חוקרת מס' 1, בת חן כהן: כן .
חוקר מס' 3, שלומי פרג'ון: [00:54:38.986] הוא דורש סכום תג.
נחקר , מיקי גנור: לא , אני אמרתי.
חוקר מס' 3, שלומי פרג'ון: הוא.
נחקר , מיקי גנור: [00:54:39.472] לא , אמרתי הוא שאל איזה תשלום מגיע ואני מניח שאני קבעתי את התשלום למרות שזה כאילו הפוך מהנורמלי בשביל להקטין [00:54:50.594] את זה במינון ואז גם לדעתי בין הבקשה לפגישה או הרמז אני וידאתי גם עם דוד שזה.
ניתן ללמוד מהסבריו של גנור כי הקשר לצחי היה לצורך ניהול ההליך השוחדי מול שרן. מידת הזהירות שנקטו השניים הצריכה גורם שלישי מעורב והנאשם שימש בתפקיד זה.
- לסיכום ניתן לומר, כי משקלן הראייתי החיצוני של הודעות גנור במשטרה נתמך בטבלת היועצים (ת/36), המהווה ראיה חפצית מובהקת וחיזוק משמעותי לגרסת השוחד. בטבלה זו מתועד תכנון תשלומים לליבר בסך של 6,000 אירו לשנה עבור השנים 2014-2017, וכן תשלום בפועל בסך 12,000 אירו עבור השנים 2014-2015. רישומים אלו, מהתאריכים 10.11.2015,31.3.2016 ו-23.7.2016, מהווים כלי עזר אותנטי ששימש את גנור לניטור הוצאותיו בזמן אמת, ומחזקים את טענתו כי הכספים יועדו בפועל לדוד שרן.
- כמו כן, מחברתו של רונן שמר (ת/47) מחזקת את הגרסה לפיה ליבר הועסק בשל קרבתו לשרן, שכן נרשם בה במפורש: "צחי ליבר, חבר של דוד שרן". בנוסף, המחברת מתעדת פעילויות פיקטיביות שנועדו "לצקת תוכן" ולהסוות את מהות התשלומים, כגון פגישה מתוכננת עם השר פרץ או פגישה עם עו"ד דניאל כהן. רישומים אלו זוכים לתמיכה ולסימוכין נוספים ברישומיה של המזכירה ג'וזי זינגר, המאמתים את הודאתו של גנור במשטרה.
- ראיות חיצוניות, כגון טיוטת הסכם ההתקשרות (ת/44) שמעולם לא נחתמה והחוזה הסטנדרטי הריק שנמצא במכשיר הנייד של ליבר - אשר נעדר פרטי התקשרות או סכומי תשלום - תומכות בטענה כי לא היה בין השניים הסכם עבודה אמיתי. בנוסף, הודעות טקסט (ת/30) מעידות על חוסר תקשורת מתמשך ועל היעדר עשייה, כפי שניתן לראות כאשר ליבר מציין בחודש מאי 2015 כי השניים "מזמן לא נפגשו".
- מחקרי התקשורת ונתוני הסלולר חושפים, כי חילופי המיילים המעטים בנושא האמוניה או בנוגע למשלחת טיסנקורפ היו פיקטיביים לחלוטין ונועדו "ליום פקודה" לצורך יצירת מצג שווא של שירותי ייעוץ. גנור עצמו אישר בחקירתו (ת/75א) כי שני המיילים שנמצאו אינם מהווים אפילו "שמינית פעילות" ואף לא הועברו אליו כלל. נתון זה מלמד בבירור על היעדר כל ממשות או "בשר" בטענה בדבר מתן השירות המקצועי.
- יתרה מכך, מחקרי התקשורת ופלטי הטלפון של גנור (ת/75א) מלמדים על היעדר קשר שוטף ועל כוונה להנמיך את פרופיל הקשר עם ליבר כדי ליצור קשר ישיר עם דוד שרן. גנור אישר כי התקשורת של רונן שמר עם ליבר נעשתה בהנחייתו וסבבה בעיקר סביב נושאי תשלומים.
כמו כן, העיד גנור כי וידא בשיחת טלפון עם דוד שרן, עוד לפני ביצוע התשלום הראשון, כי אכן כוונתו של שרן היא שהכספים יועברו אליו באמצעות ליבר. כלל הראיות החפציות תומכות בגרסת גנור, בהיותו עד מדינה, כגרסה הנתמכת ראייתית בצורה מוצקת ונכונה.
רוקם עלילה
- שנית, גרסת ה"עלילה" של גנור אינה מתיישבת עם העובדה שהוא נמנע מלהעליל עלילות שווא על דמויות בכירות אחרות שהחוקרים ביקשו כביכול להפליל, כגון השר שטייניץ. גנור עמד על דעתו לאורך כל עדותו כי אינו יודע כיצד פעלו הגורמים מול אותם בכירים, ולא הפליל את השר שטייניץ במפגשיו עמו, על אף שיכול היה לעשות כן לו חפץ לשקר [ת/62, ת/63]. התנהלות מרסנת זו סותרת באופן חזיתי את הסברו המאוחר בפני בית המשפט הנכבד, שלפיו: "כל מי שעבר לידי ערבבתי אותו בתוך המטחנה של השוחד" [פרוטוקול מיום 12.12.23 עמוד 414 שורה 29].
- הוכח כי דווקא דמויות אלו, של שרים בממשלה, היוו את יעדם המרכזי והמוצהר של חוקרי המשטרה, אשר ביקשו שוב ושוב מגנור "לספק את הדרישה" ולמסור מידע מפליל לגביהם. לו רצה גנור לבדות סיפור שקרי כדי לרצות את חוקריו ולהציל את עורו במסגרת המגעים להסכם עד המדינה, הדרך הקלה והמתבקשת ביותר הייתה לקשור את המנהיגים הבכירים ישירות לציר השוחד. גנור פגש את השר שטייניץ, השתתף בפורומים בראשותו ואף סייע לבחירות המקדימות שלו באמצעות תרומות של אנשי קש, כך שקל היה לו לבסס סיפור שוחדי כוזב ואמין נגדו [פרוטוקול מיום 12.02.23 עמוד 419 שורה 5-8].
- על אף הפיתוי הראייתי והלחץ המשטרתי, גנור דייק את גרסתו באדיקות יוצאת דופן והתעקש לאורך כל הדרך כי הוא מעיד אך ורק על הממשק הישיר שלו מול שרן עצמו [ת/67, ת/66א]. הוא סירב להעליל עלילות שווא, כגון הטענה כי הפעולות הלא לגיטימיות היו בידיעת השר או כי מסר לו כספים במזומן, ובכך הוכיח כי גרסתו לא נועדה "למכור את הסחורה" השקרית בכל מחיר לחוקרים. הגבלת גרסתו העובדתית אך ורק למעורבים שכלפיהם אכן ביצע עבירות בפועל, כמו שרן והנאשם, מחזקת בצורה מובהקת את אותנטיות דבריו ומלמדת כי מדובר בגרסת אמת שלא נבדתה מלבו [ת/66א עמוד 134].
גרסת העבודה שעשה ליבר
- שלישית, העבודה הנטענת של ליבר עבור גנור התמקדה בתחום הייעוץ האסטרטגי ויחסי הציבור, ובראשה קידום המכרז להקמת מפעל האמוניה, ענייני רגולציה ונושא רכש הגומלין (OFFSET) (פרוטוקול דיון מיום 6.7.23, נ/64). ליבר תיאר כי עבודתו כללה פגישות עבודה, ייעוץ, ניסיונות לתיאום פגישות עם מקבלי החלטות, וכן מתן מענה לשאלות "אווירה" ורכילות שהפנה אליו גנור לגבי התקדמות עסקאות כלי השיט [ת/1א בעמ' 13-14, ת/1ב בעמ' 58]. גנור עצמו אישר בחקירתו מיום 30.08.2017 (ת/75) כי ביקש מליבר עזרה בקידום נושא האמוניה ונושא רכש הגומלין [ת/75 שורה 112].
- להוכחת ביצוע העבודה לטענת ההגנה הוצגו מסמכים פנימיים אותנטיים של גנור ועובדיו המעידים על הפעלתו של ליבר בזמן אמת. בין הראיות מצוי מכתב דוא"ל מיום 11.01.2016 שנשלח למספנה בגרמניה, המציין כי ליבר יסייע בנושא ה-OFFSET (ת/30), וכן תכתובות דוא"ל מאוקטובר 2014 לגבי ביקור משלחת טיסנקרופ בארץ (ת/94, נ/17, ת/75). בנוסף, במחברות העבודה של יד ימינו של גנור, רונן שמר, תועדו משימות קונקרטיות של ליבר, ובהן טיפול באירועי ה-offset וקביעת פגישה עם השר פרץ באמצעות עו"ד דניאל כהן (ת/47, ת/48).
- אינדיקציה משמעותית נוספת התומכת בטענת ההגנה, כפי שהיא הציגה אותה, היא קיומן של למעלה מ-150 אינטראקציות תקשורתיות מתועדות (שיחות והודעות) בין ליבר לגנור לבין רונן שמר בתקופה שבין 2014 ל-2016 (ת/26). כמו כן, רונן שמר עצמו אישר בהודעתו במשטרה כי ליבר העניק לגנור שירותים בנושא האמוניה (ת/94). לבסוף, בחשבונות הבנק ובמסמכי רואה החשבון של גנור מופיע שמו של ליבר לצד יועצים אחרים ברשימות התשלום המאושרות - נתון המעיד, לטענת ההגנה, על התנהלות עסקית לגיטימית כלפיו בזמן אמת (נ/48, נ/49).
- על אף טענות ההגנה והראיות שהוצגו לקיומו של קשר עסקי בין גנור לנאשם, סבורני כי יש לדחות טענות אלו לנוכח ראיות אחרות המעידות על התנהלות שונה של הקשר בין השניים, וכן בהתחשב בהסברים בעייתיים שאינם עולים בקנה אחד עם הראיות החפציות. גרסת גנור שלפיה התשלומים לנאשם שולמו עבור "עבודה אמיתית" בנושא האמוניה וברכש הגומלין נסתרת על ידי חומר הראיות והודאתו של הנאשם עצמו. הנאשם הודה בחקירתו מיום 04.09.2017 כי לגבי האמוניה "לא הייתה עבודה" (ת/3ב עמוד 17 שורה 33). כמו כן, גנור עצמו התקשה בעדותו בפני בית המשפט ליתן תשובה קוהרנטית באשר לפעולותיו של הנאשם, לרבות הסיבה לכך שסירב לשלוח לו את מסמכי מכרז האמוניה אם אכן עבד עליו (דיון מיום 6.7.23 עמוד 719 שורה 12), בעוד שרונן שמר מסר בחקירתו כי גנור סירב שיעביר לליבר את פרטי המכרז (ת/94).
- בגרסתו הראשונה של גנור כעד מדינה, הוא טען באופן נחרץ כי ליבר לא ביצע עבורו כל עבודה בפועל, וכי התשלומים ששולמו לו, אף שהוצגו כלפי חוץ כ"ייעוץ תקשורת", היו פיקטיביים לחלוטין (ת/68 עמוד 12 שורה 362). לפי גרסה זו, ליבר שימש כ"איש קש לתשלום" ובפועל לא סיפק לו שום שירות מכל סוג שהוא, לרבות בנושא מפעל האמוניה, שבו לא התקיימה בפועל כל פעילות ממשית מצדו של ליבר (ת/68 עמוד 12 שורה 354, ת/75 שורה 67, ת/66 שורה 688).
- גנור מסר באופן מפורש ונחרץ בחקירותיו כי התשלומים לליבר היו פיקטיביים ולא שולמו בעבור עבודה אמיתית, אלא שימשו ככיסוי ("כיסוי לקשר השוחדי") להעברת כספים לדוד שרן [ת/75, ת/71, ת/68, ת/66]. גנור הדגיש כי בשנות היכרותו עם ליבר הוא כלל לא נדרש לייעוץ תקשורת, וכי בפועל לא התקיימה מצדו של ליבר כל פעילות ממשית - לא פגישות אמיתיות ולא מתן שירותים בנושא האמוניה או רכש הגומלין [ת/75, ת/71]. אבקש לציין, כי על אף ניסיונותיו של הנאשם להציג עבודה שנעשתה כביכול תמורת תשלום - ואכן ההגנה עמלה לצורך הצגת ראיות כאלו, כפי שציינתי - הרי שיש לדחות תזה זו. מהודעותיו של גנור עולה בבירור הרושם כי בכל הנוגע לעבודה שהנאשם טוען כי ביצע, לכל הפחות גנור לא סבר שמדובר בעבודה המצדיקה תשלום כלשהו. מעשי העבודה שלהם טוען ליבר אינם אלא כסות בעיני גנור לסיבה האמיתית שבגינה הוא התקשר לליבר ובוצע התשלום. בכל מקרה, ניתן לקבוע כי גם אם ליבר תפס את מעשיו כעבודה, הוא לא קיבל תשלום תמורת מעשים אלו לתפיסת גנור. התשלום ניתן בפועל לצורך מתן השוחד, וליבר אכן העביר את הכספים הללו לשרן בהתאם להנחיות גנור. משמעות הדבר היא כי בסופו של יום עם הכספים שקיבל הועברו, הרי שגם ליבר עצמו לא סבר שהתשלום ששולם לו אכן שולם עבור העבודה שעשה לשיטתו.
- בחקירותיו הראשונות במשטרה התקשה ליבר עצמו מאוד "לצקת תוכן" כלשהו לעבודתו הנטענת אצל גנור, ולא ידע לפרט פעולה אקטיבית אחת שביצע מלבד כותרות כלליות דוגמת "מכרז האמוניה" או שימוש במונח הכללי "פגישות" [ת/1ב בעמ' 6-8]. כמו כן, על אף שליבר טען תחילה כי קיים חוזה חתום המפרט את אופן התשלום, הוא נאלץ להודות בהמשך כי אין ברשותו חוזה כזה, וכי מסמך הטיוטה שהציג לא הכיל כל פרט קונקרטי לגבי גנור או לגבי מהות העבודה [ת/1ב בעמ' 11-13].
- בכל הנוגע לעניין החוזה, גרסתו של ליבר היא גרסה מתפתחת - נתון המהווה אינדיקציה חזקה לכך שהקשר המקצועי היה פיקטיבי ושימש ככיסוי בלבד. בחקירתו הפנה ליבר שוב ושוב לחוזה שלכאורה נחתם עם גנור, אך כשהתבקש לשלוף אותו ממכשיר הטלפון הנייד שלו, נמצא כי אותו חוזה הוא מסמך בלתי מסוים וחסר פרטים (ת/44). מהודעה בה נמסר כי הוא עבד על פי חוזה התפתחה החקירה להיעדר הסבר מניח את הדעת מדוע לא נחתם החוזה דבר שסתר את גרסתו הראשונית של הנאשם בעצמו.
- גנור עצמו חזר ואישר בחקירותיו כי טיוטת הסכם ההתקשרות ששלח אליו ליבר מעולם לא נחתמה [ת/45]. בחקירתו בשנת 2019 לא הצליח גנור להשיב באופן קוהרנטי מדוע לא נחתם ההסכם, וציין בעדותו בפני בית המשפט כי העובדה שליבר קיבל תשלומים ספורדיים לאורך תקופה ממושכת "מייצג את חוסר ההסכם" [דיון מיום 8.3.23 בעמוד 516 החל משורה 19].
עדי ההגנה יועצי התקשורת
- עדי ההגנה, יועצי התקשורת רוני רימון ואביב בושינסקי, העידו כי בענף הייעוץ האסטרטגי אין חובה לחוזה עבודה מוסדר. בושינסקי הסביר בעדותו כי "ברמות האלה זה מן זה משהו ג'נטלמני" וכי "לא היה חוזה לא היה שום דבר זה היה הכל וירבלי" [פרוטוקול 16.01.2024 עמוד 1065 שורה 19). רימון ובושינסקי אישרו כי דרך התקשרות זו - ללא חוזה כתוב, ללא הגדרת תנאי תשלום או אבני דרך - היא דרך נפוצה ומקובלת בענף [פרוטוקול 16.01.2024 עמוד 1076 שורה 7, נ/64).
- לעניין גובה התשלום, העידו בושינסקי ורימון כי אין קשר ישיר או קורלציה בין התשלום בפועל לבין היקף העבודה, ובושינסקי אף הגדיר את הסכומים שקיבל ליבר כ"כסף קטן" [פרוטוקול 16.01.2024 עמוד 1070 שורה 7). בושינסקי העיד כי "הכל סביר... לשלם 20 זה סביר לשלם 30 זה סביר... במעט עבודה בהרבה עבודה", וכי ניתן לקבל תשלום זהה עבור שיחת טלפון בודדת או עבור עשרות שיחות [פרוטוקול 16.01.2024, עמ' 1065 שורה 13]. רוני רימון אף ציין בעדותו כי לדעתו קיבל ליבר "מעט מדי" עבור הקשר הייעוצי שלו עם גנור [פרוטוקול מיום 16.1.24 עמ' 1084 שורה 8].
- בנוגע לפערי הזמן הממושכים בין התשלומים, הסבירו העדים כי הדבר נובע מפרקטיקה של "שלח לחמך" ומתפיסה של "בנייה" של הלקוח לטווח הארוך, ללא ציפייה לתמורה מיידית [פרוטוקול מיום 16.1.24, עמ' 1087-1089]. רימון הסביר כי ישנם לקוחות המשלמים באופן שוטף מבלי שהמשרד יבצע בעבורם עבודה קונקרטית בפועל, רק כדי לשמר את היחסים, "לשתות איתנו קפה מדי פעם" או כדי שהמשרד ישמש כ"חברת הביטוח שלו" [פרוטוקול מיום 16.1.24 עמ' 1091 שורה 8].
- טענה זו של ההגנה היא טענה בעייתית במובן זה שאיני יכול לקבוע כי שוק ייעוץ התקשורת הוא שוק פרוץ בו אין הסכמי עבודה והוא אינו פועל כאמור בעדותם; אולם, ההתנהלות של הנאשם ושל גנור אינה תואמת את התנהלות השוק הכללית. העובדה שהנאשם מצא לנכון לשלוח לגנור חוזה מעידה כי השניים לא פעלו בדרך שבה פועל השוק ברמה הוורבלית כפי שתואר, ושנית - התשלומים הספורדיים, כפי שתוארו על ידי העדים, משולמים בעקבות עבודה בפועל, בעוד שבמקרה דנן, על פי דברי הצדדים, לא ברור כי עבודה כזו אכן התרחשה. בנוסף הנאשם לא שלח לגנור דרישת תשלום, ולא ברור כיצד נקבע גובה התשלום, כאשר ברור כי מי שקבע את גובה התשלום הוא הלקוח. הראיה היחידה התומכת בגרסת ההגנה הן החשבוניות שהוציא הנאשם. ההגנה מוסיפה ומדגישה כי אילו היה מדובר בהסכם למראית עין שנועד לכסות על פעילות פלילית, סביר להניח שליבר דווקא היה מקפיד למלא בו את כל הפרטים החסרים באופן מדוקדק כדי למנוע חשד, וכי עובדת היות ההסכם טיוטה לא מושלמת מחזקת את הטענה כי מדובר בהתנהלות עסקית רגילה ושליבר פעל מול גנור כספק שירות פשוט. אין בידי לקבל הסבר זה.
- עדותם של העדים בושינסקי ורימון מלמדת שמכלול ההתנהלות במקרה של הנאשם מצביע על אי-סבירות קיצונית, שאינה מתיישבת עם התנהלות עסקית רגילה, גם בהינתן הגמישות המאפיינת את ענף הייעוץ האסטרטגי. הנאשם מעולם לא דיבר על כסף עם גנור, שלח טיוטת חוזה שלא נחתמה, קיבל חוזה נגדי שגם עליו לא חתם, והתבקש להנפיק חשבוניות באופן אקראי ללא כל הסבר או שיח על אודות העיתוי והסכום. כמו כן, חלף נתק ממושך של שנה ותשעה חודשים ללא כל תשלום או פנייה, עד שבאוגוסט 2016 התבקש שוב באופן פתאומי להעביר חשבונית ללא כל הסבר ומבלי שידע להצביע על עבודה קונקרטית שביצע. ההגנה לא הציגה כל ראייה חפצית לכך שהתקיים שיח אשר קשר בין העבודה לבין התשלום, או כזו שיכולה להסביר את התשלום ואת הסיבות לו.
- הדבר המינימלי המתבקש היה שליבר יעביר לגנור מכתב דרישת תשלום, על פי חומר הראיות, לא קיים מכתב דרישת תשלום שהוציא ליבר לגנור המכיל פירוט של הפעולות שבוצעו, שעות עבודה או נתונים דומים. להפך, מהמסמכים עולה כי דרך ההתקשרות של ליבר עם גנור התאפיינה בהיעדר חוזה מוסדר, ללא הגדרת תשלום, ללא תנאי תשלום מפורטים וללא קביעת אבני דרך. אף טיוטת החוזה הסטנדרטי שהחזיק ליבר לא הופנתה לגנור באופן קונקרטי בדרך של מיסוד הקשר העסקי שלהם ולא הכילה שום פרט לגבי היקף התשלום או מהות העבודה. "דרישת התשלום" המופיעה בראיות היא מוצג ת/46, המהווה חשבונית של חברת "נס-מור" (החברה של שותפו של ליבר, נתי מור) אשר נשלחה לרונן שמר עבור גנור. במייל שליווה דרישה זו נכתב פשוט: "היי רונן, אנא העביר למיקי. צחי", ללא כל פירוט של שעות עבודה או משימות ספציפיות שבוצעו. ליבר עצמו אישר בחקירתו כי לא דיבר עם גנור על כסף, לא ידע להסביר עבור מה בדיוק ניתן התשלום ואם הוא צופה פני עבר או עתיד, וציין כי "מה שמיקי היה משלם לי הכל היה בסדר".
- בנוסף, עדותם של העדים המנסה להציג את פועלו של הנאשם כמתן שירות לגיטימי נסתרת על ידי גרסתו של הנאשם עצמו. הנאשם הודה בגרסתו כי פרויקט האמוניה היה עבורו רק "שלייקס" (כלומר, כיסוי בלבד), וכי עיקר הפעלתו ופניותיו של גנור אליו היו בתחום הקשר מול דוד שרן והעברת בקשות הנוגעות לעסקאות כלי השיט. עד סוף עדותו של הנאשם לא הובהר אם קיבל כסף עבור אותה "הפעלה" בקשר לשרן - נתון השומט את הקרקע תחת חוות הדעת המקצועיות.
- עדים אלו, שהובאו על ידי ההגנה, עוסקים ברובם ב"מחלוקות מסדר שני או שלישי בחשיבותן", שאינן נוגעות לליבת האישום הפלילי. קביעותיהם הכלליות של בושינסקי ורימון כי בענף זה "הכל סביר" - בין אם משלמים סכום גבוה עבור עבודה מצומצמת ובין אם עובדים ללא תמורה כפרקטיקה של "שלח לחמך" - אינן יכולות להסביר או להכשיר את המכלול החשוד והחריג של הראיות הפיננסיות וההתנהגותיות בתיק דנן.
- הצגת החוזה בחקירה נעשתה ביוזמתו של הנאשם, צחי ליבר, אשר דאג להעלות את הנושא שוב ושוב בפני החוקרים [ת/2א עמוד 3]. כבר מהיום הראשון לחקירותיו במשטרה, כאשר נשאל על העבודה עם גנור, על הסכומים ששולמו ועל מה שנדרש לעשות, הפנה ליבר את החוקרים להסכם אשר לשיטתו הסדיר את כל הפרטים הללו [ת/2א, ת/3א]. התובע אף אימת אותו עם עובדה זו במהלך הדיון בפני בית המשפט וציין בפניו: "אתה עקבי בזה גם מהיום הראשון, מפנה את החוקרים לחוזה שלך, אתה אומר בואו תוציאו את החוזה, או קיי?" [פרוטוקול מיום 06.07.2023, עמ' 814 שורה 18].
- בנוסף, במהלך חקירתו, היה זה ליבר עצמו שביקש באופן אקטיבי לקבל לידיו את מכשיר הטלפון הנייד שלו על מנת לשלוף את המסמך מתיבת הדואר האלקטרוני שלו ולהציגו לחוקרים [ת/2א עמוד 5 שורה 8). החוקרים, שנענו לבקשתו, אפשרו לו לאתר את המסמך, אולם הנאשם הופתע בעצמו לגלות כי מדובר בטיוטה שאינה חתומה ואינה מפרטת סכומים כלשהם (ת/2א עמוד 5 שורה 25).
- אין בידי לקבל הסבר זה. במועד שליחת ההסכם הצדדים לא ידעו כי הפרשה תתגלה, ולכן מידת הזהירות שננקטה לא הייתה מספקת לצורך סגירת כלל הקצוות. דווקא שוק שעובד בצורה ורבלית, כפי שנטען, לא היה צריך להכין כלל הסכם העסקה; העובדה שהנאשם מיוזמתו מציג את החוזה לחוקרים מהווה אינדיקציה לכך שהנאשם סבר כי חוזה העבודה מהווה "תעודת ביטוח" המלבינה את המעשה הפלילי בצבעים של עבודה לגיטימית. משכך הם פני הדברים - כאשר הנאשם בחקירתו במשטרה מיום 05.09.17 וגנור בשלב שבו שימש עד מדינה מאשרים כי לא נעשתה כל עבודה, ומעבר לכך לא הוצג ולו מסמך אחד שערך ליבר לצורך עבודתו אצל גנור - מוצא אני לקבוע כי דווקא הגרסה המפלילה של גנור היא הגרסה שצריכה לקבל את המשקל המרבי כגרסה סבירה, המהווה חיזוק להודאתו של הנאשם.
ראיות חפציות
- מעבר לכך, במהלך חקירתו במשטרה טען ליבר כי עבר באופן אקטיבי על המכרז של האמוניה בעברית, ורשם לגביו "סעיפים ותובנות" כחלק מהעבודה שסיפק לגנור. עם זאת, חוקרי המשטרה הטיחו בו כי מדובר בשקר וכי לא קיים כל מסמך כתוב של "תובנות" כאלה, שכן המכרז עצמו מעולם לא הועבר אליו [ת/3ב חקירה מיום 04.09.2017, עמ' 103-104] - נתון שאף התחזק מהודעתו של רונן שמר, אשר אישר כי גנור סירב להעביר לו את מכרז האמוניה (ת/94).
- שאר המסמכים המעידים על עבודתו של ליבר, כגון סיכומי פגישות, תרשומות או תכתובות דוא"ל, לא נכתבו או נערכו על ידי ליבר עצמו, אלא על ידי גורמים אחרים; בין אלה ניתן למנות את מחברות העבודה של רונן שמר (ת/47 ו-ת/48) או הודעות דוא"ל ששלח שמר המערבות את ליבר (ת/30).
- ראיה נסיבתית משמעותית נוספת המערערת את גרסת העבודה היא "טבלת היועצים" של גנור, שלפיה תכנון התשלומים ומבנה העברת הכספים תואמים במדויק את תוכניות השוחד ולא היקפי עבודה ריאליים [ת/36]. כך למשל, ליבר לא קיבל כל שכר בשנת 2015, אך באוגוסט 2016 קיבל תשלום מדויק של 50,000 ש"ח (ללא מע"מ) התואם במדויק לשנתיים של תכנון בטבלאות, וזאת מבלי שהוצגה כל אינדיקציה לפעילות אמיתית באותה עת, היא שנת 2016.
- לבסוף, התנהלותו של ליבר לאחר התפוצצות הפרשה בתקשורת בשלהי 2016 סותרת קיומו של קשר מקצועי תמים, שכן הוא פנה לגנור בלחץ ובבהילות וביקש להיפגש עמו בחשאי [ת/68, ת/66]. בפגישות אלו דרש ליבר מגנור כי כל התקשורת מול שרן תבוצע אך ורק דרכו, והגדיר את עצמו כ'יועץ התקשורת' לעניין זה - פעולה שגנור פירש בזמן אמת כניסיון "להפוך את התשלומים שהועברו לו קודם לכן לכאלו ששולמו כשכר בגין ייעוץ תקשורת" [ת/ 71 א עמוד 212]. נוכח האמור, מוצא אני לקבוע כי התמיכה בראיות חפציות, הזוכות לפרשנות הגיונית וסבירה בעדות גנור כעד מדינה, מקנה להן משקל מרבי, ומשכך הן מהוות ראיות חיזוק להודאתו של הנאשם.
- סוף דבר, גרסתו המקורית של גנור כעד מדינה מגובה בראיות אובייקטיביות עצמאיות רבות שנתפסו במסמכיו ובמחשביו, הסותרות את חזרתו מהפרשנות השוחדית. בין ראיות אלו נמנות "טבלת היועצים", מחברותיו של רונן שמר, מחברות המזכירה ג'וזי זינגר, הודעות דוא"ל, פלטי מחשב ומחקרי תקשורת (ת/82, ת/47, ת/49, ת/33). ראיות אלו תומכות ומצליבות באופן מלא את גרסתו המפלילה המקורית של גנור במשטרה, ואינן מתיישבות עם הסבריו המאוחרים (ת/27, ת/59, ת/58, ת/61).
- כך גם הודאתו המפורטת של הנאשם ליבר עצמו במשטרה, שבה הודה בהעברת הכספים (ת/5 שורה 101). התיאום המלא בין הודאות הנאשם לגרסתו המקורית של גנור במשטרה מייצר "תמונת מראה" שאינה יכולה להתיישב עם הטענות של שינוי הגרסה לאחר שחזר בו מהיותו עד מדינה של גנור (פרוטוקול הדיון מיום 08/01/2023 עמוד 31 שורה 12).
משקל עדותו של גנור
- עדותו המקורית של גנור כעד מדינה במשטרה ראויה למשקל מרבי, מאחר שהיא הייתה קוהרנטית, מפורטת ומגובה בשלל חיזוקים וראיות חיצוניות משמעותיות, לרבות הודאתו של הנאשם עצמו. גנור הוא זה שחשף מיוזמתו לראשונה, עוד בשלב המשא ומתן וללא כל חשד מוקדם מצד החוקרים, את שמותיהם של שרן והנאשם כשותפים להעברת כספי השוחד. לו רצה גנור להעליל עלילות שווא, יכול היה להפליל השר שטייניץ (עמו נפגש ואף מסר עבורו תרומות באמצעות אנשי קש), אך הוא דייק בעדותו ונמנע מלעשות כן.
- גרסתו המקורית של גנור נתמכת באופן מלא בראיות חפציות קשיחות שנתפסו, ובהן "טבלת היועצים", מחברותיו של רונן שמר, יומני המזכירה ג'וזי זינגר, הודעות דוא"ל ומחקרי תקשורת. הרישומים ב"טבלת היועצים" שימשו ככלי אותנטי לניטור הוצאותיו של גנור, ותכנון התשלומים בהם תואם במדויק את תוכניות השוחד, ולא היקפי עבודה ריאליים. כך למשל, ליבר קיבל באוגוסט 2016 תשלום מדויק של 50,000 ש"ח (ללא מע"מ) התואם במדויק לשנתיים של תכנון בטבלאות, וזאת מבלי שהוצגה כל אינדיקציה לפעילות אמיתית באותה עת.
- הודאתו המפורטת של הנאשם צחי ליבר במשטרה, שבה ההודעה בהעברת הכספים, מייצרת "תמונת מראה" ותיאום מלא עם גרסתו המקורית של גנור. טענת העבודה הלגיטימית של הנאשם נסתרת על ידי הודאתו שלו בחקירתו מיום 04.09.2017, שבה הודה כי לגבי פרויקט האמוניה "לא הייתה עבודה" וכי הפרויקט שימש עבורו רק כ"שלייקס" (כיסוי בלבד). בנוסף, הנאשם הציג גרסה מתפתחת לגבי חוזה העבודה הנטען, ובסופו של דבר נמצא כי מדובר בטיוטה בלתי מסוימת וחסרת פרטים - נתון המחזק את היות הקשר פיקטיבי.
דוד שרן - עובד ציבור
- שאלת מעמדו של דוד שרן כ"עובד ציבור" נבחנת ביחס לשלוש תקופות כהונה שונות: כראש מטה שר האוצר (בין השנים 2009-2012), כמזכיר חברת קצא"א (בין ינואר 2013 לדצמבר 2014), וכמנהל לשכת ראש הממשלה וראש הסגל (מדצמבר 2014 עד ספטמבר 2016). בעוד שאין מחלוקת כי בתקופת כהונתו בפועל במשרד ראש הממשלה הוא נחשב לעובד ציבור, קיימות מחלוקות עובדתיות ומשפטיות מהותיות לגבי יתר התקופות ומעמדו בהן.
- בכל הנוגע לתפקידו כראש מטה שר האוצר, ההגנה מכירה בכך שמדובר במשרה המוכרת בתקשי"ר שהנושא בה הוא עובד מדינה. עם זאת, ההגנה טוענת כי המדינה לא הוכיחה ולא הציגה כל ראייה לגבי מועד תחילת עבודתו ומועד סיום עבודתו בפועל בתפקיד זה. מנגד, המאשימה נסמכת על עובדות כתב האישום לפיהן כיהן בתפקיד זה ועל כן היה עובד ציבור באותה עת. בהתחשב במועדים המצוינים בכתב האישום הרי שגם אם ניתן שוחד בהתייחס לתקופה בה שרן היה עובד משרד האוצר אין חשיבות למועד תחילת העבודה, בהתחשב ברציפות תעסוקתו אני מוצא לקבוע כי בתקופה הרלוונטית שרן היה עובד ציבור בתפקידו במשרד האוצר.
- ביחס לתפקידו כמזכיר חברת קצא"א, המאשימה טוענת כי שרן היה עובד ציבור לפי סעיף 20(ב) לחוק העונשין, שכן קצא"א היא תאגיד המספק שירות לציבור. לעומת זאת, ההגנה טוענת כי קצא"א הוקמה כחברה פרטית ורק החל מיום 25/03/2020 החלה להיחשב כחברה ממשלתית, ולכן במועדים הרלוונטיים שרן לא היה עובד ציבור. בנוסף, ההגנה מציגה מכתב לפיו אושרה לשרן חופשה ללא תשלום מקצא"א בהתאם להחלטת הדירקטוריון מיום 26/11/2014, אשר החלה בפועל ביום 3/11/2014.
- לגבי התקופה שקדמה למינויו הרשמי במשרד ראש הממשלה (החל מחודש ספטמבר 2014), המאשימה טוענת כי שרן היה "מועמד" לעובד ציבור לפי סעיף 294(ג) לחוק העונשין. כראיות למעמד זה, המאשימה מפנה לפרסומים בתקשורת מיום 11-12.9.2014 על מועמדותו, לעריכת בדיקת פוליגרף, ולטיוטת הסדר ניגוד עניינים שהחל להתגבש לכל המאוחר כשבועיים לפני ה-3/11/2014. מנגד, ההגנה טוענת כי המדינה לא הציגה ראיות פורמליות מספקות המבססות סטטוס של "מועמד", דוגמת השאלון שמילא שרן לצורך כניסתו לתפקיד.
- עוד בעניין מעמדו של שרן כעובד מדינה, נטען כי סוגייה זו הוכחה על בסיס עדותה של עו"ד שלומית ברנע-פרגו שהוגשה בהסכמה (ת/100-ת/103) המעידה על תהליך קליטתו של שרן לתפקיד מנהל לשכת רוה"מ, לצד מסמכים נוספים המתעדים הליך זה (ת/38-ת/43), וזאת לצד עדות גנור ועדות הנאשם המחזקות אותה.
- באשר למועד סיום כהונתו במשרד ראש הממשלה, התעוררה מחלוקת האם היה עובד ציבור במועד העברת התשלום השני ביום 11.8.2016. בעקבות צו של בית המשפט לפי סעיף 108 לחסד"פ, התקבל מענה רשמי מאגף משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה המעיד כי תאריך סיום העסקתו של שרן בשירות המדינה היה ביום 26.9.2016. (מכתב הממונה על משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה מיום 26.02.17) המאשימה טוענת כי נתון זה מוכיח מעבר לכל ספק סביר כי שרן היה עובד ציבור במועד הרלוונטי, בעוד ההגנה טוענת כי הוא סיים את עבודתו בפועל ושהה בחו"ל עוד לפני ה-11.8.2016.
- ההלכה הפסוקה קובעת כי המונח "תאגיד המספק שירות לציבור" שבסעיף 290(ב) לחוק העונשין מפורש בגישה מרחיבה ותכליתית, המבוססת על מהות השירות, חיוניותו, מידת תלות הציבור בו, והתפקיד שממלא התאגיד במנגנון הציבורי, כך שהוא כולל גם עובדי תאגידים פרטיים המספקים שירותים לציבור או למדינה.
- על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, יש לפרש את המונח "תאגיד המספק שירות לציבור" בהתאם לתכליותיה של עבירת השוחד - הגנה על טוהר המידות, פעילותו התקינה של המינהל ואמון הציבור. בעידן ההפרטה, תפקידים רבים שהיו בעבר באחריות המדינה מבוצעים כיום על ידי תאגידים פרטיים, ולכן ננקטת גישה מרחיבה שאינה מוגבלת לקריטריונים קשיחים, ומכלילה עובדים של תאגידים אלו בגדר "עובדי ציבור" לצורך עבירת השוחד. ראו דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' ברק כהן, סג(1) 644 (02.03.2009)
- הפרשנות של סעיף 290(ב) מתמקדת במהות השירות שמספק התאגיד ובמידת התלות של הציבור בו, ולא במעמדו הפורמלי של העובד או של התאגיד. די בכך שהתאגיד מעניק שירות הניתן גם לציבור (להבדיל מסקטור פרטי בלבד) כדי להכניסו לגדר הסעיף, ואין הכרח שזה יהיה עיסוקו היחיד או הבלעדי. ראו ע"פ 766/07 ברק כהן נ' מדינת ישראל (19.11.2007)
- ההלכה מבהירה כי הגדרת "עובד הציבור" בסעיף 290(ב) היא הגדרה מרחיבה וייחודית לעבירת השוחד, והיא רחבה יותר מההגדרה הכללית המצויה בסעיף 34כד לחוק העונשין. עובד של תאגיד המספק שירות לציבור ייחשב כעובד ציבור לעניין שוחד, אך לא בהכרח לעניין עבירות אחרות הדורשות יסוד זה (כגון שימוש לרעה בכוח המשרה לפי סעיף 280). ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי (2010) פרק 1: מהותו של המשפט המינהלי - תכליות וכיווני התפתחות
- על פי ההלכה הפסוקה, חברת קצא"א נחשבת ל"תאגיד המספק שירות לציבור" בשל חיוניות שירותיה בתחום האנרגיה והדלק, ולכן מזכיר החברה נחשב ל"עובד הציבור" לצורך עבירת השוחד לפי סעיף 290(ב) לחוק העונשין, וזאת מכוח פרשנות תכליתית ומהותית המרחיבה את תחולת דיני השוחד על תאגידים המעניקים שירותים חיוניים לציבור.
- חברת קצא"א ("חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ") עוסקת בהפקה, ייצור והזרמת דלק בצינורות. פעילות זו מהווה אספקת שירות חיוני ומרכזי לכלל הציבור ולמשק הלאומי. בספרות המשפטית ובפסיקה הוכר מעמדה של קצא"א כגוף המעניק "שירות ציבורי" חיוני. מורן סבוראי משפט העבודה הקיבוצי - תאוריה, פרקטיקה ומעשה (2023) | פרק ז: יישוב סכסוכי עבודה: חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957
- ההלכה הפסוקה החילה את הגדרת "תאגיד המספק שירות לציבור" על חברות דלק ואנרגיה בעלות אופי דומה לקצא"א (כגון חברת "פי גלילות בע"מ"), בשל התועלת הציבורית הרבה שהן מפיקות והשירות שהן מעניקות לציבור, גם אם בעקיפין. מכאן, שחברה ממשלתית או פרטית העוסקת בתחום חיוני זה נכנסת לגדר סעיף 290(ב). ראו דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' ברק כהן, סג(1) 644 (02.03.2009)
- סעיף 290(ב) לחוק העונשין קובע הגדרה מרחיבה ומיוחדת לעבירת השוחד, לפיה "עובד הציבור" כולל גם עובד של תאגיד המספק שירות לציבור. מאחר שקצא"א מספקת שירות חיוני לציבור, הרי שכל עובד בה - ובפרט נושא משרה בכיר ומרכזי כמזכיר החברה - נחשב ל"עובד ציבור" לצורך עבירת השוחד, ללא קשר לשאלה אם הוא מועסק ישירות על ידי המדינה. סעיף 290(ב) חוק העונשין, תשל"ז-1977
- החלת סעיף 290(ב) על מזכיר חברת קצא"א עולה בקנה אחד עם תכלית עבירת השוחד - הגנה על טוהר המידות, פעילותו התקינה של המינהל ואמון הציבור. החלת דיני השוחד על עובדי תאגידים אלו נועדה למנוע ניצול לרעה של כוח והשפעה בגופים המנהלים משאבים חיוניים עבור המדינה והציבור. יצחק זמיר הסמכות המינהלית (2010) | פרק 21: אחריות אישית
- ההלכה הפסוקה והספרות המשפטית מפרשות את סעיף 290(ב) לחוק העונשין באופן תכליתני ומרחיב. מאחר שחברת קצא"א מספקת שירות חיוני לציבור בתחום האנרגיה והדלק, היא נחשבת ל"תאגיד המספק שירות לציבור". כפועל יוצא מכך, מזכיר חברת קצא"א נחשב ל"עובד הציבור" לצורך עבירת השוחד, וחלים עליו מלוא האיסורים הפליליים הנוגעים ללקיחת שוחד.
- טענת ההגנה כי לא הוכחו מועדי תחילת התפקיד של שרן וסיומם עת עבר מתפקיד לתפקיד היא טענה שאינה יכולה להועיל לנאשם בהתחשב בעובדה כי הנאשם עבר מתפקיד אחד לתפקיד אחר בצורה רציפה ובמהלך כל התקופה של כתב האישום היה עובד ציבור.
- ההגנה התבססה גם על דינמיקת החקירה של עד המדינה גנור מיום 14/08/2017, (להוסיף ת/71א עמוד 213 שורה 24) שבה חוקרי המשטרה הציגו לו בעצמם נתון עובדתי לפיו שרן "יוצא מלשכת ראש הממשלה חזרה לקצא"א באוגוסט אלפיים ושש עשרה". על בסיס נתון זה שסופק על ידי החוקרים, בנה גנור את הנרטיב לפיו שרן נזהר מלקבל כספים בעודו בתפקיד והמתין במיוחד לסיום כהונתו באוגוסט כדי לקבל את התשלום השני דרך ליבר. דווקא טענה זו מלמדת כי ההכרה של שרן בהיותו עובד ציבור וקבלת הכסף מהווה עבירה פלילית. אף שטענה זו אין בה להועיל לנאשם כי סעיף 290 לחוק העונשין אינו דורש סימולטניות. הסעיף קובע "עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו" הפעולה יכולה להתבצע עת היה עובד הציבור בתפקידו ומועד קבלת השוחד יכול להיות מאוחר יותר. גם לאחר שעובד הציבור עזב את משרתו ובלבד שהשוחד הוא בתמורה לפעולה שביצע עובד הציבור בתפקידו הציבורי. בכל מקרה איני נדרש לשאלה זו במקרה הנוכחי כיוון שמועד העברת הכסף היה עת שרן היה עדיין עובד ציבור.
הוכחת האשם
- הגענו אל הפרק המסיים של הכרעת הדין, לאחר שקבעתי כי אין עילה לפסול את הודאת הנאשם במעשים הפליליים. כמו כן, מצאתי לקבוע כי יש להעניק משקל ראייתי מכריע לגרסתו של גנור כעד מדינה, כראיה מחזקת להודאת הנאשם. לבסוף, מצאתי לקבוע כי שרן שימש עובד ציבור במועדים הרלוונטיים לביצוע העבירות, וכעת נותרנו עם הנושא האחרון - הוכחת אשמתו של הנאשם במכלול העבירות המיוחסות לו על ידי המאשימה.
גרסת הנאשם במשטרה כפי שהיא עולה מהודעותיו
- בחקירתו הראשונה של הנאשם מיום 2.9.2017, שהחלה לאחר מעצרו בשדה התעופה בשעה 21:40, מסר הנאשם תחילה גרסה כללית שהיוותה ראשית הודיה. הוא אישר כי דוד שרן ערך את ההיכרות בינו לבין מיקי גנור על רקע נושא "מכרז האמוניה", וטען כי קיים חוזה חתום ביניהם המפרט את תנאי התשלום. עם זאת, בשלב זה, בטרם נועץ בעורך דינו, הכחיש הנאשם באופן מוחלט קיומה של העברת כספים כלשהי בינו לבין שרן. (ת/1 א)
- לאחר שיצא להתייעצות בת כ-40 דקות עם עו"ד דניאל כהן בשעה 23:30, חזר הנאשם ומסר גרסה השונה במספר נקודות מהותיות. הוא הודה כי גנור הסיט את הקשר מנושא האמוניה לעסקאות של כלי שייט, וכי קיבל מגנור תשלומים (לדידו, התשלום הראשון עמד על סך 20,000 ש"ח). הנאשם הודה כי העביר "סכום של כמה אלפים" מתוך התשלום הראשון לידי שרן כהבעת תודה על הקישור שביצע עבורו עם גנור, ובכך קשר ישירות בין הכסף לשרן. (ת/1ב)
- ביום 3.9.2017 נחקר הנאשם חקירה קצרה, לאחר שנפגש עם עורך דין חדש, עו"ד יאיר רגב. בחקירה זו לא שינה הנאשם מגרסתו הראשונית, אך הוסיף דוגמה למקרה קונקרטי שבו תיווך עבור גנור. הוא סיפר כי גנור ביקש באמצעות הפנייה אליו לקבל את סיועו של שרן בנושא הקשור לצוללות, ובפרט כי חפץ להצטרף לפמליית ראש הממשלה בנסיעה למספנה בגרמניה ("למספנה שמה לטיסן"). הנאשם שב ותיאר את נושא האמוניה כ"דלת כניסה" בלבד, אשר הורחבה במהרה על ידי גנור לעבר נושא כלי השייט. (ת/2א)
- במהלך החקירה המלאה מיום 4.9.2017, הודה הנאשם בהיבטים נוספים המסבכים אותו בעבירות המיוחסות לו. הוא הודה כי בפועל לא בוצעה כל עבודה בעניין האמוניה, כי גנור קבע באופן חד-צדדי את כל תנאי החוזה והתשלומים, וכי העביר לשרן כספים במזומן ממקורות מגוונים. הנאשם הודה כי הכספים הועברו במספר מועדים שונים, ולא שלל את האפשרות כי העביר לשרן את מלוא הסכום שקיבל מגנור. (ת/3ב)
- ביום 5.9.2017, בשלב שקדם למסירת הודאתו המלאה, שיתף הנאשם את חוקריו בתחושתו כי דברים התנהלו מעל ראשו מבלי ששותף בהם. הוא ציין כי להערכתו שרן עצמו היה מעורב בנושא הצוללות מאחורי גבו, וכי קלטת השיחה בין שרן לגנור והודעת המסרון (SMS) של שרן ("מה עם הזה") (ת/4א) סייעו לו להבין את הסיטואציה ו"למקם את עצמו במרחב". נוסף על כך, הנאשם אישר בדעה צלולה כי מובן לו שלא מובטחת לו כל הטבה בגין שיתוף הפעולה, וציין בפני החוקרים כי עובדה זו "מאוד מאכזבת". (ת/5א עמוד 5 שורה 14)
- בגרסתו המתוודה שמסר בהמשך אותו היום, (ת/5א) הודה הנאשם כי שרן אומנם ערך את ההיכרות בינו לבין גנור, אך "די מהר שרן הסביר לו שגנור חייב לו כספים והוא מבקש להעביר לו אותם דרכו". (ת/5א עמוד 2 שורה 12) הנאשם הודה כי בניגוד לטענותיו הקודמות, העברת הכספים לשרן לא נבעה מ"הכרת תודה" על העבודה שסידר לו. הוא אישר בפני החוקרים את קיומן של נקודות קריטיות אלו, והודה כי שימש כצינור להעברת הכספים וכי בפועל "אצלו לא נשאר כסף" אלא הוא העביר לשרן את "מלוא הכסף".
- הנאשם הודה בגרסתו המתוודה כי קיבל כספים ממיקי גנור במטרה להעבירם לדוד שרן, וכי ידע כבר עם הגעתו לפגישה הראשונה עם גנור כי זהו תפקידו המיועד. לדבריו, השתלשלות הדברים החלה מכך שגנור היה חייב כספים לשרן, ושרן ביקש שהכספים יועברו באמצעות הנאשם. (ת/5 שורה 99)
- הנאשם תיפקד כ"סוג של צינור כסף", כאשר גנור העביר אליו כספים והוא דאג לפדותם ולהעבירם לשרן (שם, גיליון 4, שורות 102-103 ו-110). הנאשם קיבל את הכספים מגנור בשתי פעימות: הפעימה הראשונה בשנת 2014 והפעימה השנייה בשנת 2016. (ת/5 שורה 104)
- באשר למועדי העברת הכספים לשרן, מסר הנאשם כי ההעברות בוצעו לאחר שהחל לעבוד עבור גנור, וחלקן אולי אף לאחר שהתפוצצה הפרשה. (ת/5 שורה 110 ואילך) הוא הבהיר כי אינו יכול לנקוב בוודאות בתאריכים ובסכומים המדויקים של העברות אלו לשרן.
- הנאשם קיבל את הכספים מגנור באמצעות העברות בנקאיות לחברות "נ.צ.ת תקשורת" ו"נס מור", פדה אותם במזומן בסיוע שותפו נתי מור, והעבירם לשרן. (ת/5א עמוד 16 שורה 39) מסירת הכספים לשרן נעשתה תמיד במזומן ובמספר פעימות (להערכתו לא יותר מ-10 העברות, ואולי שבע), כאשר מקורות המזומן כללו הן משיכות מחשבונותיו העסקיים והן משיכת מזומן מחשבונו הפרטי. (ת/3 עמוד 4 שורה 101)
- בכל הנוגע להסברים שניתנו לו, שרן הבהיר לנאשם כי מדובר בכספים שגנור נדרש להעביר אליו בהקשר של עסקאות "כלי שייט". (ת/5א עמוד 4 וכן עמוד 7) באשר לגנור, הנאשם שיער כי הלה נמנע מלשלם לשרן ישירות במזומן "בקמצנותו הרבה", אלא חפץ כי הכספים יוכרו כהוצאה ולכן דרש קבלת חשבונית. (ת/5א) הנאשם הסכים לבצע את ההעברות "ברוב טיפשותו", כדבריו, מתוך רצון לסייע לחברו הקרוב שרן, אשר ערך את ההיכרות בינו לבין גנור והבטיח לו כי ניתן לסמוך על גנור במאה אחוזים. (ת/6א עמוד 55)
- הנאשם סיפר כי מבחינה סובייקטיבית ניסה להאמין שביצע עבודה כלשהי עבור גנור, אך תיאר זאת כהבטחות שווא ("כמו אלדין כזה... מתחיל לפרוס סיפורים חובקי עולם"). הוא הסביר כי גנור הציג בפניו עסקאות "נוצצות" והבטחות שונות כדי לפתותו להיכנס לסיטואציה זו. בסופו של דבר, אישר הנאשם בפני החוקרים כי הוא מבין שגנור ושרן שילבו אותו בקשר זה במטרה אחת ברורה - תיווך והעברת הכספים ביניהם. (ת/5א)
- ביום 5.9.2017, לאחר פגישה עם עורך דינו שבה הובהר לו מפורשות כי לא יזכה לכל הטבה בתמורה, בחר הנאשם לשתף פעולה באופן מלא ומסר גרסה מתוודה. במסגרת גרסה זו, הודה הנאשם באופן מלא בחשדות המיוחסים לו בעניין התיווך לשוחד בין גנור לשרן ובעבירות הנלוות, והשלים את פירוט תפקידו ומעשיו. בחקירתו הסביר הנאשם כי הבין שהעברת הכספים לשרן וקשירת הנושא למידע המודיעיני שביקש גנור מסבכות את שרן, וכי התקשה לדבר על כך בתחילה מסיבה זו. (ת/3א)
- בחקירתו מיום 6.9.2017 העיד הנאשם כי רק בסמוך לחקירה, בחודשים יולי או אוגוסט 2017, העביר לשרן סכום נוסף של 10,000 ש"ח. (ת/6א עמוד 35 שורה 13) חרף הודאתו המלאה בנוגע לציר גנור-שרן, שמר הנאשם לאורך כל חקירותיו ועד לשחרורו על זכות השתיקה לגבי מעורבים אחרים, כגון גרי חכים והגר שרן. גם לאחר ששוחרר ממעצר, ובחקירתו האחרונה מיום 18.9.2017, הוסיף הנאשם לשמור על זכות השתיקה בנושאים אלו, אך לא חזר בו מהודאתו המפלילה בנוגע לתיווך השוחד לשרן. (ת/8א)
גרסת הנאשם בבית המשפט
- בחקירתו הראשית והנגדית בבית המשפט, כפר הנאשם לחלוטין באשמת התיווך לשוחד. הוא טען כי הכספים שקיבל מגנור שולמו לו בעבור עבודת אמת ושירותים לגיטימיים שביצע עבורו (פרוטוקול מיום 11.06.2023).
- הנאשם פירט כי הקשר עם גנור החל סביב מכרז האמוניה והתפתח לפרויקטים שונים, וכי התשלומים התקבלו בחברות "נ.צ.ת" ו"נס מור" לפי החלטה מקצועית של שותפו, נתי מור (פרוטוקול, עמ' 658, שורות 28-32). עוד הכחיש בתוקף כי פעל כצינור להעברת מידע או כספי שוחד בין השניים (פרוטוקול מיום 11.06.2023; פרוטוקול, עמ' 659-660).
- באשר להעברת הכספים לשרן, הכחיש הנאשם כי העביר לו את כספו של גנור וטען: "אני נתתי לו מהכסף שלי כהוקרת תודה על זה שהוא סידר לי את מיקי בתור לקוח" (פרוטוקול מיום 06.07.2023, עמ' 806, שורה 5). מאחר ששרן "חיבר" בין גנור לנאשם, והנאשם זכה לקבל עבודות מגנור וראה בו לקוח בעל פוטנציאל הכנסה משמעותי, הוא החליט להכיר לשרן תודה והעביר לו בהזדמנות אחת אלפי שקלים. זאת ללא קשר לכספים שהועברו מגנור לנאשם, אותם הציג כשכר עבודה לגיטימי בעבור שירותיו כיועץ לגנור. וכך העיד הנאשם בבית המשפט על ההיכרות בינו לבין גנור:
"ש. תספר לבית המשפט על ההיכרות שלך עם מיקי גנור, באיזה נסיבות הכרתם ומתי?