(א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין
סעיף 19(ג):
(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:
(א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה;
(ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14, לפי הענין;
(ג) עיקרי הסדר הפשרה.
(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה:
(א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה;
(ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן;
(ג) השלב שבו נמצא ההליך;
(ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5);
(ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה;
(ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר
- הגדרת הקבוצה, עילות התובענה, הסעדים שנתבעו ועיקרי הסכם הפשרה הינם כפי שפירטתי לעיל במסגרת תיאורו של הבקשה לאישור הסכם פשרה. כמו כן קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והיא האם המשיבה הפרה בהתנהלותה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת וכן את סעיף 7א לחוק הגנת הצרכן ואת תקנות הגנת הצרכן.
- בנסיבות העניין, לאחר עיון בהסכם הפשרה, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהתאם לסעיף 19(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, סבורני כי המדובר בהסדר שהוא ראוי וסביר בנסיבות העניין.
- הסכם הפשרה אשר הוגש לאישור בית המשפט הביא לתיקון מחדל המשיבה. כך במסגרת הסכם הפשרה התחייבה המשיבה כי בכל סרטון ופרסומת שיווקיים מטעמה המשוגרים לנמען, ככל שישוגרו, בגבולות ישראל, וככל שינתן לכך היתר כדין, ואשר עניינם אפשרות זכייה בהגרלה, ברכישת מי ממוצריה יצוין באופן בולט וברור כי סיכוי הזכייה הן כמפורט בתקנון וכן תבהיר היכן ניתן למצוא תקנון זה.
- כמו כן, ככל שישלחו על ידי המשיבה דברי פרסומת, כהגדרתם בחוק התקשורת, בגבולות ישראל, הרי שמעתה ואילך אלה יישלחו רק לאותם נמענים אשר נתנו את הסכמתם לקבלת דברי הפרסומת כאמור, בהתאם להוראות חוק התקשורת, וכן תאפשר המשיבה לאותן נמענים לשלוח הודעת סירוב בדרך בה שוגרו אותם דברי פרסומת אלו, עפ"י הוראות חוק התקשורת וכן יובהר כי אותם מסרונים הינם בגדר "פרסומת".
- התחייבויות המשיבה במסגרת הסכם הפשרה עולות בקנה אחד עם מטרות חוק תובענות ייצוגיות בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" בהתאם לאמור בסעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות.
- כבר נקבע כי שאלת משלוח מסרוני פרסומת ללא הסכמת מקבלי המסרונים היא שאלה בעלת חשיבות ציבורית לא מבוטלת. כמו כן נקבע כי סעיף 30א לחוק התקשורת מגלם בתוכו אינטרס ציבורי ((ר' ת"צ 34900-12-15 מעין כהן נ' התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ (חל"צ) (פורסם בנבו, 10.10.2018)).
- ההתפתחויות הטכנולוגיות יחד עם השימוש הגובר בתקשורת אלקטרונית הוליד את התופעה הידועה כ"דואר זבל". המדובר בהפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות ובהם הודעות גם הודעות SMS ((ר' רע"א 1954/14 אלון חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במנצחים) (פורסם בנבו, 4.8.2014) (להלן: "פס"ד חזני")).
- ב1.12.2018 נחקק תיקון מס' 40 לחוק התקשורת במסגרתו נחקק סעיף 30א לחוק התקשורת. סעיף 30א לחוק התקשורת נועד להתמודד עם התופעה של הפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת, ביניהם הודעות SMS.
- וכך נאמר במסגרת דברי ההסבר להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33) התשס"ה-2005, ה"ח הממשלה 182:
...תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam" הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה.