נטען, כי על אף זאת המשיכה העיריה להטעות את החברה, והחברה הסתמכה על מצגי העיריה והאריכה פעם אחר פעם את תוקפו של ההסכם מול העיריה והמשיכה להשקיע משאבים רבים לשם הוצאת הפרויקט אל הפועל.
- בהינתן האמור טענה החברה, כי העירייה התנהלה בפסול ובחוסר תום לב, הטעתה את החברה, הציגה מצגי שווא רשלניים, התעשרה על חשבונה והפרה את חובת ההגינות החלה עליה כרשות מנהלית. נטען, כי העירייה ידעה או היה עליה לדעת ששר הפנים לא יאשר את הקמת מקבץ הדיור בתנאים אלו, אך בכל זאת יצאה למכרז וקיבלה מהחברה תשלום עצום בסך 5,850,000 ש"ח. עוד נטען, כי העירייה הסתירה מפניה מידע קריטי והוא שמשרד הפנים לא יאשר את ההסכם גם אם התב"ע תשונה.
לטענת החברה התנהלות זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, והפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לאותו חוק. כמו כן, נטען כי מדובר במצג שווא רשלני לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (כתב תביעה מתוקן, סעיפים 113-118).
פועל יוצא מהאמור, והעובדה כי העירייה החזיקה בכספיה במשך 7 שנים טענה החברה טענה החברה לנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מהתנהלות העיריה - בין השאר ריבית בה נאלצה החברה לשאת, תשלום הוצאות לעורכי דין, אדריכלים ויועצים, אי תשלום דמי ייזום ואובדן הכנסות. החברה טענה לנזקים הכוללים השבה של דמי שימוש בסך 5 מיליון ₪ ששולמו לעירייה; פיצוי בסך של 1.5 מיליון ₪ בגין הריבית שהחברה התחייבה לשלם על הלוואה שנטלה לצורך תשלום דמי השימוש; פיצוי נוסף בסך 1.5 מיליון ₪ עבור הארכות חוזרות של הלוואה אחרת שנטלה התובעת 3 מחברת בני וצביקה בע"מ, או לחלופין ריבית דביטורית או ריבית על פי כל דין; פיצוי בסך 2 מיליון ₪ עבור דמי ייזום שהחברה התחייבה לשלם לתובע 2 ; החזר הוצאות בסך 4 מיליון ₪ בגין הוצאות שהוציאה למימוש וקידום ההסכם והפרויקט, וכן הוצאות ניהול . עוד טענה החברה לאובדן עסקה בגין השותפות עם חברת ק.ב.י בסך 25 מיליון ₪.
לצרכי אגרה הועמדה התביעה על סך של 10 מיליון ₪. (אין חולק כי לאחר הגשת התביעה השיבה העיריה לחברה סך של 5,075,635.79 ₪ )
טענות העיריה
- בפתח טיעוניהן טענו הנתבעות לסילוק תביעת התובעים 2- 3 כנגדן בהעדר יריבות עם מי מהנתבעות. עוד נטען למחיקת התביעה כנגד הנתבעת 2 בהעדר כל יריבות עמה.
לטענתן, התובעים 2 ו-3 (מר דין וכטר וחברת בי.די.אי יזמות והשקעות בע"מ) לא התקשרו עם אף אחת מהן בקשר חוזי או אחר. נטען, כי התובעים 2 ו-3 הם בעלי מניות בתובעת 1 (מחזיקים יחדיו ב-90%), והוספתם נועדה אך כדי לנפח את כתב התביעה ולייצר "נזקים דמיוניים".