם, עמ' 57,69).
- ההגנה מצביעה על שיטת הפעולה של גנור, שלפיה הוא מלביש את "בגד השקר" על גבי "קולב של אמת" (סיכומי נאשם, עמ' 1-2). כך למשל, גנור אישר כי התקיים מפגש אמיתי בבית קפה באיירפורט סיטי עמו, עם ליבר ועם שרן, אך נתן לו טוויסט פלילי ומפליל שקרי כשטען כי שם סיכמו השלושה על קידום מינויו של אבריאל בר יוסף או על עסקת הצוללות 7,8, 9 (סיכומי נאשם, עמ' 62-63,107; פרוטוקול 08/03/2023, עמ' 527; ת/71 א, עמ' 161 שורה 21). לטענת ההגנה, מדובר בעד מסוכן הממציא סיפורי בדים במהירות הבזק (סיכומי נאשם, עמ' 62), תוך שהוא משתמש בנאשם כ"פלסטר" לסתימת חורים בגרסתו בכל פעם שעולה שמו (סיכומי נאשם, עמ' 62; פרוטוקול 12.03.2023, עמ' 565).
- לטענת ההגנה, חקירתו של גנור מיום 30/08/2017 היא החקירה שבה "נתפרה ונסגרה הרמטית" גרסתו השקרית נגד ליבר ושרן, יומיים לפני הפרוץ המתוכנן (סיכומי נאשם, עמ' 81). ההגנה מוסיפה וטוענת כי החוקרים הציעו לגנור את התשובות שחפצו לשמוע כדי "להלבין" את גרסתו החסרה (סיכומי נאשם, עמ' 82), וגנור פלט את הנתונים השגויים שהונחו לפניו כדי לרצותם ולהותירם במשא ומתן עמו (סיכומי נאשם, עמ' 61,82). בחקירה זו אף עלה לראשונה נושא האמוניה, שגנור לא הזכיר כלל מיוזמתו במשך למעלה מחודש של חקירות קודמות כעד מדינה (סיכומי נאשם, עמ' 72).
- ההגנה טוענת כי לגנור אין גרסה אחידה, רציפה וקונקרטית בליבת המחלוקת, אלא שלל גרסאות סותרות ומשתנות (סיכומי נאשם, עמ' 107). פעם טען כי שילם עבור שירותים שנתן שרן, פעם עבור סיוע בעניין הקורבטות מול החשבת הכללית, ופעם עבור עסקת הצוללות 7,8, 9; פעם טען כי ליבר העניק שירותים ופעם טען שלא עשה עבורו דבר ופעל כ"איש קש" בלבד (סיכומי נאשם, עמ' 104,107). חוסר עקביות קיצוני זה, לצד חזרתו של גנור בשנת 2019 מגרסתו המפלילה כלפי ליבר ושרן (סיכומי נאשם, עמ' 61,102-105; בקשת מאשימה, עמ' 70), שומט את הקרקע תחת היכולת לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על פיו (סיכומי נאשם, עמ' 107).
- ההגנה מפרטת "שקרים מהותיים" ספציפיים באמרותיו של גנור במשטרה, המוכחים כשקריים באמצעות ראיות אובייקטיביות (סיכומי נאשם, עמ' 83). בין היתר, גנור שיקר כשטען כי שיחת ועידה מסוימת מיום 19/10/14 הייתה שיחת היכרות ראשונית בין ליבר לשמר, על אף שהשניים כבר החליפו הודעות דוא"ל קודם לכן (סיכומי נאשם, עמ' 83). כמו כן, הוא טען בכזב כי ניסה להתעלם מליבר ולא שמר עמו על קשר, בעוד שנתוני התקשורת מלמדים כי גנור עצמו יזם את הקשר ופנה אליו מיוזמתו (סיכומי נאשם, עמ' 84).
- שקר נוסף שההגנה מצביעה עליו הוא הפניית החוקרים על ידי גנור להודעת טקסט כביכול מיום 22/09/2015 מליבר ("היי. דבר איתי. יש עדכונים"), הודעה שאינה קיימת כלל במחקרי התקשורת ובחומר הראיות (סיכומי נאשם, עמ' 84). בנוסף, טענתו הכבושה של גנור כי כל הפעילות עם ליבר הייתה "פיקטיבית" ונועדה רק להלבנת כספים התבררה כשקרית (סיכומי נאשם, עמ' 93-94). לטענת ההגנה, אין כל היגיון בייצור עשרות שיחות טלפון ומפגשים במשך שנתיים רק כדי להלבין תשלום (סיכומי נאשם, עמ' 93), וראיות אחרות מאשרות שליבר אכן ביצע עבודה בפועל, כגון עדות שמר שלפיה ליבר עסק בנושא האמוניה (סיכומי נאשם, עמ' 94).
- בבית המשפט התגלה גנור כעד מתחמק שאינו משיב לעניין (סיכומי נאשם, עמ' 105), אשר היה מבוצר ב"סדנת השבי" שלו (סיכומי נאשם, עמ' 58) ובטענותיו השקריות (פרוטוקול 15/09/24). ההגנה מדגישה כי אמרותיו של גנור נסתרו באופן פוזיטיבי על ידי ראיות והודעות אחרות שהוגשו בהסכמה, דוגמת הודעתו של שרון שלום (פרוטוקול 15/09/24, עמ' 1084; סיכומי נאשם, עמ' 69). כמו כן, עצם העובדה שהמאשימה בחרה שלא להעמיד לדין מעורבים בכירים אחרים, כגון שמרון ומרום, שאותם הפליל גנור בהיותו עד מדינה, מעידה על כך שגם היא עצמה מצאה פגמים קשים בנסיבות מתן אמרותיו.
טענות המאשימה
- המאשימה דוחה מכל וכל את טענות ההגנה שלפיהן עדותו של גנור היא שקרית או משוללת משקל, ומבקשת להעדיף ולקבל את גרסתו הראשונה כעד מדינה כגרסת האמת היחידה (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,559). המאשימה מדגישה כי עדותו המקורית של גנור במשטרה הייתה קוהרנטית, מפורטת ומגובה בשלל חיזוקים ובראיות חיצוניות משמעותיות, לרבות הודאתו של הנאשם עצמו (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,562,752). לטענתה, עדותו של גנור בבית המשפט, על אף הסתירות שעלו בה, לא פגמה באותנטיות של גרסתו המקורית כעד מדינה (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,750).
- בתגובה לטענה כי גנור בדה את סיפור השוחד כדי לרצות את החוקרים, מבהירה המאשימה כי גנור הוא זה שחשף מיוזמתו לראשונה, עוד בשלב המשא ומתן, את שמותיהם של שרן והנאשם (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,558). לחוקרים לא היה כל חשד מוקדם לגבי שרן או הנאשם בהקשר זה, ועל כן לא יכלו להשתיל פרטים אלו בפיו (סיכומי מאשימה, סעיפים 33,558). לו חפץ גנור להעליל עלילות שווא, הוא היה יכול להפליל את השר שטייניץ - שעמו נפגש ואף מסר עבורו תרומות באמצעות אנשי קש - אך הוא דייק בעדותו ונמנע מלעשות כן (סיכומי מאשימה, סעיפים 584-587).
- המאשימה מגדירה את טענת ההגנה שלפיה החוקרים השתילו נתונים בפיו של גנור כטענה "מקוממת והפוכה לחלוטין לראיות" (סיכומי מאשימה, סעיף 33). חוקרי המשטרה ביצעו את עבודתם נאמנה, וגנור תיאר בעצמו את מסלול השוחד ואת השימוש במתווכים דוגמת הנאשם (סיכומי מאשימה, סעיף 33). חקירת ה"פאולים" המדוברת (ת/ 75 חקירת 30/08/2017) היוותה למעשה עימות לגיטימי של גנור עם הראיות והמסמכים שאותרו בחומר החקירה, ואין מדובר בפעולות חקירה פסולות (סיכומי מאשימה, סעיפים 24,553-554).
- באשר לשינוי גרסתו של גנור בשנת 2019 (שבה טען כי העובדות נכונות אך התשלומים היו לגיטימיים ולא היוו שוחד), המאשימה טוענת כי מדובר בגרסה לא עקבית שאינה מתקבלת על הדעת (סיכומי מאשימה, סעיפים 559,561). גנור חזר כמנטרה על הטענה שלא הועבר שוחד מבלי לספק תשובות ענייניות לחוקרים (סיכומי מאשימה, סעיף 583). לפיכך, מבקשת המאשימה ליישם את סעיף 10א לפקודת הראיות, להעדיף את אמרות החוץ של גנור כעד מדינה במשטרה, ולהעניק להן משקל מלא (סיכומי מאשימה, סעיפים 733,753).
- המאשימה דוחה את הטענות נגד מהימנות פרטי הגרסה ומצביעה על קיומם של חיזוקים ושל סיוע ראייתי חיצוני נרחב המאמתים את דברי גנור (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,746,751). בין היתר, נתפסו אצל גנור ראיות חפציות קשיחות כגון "טבלת היועצים", מחברותיו של רונן שמר, יומניה של המזכירה ג'וזי זינגר, הודעות דוא"ל, מחקרי תקשורת ופלטי טלפונים (סיכומי מאשימה, סעיפים 745,747-748). ראיות אלו, שלחלקן הפנה גנור עצמו, מצליבות ומאמתות את גרסתו במשטרה מעבר לכל ספק סביר (סיכומי מאשימה, סעיפים 733,749).
- בנוגע למועד סיום תפקידו של שרן והתשלום באוגוסט 2016, המאשימה מבהירה כי הנתון החדש - שלפיו שרן סיים רשמית את העסקתו רק בספטמבר 2016 - אינו סותר את תזת התביעה אלא דווקא מחמיר את מצבם של המעורבים (סעיף 35 במסגרת מסמך "השלמת סיכומי המאשימה"). המאשימה מסבירה כי הוכח ששרן קיבל את כספי השוחד בעודו עובד ציבור מכהן במשרד ראש הממשלה (סיכומי מאשימה, סעיף 650). גנור עצמו הסביר בחקירתו כי בניגוד למשוחדים אחרים שלהם שילם רק לאחר סיום תפקידם, במקרה של שרן הוא הסווה את התשלום באמצעות מתווכים דוגמת הנאשם כדי לאיין את החשש (סיכומי מאשימה, סעיף 597).
- לסיכום, המאשימה טוענת כי גרסתו של גנור במשטרה כעד מדינה היא גרסה קוהרנטית ויציבה, המשתלבת באופן מושלם עם הראיות האובייקטיביות ועם הודאותיו של הנאשם (סיכומי מאשימה, סעיפים 25,394,733). המאשימה סבורה כי כלל התנאים הנדרשים לקבלת הודעותיו של גנור התקיימו, וכי די בראיות החיצוניות ובעדותו כדי להוביל להרשעתו של הנאשם (סיכומי מאשימה, סעיפים 394,753). מנגד, המאשימה דוחה את קו ההגנה המשתנה של הנאשם ומגדירה את טענותיו כ"טענות סרק" (סיכומי מאשימה, סעיף 494).
הסתירות בהודעות ועדותו של גנור
- אין כל ספק כי העד, מיקי גנור, שינה את גרסאותיו באופן מהותי בין תקופת היותו עד מדינה לבין השלב שבו חזר בו מההסכם; דבר הנלמד בבירור מהתנהלותו ומחקירותיו לאורך ההליך כולו. הן המאשימה והן ההגנה מצביעות בסיכומיהן על השינויים הקיצוניים הללו, החל מהודעותיו המפורטות כעד מדינה, דרך חקירותיו במרץ 2019 שבהן ניסה לחזור בו, ועד לעדותו בפני בית המשפט שבה אף הודה ישירות: "בתור עד מדינה שיקרתי לצערי הרב הנוראי" (עמ' 607 שורה 8). במהלך המשפט עלה כי חזרתו של גנור מגרסתו המפלילה הייתה מסויגת ומפותלת, תוך שהוא מוסר גרסאות סותרות ומתחמקות המשתנות "לכאן ולכאן".
- התנהלות דינמית ובלתי עקבית זו לאורך ציר הזמן של הפרשה כולה מעידה באופן חד-משמעי על השינויים התכופים בגרסאותיו של העד, וממחישה כי מדובר בנרטיב המשתנה ללא הרף. אחת הסתירות המהותיות נוגעת לתיאום הפגישה אצל השר שטייניץ; בהודעה אחת מסר גנור כי "את הפגישה אצל יובל שטייניץ סגר דוד שרן", ואילו באותה חקירה טען כי "מי שסידר את הפגישה אצל שטייניץ הוא בכלל אבריאל ולא שרן". בהמשך החקירה שינה גרסתו וטען כי שרן רק "יידע את השר שטייניץ בדבר מטרת הפגישה" (ת/59, ת/65, ת/ 68, ת/71). בבית המשפט העיד גנור כי: "הקשר שלי עם דוד שרן היה יובל שטייניץ. זה מה שעניין אותי. דוד שרן לא בנקודת החלטה ולא בנקודה לעזור בהחלטה. אתה ספק יחיד ומיוחד. דבר אחד ויחיד דוד שרן עשה, אם זה תרומה או לא תרומה, אני חושב שהוא היה, לא בטוח, זה שסייע בפגישת היכרות בין מנכ"ל המספנה ליובל שטייניץ, שאני חושב שרצה להיפגש איתו." (פרוטוקול מיום 12.02.23 עמוד 419 שורה 5-8).
- סתירה מהותית נוספת קיימת לגבי הפגישה המשולשת באיירפורט סיטי; בגרסתו כעד מדינה טען גנור כי הפגישה נועדה "כדי לקדם את עסקת הצוללות...." (ת/71א). אך בבית המשפט ביום 08/03/2023 טען כי מטרת הפגישה הייתה "לקדם את אבריאל" לתפקיד ראש המל"ל. בהמשך חקירתו הנגדית שינה את דבריו לחלוטין, לא זכר את תוכן הפגישה וטען כי בסך הכל מדובר היה ב"שיחת רכילות בעניינו של אבריאל".
- בנוגע למהות הקשר עם הנאשם צחי ליבר, בגרסתו כעד מדינה טען גנור כי ליבר "מעולם לא נתן לו כל שירות" ושימש כ"איש קש לתשלום" וכמתווך להעברת כספים ומסרים לשרן (ת/66, ת/71, ת/75 ). לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו וטען כי שילם לליבר "כי הוא סייע לי באמוניה ואופסט" וכי ליבר רצה לעסוק בפרויקטים רבים, ובחקירותיו משנת 2019 אף אישר כי "ליבר קיבל כסף עבור מה שעשה כמו יועצי תקשורת אחרים" (פרוטוקול דיון מיום 12.2.23 עמוד 419 שורה 14 ואילך).
- סתירה נוספת נוגעת לווידוא העברת כספי השוחד; בחקירתו כעד מדינה טען גנור כי וידא טלפונית עם דוד שרן לפני ביצוע התשלום הראשון "שהכסף מיועד אליו" (ת/66א עמוד 138 שורה 24). מנגד, בחקירותיו המאוחרות משנת 2019 הודה כי "מעולם לא טען כי וידא במפורש שהכסף הגיע לשרן, אלא טען כי הבין ממנו בין השורות כי אכן כך היה" (ת/80 שורה 109).
- עוד סתירה עלתה בנוגע להצעת השייט; בעדותו בפני בית המשפט טען גנור כי "דוד שרן וצחי ליבר הציעו לו לצאת להפלגה". לאחר שעומת עם גרסתו במשטרה, שינה את דבריו והודה כי "אינו זוכר אם ליבר היה חלק ממסע השייט המתוכנן" (דיון מיום 12.3.23 עמוד 564 שורה 13).
- קיימות גם סתירות באשר לסיבת התשלום ופעולותיו של שרן; בחלק מגרסאותיו טען גנור כי התשלום לשרן בוצע עבור סיוע משנת 2013 בנושא "הקורבטות" מול החשבת הכללית במשרד האוצר. בפעמים אחרות קשר את התשלומים לסיוע בנושא "הצוללות 7,8, 9" בעת ששרן עבד במשרד ראש הממשלה, ובגרסאות אחרות טען כי שרן "לא ביקש שוחד אלא רמז" (ת/71א עמוד 126 שורה 11).
- במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט מיום 04/04/2023, כשעומת עם הסתירות בגרסאותיו, השיב גנור כי "בתור עד מדינה שיקרתי לצערי הרב הנוראי" (פרוטוקול הדיון מיום 04/04/2023 עמוד 607 שורה 8). הוא הסביר כי כעד מדינה השתדל "לספק את הדרישה" של הגוף החוקר. לפי המפורט בסיכומי הטענות בתיק, גנור טען כי הוסיף לעדותו "כל מי שהכיר וקשור לראש הממשלה" (פרוטוקול הדיון מיום 12.2.23 עמ' 413, ש' 10-11 לפרוטוקול).
- בנוסף, גנור תיאר בעדותו (פרוטוקול הדיון מיום 12.2.23 עמ' 414-415 לפרוטוקול) כי "ערבב" את הנאשם ואחרים ללא קשר אמיתי, באומרו: "כל מי שעבר לידי ערבבתי אותו בתוך המטחנה של השוחד". בפרוטוקול הדיון מיום 04/04/2023 אישר גנור כי חזר לגרסתו המקורית המהווה את גרסת האמת לגבי "מה היה ומה לא היה". בנוגע לשינוי גרסתו במרץ 2019, כפי שמתועד במזכר מיום 20/03/2019 המפורט בסיכומי הנאשם (עמ' 102), גנור הבהיר כי "התשלומים שבוצעו הם לגיטימיים וכל מי שקיבל ממנו כסף, עבד עבור כספו, איש לא קיבל ממנו שוחד".
- בחקירתו שנערכה לאחר מכן (המתועדת במוצג ת/80 עמוד 3 שורה 55) מסר לגבי השינוי בעמדתו: "אני נגררתי לפרשנות של שוחד". הוא הוסיף כי הוא מוכן לעמוד על דוכן העדים על בסיס "העובדות היבשות והנתונים", אך אינו יכול לעמוד מאחורי פרשנות השוחד שאינה מתקיימת במקרה זה.
פלגינן דיבורא
- כפי שניתן לראות גנור סתר את עצמו בנקודות רבות ואולי אף ניתן לומר רבות מאד מאד, ואולם, על פי ההלכה הפסוקה וכלל ה-"פלגינן דיבורא", קיומן של סתירות רבות בעדות אינו מוביל בהכרח לבטלותה של הגרסה כולה, ובית המשפט רשאי לקבל חלקים ממנה ולדחות אחרים. לשם כך, יש לבחון בקפידה את נסיבות מסירת ההודעה והאינטרסים שעמדו מאחוריה באותה עת, כגון הפוזיציה של העד תחת הסכם עד המדינה או הלחץ שהיה קיים בחקירה. הכרעה זו תתבסס על מידת התאמתם של הדברים לקרקע המציאות, תוך מתן משקל ממשי לאותן אמרות המגובות במסמכים חיצוניים ובראיות חפציות המאמתות את תוכן העדות.
הפעלת לחצים ע"י החוקרים - משקלן החיצוני של הודאת גנור
- ראשית, טענתו של גנור כי "ערבב" את שרן והנאשם בתוך "מטחנת השוחד" בשל לחצי החוקרים נסתרת חזיתית, שכן הוא עצמו חשף אותם מיוזמתו. מצפייה בסרטוני החקירה של גנור עולה ההתרשמות כי הוא זה שהוביל ויזם את מהלכי החקירה. צוות החקירה לא הכיר כלל את שרן או את הנאשם בהקשר זה, ומי שחשף את שרן כמקבל שוחד עוד בשלב המשא ומתן היה גנור בעצמו (ת/67; ת/58; ת/66א, עמוד 138). רק במעמדו כעד מדינה העלה גנור מיוזמתו את שמותיהם של שרן והנאשם כשותפים להעברת כספי השוחד (ת/62, ת/66, ת/66א).
- באשר למשקלה החיצוני של ההודאה, נמצאו לה חיזוקים למכביר במספר ראיות שהתקבלו בתיק. גנור מסר לחוקריו, מרצונו החופשי, הודאה מפורטת ואמינה הזוכה לתמיכה מהותית מראיות חיצוניות, המגיעות כדי דרישת החיזוק של "דבר מה נוסף" להודאתו.
- גנור מתייחס מיוזמתו לטבלת היועצים ולצחי ליבר במסגרת הודעתו כעד מדינה המסומנת ת/66א (בעמ' 221, ש' 5-38), שם הוצגו לו הטבלאות והוא אמר: "טוב, שחקן חדש - צחי ליבר... צחי ליבר הוא יועץ תקשורת, תשלום הוא לדוד שרן". באותה הודעה (ת/66א, בש' 581-582,586-589), לאחר שראה את שמו של ליבר בטבלאות, הסביר גנור כי התשלומים ששולמו לו היו למעשה תשלומים שיועדו לשרן. בנוסף, במסגרת הטבלאות עצמן המסומנות כ-ת/36, מופיע שמו של ליבר ברישומים מהתאריכים 10.11.2015,31.3.2016 ו-23.7.2016.
- בטבלאות אלו מתועד תכנון תשלומים לליבר בסך של 6,000 אירו לשנה עבור השנים 2014-2017, וכן תשלום בפועל בסך 12,000 אירו עבור השנים 2014-2015 (ת/36, בעמ' 13-18). בעדותו בבית המשפט (פרוטוקול, עמ' 429, ש' 17-19) אישר גנור: "והפניתי לטבלאות. לא הייתה לי סיבה להסתיר את הטבלאות", אך טען בהמשך (עמ' 434-435) כי מדובר בכלי עבודה שולי ולא רציני. כמו כן, בפרוטוקול הדיון מיום 04.04.2023 הסביר גנור שטבלת היועצים הייתה "דבר מאוד מאוד דינמי" ששימש ככלי עבודה שוטף ולא כ"מסמך משפטי".
- עניין טבלת היועצים, המהווה ראיה חפצית מובהקת, וההסברים השונים שנתן גנור לטבלה זו צריכים להיבחן על סמך ההיגיון והשכל הישר. נראה כי המסמך נערך לצורך עיסוקו, וההתרשמות היא כי טבלת היועצים מהווה למעשה את דרך הניטור של גנור אחר הוצאותיו. אין כל היגיון בהסבריו של גנור שלפיהם מדובר בכלי עבודה שולי או במסמך חסר ערך כפי שטען לאחר שהסכם עד המדינה בוטל.
- איש עסקים המבקש לנטר את הוצאותיו עושה שימוש ברישומים מדויקים של סכומי ההוצאות ומועדיהן. ההתרשמות משלל הסבריו היא כי מדובר בכלי עזר אותנטי שבו עשה גנור שימוש, והסברו בעת שהיה עד מדינה נראה הגיוני וסביר יותר מהסבריו המאוחרים. בנסיבות אלו, כאשר הסברו של גנור בחקירתו במעמד של עד מדינה תואם את השכל הישר ונתמך בראיה חפצית, אני מוצא לקבוע, כי לאמירות אלו של גנור יש להעניק משקל רב כראיית חיזוק לגרסת השוחד.
- על פי המסמכים המוצגים, מחברתו של רונן שמר (איש הכספים של גנור) תומכת בגרסה לפיה צחי ליבר הופעל בעיקר בשל היותו גורם מקשר לדוד שרן, ולא כנותן שירותים מקצועיים אמיתיים. במחברת זו נרשם במפורש: "צחי ליבר, חבר של דוד שרן" (ת/47). רישום זה מזקק ומחזק את הודאת גנור, במעמדו כעד מדינה, כי שורש העסקתו של ליבר נבע אך ורק מקרבתו לשרן ונועד לשמש ככיסוי לקשר השוחדי עמו.
- בנוסף, המחברת מתעדת פעילויות המוגדרות בגרסתו של גנור כניסיונות פיקטיביים "לצקת תוכן" באופן יזום, כדי להסוות את מהות התשלומים ולהעניק להם אצטלה לגיטימית. בין היתר, נכתב במחברתו של שמר: "יצחק ליבר חבר של דוד שרן ולראות אם כדאי להיפגש עם השר פרץ" (ת/47), וכן מופיע רישום לקביעת פגישה עם עו"ד דניאל כהן ")דרך צחי ליבר)". לפי גרסתו של גנור, פעולות אלו והרישומים לגביהן נועדו לייצר מצג שווא של שירותי ייעוץ עבור תשלומים שיועדו בפועל לעבור לשרן.
- אשר למחברותיה של המזכירה ג'וזי זינגר, הרי שהן תומכות ברישומים של רונן שמר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהפגישות הרשומות במחברותיו של רונן שמר מקבלות סימוכין מלאים ברישומיה של ג'וזי זינגר. אישור הרישומים של ג'וזי זינגר ושל רונן שמר מהווה חיזוק המאמת את הודאתו של גנור במשטרה.
- באשר לחומרי החקירה - ובכללם הודעות הדוא"ל, פלטי המחשב והסלולר ומחקרי התקשורת - ניתן לקבוע, כי הם מהווים "סיוע ראייתי חיצוני משמעותי". ראיות אלו מצטרפות להודאתו של גנור ומחזקות את הגרסה כי ליבר לא ביצע עבודה אמיתית אלא שימש אך ורק ככיסוי להעברת כספי שוחד. הן מבוססות על הצלבת נתונים מפורטת התומכת בעדותו של גנור במשטרה כעד מדינה, לרבות הצלבת יומניו, פניותיו ושיחות הטלפון שביצע.
- אחת הראיות המרכזיות היא טיוטת הסכם ההתקשרות שליבר שלח לגנור בדוא"ל, אשר "מעולם לא נחתמה". בנוסף, במהלך החיפוש בטלפון הנייד של ליבר, הוא שלף מתיבת הדואר האלקטרוני שלו את "אותו חוזה סטנדרטי שאפילו לא הופנה לגנור ולא הכיל שום פרט בעניין גנור - מהיקף התשלום ועד למהות העבודה" (ת/44). הימצאותו של חוזה ריק ובלתי חתום זה בתיבת הדוא"ל תומכת בטענה כי לא היה בין השניים הסכם עבודה אמיתי ומחייב.
- מחקרי התקשורת ונתוני הסלולר חושפים כי הודעות הדוא"ל המעטות שהוחלפו בנושא האמוניה או בנוגע למשלחת טיסנקורפ נועדו להציג כביכול ראיות לפעילות מקצועית, אולם בפועל לא התקיימה כל פעילות ממשית. תכתובת זו נועדה ליצור מצג שווא בלבד של פעילות עסקית. כך, למשל, כאשר גנור מחפש הודעות דואר אלקטרוני בתיבתו, הוא מוצא שני מיילים בלבד (ת/75א, עמוד 99):
נחקר , מיקי גנור: זה פעילות ?