ביום 25.10.2021, פנה דירקטור החברה, מר דין וכטר (התובע 2), ליועצת המשפטית של העירייה בדוא"ל לבירור סטטוס השבת דמי השימוש.
ביום 26.10.2021, השיבה היועצת המשפטית, כי היא ממתינה לחוות דעת בתחום המיסים וכי חתימה על תצהיר ביטול עסקה "תקל עלי מאוד", למרות הסיכום הקודם.
ביום 14.12.2021, הודיעה העירייה כי בכוונתה להשיב את דמי השימוש בכפוף לאישור חשב מלווה, אישור משרד הפנים, ואישור תב"ר (תקציב בלתי רגיל) (ראו ת/43).
ביולי 2022, פנתה העירייה למשרד הפנים לצורך אישור תב"ר (מס' 4432) כדי להשיב את דמי השימוש.
- ביום 7.2022, הוגשה התביעה.
ביום 3.4.2023, השיבה העירייה לחברה סך של 5,075,635.79 ₪ בגין דמי השימוש. הכולל תוספת של הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן ממועד התשלום ועד ליום 18.2.2021 (מועד בו התקבלה תשובת משרד הפנים אשר חתמה הגולל על עסקה זו).
התובעים לא הסתפקו בהשבה זו וטענו, כי יש להוסיף לסכום ההשבה הפרשי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום לרבות תשלום המע"מ ששולם, כמו גם החזר הוצאות להם נדרשו וכן פיצוי בהינתן ההפרות, מצגי השווא וההטעיה המכוונת מצד הנתבעות.
בחודש אוגוסט 2024 ולאחר מכן בחודש יוני 2025 פנתה החברה אל העיריה בנושא השבת סכום המע"מ ששולם על ידה.
בחודש ספטמבר 2025 נעשתה פניה משותפת לרשויות המס להשבת המע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן ממועד התשלום ועד למועד ההשבה.
- ביום 4.2023, פנתה החברה אל העירייה ודרשה תשלום של כ-1.5 מיליון ₪, המשקף את תשלום המע"מ והפרשי הצמדה עד למועד ההשבה בפועל, אך העירייה לא עשתה כן.
טענות החברה
- לטענת החברה בעקבות חשיפתה למכתב מהלשכה המשפטית של משרד הפנים מיום 13.1.21, המאזכר מכתב קודם שנשלח אל העיריה מחודש נובמבר 2016, התגבשה אצלה ההבנה, כי העיריה הציגה בפניה מצגי שווא, הסתירה ממנה מידע מהותי זה במכוון והטעתה אותה לכל אורך הדרך להאמין, כי העסקה תצא אל הפועל וכי קבלת אישור שר הפנים לעסקה הוא ענין טכני גרידא אשר יוסדר לאחר שינוי התב"ע, בעוד שעולה בבירור מהמכתבים שקיבלה העיריה ממשרד הפנים, כי במשך שנים (במהלך שנת 2016,2017 , 2018) העיריה ידעה היטב כי גם לאחר שינוי התב"ע, ככל שיצלח, לא ינתן אישור שר הפנים וזאת בהינתן מכרזים דומים שפרסמה העיריה בניגוד לתב"ע ואשר עמדו על הפרק במקביל לאותם זמנים, בהם נדחו בקשות העיריה לאשר עסקאות אלה (ראו עניין חברת אומרטה ועניין סופרמטיסט- פירוט בהמשך).
לטענת החברה, היה ברור לעיריה באותם זמנים כי גם לאחר שינוי התב"ע, לא ינתן אישור שר הפנים לגבי הסכמים שאינם תואמים את ייעוד הקרקע ועל כן היא היתה מודעת לכך שההסכם שנחתם אינו בר ביצוע וכי אין טעם בהמשך קיומו.