מתי יורה בית המשפט על רכישה כפויה - הכלל
- כאמור, סעיף 191 לחוק מעגן את סמכותו הרחבה של בית המשפט להורות על סעדים להסרת קיפוח. משהוכח קיפוח, אחד מהסעדים הנזכרים במפורש בסעיף 191 לחוק החברות הינו רכישה כפויה. כחלק מיישום סעד זה, מוסמך בית המשפט להורות מכוח סעיף 191(א) לחוק החברות על רכישת מניותיו של בעל מניות על פי שוויין, בין על ידי בעל מניות אחר ובין על ידי החברה עצמה. סעד זה הינו חלק מקשת הסעדים "המביאים את מערך היחסים שבין בעלי המניות לידי סיום" (ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית, עמ' 323 (2017) (להלן: שפינדל וזכות).
- על חשיבותו של סעד זה עמד בית המשפט העליון בע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פורסם בנבו, מיום 3.10.2021, בפסקה 46 (להלן: עניין תינהב): "הסעד של מכירה כפויה הוכר בפסיקה בתור הסעד המרכזי להסרת קיפוח ואובדן אמון, לנוכח יתרונותיו כמנגנון פשוט וכסעד המאפשר לקבוע מי מהצדדים יהיה בעל השליטה לאחר הרכישה הכפויה. (...) עוד צוין כי סעד זה הוא בבחינת "דרך המלך" במצבים קלאסיים של קיפוח המיעוט, מקום שבו בית המשפט השתכנע כי הדרך להסיר את הקיפוח היא באמצעות הפרדה בין הניצים".
- כאשר מדובר בחברות פרטיות, בית המשפט יעשה שימוש רחב יותר בסמכותו להורות על רכישת מניותיו של בעל מניות (שפינדל וזכות, עמ' 350), זאת על מנת למנוע מצב בו בעל המניות מצוי ב"מלכוד": "סמכות זו של בית המשפט מוחלת ביתר שאת כאשר מדובר בחברות פרטיות, שמניותיהן אינן נהנות מסחירות גבוהה: בעל מניות המיעוט עלול למצוא עצמו "לכוד" בחברה, בלא יכולת לממש את רכושו, כאשר הוא נקלע למצב של עושק או קיפוח" (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1720/04 אטינג יונתן נ' ספקטור אבנר, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.5.08, בסעיף 33).
- על המאפיינים הייחודיים של סעד זה, על יתרונותיו וחסרונותיו, עמד בית המשפט העליון בעניין אדלר, בסעיף 85: "היתרון של סעד זה הוא כפול: ראשית, מדובר במנגנון שהוא פשוט ליישום, ושנית, הסעד מאפשר לקבוע מראש איזה מהצדדים יהיה בעל השליטה לאחר הפרדת הכוחות. יצוין כי במקרים שבהם מיושם סעד זה כתרופה להסרת קיפוח, בדרך כלל יהיה זה הצד המקפח שיחויב לקנות את מניותיו של הצד המקופח, אך ייתכנו מקרים שבהם יהיה מקום לחייב את הצד המקופח לרכוש את מניותיו של הצד המקפח (...). בצד יתרונותיו של הסעד מצוי גם חסרונו המרכזי - הצורך בקבלת הערכת שווי אובייקטיבית, אשר עשויה להיות יקרה ולשקף שווי שסוטה במידה כזו או אחרת מהשווי שהצדדים עצמם מייחסים לחברה."
- יחד עם זאת, בעוד שרכישה כפויה היא "דרך המלך" במצב קלאסי של קיפוח המיעוט, הענקתה אינה אוטומטית. בפסיקה נקבע כי יש לעשות שימוש מידתי בסעד של כפיית רכישת מניות, שכן סעד זה עלול לפגוע בזכות הקניינית של בעלי המניות ולהתערב בעניינים הפנימיים של החברה (ראו שפינדל וזכות, עמ' 352-351). לנוכח מגבלות אלו והפגיעה הפוטנציאלית בקניינו של בעל המניות, יש להקפיד על ההבחנה בין קיפוח לבין סכסוך גרידא. כך, נקבע כי אובדן אמון בין הצדדים או מערכת יחסים עכורה, כשלעצמם, אינם מהווים עילה מספקת המצדיקה כפיית רכישה (ראו ת"א (כלכלית) 11439-05-19 לילך טל נ' אורלי גיא, פסקה 139 לפסק דינו של השופט שרביט, פורסם בנבו, מיום 21.1.2024, להלן: עניין טל). עם זאת נקבע שם:"משעה שהוכח קיומו של קיפוח מתמשך, שמצדיק כשלעצמו מתן סעד של רכישה כפויה, יש במערכת היחסים העכורה בין הצדדים כדי לחזק את ההצדקה למתן סעד זה".
- שאלת משקלו של אובדן האמון כהצדקה להפרדת כוחות מקבלת משמעות ייחודית כאשר החברה אינה חברה פרטית רגילה, אלא מתנהלת כ"מעין שותפות". בחברות מסוג זה, כשיחסי הצדדים עולים על שרטון, עלולים בעלי המניות לחוש ב"מבוי סתום". על רקע זה, העניקה הפסיקה לסעיף 191 לחוק החברות פרשנות של "רקמה פתוחה" אשר אינה מונה רשימה סגורה של סעדים. בית המשפט העליון קבע מפורשות כי במקרה של חברת "מעין-שותפות", ניתן לעשות שימוש בסמכות הרחבה והגמישה של הסעיף כדי להתאים פתרון צודק גם למצבים של אובדן אמון או "מבוי סתום", המצדיקים כשלעצמם את הפרדת הכוחות בחברה, ללא הוכחת קיפוח כלל (ראו בעניין מגנזי בפסקה 15).
- בבואו של בית המשפט "להפריד כוחות" בחברה שהיא מעין-שותפות, ניצבות בפניו מספר חלופות. הפסיקה קבעה כי במקרים של אובדן אמון גרידא (ללא קיפוח), "דרך המלך" תהא עריכת התמחרות פנימית בין בעלי המניות (כדוגמת שיטת המעטפות, שם, פסקה 17) .ואולם, בעניין מגנזי הובהר כי סעד ההתמחרות "אינו חף מפגמים", ונקבע שהתמחרות היא כלי בלתי מתאים כאשר קיימים פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים (שם, פסקה 17). במקרים אלו, מתעורר חשש ממשי כי הצד החזק כלכלית יוכל להציע הצעה שתקנה לו יתרון בלתי הוגן, ותדחק את רגליו של הצד החלש (ראו גם עניין אדלר, פסקה 87).
- משכך, מקום שבו ישנם פערי כוחות בולטים בין הניצים, או שלמי מהצדדים יש זיקה הדוקה ומיוחדת לחברה ולפעילותה - על בית המשפט לזנוח את דרך ההתמחרות ולאמץ את סעד הרכישה הכפויה, על פי הערכת שווי חיצונית ואובייקטיבית. זאת, כדי להבטיח את ניתוק הקשר בדרך הוגנת, "תוך כדי תפירה ידנית של כל מקרה על פי נסיבותיו" (עניין מגנזי, פסקה 15).
מן הכלל אל הפרט
- בענייננו , הגעתי לכלל מסקנה שבכל הנוגע לתקופה שקדמה לפטירת אלי ז"ל, יורם ורונן היו בעלי זכויות שוות לו, והיחסים בין האחים נשענו, לצד המבנה התאגידי הפורמאלי, גם על יחסי אמון ושותפות. ראו בעניין זה עדות רונן בעמ' 54 שו' 22-27: "מגיל 17 עד יום מותו - עבדתי איתו יד ביד ביחד, עם אהבה גדולה, אמון מלא... אלי היה בכור, כשהייתי מדבר איתו - הייתי מדבר איתו עם הראש למטה, ככה חינכו אותנו, אחרי אבא זה אלי, אלי ואלי ואלי".
- דא עקא, שהמצב השתנה לאחר פטירת אלי ז"ל. בעוד שהתובעים, יורשיו, לא ביקשו להיכנס בנעליו בכל הנוגע לניהול החברות, הנתבעים לקחו את מקומו של אלי בניהול החברות (ראו בכתב ההגנה, סעיף 15; תצהיר טל, סעיף 8, יצויין כי ממילא אין בפיהם של התובעים טענה כי מכוח ירושתם קמה להם הזכות לנהל את החברות או כי הנתבעים אינם רשאים להמשיך ולנהלן). למעשה, מעת הפטירה, התובעים לא היו מעורבים בניהול החברות ולשיטתם גם אין להם כוונה להיות מעורבים : " אני רוצה לקבל את מה שמגיע לי ולאחים הקטנים שלי ולהפריד, לא רוצה שום קשר לדברים האלה יותר, אני רוצה לקבל את מה שמגיע לי ולהמשיך בחיים שלנו" (טל בעמ' 37 שו' 13-15).
- טל נשאלה אם במהלך חיי אלי "התפרנסתם מכל החברות האלה", והשיבה : "אני לא יודעת, אבל חיינו ברמת חיים גבוהה וכאילו זה פשוט נפסק מאז שהוא נפטר" (עמ' 37 שו' 29-32). עוד עולה מעדותה, ומעצם קיומם של ההליכים הנוספים התלויים ועומדים בבית משפט לענייני משפחה, כי בין הצדדים קיים משבר אמון חריף: " כל האינטראקציה שהייתה לי עם הדודים שלי הייתה רק בבתי משפט שבהם הם הטיחו לא פעם אמירות כלפיי וכלפי האחים שלי, כלפי אבא שלי, פעם אחת בדיון נאמר ע"י יורם שהוא לפני הדיון הלך והשתין על הקבר של אבא שלי לפני שהוא הגיע" (עמ' 32 שו' 8-11); " נאמר לנו שהם ינקמו בנו" (עמ' 32 שו' 13); " רונן אמר לאחותי שהוא גם, אם הוא יצטרך - הוא גם יתבע אותנו, באחד מהדיונים אצל מנהל העיזבון נאמר שפתאום יש לנו אח סודי, לאורך כל הדרך מאז שאבא שלי נפטר - האינטראקציה הייתה כלפינו בצורה מאוד לא נעימה, בצורה מאוד בוטה, מעליבה, באיומים כאלה ואחרים שיעשו לנו דברים, שימררו לנו את החיים, שלא ישאירו לנו כלום ולכן לא פניתי מעולם אל מול אינטראקציה ישירה אלא רק באמצעות עוה"ד" (עמ' 32 שו' 15-20).
- אציין כי במהלך הישיבות פרצו טל ואחותה, גם לא במהלך עדות טל, בבכי, וניכר היה כי הסיטואציה כולה קשה להן ומלחיצה, במיוחד כשנאמרים דברים בגנות אימם : "זה לא קשור לאמא שלי בכלל, התביעה הזאת מדברת על זה שאני והאחים הקטנים שלי לא קיבלנו שקל אחד מהרגע שאבא שלי נפטר, שקל אחד בכלום, שלושתנו- אין לנו שום קשר לחברות, שלושתנו נמצאים בצבא, אני בשירות קבע, רון בשירות קבע, אמיר בשירות סדיר, אין לי שום קשר לחברות, כל הדבר היחידי שאני רוצה זה לקבל את מה שמגיע לי ולסיים את ההתקשרות איתם, כי זה פשוט לא מניח ולא נותן לנו להתקדם הלאה בחיים, לא ברמה האישית ולא ברמה הנפשית" (עמ' 32 שו' 22-28). התרשמתי כי אלו הם אכן פני הדברים.
- לפיכך, ובהתאם להלכות שנסקרו ונזכרו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בחברה פרטית ומשפחתית עסקינן, אשר מתנהלת כ"מעין שותפות"; התרשמתי כי קיימים יחסים עכורים בין הצדדים, ולראיה ההליכים המשפטיים הנוספים המתנהלים ותנהלו בעבר, בין היתר בנוגע לבית מגוריהם של התובעים; הגעתי לכלל מסקנה שאכן קיים משבר אמון עמוק, ראו דברי טל בעמ' 34 שו' 32 עד עמ' 35 שו' 3: "אבל אתם בעצמכם טוענים שיש חוסר אמון, כי יורם תובע את אבא שלי המת על זה שהוא היה בן אדם לא אמין ומעל בכספים, אז אתה לא יכול להגיד שאין משבר אמון אם אתם בעצמכם תובעים את האבא המת שלי על זה שהוא היה בן אדם לא אמין והיה נוכל, אז איך, ואתם מבזים את השם שלו אחרי שהוא מת, אז אל תבוא ותגיד שיש יחסי אמון טובים כשבתביעה אחרת אתם אומרים שלא".
- לא זו אף זו. התרשמתי שמעשי הקיפוח נמשכים על פני שנים, מאז פטירותו של אלי בשנת 2017, ואין מדובר במקרה נקודתי; התרשמתי שקיימים פערי כוחות בין הצדדים - הדודים הבוגרים והמנוסים, מייסדי החברה, אל מול האחיינים הצעירים שאינם מעורבים כלל בניהול; התרשמתי שאין אפשרות למכור את המניות לצד ג' כלשהו, בקונסטלציה הקיימת; הגעתי לכלל מסקנה שאין בנמצא סעד מתון יותר אותו ניתן להעניק לתובעים - דוגמת מינוי דירקטור או חלוקת דיבדנד, שכן זו אינה מהות התביעה; הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים אינם מעוניינים ואינם מסוגלים לנהל את אוהב ציון השקעות, ולפיכך התמחרות אינה עומדת על הפרק. במקרה הנדון, מוצדק להורות על מנגנון של רכישה כפויה בדרך עליה אורה להלן, גם אם בחברות אחרות יוותרו התובעים בעלי מניות.
- לעניין המועד להערכת שווי המניות, מפנה אני לדברי של השופט שרביט בעניין טל בפרק ד.3 (סעיפים 172-150) לפסק הדין, שם נאמר: "שאין כלל מוחלט לגבי המועד בו יש להעריך את השווי של חברה לצורך הסעד של רכישה כפויה, כאשר לבית המשפט יש שיקול דעת רחב בעניין זה, בעיקר משיקולי צדק במקרה הפרטני הבא בפניו. דומה, כי במרבית המקרים מועד ההערכה יהיה מועד הגשת התביעה (כברירת המחדל לפי הפסיקה באנגליה) או מועד הקיפוח או מועד כלשהו ביניהם. כשלעצמי, אני נוטה להעדיף כברירת מחדל למועד הערכת השווי את מועד הגשת התביעה לסעד של רכישה כפויה, שכן זהו המועד בו מביע התובע את רצונו בהיפרדות, תוך שמירת שיקול דעת רחב לבית המשפט לקבוע מועד אחר משיקולי צדק". בשלב זה מאמצת אני עמדה זו.
- נוכח האמור והמפורט לעיל מורה אני כדלקמן:
- מניות התובעים בנתבעות 3-4 יירכשו על ידי הנתבעים בהתאם ליחס החזקותיהם בחברות וזאת כנגד תשלום שווים, כפי שיקבע להלן.
- הצדדים יודיעו לבית המשפט, בתוך 14 ימים ממועד מתן פסק הדין, על זהות מוסכמת למומחה לקביעת שווי המניות נכון ליום הגשת התביעה. ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ימנה בית המשפט מומחה להערכת שווי מטעמו. המומחה ימציא לבית המשפט הצהרה כנדרש בדבר העדר ניגוד עניינים.
- המומחה יהיה רשאי לדרוש מהצדדים כל מסמך, נתון או מידע הנדרש לו לשם ביצוע עבודתו והצדדים יעמידו לרשותו את מלוא הידע והמסמכים הנדרשים, ובשים לב לכך שהשליטה והניהול של החברות מצויים בידי הנתבעים. כל מסמך שיקבל המומחה מאחד הצדדים יעבור לעיון הצד האחר.
- המומחה יגיש את חוות דעתו בתוך 90 יום ממועד מינויו. בחוות הדעת יתייחס המומחה גם למחלוקת הרלוונטית בדבר גובה הלוואות הבעלים בנתבעות 3-4, והכל לפי שיקול דעתו המקצועי. אם מוצא המומחה מחלוקת זו רלוונטית, יפרט את המסלולים האפשריים לחישוב.
- שכרו ישולם בשלב זה על ידי החברות ותעשה התחשבנות עם מתן פסק דין סופי.
- חוות דעת המומחה תהווה בסיס לקביעת התמורה שתשולם לתובעים, הצדדים יהיו רשאים להגיש למעריך הערות עניינייות ביחס לחוות הדעת בתוך 14 ימים ממועד קבלתה, והמומחה יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו המקצועי, לתקן או להשלים את חוות דעתו תוך 14 ימים נוספים.
- לאחר קבלת חוות דעת המומחה (לאחר תיקונה, ככל שיתבקש), יש להגישה לבית המשפט ולאחר שתתבקש עמדת הצדדים ינתנו הוראותיי לסיום ההליך ומתן פסק דין סופי. בפסק הדין הסופי אתייחס גם לעניין ההוצאות.
- התיק יובא בפניי לתזכורת פנימית ביום 14.3.27.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ז, 21 אוקטובר 2026, בהעדר הצדדים.