נציגה: לחברה. זה התשלום שלך עבור המנוי.
תחקירנית: אבל הכסף הולך להגרלה או שאתם לוקחים ממנו משהו עבורכם?
נציגה: להגרלה. רק להגרלה. רק הזכייה אוקי? שוב אני חוזרת. ה-119 זה רק על מנת שיהיה לך הגרלות. מנוי של הגרלות. אוקי? רק כשאת זוכה ולא משנה במה, 100 שקל, 200 שקל, 10% לחברה, כל הזכייה היא שלך".
רושם דומה עולה מדבריה של אותה נציגת שירות בשיחת טלפון עם תחקירנית אחרת:
"תחקירנית: כן. יש לי שאלה. מה לכם יוצא מזה בעצם?
נציגה: ברגע שלקוח שלנו זוכה, אז ככה, זה 10% לחברה וכל הזכייה היא ללקוח. 90% היא ללקוח, 10% לחברה.
תחקירנית: ואם זה קבוצתי אז זה בעצם מתחלק.
נציגה: אותו דבר. אנחנו כלום לא לוקחים יותר מ-10%.
תחקירנית: יפה.
נציגה: זה הכל.
תחקירנית: ו-90%?
נציגה: אנחנו מתקיימים מהזכיות שלכם, של הלקוחות. את מבינה?"
אלא שבניגוד לדברי הנציגה, מהם משתמע שהמשיבה מקדישה את מלוא דמי המנוי לרכישת כרטיסי הגרלות, ורווחיה נובעים רק מחלוקת הזכיות, המציאות היא אחרת. מנתונים שהמשיבה עצמה מסרה עולה כי השיעור מדמי המנוי שמשמש לרכישת כרטיסי הגרלה הוא בין 27% ל-65%, בהתאם למסלול ההשתתפות. היתרה לא משמשת לרכישת כרטיסי הגרלה. גם כאן אין הנתון מוצג ללקוח.
משיבה 7 - סמארט ווינרס
- כאמור, משיבה 7 לא לקחה חלק פעיל בהליך, מלבד כתב תשובה שהגישה יחד עם משיבות 1,2 ו-5. על פי המצוין באתר האינטרנט ובתקנון משיבה זו, כפי שצורפו לבקשת האישור, היא מציעה השתתפות קבוצתית בהגרלות הלוטו במסגרת מנוי חודשי או תקופתי ואף במסגרת השתתפות חד פעמית. המשיבה מציינת את מספר כרטיסי ההגרלה שיוגשו, את המחיר להשתתפות בהגרלה במסגרת הקבוצה ואת גודל הקבוצה. בתקנון המשיבה מובהר כי במקרה של זכייה בפרס בהשתתפות קבוצתית המשיבה תגבה 10% מהפרס "בגין טיפול בזכייה ובמטרה מפורשת לבצע שימוש בכספים אלו בעתיד לצורך רכישת פרסים יקרי ערך אשר יחולקו במסגרת הגרלות של מועדון סמארט". בתקנון או באתר לא מצוין דבר לגבי השיעור מדמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה והשיעור שהוא בחינת "עמלה".
- על פי החישוב בחוות דעתה של ד"ר רגב, שלא נסתר על ידי המשיבה, רק 17% - 28% מדמי המנוי המשולמים למשיבה משמשים לרכישת כרטיסי הגרלה. דבריה לא נסתרו ונראה שגם אצל משיבה זו רובם המוחלט של דמי המנוי לא משמש לרכישת כרטיסי הגרלה, בלא שמידע זה מוצג ללקוח.
משיבה 8 - ניו ספורט ומרקטינג
- משיבה 8 מציעה גם היא לקהל לקוחותיה השתתפות קבוצתית בהגרלות מפעל הפיס במספר מסלולים. באתר האינטרנט של המשיבה מופיע מידע על המסלולים, ובכלל כך כי במקרה של זכייה בפרס המשיבה זכאית ל-10% ממנו. גודל הקבוצה ומחיר המנוי לא מופיעים באתר האינטרנט, ונראה שכדי לבצע רכישה בפועל נדרשת שיחה טלפונית עם נציגי משיבה זו. על פי נתוני המשיבה, כ-45% מדמי המנוי המשולמים למשיבה משמשים לרכישת כרטיסי הגרלה.
- בניגוד ליתר המשיבות, משיבה 8 כוללת בתקנון ההתקשרות שלה התייחסות לשיעור העמלות. בתקנון מצוין כי "תעריף החיוב בגין שירות משלוח הטפסים הקבוצתיים באתר אשר יחול על המשתמש ישתנה בהתאם לעלות התכנית. הנהלת האתר רשאית לשנות את עמלת שליחת הטפסים מפעם לפעם. תעריף החיוב והעמלה יוצג בדף אישור העסקה כסכום אחד". סעיף זה מכיל קישור לעמוד אחר בו מופיע המידע אודות תעריף החיוב והעמלה. ביחס לכל מסלול מציינת המשיבה איזה סכום מיועד ל"שירות" ואיזה סכום הוא "פקדון טפסים".
- המבקשת מסכימה כי סעיף זה בתקנון מהווה גילוי של מידע מהותי אודות שווי הטפסים. אלא שלטענתה המשיבה חשפה את המידע הזה לכל המוקדם בשנת 2017, ויש לדון בטענת ההטעיה ביחס לשנים שקדמו למועד הגילוי.
- טענה זו מבססת המבקשת על מכתב שמסר רואה החשבון של המשיבה בו כתב כי לפי המלצתו החברה מציינת בתקנון החברה את תמהיל העלויות במסגרת המנוי. בחקירת המצהיר מטעם המשיבה, מר שמואל לוי, הוא העריך כי המשיבה החלה להיעזר בשירותיו של רואה החשבון שכתב את המכתב בין השנים 2017 ל-2020. מכאן מסיקה המבקשת כי גילוי תמהיל העלויות במסגרת המנוי החל לכל המוקדם בשנת 2017. מקובלת עליי טענת המבקשת, די באינדיקציה זו כדי לעמוד בנטל הנדרש בשלב הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כאשר בשלב הדיון בתובענה עצמה יתברר מתי בדיוק החלה המשיבה לגלות את המידע.
- סיכומם של דברים: כעולה מהחומר שהוצג, משיבות 1,2, 6 ו-7 לא מציגות ללקוח כל מידע בנוגע לחלק מדמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה והחלק המשמש כעמלה. זאת אף שבפועל רוב דמי המנוי לא משמש לרכישת כרטיסי הגרלה, אלא הוא בבחינת "עמלה"; משיבה 5 ציינה בפני לקוחות ששואלים כי התשלום כולל עמלת שירות, אך הפרטים שנמסרו ללקוחות לא היו מדויקים; משיבה 8 מציינת כיום בתקנון ההתקשרות את שיעור דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסים, אך קיימת טענה ממשית לכאורה כי לפחות עד שנת 2017 המידע לא היה גלוי ללקוחות.
דיון בעילת ההטעיה הראשונה
- לטענת המבקשת, בכך שהמשיבות לא מציגות בפני הצרכן מה שיעור דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה, הן נמנעות מלמלא את חובתן למסור לצרכנים מידע אודות עניין מהותי בעסקה ובכך מפרות את הוראת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן האוסר על הטעיה.
- סבורה אני כי קיים סיכוי סביר שבהליך העיקרי תוכרע טענה זו לטובת חברי הקבוצה.
- המשיבות מציעות ללקוחותיהן מנויים להשתתפות בהגרלות שנערכות על ידי מפעל הפיס. המנויים משווקים ללקוחות תוך יצירת המצג שההשתתפות בהגרלות מפעל הפיס באמצעות שירותי המשיבות הוא כדאי, יעיל ועדיף על פני השתתפות בהגרלות ישירות דרך מפעל הפיס.
- כך למשל, ולצורך הדגמה לא ממצה, משיבה 1 משתמשת בסיסמה "תופסים את השיטה זוכים במיליונים!" ומעידה על עצמה באתר האינטרנט שלה כי "לוטונט היא הבחירה המועדפת למשלוח הגרלות לוטו וטוטו"; משיבה 2 מציינת באתר האינטרנט שלה כי "רק אצלנו תקבל מבחר חבילות שמשפרות מאוד את סיכויי הזכייה" וכי "רכישה קבוצתית של כרטיסי לוטו משפרת מאוד את סיכויי הזכייה"; באתר האינטרנט של משיבה 5 מצוין כי "צירופי המספרים שלך נשלחים באופן שיטתי ובהתמדה ובדרך זו אנו מעלים לך את סיכויי הזכייה משמעותית"; משיבה 6 מצהירה באתר האינטרנט בפני לקוחותיה כי "החברה משקיעה עבורך כסף רב בכל שבוע על מנת שיהיו לך יותר סיכויים לזכות ויותר זכיות כספיות בלוטו"; משיבה 7 מציינת באתר האינטרנט שלה כי "משחקי לוטו קבוצתיים הוכיחו את עצמם כשיטה מנצחת. למעשה, חברים בהגרלות קבוצתיות זוכים ב-25% מכלל משחקי הלוטו"; ובאתר האינטרנט של משיבה 8 מצוין כי "ישנן לא מעט שיטות לוטו אבל אנו בחברת "WinWin" מציעים את הדרך הכדאית, המשתלמת והקלה ביותר להבנה".
- כמעט כל המשיבות מתהדרות גם בשימוש בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות מיוחדות שמשפרות את סיכויי הזכייה בהגרלות, גורם נוסף שעלול ליצור את הרושם שההשתתפות בהגרלות מפעל הפיס דרך שירותי המשיבות עדיף וכדאי (לשאלה האם המשיבות אכן משתמשות בשיטות מעין אלה והאם מדובר בהטעיה בנוגע לתוכן הדברים עצמם אתייחס בהרחבה בהמשך).
- אלא שבניגוד להבטחות ולהצהרות, המשיבות מציעות ללקוחות השתתפות בהגרלות באופן שעדיפותו לצרכן איננה ברורה כלל ועיקר.
- בהקשר זה נבאר ונבחין בין שלושה מושגים: סיכויי זכייה; תוחלת הזכייה; ותוחלת הרווח:
סיכוי זכייה הוא הסיכוי לזכות בפרס כלשהו. לדוגמא, אם אחד מכל מאה כרטיסי הגרלה זוכה, סיכויי הזכייה הוא 1%;