לצורך הדוגמה נניח שסיכויי הזכייה עומדים על 0.001%. אם גובה הזכייה הוא 5,000,000 ₪, ונרכשו 80 טבלאות לוטו - אכן הסיכוי לזכייה כלשהיא עולה מ 0.001% ל 0.08%, ותוחלת הזכייה של כלל הקבוצה היא 4,000 ₪.
אלא שלפי כללי "הרכישה הקבוצתית" את הסכום הזה יש לחלק ל - 40 משתתפים. כך שתוחלת הזכייה של כל משתתף היא 100 ₪.
כדי להגיע לאותה תוחלת זכייה ברכישה ישירה ממפעל הפיס, די ברכישת שני כרטיסי הגרלה, שעלותם 12 ש"ח (ולא 34.8 ₪ כפי שגובה משיבה 7).
אשר לתוחלת הרווח: כדי לחשב אותו יש להפחית את עלות כרטיסי ההגרלה. ברכישה דרך משיבה 7 מדובר ב - 34.80 ₪. כלומר, תוחלת הרווח להשתתפות בהגרלה הקבוצתית דרך שירותי המשיבה עומדת על 65.20 ₪.
אם נשווה לרכישה ישירה ממפעל הפיס - מחירים של שני כרטיסי הגרלה ברכישה ישירה ממפעל הפיס הוא 6 ₪, כך שתוחלת הרווח ברכישה ישירה היא 94 ₪.
- כלומר, אף שלרכישת לוטו בקבוצה יש יתרון בהגדלת סיכויי הזכייה בסכום כלשהו, היא איננה משפרת את תוחלת הזכייה. למעשה ניתן להגיע לאותה תוחלת זכייה בעלות נמוכה בהרבה על דרך רכישה ישירה. כלומר, תוחלת הרווח ברכישה קבוצתית נמוכה במידה משמעותית מתוחלת הרווח ברכישה ישירה.
- זאת ועוד: חלק מהמשיבות אף מגדילות לעשות ומציינות באתרי האינטרנט ובמסמכי ההתקשרות שלהם כי ההשתתפות בהגרלה דרך שירותיהן היא חסכונית במיוחד. כך למשל, משיבה 7, שהציעה השתתפות ב-80 טבלאות לוטו בקבוצה של 40 משתתפים ובמחיר של 34.80 ₪ למשתתף מציינת כי מדובר בחסכון של 85% שכן המחיר הוא, לכאורה, רק 0.42 ₪ לטבלה. מדובר כמובן במצג חלקי שעלול להטעות. הלקוח משלם 0.42 ₪ לטבלה, אך הוא הוא חולק יחד עם 39 משתתפים אחרים, כך שהסכום שמבטא את המחיר בפועל של טבלה בשלמותה הוא 16.40 ₪ (כשהמחיר בקניה ישירה מפעל הפיס הוא 6 ₪). באופן דומה, משיבה 2 מציעה מסלול שמחירו 199 ₪ לחודש הכולל תמהיל של הגרלות בקבוצה המונה 200 אנשים. לצד המסלול מציינת המשיבה כי עלות רכישת החבילה בדוכן מפעל הפיס היא 2,770 ₪ לחודש. גם כאן, מדובר במצג שעלול להטעות, שכן בפועל בגין כל משתתף מושקע סכום נמוך בהרבה, נמוך גם מהמחיר שנגבה מכל משתתף - 199 ₪.
- נראה אפוא כי הנתון אודות היקף הסכום המושקע בהגרלות ושיעור העמלה עשוי להיות מהותי עבור הלקוח, אך הוא איננו מוצג בפניו.
- בהקשר זה מקובלת עליי הטענה שלכאורה קיים מרכיב נוסף המחזק את פוטנציאל ההטעיה שבאי הצגת החלק מדמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה: מן החומר שהוצג לפניי עולה כי משיבות מציינות באתרי האינטרנט או במסמכי ההתקשרות שלהן, לרבות בשיחות טלפון עם לקוחות, כי הן זכאיות לקבל 10% מהפרס במקרה של זכייה. בהעדר הבהרה אחרת, אך מסתברת המסקנה שלקוח יכול לטעות בקלות לחשוב שמדובר ברכיב היחידי שממנו מפיקות המשיבות רווחים, וכי דמי המנוי שלו משמשים רק לרכישת כרטיסי הגרלה. חלק מהמשיבות גם מעבירות מסר זה באופן מפורש (וראו לעניין זה את התמליל מתוך השיחה שהתקיימה בין התחקירנית לנציגת המשיבה 6, שצוטט לעיל).
- מהמקובץ עולה כי חרף המצג שיוצרות המשיבות כאילו ההשתתפות בהגרלות מפעל הפיס באמצעות השירותים שהן מציעות עדיפה על השתתפות ישירה דרך מפעל הפיס, הרי ביחס למאפיין מהותי של ההגרלות המצב הפוך. תוחלת הרווח גבוהה באופן משמעותי כאשר בוחרים להשתתף בהגרלות באופן ישיר בדוכני מפעל הפיס מאשר בהשתתפות דרך שירותי המשיבות. בהתאם, ניתן להגיע לאותה תוחלת זכייה, בעלות נמוכה בהרבה כאשר מבוצעת רכישה ישירה.
- נוכח כל אלו שוכנעתי, בוודאי במידה הנדרשת בשלב זה של ההליך, שהעובדה שהמשיבות לא מציינות באופן ברור באתרי האינטרנט ובמסמכי ההתקשרות שלהן את השיעור מדמי המנוי שמשמש לרכישת כרטיסי הגרלה, ובאותה נשימה מתהדרות בכדאיות ההשתתפות בהגרלות הלוטו במסגרת השירותים שהן מציעות, יוצרת מצג - במעשה ובמחדל - העלול להטעות את הלקוחות ביחס לעניין מהותי בעסקה.
- בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבות, פרופ׳ גדי פיביך, נטען כי לצד הפרמטר של תוחלת הרווח, ישנם פרמטרים נוספים שמשפיעים על השאלה האם השתתפות בהגרלות מפעל הפיס דרך שירותי המשיבות מרעה או מיטיבה את מצבו של המשתתף לעומת השתתפות בהגרלות ישירות בדוכני מפעל הפיס. פרופ׳ פיביך ציין מספר פרמטרים כאלה: ההפסד החודשי הממוצע, ההפסד החודשי המקסימלי, הסיכוי לזכות בסכום כלשהו, הסיכוי לזכייה ״משנת חיים״, ועוד.
- מקובלת עליי הטענה כי תוחלת הרווח אינה בהכרח הקריטריון היחיד המנחה לקוחות בבחירה האם להשתתף בהגרלות לוטו באופן ישיר או דרך שירותי המשיבות, אך לכל הפחות מדובר בקריטריון משמעותי בבחירת המוצר. על מנת לקבל החלטה מושכלת, הלקוחות צריכים להיות מודעים לכך שרק אחוז קטן מתוך דמי המנוי אותם הם משלמים משמש לרכישת כרטיסי הגרלה. אם יימסר מידע זה, כל לקוח יוכל לכלכל את צעדיו בהתאם להעדפותיו האישיות ולקריטריונים שמנחים אותו בבחירה האם ובאיזה אופן להשתתף בהגרלות מפעל הפיס, ובמקרה המתאים, ייתכן שאף לבחור בין המשיבות השונות ובין המסלולים השונים שהן מציעות.
- משיבות 1,2 ו-5 טוענות להגנתן כי הן מציגות בפני הלקוח נתונים שמתוכם ניתן לחשב ולהבין מה מתוך דמי המנוי משמש לרכישת כרטיסי הגרלה. במסגרת מסמכי ההתקשרות איתן הלקוח מקבל מידע אודות כמות הטבלאות, כמות הטפסים הנשלחים, מספר חברי הקבוצה ומספר ההגרלות הכלולות במנוי. לטענתן, באמצעות שקלול וחישוב נתונים אלה ניתן להבין מה השיעור מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה, וכמה מתוך דמי המנוי מהווים עמלת שירות. לפיכך כאשר פרמטרים אלה חשופים בפני הלקוח, ציון השיעור מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסים אינו נדרש לצורך מניעת הטעיה.
- ממסמכי ההתקשרות עם משיבות 1,2 ו-5 אכן ניתן לדעת מהי כמות הטבלאות, כמות הטפסים הנשלחים, מספר חברי הקבוצה ומספר ההגרלות הכלולות במנוי. ברם, על מנת לחלץ מנתונים אלה את הסך מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה, נדרש הלקוח לבצע חישוב עם מספר שלבים, כשלא כל הנתונים מוצגים לפניו בפרסום (מחיר ההגרלות השונות לא נקוב). טענת המשיבות כי מדובר בחישוב פשוט שכל בר דעת יכול לצלוח ולכן די בהצגת הנתונים הגולמיים כדי לעמוד בחובת הגילוי - איננה משכנעת. אמנם, לא מדובר במתמטיקה גבוהה, אלא בפעולות חיבור, חיסור, כפל וחילוק. אלא שעל מנת להגיע לתוצאה נדרש תחילה להבין כי אלה הם הנתונים הרלוונטיים לחישוב, להבין באיזה אופן יש לשקלל את הנתונים וליצור את המשוואה בתוכה יוצבו הנתונים הגולמיים. מאמץ זה, גם אם אפשרי לאחר שקידה מסוימת, אינו אינטואיטיבי או מובן מאליו, מה גם שייתכן שהצרכן כלל איננו מודע לכך שנגבית ממנו עמלה (אלא רק 10% מהזכיה, כפי שמוצג במסמכים), וממילא החישוב לא ייעשה. לעתים מדובר גם במספרים גדולים כך שביצוע הפעולות החשבוניות עצמן טעון שימוש במחשבון. לכך יש להוסיף כי חלק מהמשיבות כוללות באותו מנוי תמהיל של הגרלות מסוגים שונים ובהיקפים שונים, כך שלקוח המעוניין לחלץ את הסך מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה נדרש לחזור על החישוב מספר פעמים עד שיגיע לתוצאה הסופית.
- הלכה למעשה, המידע המהותי אודות שיעור ההשקעה ברכישת טפסים איננו מוצג כמות שהיא, וסבורה אני שקיים סיכוי סביר שייקבע כי מדובר בהטעיה במחדל, על דרך אי עמידה בחובה להציג בפועל את כל המידע מהותי הנחוץ ללקוח, ולא להסתפק בכך שקיימים לפניו נתונים שהוא יכול לחלץ מהם את אותו מידע. נראה לכאורה שאין די בהצגת הנתונים הגולמיים בלבד לצורך עמידה בחובת הגילוי כלפי הלקוח.
- הדברים אמורים במשנה תוקף על רקע פרסומי המשיבות המדברות בשבח מרכולתן תוך שיש גם מי שמתהדר בהחיסכון הכספי שבהתקשרות עימן, אף שבפועל התמונה מורכבת בהרבה, ובכל הנוגע להיבט של תוחלת הרווח, העדר התועלת שברכישה באמצעות המשיבות בולט.
- בטיעוניהן מפנות המשיבות לפסק הדין בעניין בר אילן, בו נדחתה, בגדר בקשה לאישור תובענה כייצוגית, טענת הטעיה נגד אחת מהחברות המציעות שירותי משלוח טפסי לוטו כבענייננו (משיבה 3, שטענת ההטעיה הנדונה איננה מופנית כלפיה בהליך זה). נטען כי בעניין בר אילן עלה שמשיבה 3 פרסמה את מחיר המנוי, את כמות ההגרלות הכלולות במנוי, את סוגי הטפסים ואת מספר החברים בקבוצה, ונקבע כי נוכח גילויים של פרטים אלה לא הוכח כי המשיבה הטעתה את לקוחותיה בנוגע לשווי שירותיה. לכן, טוענות משיבות 1,2 ו-5, יש לדחות את טענת ההטעיה המופנית נגדן.
- אלא שקיים שוני בין המצג בו מדובר היה בעניין בר אילן ובין מצגי משיבות אחרות. המשיבה בעניין בר אילן כללה בהסכם ההתקשרות שלה סעיף בו צוין כי מתוך 195 ש״ח של דמי המנוי, רק 42.51 ש״ח משמשים לרכישת כרטיסי הגרלה. משיבות 1,2 ו-5, וכן משיבות 6 ו-7, לא כוללות מציגות מידע זה.
- סיכומם של דברים, נוכח הפער הניכר בתוחלת הרווח בין הימור באמצעות המשיבות להימור באמצעות מפעל הפיס, פער שהוא עניין מהותי ביחס לרכישה, וכן נוכח הרושם הכללי שנוטעות המשיבות אצל לקוחותיהן במצגיהן, כאילו השימוש בשירותיהן כדאי ועדיף על פני השתתפות ישירה דרך מפעל הפיס, נראה כי קיים סיכוי סביר שבהליך עיקרי ייקבע שאי הצגת השיעור או הסך מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה ואי הצגת שיעור העמלה, מהווה הפרת חובת הגילוי ומסירת המידע הנדרש לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן למניעת הטעיה. בהקשר זה נראה לכאורה שאין די בהצגת נתונים גולמיים בלבד לצורך עמידה בחובת הגילוי כלפי הלקוח. על המשיבות למסור ללקוח באופן מפורש וברור את הסכום או השיעור מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי ההגרלה, והעובדה שניתן לחלץ מידע זה על דרך ביצוע חישובים אלו ואחרים, איננה פוטרת אותם מחובתם זו.
- זאת ועוד: אין לקבל את ההיקש שמציעות המשיבות לעשות מעסקים אחרים, המוכרים מוצרים מוחשיים מבלי לציין ללקוח מה עלותם ליצרן (לדוגמא - מכירת סלט במסעדה מבלי לפרט את עלות הירקות, הנופלת בהרבה ממחיר הסלט).
ברכישת מוצר מוחשי כמו סלט, המוצר הנרכש גלוי וידוע לפני הצרכן, והנתון אודות עלות חומרי הגלם איננו מהותי עבור הלקוח. לא נראה שהעובדה שבידי המסעדן להשיג סחורה זולה במיוחד או לא, היא נתון מהותי עבור הלקוח. בשונה מכך, כשעסקינן ברכישת הזכות להשתתף בהגרלה, זהו נתון מהותי, שכן הוא נחוץ לשם הבנת טיב המוצר ואף השוואה אל מול חלופות דומות ואל חלופה של רכישה ישירה בעלות נמוכה בהרבה עם אותה תוחלת זכייה, או באותה עלות, אך כנגד תוחלת זכייה גבוהה בהרבה. מכאן חובת הגילוי הנתון אודות שיעור ההשקעה ברכישת הגרלות ושיעור העמלה מתוך דמי המינוי. אי עמידה בחובת גילוי זו עולה לכאורה כדי הטעיה במחדל.
- יודגש: אין לשלול שלמרות העלות המוגברת מבחינת תוחלת זכייה, ונחיתות מבחינת תוחלת רווח, יש מי שיבחר במודע להתקשר בהסכם עם המשיבות ולא לרכוש ישירות ממפעל הפיס. זאת בשל רצונו להגדיל את סיכויי הזכייה - הסיכוי לזכות בסכום כלשהו.
- אמנם כפי שמציינות המשיבות, תוחלת הרווח בהגרלות היא תמיד שלילית. אלא שאין בכך כדי להפוך את תוחלת הרווח לנתון לא מהותי ברכישת הגרלה. אילו כך היו פני הדברים, הרי שמחיר כרטיס הגרלה לא היה נתון שנלקח בחשבון על ידי הלקוח בעת רכישתו. כעולה מהוראת סעיף 2(א)(13) לחוק הגנת הצרכן, המחוקק סבר אחרת וקבע כי מחיר מוצר הוא מידע מהותי עבור לקוח. כך הוא הדין גם מקום בו עושה הלקוח עסקה שמבחינה מתמטית היא עסקה הפסדית. גם כשמדובר בעסקה הפסדית, הלקוח עשוי להעדיף עסקה שההפסד הכלכלי שבה נמוך מההפסד הכלכלי שבחברתה. כמו כן, שיפור מהותי בתוחלת הרווח הוא שיפור במוצר, והפחתת תוחלת הרווח היא גריעה באיכותו. תוחלת הרווח עשויה להיות שיקול מהותי בבחירה בין קניה ישירה ממפעל הפיס לקניה ב"מועדוני לוטו", וכן עשויה היא להיות שיקול מהותי בעת בחירת מסלול הצטרפות מבין המסלולים שמציעה כל משיבה ואף מבין מגוון המסלולים של כלל המשיבות. בהינתן הפערים שהוצגו כאן בין קניה ישירה לקניה דרך המועדונים הנדונים, קיים סיכוי סביר שבהליך העיקרי ייקבע שהיקף ההשקעה ברכישת טפסים ושיעור ה"עמלה" הם נתון שיש לגלותו בצורה ישירה, ולא להותיר את מלאכת החישוב, שאיננה דבר של מה בכך, ללקוח. בהתאם, קיים סיכוי סביר לממצא כי אי הצגת נתונים כספיים אלו ללקוחות עולה כדי הטעיה במחדל.
- לסיכום: קיים סיכוי סביר כי הטענה אודות הטעייה ביחס לשיעור עמלה הניטלת מדמי המנוי ושיעור הסכום המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה, תוכרע בהליך העיקרי לטובת הקבוצה כנגד משיבות 1,2, 5,6, ו-7. כך הוא גם ביחס למשיבה 8, על אף שזו מוסרת כיום ללקוחותיה את המידע אודות השיעור מתוך דמי המנוי המשמש לרכישת כרטיסי הגרלה. שכן, לא ברור מתי החלה משיבה 8 למסור מידע זה ללקוחותיה, והמבקשת הציגה אינדיקציה ממשית לכך שמשיבה זו החלה למסור את המידע לכל המוקדם בשנת 2017.
עילת ההטעיה השניה - מצגים בדבר הגדלת סיכויי הזכייה ושימוש בשיטות סטטיסטיות
- המבקשת טוענת כי המשיבות מציינות שהן מחזיקות בשיטות סטטיסטיות שמאפשרות להן להגדיל את סיכויי הזכייה, שעה שמדובר במצג שווא. נדון כעת בחוות הדעת שניתנו מטעם המומחים שזומנו להליך והעידו על האפשרויות הסטטיסטיות הקיימות. לאחר מכן נבחן את המצגים ביחס לכל אחת מן המשיבות, למעט משיבה 4 שטענה זו אינה מופנית כלפיה בהליך כאן, ונדון בשאלה האם מדובר לכאורה בהטעיה.
חוות הדעת
- כאמור, המבקשת צירפה לבקשת האישור חוות דעת של הכלכלנית ד"ר טלי רגב. עיקרי חוות דעתה של המומחית, הרלבנטיים לענייננו, הם אלה:
- אין דרך להשפיע על סיכויי הזכייה של טור / טבלת לוטו. לכל צירוף מספרים יש אותם סיכויי זכייה בכל פרס.
- שיתוף מנויים, היינו השתתפות קבוצתית בהגרלה, מעלה את הסיכוי לזכות בפרס כלשהו, אך אינו משנה את תוחלת הזכייה. שיתוף המנויים משפר את ההסתברות לזכות אך בה בעת מקטין את גובה הפרס כך שתוחלת הזכייה זהה.
- תוחלת הזכייה ותוחלת הרווח בהימור דרך שירותי המשיבות נמוכות מאשר במילוי טורים באופן אקראי ישירות מול מפעל הפיס. לכך שלושה גורמים: האחד, מכל זכייה מופחתת עמלת זכייה בגובה 10% שרוב המשיבות גובות; השני, מחיר המנוי מגלם מחיר לטור לאדם שהוא גבוה מהמחיר שגובה מפעל הפיס לטור. על פי חוות הדעת רוב המועדונים גובים פי 1.5-4% מהמחיר של מפעל הפיס; השלישי, ההימור דרך שירותי המשיבות עשוי ליצור חבות מס גבוהה יותר. זאת משום שחבות המס מחושבת על פי סכום הזכייה הכולל שנצבר במסגרת הקבוצה, ולא לפי חלקו האישי של כל משתתף. מאחר שמועדוני ההימורים מגישים את ההימורים בשם קבוצה של משתתפים, הם מגיעים במהירות רבה יותר לתקרת הפטור ממס שנקבעה בחוק. כתוצאה מכך, זכיות רבות החורגות מסכום הפטור מחויבות במס הכנסה, דבר שמפחית בפועל את גובה התגמולים שכל משתתף מקבל ומקטין בהתאם את תוחלת הרווח.
- בחירת תבניות לא נפוצות - ישנה אפשרות תאורטית להגדיל את תוחלת הזכייה והרווח בפרסים הראשון והשני על ידי בחירת צירופים שאינם נפוצים בקרב מהמרי לוטו. היות שפרסים אלה מתחלקים בין כל מי שבחר בצירוף שעלה בגורל, בחירת צירופים לא נפוצים מגדילה את הסיכוי שבמקרה של זכייה, הפרס יתחלק בין פחות אנשים ואז הרווח יהיה גדול יותר. לא מדובר בהגדלה של סיכויי הזכייה, אלא בהגדלה של גובה הפרס במקרה של זכייה, בשל הקטנת החשש מחלוקת הפרס בין מספר משתתפים הבוחרים בצירוף מספרים זהה. לטענת המומחית, גידול זה בתוחלת הזכייה והרווח הוא מוגבל מאוד וזניח, ובכל מקרה נמוך מהקיטון בתוחלת הזכייה כתוצאה מהעלות הגבוהה יותר של הימור דרך שירותי המשיבות.
- "שיטת הצמצומים" - בפרס השמיני, הפרס הנמוך ביותר, הניתן לכל מי שמנחש שלושה מהמספרים שעלו בגורל, ניתן להבטיח זכייה על ידי מילוי מספר טפסים והימור על כל הצירופים האפשריים של שלושה מספרים. ניתן לחסוך בעלויות על ידי מניעת חזרה על צירופים, ובכך להבטיח זכייה בפרסים הנמוכים בעלות נמוכה יותר. שיטה זו מכונה "שיטת הצמצומים". אולם גם שיטה זו אינה משנה את תוחלת הזכייה לעומת שליחת אותו מספר של טורים באקראי. הסיבה לכך היא שהפרס השמיני, בגובה 10 ₪, ניתן בשווה לכל זוכה, ללא תלות בכמות הזוכים. לכן, בהיבט זה אין הבדל בין מילוי טורים על פי שיטת הצמצומים ובין מילוי טורים באקראי. באמצעות שיטת הצמצומים מקבלים את הפרס הנמוך בוודאות, אבל זוכים רק פעם אחת עבור כל צירוף שמנצח. לעומת זאת, אם ממלאים את אותו מספר טורים באופן אקראי, ייתכן שיהיו צירופים שיחזרו על עצמם ואז הפרס יינתן בגין כל אחד מהצירופים הנכונים. תוחלת הזכייה היא אותה תוחלת. באמצעות שיטת הצמצומים לא משנים את תוחלת הזכייה, אבל מגדילים את הסיכוי לזכות בפרס בגובה 10 ₪. מבלי להשתמש בשיטה, מקטינים את סיכויי הזכייה ובה בעת מגדילים את גובה הפרס שניתן לקבל - יותר מ 10 ₪ עבור צירוף שנבחר יותר מפעם אחת.
- גם המשיבות צירפו חוות דעת של מומחה מטעמן, המתמטיקאי פרופ' גדי פיביך. עיקר העולה מדברי המומחה מטעם המשיבות, הרלבנטי לענייננו, הוא זה:
- אין צירופי מספרים שיש להם סיכוי גבוה יותר לעלות בגורל.
- בהנחה שאין למשיבות יכולת טובה יותר לזכות בלוטו מאשר בהימור אקראי, תוחלת הרווח בהימור דרך המשיבות נמוכה יותר בגלל העמלות שהן גובות ושאינן קיימות בהימור ישיר דרך מפעל הפיס.
- ניתן לשפר את תוחלת הזכייה על ידי בחירה בתבניות לא נפוצות. השיפור נובע מכך שאם צירוף לא נפוץ עולה בגורל, הוא מתחלק בין פחות אנשים. בניגוד לעמדתה של ד"ר רגב, פרופ' פיביך סבור שאי אפשר לקבוע שהגידול בתוחלת הזכייה הוא זניח, אך גם אי אפשר לקבוע אחרת, בהעדר נתונים נוספים.
- לא נכון להשוות את ההשתתפות בהגרלות הלוטו דרך שירותי המשיבות מול קנייה ישירה בדוכני מפעל הפיס אך ורק באמצעות בחינת תוחלת הרווח, שכן אנשים שמתעניינים בתוחלת הרווח יבחרו מלכתחילה לא להשתתף בהגרלות הלוטו, בשום צורה ואופן.
- על מנת לבחון את השאלה האם השתתפות בהגרלות הלוטו מרעה או מיטיבה את מצבו של המהמר, לעומת רכישה ישירה בדוכני מפעל הפיס, יש להתייחס לקריטריונים נוספים, שלא נלקחו בחשבון בחוות דעתה של ד"ר רגב. למשל, הסיכוי לזכייה כלשהי, הסיכוי לזכייה "משנת חיים", ההפסד החודשי המקסימלי, שנאת הסיכון של המהמר, ושיקולים נוספים כגון השפעה חברתית וכדומה. מסקנתו של פרופ' פיביך היא שביחס לחלק מהשיקולים עדיפה ההשתתפות דרך מפעל הפיס, ביחס לחלק מהשיקולים עדיפה ההשתתפות דרך מועדוני המשיבות, וביחס לחלק מהשיקולים הדרך המועדפת תלויה בתכונות וההעדפות של המהמר.
- נסכם את העולה מעמדות שני המומחים גם יחד ביחס לנטען בידי המבקשת:
מוסכם כי אין דרך סטטיסטית להעלות את סיכויי הזכייה במילוי טור בודד, וכי לכל צירוף יש אותה הסתברות לעלות בגורל. לכן, ככלל, אין למשיבות סיכוי זכייה טובים יותר מאשר בהימור אקראי רגיל. מנגד, בשל עלות המנויים, הכולל מרכיב עמלה לא מבוטל, השתתפות בהימור המשיבות אכן מניבה תוחלת רווח נמוכה יותר בשל העלויות הכרוכות בהימור דרכן שאינן קיימות בהימור ישיר דרך מפעל הפיס.