חמור מכך, כשבועיים בלבד לאחר קבלת המכתב בעניין סופרמטיסט, ביום 6.12.2017, ערכה העירייה (ביניהם סגנית ראש העיריה ויועמ"ש העיריה) ישיבה עם נציגי החברה, אשר במהלכה, לא זו בלבד שהעיריה בחרה להסתיר מידע חיוני ומהותי זה, אלא הוסיפה והטעתה את החברה והודיעה לה שתפנה למשרד הפנים לצורך קבלת אישור שר הפנים בתוך מספר חודשים, כאשר בפועל, ידעה היטב שאישור כזה לא יתקבל לעולם, ומשכך בפועל אפילו לא פנתה אליו. (ראו סיכום ישיבה מחודש דצמבר 2017 - ת/15).
בעמדה מטעה זו, כי מתן אישור שר הפנים ייבחן, ויכול להינתן רק לאחר אישור התכנית הכוללת את שינוי השימוש במקרקעין, וכי בשל העיכוב שחל בקבלת האישור על שינוי התב"ע ממילא חל עיכוב בקבלת אישור שר הפנים, המשיכה העיריה להחזיק ולהציג לחברה. (ראו מכתב העיריה, באמצעות עו"ד בן משה, לחברה מיום 13.8.18 (ת/16) וכן מכתב העיריה, באמצעות עו"ד בן משה, לחברה מיום 17.7.2019 (ת/25), בו נכתב בין היתר (ס' 6): "בירורים ובדיקות שנעשו ביחס למתן האישור העלו כי עמדת משרד הפנים הינה כי מתן אישור שר הפנים ייבחן רק לאחר אישור התב"ע הרלוונטית הכוללת את השלמת מטלת שינוי השימוש. הודעה זו נמסרה לכם בכתב ובע"פ").
- במילים אחרות, במכתביה של העירייה מיום 13.8.2018 ומיום 17.7.2019, כתבה העירייה דברים שלא היה להם כל בסיס ועוגן של אמת והכל בשעה שהעיריה היתה מודעת היטב לעמדתו האמיתית של משרד הפנים כפי שהובאו בפניה בעניין אומרטה ועניין סופרמטיסט, אשר הבהיר בפניה כי ההתקשרות הספציפית עם החברה לא תאושר, ואף ביחס להתקשרויות דומות הבהיר מפורשות כי סגנון זה של התקשרויות לא יאושר על-ידו.
העיריה הזינה את החברה במידע שגוי והטעתה את החברה לחשוב כי ניתן יהיה לקדם העסקה בהתגבר על מכשול שינוי התב"ע. העיריה בחרה להסתיר מהחברה את ההתכתבות הרלבנטית שיכול והיתה גורמת לחברה לכלכל צעדיה ולשקול בשנית את טיב ההתקשרות הנדונה, אם להמשיכה או לבטלה. וכל זאת, בשעה שבמשך כל הזמן הזה, החזיקה העיריה בכספים רבים של החברה והיתה מודעת לעובדה כי החברה מוציאה כספים רבים על מנת לקדם את שינוי התב"ע, כפי שלקחה על עצמה לעשות במסגרת ההסכמות שנחתמו בתוספת הראשונה להסכם.
התוספת השניה להסכם
- ביום 7.5.2018 התוכנית פורסמה להפקדה ברשומות, וביום 25.6.2018 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה החליטה כי התוכנית המוצעת טעונה אישור שר האוצר לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, ומשכך התוכנית הועברה למחלקת התכנון של העירייה לשם טיפול בתיקונים הדרושים בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית (ראו ת/17 ראו גם מכתב שדרש את קידום הנושא מיום 16.7.2018 ת/18).
- לנוכח מצב הדברים האמור והעובדה שהדברים אינם מתקדמים, פנתה החברה לראש העירייה, במכתב מיום 26.6.19 (ת/23), וביקשה כי יעשה שימוש בסמכותו ויפעל לקידום התוכנית שנמצאת במחלקת התכנון של העירייה, על מנת שניתן יהיה לקבל את האישורים הנדרשים לקידום הפרויקט, נוכח הפגיעה הנגרמת לחברה בשל עיכוב הפרויקט.
בהמשך, פנתה החברה במכתב מיום 17.7.19 (ת/24) אל העירייה וביקשה להתעדכן במועד התכנסות הוועדה ודיונה בהארכת המועדים לקבלת האישורים.
- בתשובה התקבל אצל החברה מכתב מאת העירייה, מיום 17.7.19 (ת/25), בו הודיעה לה העירייה על סיום ההתקשרות ביניהן, וזאת, כביכול, משום שהחברה לא זכתה במכרז של משרד הקליטה לבניית דיור לעולים קשישים הזכאים לדיור ציבורי בעיר בת-ים.
- החברה דחתה במסגרת מכתביה מיום 18.7.19 ומיום 22.7.19, את הודעת הביטול של העירייה, כאשר לאחר מכתבים נוספים ופגישות שהתקיימו בין הצדדים בימים 7.8.2019 הבינה החברה כי העירייה דבקה בעמדתה. (ראו מכתבים ופרוטוקולים ת/26).
- בעקבות זאת הגישה החברה, ביום 28.11.19, עתירה כנגד העירייה לבית המשפט המחוזי תל אביב (עת"מ 68115-11-19) (ת/27) (להלן: "העתירה"). ביום 22.11.19 הגישה העירייה תשובה לעתירה, שם העלתה שוב שורה של טענות על הפרות שנפלו בחלקה של החברה המצדיקות ביטול ההסכם עמה (ת/28). העירייה שבה וחזרה על המצג שהציגה לחברה כל הזמן, לפיו לא מדובר בסוף פסוק, שכן אישור שר הפנים ייבחן ויינתן רק לאחר שינוי התב"ע, קרי, שינוי סדר האישורים (ר' ס' 13 לתשובה).
- ביום 29.12.19 ניתן פסק דין בעתירה, מאת כב' השופט קובי ורדי, אשר קבע שלא היה מקום לביטול ההתקשרות בין החברה והעירייה, והמליץ לצדדים להגיע להבנות לשם המשך ההתקשרות והקמת הפרויקט. מפאת חשיבות הדברים, יובאו להלן כפי שנכתבו בפרוטוקול ובפסק הדין (ת/29):
"... מוצע שיינתן פס"ד בעתירה שלא היה מקום בעת הזו לביטול הסכם ההתקשרות מחמת אי התקיימות התנאים המתלים, כאשר מובהר גם שכל צד שומר על טענותיו ושהעירייה רשאית כמובן לשקול בהתחשב בכך שלא היה מקום בעת הזו לבטל את ההסכם עקב אי התקיימות התנאים המתלים, האם עדיין יש מקום לבטל את ההסכם אם לאו ו/או להשתחרר ממנו ובמידה וכן כמובן שעליה לקיים דיון מעמיק בגורמים הרלוונטיים ולקבל החלטה מפורטת ומנומקת, החלטה אותה כמובן תוכל לתקוף העותרת במידה וההחלטה תהיה כזו שעדיין עומדת על ביטול ההתקשרות ולא החלטה שמגיעה להסכמה כזו או אחרת בין הצדדים ו/או פתרון מוסכם כזה או אחר שאולי הצדדים ישכילו להגיע אליו בהתחשב באמור לעיל. ...יפה עשו הצדדים ובאי כוחם שבנסיבות העניין קיבלו את הצעת ביהמ"ש שניתן לה תוקף של פסק דין".
- בהמשך להמלצת בית המשפט, הצדדים החלו במגעים לחידוש ההתקשרות ביניהם. ביום 20.1.2020 שלחה העירייה מכתב דרישה, במסגרתו דרשה שהחברה תגיש לה שורה של נתונים וחומרים, כביכול כדי שהעירייה תוכל לבחון בשנית את החלטתה לבטל את ההסכם (ת/30). החברה השיבה לעירייה במכתב מיום 21.1.2020 (ת/31).
- ביום 5.11.2020, התקשרה העיריה בתוספת שנייה להסכם הפיתוח (להלן: "התוספת השנייה") (ת/34). במסגרת התוספת השנייה, לוחות הזמנים הוארכו, כך שהמועד האחרון לקבלת האישור על שינוי התב"ע נקבע ללא יאוחר מ-12 חודשים ממועד חתימת התוספת השנייה, והמועד האחרון לקבלת אישור שר הפנים נקבע ללא יאוחר מ-18 חודשים לאחר מכן (ר' סעיפים 18 ו-20 לתוספת השנייה).
- בסעיף 3 לתוספת השניה הסכימו העיריה והחברה כי:
"לאחר קבלת אישור המועצה המחודש, תיעשה פניה מקדימה אל משרד הפנים, על ידי העיריה ו/או על ידי וי אקוויטי, כפי שתורה העיריה, זאת על מנת לקבל את אישורו המקדמי של משרד הפנים (פרה רולינג) לדון שנית באישור ההתקשרות לאחר ובכפוף להשלמת מטלת "הוספת השימוש" (קרי - הוספת ייעוד "דיור מוגן, בתב"ע), כנדרש בתנאי המתלה שבסעיף 30.1.2 להסכם הפיתוח".
- בסעיף 15 לתוספת השניה קיבלה על עצמה החברה את מלאכת קידום התכנון לשינוי התב"ע, לרבות הגשת הבקשה המתאימה בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לאחר עיון והערות מאת גורמי התכנון בעיריה.
- בנוסף, דרשה העיריה כי החברה תשלם לה סכום נוסף של מיליון ₪, כתוספת לדמי השימוש בגובה 5 מיליון ₪ שכבר שולמו לעירייה בשנת 2016, וכן דרשה כי החברה תיקח על עצמה את עלות קידום התב"ע (ר' סעיף 25 לתוספת השנייה).
- נמצא כי גם במסגרת התוספת השנייה, העירייה שבה וחזרה על אותו מצג מטעה שהציגה לחברה לאורך כל השנים, לפיו אישור שר הפנים ייבחן ויינתן רק לאחר שינוי התב"ע - כשהיא מסתירה מידע חיוני ומהותי מהחברה בנוגע לעמדת משרד הפנים.
מדובר אפוא בהתנהלות חמורה ביותר, שכן במועד החתימה על התוספת השניה (5.11.2020) העירייה כבר היתה מודעת היטב לסירוב משרד הפנים לאשר הסכם בעניין אומרטה על אף שבאותה עת שונתה התכנית החלה.