ראיות
- התובעים תמכו תביעתם בתצהיר עדותו של מר דין וכטר (התובע 2 שהינו דירקטור בחברה) ושל מר בני דוד בעל המניות בתובעת 3 וכן דירקטור בחברה. כמו כן, תמכו התובעים תביעתם לדמי נזק בחוות דעת המומחה, רו"ח משה סיטון (להלן: "חוו"ד המומחה סיטון").
- הנתבעים תמכו הגנתם בתצהירי עדות ראשית של הגב' חנה כהן - היועצת המשפטית של עירית בת ים.
הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית לחוות דעתו של רו"ח סיטון.
- הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים ומסרו הסכמתם כי ההכרעה במחלוקת תתבסס על התצהירים, המסמכים, תעודות עובד הציבור וסיכומי טענות הצדדים.
השאלות העומדות במחלוקת
- טענות הנתבעות בדבר סילוק תביעת התובעים 2-3 וסילוק התביעה כנגד הנתבעת 2, הכל מחמת העדר יריבות.
- האם יש ליחס לעיריה מצגי שווא והטעיה בשלב כלשהו של המכרז או קיום החוזה שיהא בהם כדי ליחס לה הפרת הסכם ובהתאם חיובה בהשבה ופיצויים?
- מהו סכום ההשבה לו זכאית החברה. האם זכאית להשבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד למועד ההשבה?(אין חולק כי החברה קיבלה השבה בצירוף הפרשי הצמדה ממועד התשלום ועד למועד דרישת ההשבה ששלחה החברה לעיריה ולא עד מועד התשלום בפועל).
- האם זכאית החברה לרכיבי פיצוי כלשהם הבאים, כטענתה: פיצוי בגין הוצאות ריבית; תשלום הוצאות לקידום הפרויקט ותכנון הפרויקט; תשלום דמי ייזום בהם התחייבה החברה; אבדן הזדמנויות עסקיות?
דיון והכרעה
סילוק על הסף
- בפתח הדברים ראיתי לנכון לקבל את טענות העיריה ולהורות על דחיית תביעת התובעים 2-3 כנגד הנתבעות בהעדר כל יריבות עם הנתבעות.
- המדובר במכרז שפרסמה העיריה בו זכתה החברה וכפועל יוצא מכך נחתם ביום 22.3.2016 הסכם פיתוח בין החברה והעיריה. על פניו נחתמו הסכמים שונים בין התובעים בינם לבין עצמם בנוגע לזכיית החברה במכרז ואולם, העיריה אינה צד להסכמים אלה ואין בהם כדי לחייבה. מעבר לנדרש יצויין כי אף לא אחד מהתובעים 2 - 3 התקשרו עם מי מהנתבעות בחוזה ישיר כזה או אחר.
בהינתן האמור, בהעדר כל יריבות בין התובעים לבין מי מהנתבעות אין מנוס כי אם להורות על דחיית תביעת התובעים 2- 3 כנגד הנתבעות.
- בנוסף, יש להורות על סילוק התביעה על הסף כנגד הנתבעת 2 משלא הונחה כל תשתית ראייתית המבססת עילת תביעה נגדה. היריבות החוזית מושא ההליך התגבשה בין החברה לבין העיריה. הנתבעת 2 היא תאגיד עירוני המהווה זרוע ביצועית ליישום החלטות העיריה ותו לאו.
טענות החברה בכל הנוגע לאי קיום ההסכם מתמקדות אך ורק אל מול העיריה, עמה נחתם ההסכם. ולחברה אין כל עילת תביעה חוזית כנגד הנתבעת 2. כך גם בכל הנוגע לקיומה של עילת תביעה בנזיקין, ככל שהוצגו מצגי שוא וככל שהוסתר מידע מהחברה היו אלה מחדלי העיריה, מאחר והיא זו (באמצעות המחלקה המשפטית ) אשר קיבלה לידיה את מכתבי משרד הפנים והיתה מודעת לעמדתו והיא זו אשר פעלה אל מול החברה עת הוארך תוקפו של ההסכם עימה פעם אחר פעם.
- לאור האמור, וגם לאחר סילוק תביעת התובעים 2-3 אין מנוס כי אם להוסיף ולהורות על דחיית תביעת החברה כנגד הנתבעת 2, מחמת העדר יריבות ובהעדר ביסוס כל עוולה בנזיקין כלפיה.
לגופו של עניין
- אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי לאחר בחינת כל ההתכתבויות והמסמכים לרבות התצהירים לא שוכנעתי כי יש ליחס לעיריה חוסר תום לב או הטעיה במזיד בעת פרסום המכרז או בעת שהתקשרה עם החברה בהסכם מושא ההליך.
אמנם, אין זה מן הראוי כי רשות תקדם הליכי מכרז לבניית פרויקט בניה בעוד שהתב"ע איננה מאפשרת זאת, שהרי, מכרז שכזה מגלם סיכון של אי אישור שינוי התב"ע ואי מתן אישור שר הפנים, ועל כן מביא להצעות הפסד לקופת הציבור. ואולם, בנסיבות אשר יפורטו להלן מוכנה אנכי לקבל את עמדת העיריה כי היא פעלה באותם זמנים כדי להעשיר את קופת הציבור, וקיוותה כי תוכל לקבל את אישור שר הפנים לעסקה בכפוף לשינוי התב"ע, נוכח מקרים קודמים בהם צלחה דרכה בעבר לעשות כן, כפי שפורט לעיל. (ראו עסקאות מכר מקרקעין עם חברות "וויי-בוקס נדל"ן" ו"זיגדון מבודן" אשר אושרו בשנת 2014, וכן עסקת מכר קומבינציה עם חברת "מגדלי בת הים אופק בנייה וייזום" אשר אושרה באפריל 2015, אף על פי שבמקרים אלה המצב התכנוני לא תאם את המצב התקף).
- לצד האמור, גם אם בתחילת הדרך, בעת פרסום המכרז, סברה העיריה בתום לב, כי תוכל לקבל את אישור משרד הפנים לעסקה בכפוף לשינוי התב"ע, הרי שהוכח כי גם לאחר זכייתה של החברה במכרז והחתימה על הסכם עמה קיבלה העיריה מכתבים ממשרד הפנים גם בעניין מכרז זה וגם בעניין מכרזים דומים לנסיבות דנן, שפורסמו בסמיכות למועד בו פורסם המכרז מושא הדיון, המודיעים לה נחרצות כי משרד הפנים לא יאשר עוד התקשרות שהינה בניגוד לתב"ע.
היה זה אפוא מחובתה של העיריה לנהוג בתום לב בקיומו של הסכם ולגלות מידע חיוני זה לחברה בכל שלב בו הובאה בפניה עמדת משרד הפנים על מנת שתוכל לכלכל ענייניה. גם אם התעורר אצל העיריה ספק באשר לעמדת משרד הפנים היה זה מחובתה לדרוש הבהרה בנדון בפרט עת החזיקה תחת ידיה סך של למעלה מ- 5 מיליון ₪ מכספי החברה.