פסקי דין

תא (ראשל"צ) 37131-10-23 מזל שבח נ' דן סלע

10 נובמבר 2026
הדפסה
בית משפט השלום בראשון לציון
ת"א 37131-10-23 שבח ואח' נ' סלע ואח'

 

 

לפני כבוד השופטת דר להב

 

 

התובעות:

 

1.  מזל שבח

2.  ציונה כהן

 

נגד

 

הנתבעים: 1.  דן סלע

2.  דורון פאר

 

 

 

פסק דין

 

התובעות והנתבעים הם שכנים בשני בתי קרקע שביניהם מפרידה גדר.  בסמוך לגדר, בגינת הנתבעים, צומחים מספר עצים.  התובעות טוענות כי עצים אלה מסיגים את גבולן וגורמים להן מטרדים שונים לרבות חסימת אור השמש, לכלוך רב, יתושים ולשלשת יונים וכן רטיבות בביתן, ועותרות לצו עשה שיורה על הסרת המטרד וכן לסעד כספי בגין אובדן הנאה מביתן.  הנתבעים טוענים, מנגד, כי הם עושים שימוש סביר במקרקעיהם, כי לא מתקיימות איזו מהעילות הנטענות וכי מדובר בתובענה קנטרנית וקטנונית שהוגשה בחוסר תום לב, תוך שהתובעות עצמן תרמו לנזקיהן, בין היתר, בבנייה בלתי חוקית.  כדרכם של סכסוכי שכנים, כל צד מתבצר בעמדתו, ללא כל רצון לבוא זה לקראת זה, ולפיכך נדרשת הכרעה משפטית במחלוקות.

  • רקע עובדתי
  1. התובעת 1 היא בעלת הזכויות בבית ברח' הגפן בבית דגן ("בית התובעת"). התובעת 2 היא אחותה של התובעת 1 ומי שמונתה אפוטרופא לתובעת 1, עקב מחלת האלצהיימר, ומתגוררת עמה בבית התובעת.  התובעת 2 (להלן תכונה "התובעת", וביחד עם התובעת 1 "התובעות") היא מי שבפועל ניהלה את ההליך.  הנתבעים הם בעלי הזכויות בבית השכן ("בית הנתבעים").
  2. בין שני הבתים מפרידה גדר, כשלאורכה שדרת עצי ברוש, עץ תמר ועצי פרי נוספים. הנתבעים רכשו את ביתם בשנת 1999 ולטענתם (שלא נסתרה) היו העצים ובפרט הברושים כבר נטועים, והייתה זו אחת הסיבות שאהבו את הבית ורכשו אותו, בהיותו ספון כבתוך יער.
  3. התובעת 1 עברה להתגורר בביתה מספר שנים לאחר מכן. התובעות טוענות כי החל משנת 2008 פנו אל הנתבעים, מספר פעמים, בטענה כי העצים מלכלכים, מפריעים וחוסמים את אור השמש לבית התובעת ודרשו את הסרת המפגע, אלא שהנתבעים לא עשו דבר.  הנתבעים, מנגד, טוענים כי לאורך השנים טיפחו את גינתם, השקו את העצים וגזמו אותם לפי הנדרש.  עוד הם טוענים כי כל עוד רק התובעת 1 התגוררה בבית, היו יחסי שכנות טובים וחמים, ואילו כשהתובעת 2 עברה לבית התובעת, ובפרט כאשר קיבלה אפוטרופסות על אחותה, יחסי השכנות התדרדרו, כשהתובעת עושה כל שביכולתה כדי להעצים את הסכסוך, לרבות הבהרה כי בכוונתה לפנות להליך משפטי.
  4. עוד טענו הנתבעים, כי בסביבות שנת 2020 או 2021 החל שיפוץ מסיבי בבית התובעת, דבר שגרם ללכלוך רב ולאבק. לדבריהם, בתקופה זו, מתוך החלטה מודעת, חדלו להשקיע בגינה באותו אופן שבו השקיעו בה בעבר, וזאת נוכח הלכלוך הרב והאבק שהצטבר בעקבות השיפוץ; כמו גם נוכח איומיה של התובעת לפנות לאפיקים משפטיים והעדר שיתוף פעולה מצדה במתן אפשרות לגזום את העצים מצד שטח בית התובעת.
  5. ביום 30.5.2023 הגישה התובעת תביעה קטנה (74176-05-23) שנמחקה, משום שנדרש סעד של צו עשה, שאינו במסגרת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. התביעה דנן הוגשה מספר חודשים לאחר מכן.  תחילה הוגשה התביעה בסדר דין מהיר, כשבמסגרתה נדרש פיצוי בסך 70,000 ש"ח וכן צו עשה, אולם בשלב מאוחר יותר הועברה התביעה לסדר דין רגיל, נוכח צו העשה שהתבקש במסגרתה.  כמו כן, סכום התביעה תוקן מספר פעמים, כשתחילה הועמד על 76,750 ש"ח ולאחר מכן תוקן לסך של 254,695 ש"ח.  יצוין כי התובעת ביקשה לתקן את סכום כתב התביעה פעם נוספת, בסמוך למועד ההוכחות, ובית המשפט לא נעתר לבקשה זו.
  6. התובעות טוענות מספר טענות ביחסים לעצים הצומחים בשטח בית הנתבעים ובסמוך לגדר: (1) העצים מסיגים את גבול חצרן של התובעות; (2) העצים ובפרט הברושים משירים זרדים זעירים בכמות רבה וגורמים לכלוך אינסופי בבית התובעת ובחצר, לרבות במסילות החלונות, באופן שאינו מאפשר הנאה מהחצר ומהבית, לרבות ישיבה בחצר ובמרפסת; (3) העצים גורמים לבעיית יתושים וברחשים; (4) פירות רקובים שנושרים מעצי הנתבעים גורמים לכלוך, יתושים וכתמים; (5) העצים ובפרט הברושים חוסמים את קרני השמש, ובכך מונעים הנאה מהחצר ומהבית ובנוסף לכך גורמים לכך ששמש אינה מגיעה לקולטי דוד השמש, דבר המביא לצריכת חשמל מופרזת; (6) קיומם של העצים גורם לטחב בקירות בית התובעת ואף גרמו לרטיבות בתקרת הרביץ, דבר שהצריך תיקון.
  7. לאחר שבישיבת קדם המשפט הראשונה הבהיר בית המשפט לתובעת כי הטענות המועלות על ידה, ובפרט הטענה למטרדים כדוגמת חסימת אור שמש, דורשות ביסוס באמצעות חוות דעת מומחה, צירפו התובעות חוות דעת של השמאי, מר אליהו פז ("שמאי התובעות"). שמאי התובעות מצא כי המפגעים שיוצרים העצים, כגון חסימת אור, נשורת, לשלשת ציפורים, יתושים, חסימת בורות ניקוז וחסימת השמש לדודי השמש, גורמים לירידה בהנאה מהנכס.  לדבריו, את הנזק הכולל מכלל המפגעים הנטענים הנ"ל ניתן לחשב כאובדן תשואה שנתית בשיעור של 6% (תוך שהוא לומד משיעורי התשואה של המוסד לביטוח לאומי).  לשיטתו, אובדן ההנאה השנתי מהשימוש בחצר ובבית עומד על סך כולל של 35,800 ש"ח - ולתקופה של 7 שנים עובר להגשת התביעה מדובר על נזק כולל של 250,600 ש"ח.
  8. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916מנגד, הנתבעים צירפו חוות דעת של שמאי מטעמם, מר איל טדי הראל ("שמאי הנתבעים") שלא מצא כי קיים אובדן הנאה מהנכס או פגיעה כלשהי בבית התובעת כתוצאה מעצי הנתבעים. לשיטתו, ההפרעה או אי הנוחות שנגרמה לתובעות היא סבירה, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בסביבה כפרית וביישוב ותיק, המאופיין בצמחיה בוגרת רבה.  עוד מצא, כי עצי הנתבעים אינם מייצרים הצללה על הנכס במרבית חודשי השנה.  כמו כן, לא מצא שמאי הנתבעים נשורת חריגה, והוסיף כי בחצר בית התובעת ניכרת הזנחה והעדר תחזוקה.  עוד ציין שמאי הנתבעים כי בבית התובעת מספר חריגות בנייה משמעותיות.  בנוסף, לצורך הדיון התיאורטי הציג חישוב שלפיו אובדן ההנאה השנתי התיאורטי יעמוד על 8,500 ש"ח לכל היותר.
  • 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)טענות התובעות
  1. התובעות טוענות, כי עצי הנתבעים הם מטרד יומיומי, מתמשך ובלתי סביר המסיג את גבולן, כאשר גזעי העצים וענפיהם פולשים לחצרן ונשענים על גגות ביתן. לטענתן, גובהם העצום של העצים חוסם כמעט לחלוטין את חדירת קרני השמש והאור הטבעי לביתן, דבר הפוגע באיכות חייהן ומאלץ אותן להפעיל את דוד החשמל גם בימי הקיץ החמים.  כמו כן, נטען כי נשורת הזרדים והעלים גורמת ללכלוך אין-סופי במסילות החלונות, בחצר ובמרפסות, סותמת את מרזבי הניקוז ומביאה למכת יתושים קשה ולשלשת ציפורים מקננות.
  2. עוד טוענות התובעות כי הצטברות פסולת הזרדים על הגג גרמה לחסימת ירידת מי הגשמים וליצירת רטיבות קשה בתקרת הרביץ, שבגין תיקונה נאלצו לשלם סך של 6,750 ש"ח.
  3. התובעות טוענות להזנחה רבת שנים מצד הנתבעים, שנמנעו מלטפל בגינתם באופן שוטף לאורך תקופה ארוכה של כ-24 שנים. לשיטתן, עצי הנתבעים מהווים סכנה פיזית ובטיחותית חמורה, בשל ענפי עץ התמר היבשים והכבדים הנוטים ליפול לחצרן.
  4. עוד טוענות התובעות כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב ושינו באופן חד-צדדי את המצב העובדתי בשטח, בביצוע פעולות גיזום וכריתה, בעיצומו של ההליך המשפטי, בפרט בסמוך לפני ביקור המומחה שמינה בית המשפט, במטרה להציג מצג שווא בפני המומחה.
  • טענות הנתבעים
  1. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות נוכח חוסר תום לב קיצוני של התובעות ומכוח הכלל שלפיו "מעילה בת עוולה לא תקום עילת תביעה". הנתבעים מדגישים כי עצי הברוש היו קיימים עוד בטרם רכשו את ביתם, וכי הם מעניקים להם פרטיות, מראה כפרי ושלווה, המהווים חלק מהותי מהנאתם מקניינם.  לטענתם, הצל וחסימת אור השמש אינם נובעים מהעצים, אלא מפרגולות ענק ומהרחבות בנייה נרחבות ולא חוקיות שביצעו התובעות עצמן ללא היתר כדין.
  2. הנתבעים מוסיפים כי הרטיבות בבית התובעת נובעת מהיות הבית נמוך מסביבתו וככל הנראה מאיטום לקוי ביסודותיו, וכי תרומת העצים לבעיה זו היא שולית ביותר. לשיטתם, טענת הלכלוך נולדה אך ורק לאחר שהתובעות בחרו לרצף את חצרן באריחי קרמיקה לבנים המבליטים כל עלה, ובחירה זו, כמו גם בניית פרגולה ענקית ללא היתר וסגירת המרפסת המערבית הן "הסתכנות מרצון" מצדן.  כמו כן, נטען כי עלי הברוש אינם עפים באוויר לתוך הבית, ודי בניקוי פשוט כדי לנקות את המסילות.
  3. הנתבעים מדגישים כי פעלו ופועלים באופן סביר בקניינם, וכי הצמחייה אינה גורמת נזק פיזי כלשהו לבית התובעת ולחצר ואינה מונעת מהתובעות לעשות בהם שימוש סביר, כאשר מאפיינים ייחודיים של התובעות (היות התובעת 1 נכה והיות התובעת 2 "חולת ניקיון") אינם רלוונטיים שכן המבחן הוא של "האדם הסביר".
  4. עוד נטען כי התובעות לא עמדו בחובת הקטנת הנזק, שכן מעולם לא פעלו לסלק בעצמן את הענפים הפולשים, ואף פעלו באופן אקטיבי להגדלת הנזק, באמצעות מניעת אפשרות מהנתבעים לגזום את העצים משטח התובעת. הנתבעים מדגישים כי לא הוכח כל "נזק ממון", וכי "אובדן הנאה" אינו נזק ממון.
  5. לבסוף נטען, כי דרישת התובעות לגזום את הברושים לגובה מטר וחצי אינה מעשית, שכן הדבר ייחשב כריתה ויביא למותם של העצים בניגוד לחוק.
  • חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט - האגרונום שמשון בן צבי
  1. נוכח המחלוקת הנוגעת לטענה כי העצים בחצר הנתבעים יוצרים מפגעים בלתי סבירים, מונה האגרונום מר שמשון בן צבי כמומחה מטעם בית המשפט ("המומחה"), על מנת שיבחן אם העצים המצויים בחצר הנתבעים גורמים מטרד ונזק, וכיצד ניתן למזער את הפגיעה הנטענת. יצוין כי התובעות הגישו בקשת רשות ערעור בעניין זה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 41929-02-25).
    • בחוות דעתו מצא המומחה כי עצי הברוש גבוהים ללא פרופורציה למידות עץ המקובלות בגינות עם גדר צמודה. עוד ציין כי העצים מטילים צל ומונעים מהשמש לחדור לבית התובעת.
    • אשר לטענת הסגת הגבול, מצא המומחה שרק גזע אחד (הרימון) נוטה ועובר את קו הגבול, אולם ניתן לפתור זאת באמצעות גיזום; וביחס לברושים, מצא כי רק חלקם העליון פולש.
    • אשר לטענת הלכלוך, המומחה ציין כי "טענה זו נכונה במידה מועטה - עצי הברוש הינם מהעצים הכי פחות מלכלכים שיש". עוד הוסיף, כי בגלל המצב הבריאותי הירוד של הברושים, יש נשורת מוגברת יחסית של זרדים, ובגלל שיש משטח קרמיקה הדבר "בולט מיד לעין".
    • המומחה שלל לחלוטין את הטענה למטרד יתושים, שכן לדבריו הברושים אינם מושכים יתושים ומדובר בבעיה כללית אזורית.
    • גם לגבי לשלשת יונים, ציין המומחה כי אין קשר ישיר לנוכחות הברושים.
    • אשר לטענת הפירות הרקובים, המומחה ציין כי קל לפתור את הבעיה על ידי גיזום בעונה המתאימה.
    • בכל הנוגע לחסימת קרני השמש לדוד, ציין המומחה "אני לא מרגיש שבסמכותי לקבוע, אך אני מוצא שיש בעיה, במיוחד בחורף כאשר זווית השמש נמוכה. אין ספק שהעצים גבוהים מדי".
    • אשר לטענה כי עלים נושרים על גג הסנטף, המומחה ציין כי עלים עפים ברוח ויכולים להגיע לגג גם ממרחק של מטרים רבים ויש לקחת זאת בחשבון בגינות קרקע עם צמחיה ועצים.
    • אשר לטענת הרטיבות, המומחה ציין כי הרטיבות היא בגלל מיקומו הנמוך של הבית וכנראה איטום לקוי ביסודות הבית.
    • המומחה ציין כי דרישת התובעת לכרות את העצים לגובה 1.5 מ' אינה מעשית, שכן העצים ימותו וזו תיחשב כריתה, המנוגדת לחוק.
    • עוד ציין המומחה כי הנתבעים לא טיפלו בגינתם בצורה מסודרת וכתוצאה מכך, הברושים, יחד עם שאר הגינה, עלו לגובה רב, איבדו ערך אסתטי וחיוניות. לפי דברי המומחה, עצי הברוש נמצאים בשלבי התנוונות והוא מעריך שבתוך שנתיים עד חמש שנים, הם עתידים למות.
    • המלצת המומחה הייתה להקדים ולכרות את עצי הברוש, לאחר קבלת חוות דעת אגרונום לפקיד היערות ובאישורו, ולשתול שוב ברושים מסוג טויה, שגובהם המקסימאלי 5 מ' ואינם מלכלכים.
    • המומחה המליץ עוד לשקם את יחסי השכנות והשלום בין השכנים.
  2. לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה, ביקש בית המשפט מהנתבעים להודיע אם הם מוכנים לפעול בהתאם להמלצותיו של המומחה, אולם הם התנגדו לכך בכל תוקף. לפיכך, עליי להכריע בטענות הצדדים כפי שעלה משתקפים מכתבי הטענות, מהראיות ומהסיכומים.  אבחן את טענות התובעות בהתייחס לעילות הבאות: הסגת גבול, מטרד ליחיד ומטרד של חסימת אור השמש.
  • דיון והכרעה
    • ה.1. טענה מקדמית - סילוק על הסף בשל חוסר תום לב
  1. הנתבעים טענו כי יש לדחות על הסף את התביעה מכוח הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" ובגין חוסר תום לב. זאת בהסתמך על כך שהתובעות ביצעו עבירות בנייה מסיביות, לרבות בניית שתי פרגולות ענק ללא היתר, בניית דירה נפרדת, סגירת מרפסת והתעלמות מצו הפסקת עבודה שניתן בשנת 2021.  לטענת הנתבעים, קיים קשר סיבתי ישיר בין עבירות הבנייה המסיביות ובין אובדן ההנאה הנטען, שכן הפרגולות הבלתי-חוקיות הן שחוסמות את אור השמש לבית התובעת.  הנתבעים מוסיפים, כי בטענת התובעת שלפיה התיק נגדה נסגר אין בכך כדי ללמד שלא בוצעו עבירות בנייה (שבגינן אף נרשמה הערה בפנקס המקרקעין), שכן התיק נסגר אך ורק בשל מצבה הרפואי של התובעת 1.
  2. התובעות טענו, מנגד, כי אין רלוונטיות לסוגיית הבנייה הבלתי-חוקית, מה גם שהן מדגישות כי התיק נסגר על ידי הוועדה המקומית, לאחר שנקבע כי נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין. עוד טענו, כי חריגות בנייה אינן מעניקות "רישיון להזיק", וכי הטענה שלפיה הפרגולות חוסמות את השמש אינה נתמכת בחוות דעת.
  3. דחיית תביעה מכוח הדוקטרינה הנטענת תיעשה במקרים שבהם התנהלות התובע נגועה בפסלות מוסרית או פלילית חמורה וכאשר קיים קשר סיבתי משפטי בין הפעולה האסורה של התובע ובין התגבשות הנזק. כמו כן, בית המשפט רשאי לשקול, במסגרת הפעלת הדוקטרינה, שיקולי מדיניות משפטית ותקנת הציבור (ר' ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה - שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ (11.11.2010); ע"א 2242/03 אברהם נ' רשאד (18.7.2005)).
  4. בנסיבות ענייננו, סבורני כי אין מקום לדחות על הסף את התביעה מכוח דוקטרינה זו בלבד. אמנם התובעת הודתה בחקירתה כי לא פעלה לקבלת היתר בנייה מראש ואף הוסיפה שגם בדיעבד לא פעלה להסדרת הבנייה נוכח העלות הגבוהה שנדרשה לשם כך (עמ' 50 ש' 23).  עם זאת, מבחינת חומרת העבירה, יש להביא בחשבון כי הרשות האמונה על אכיפה של עבירות בנייה מצאה כי אין מקום להעמיד את התובעת לדין.  בנוסף, הנתבעים לא ביססו קשר סיבתי בין הבנייה הבלתי חוקית הנטענת ובין הנזקים הנטענים שבגינם הוגשה התביעה.  אשר על כן, יש לעבור לבחון את עילות התביעה הנטענות לגופן.
    • ה.2. הסגת גבול במקרקעין
  5. התובעות טענו כי גזעי העצים וענפי הצמחייה בחצר הנתבעים פולשים לשטחן באופן שמהווה הסגת גבול. לטענתן, הברושים, המיתמרים לגובה עצום, פולשים פיסית לשטחן, יחד עם עצי פרי נוספים, תוך שהענפים נשענים על גגות ביתן.  לפיכך, הן עתרו למתן צו עשה שיורה על כריתת הברושים וקיצוץ עצי התמר.
  6. מנגד, הנתבעים טוענים כי התפשטות הענפים אינה עולה כדי הסגת גבול, וכי השימוש שהם עושים בחצרם סביר ומקנה להם הגנה מכוח סעיף 51 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ("חוק המקרקעין") לצורך שמירה על פרטיותם. לשיטתם, העצים ניטעו עוד בטרם רכישת הנכס בשנת 1999, וגדיעתם לגובה המבוקש אינה ישימה, תביא למותם ותהווה פגיעה בלתי חוקית בעצים המוגנים.  עוד מציינים הנתבעים כי ביצעו פעולות גיזום בעבר, אך כיום מנועים הם מלהמשיך בכך עקב ההחלטה מיום 9.5.2024, האוסרת על כניסה הדדית של הצדדים לחצר השכן.
  7. סעיף 29 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("פקודת הנזיקין") קובע, כי "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".
  8. לעומת זאת, סעיף 51 לחוק המקרקעין, עניינו הסדר מיוחד שמתייחס למצב של עצים או צמחים הגדלים סמוך למיצר, ושענפיהם או שורשיהם מתפשטים למקרקעין שכנים:

"עצים או צמחים אחרים הגדלים סמוך למיצר וענפיהם או שורשיהם מתפשטים לתוך מקרקעין שכנים, אין בעל המקרקעין השכנים או המחזיק בהם (להלן - השכן) רשאי לדרוש סילוק הענפים או השרשים, אלא אם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לו במידה בלתי סבירה בהנאה מן המקרקעין; דרש השכן מבעל הצמחים לסלק ענפים או שרשים כאלה ולא סולקו תוך זמן סביר, רשאי הוא לסלקם בעצמו על חשבון בעל הצמחים".

  1. מכאן שככלל, ככל שלא נגרם נזק ממון, פלישת צמחיה למקרקעי השכן לא תיחשב עוולה של הסגת גבול במקרקעין מכוח פקודת הנזיקין, אלא יש לבחון את הסוגיה באספקלריה של סעיף 51 לחוק המקרקעין. יש לבחון אפוא אם אכן עצים, ענפים או צמחיה של הנתבעים פולשים למקרקעי התובעת; ואם כן, האם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לתובעות במידה בלתי סבירה בהנאה מן המקרקעין.
  2. מבחינת פלישה פיסית, המומחה מטעם בית המשפט מצא שרק גזע אחד נוטה לעבר חצר התובעת, וכי ביחס לברושים, רק חלקם העליון פולש. היינו אלמנט ה"התפשטות" לתוך המקרקעין מתקיים במידה מסוימת.
  3. אולם לא די בכך שנמצא שהעצים או ענפיהם מתפשטים למקרקעי השכן, אלא יש לבחון אם יש בהם כדי להזיק למקרקעין או להפריע לשכן במידה בלתי סבירה בהנאה מהמקרקעין.
  4. המומחה אישר בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעים (שאלה 2) כי לא מצא שהעצים גורמים נזק פיסי למקרקעי התובעות. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעה עובדתית זו, שלא נסתרה, למעט טענתה של התובעת כי הענפים "נשענים" על גג ביתה (טענה עובדתית שלא אומתה על ידי המומחה).
  5. כבר עכשיו יוער, כי גם אם תתקבל הטענה להפרעה בלתי סבירה לשימוש או הנאה במקרקעי התובעות כתוצאה מפלישת הצמחים לשטחן, הרי שעל פי סעיף 51 לחוק המקרקעין, הסעד שעומד בפני התובעות הוא סילוק הצמחייה הפולשת בעצמן, על חשבון הנתבעים. אלא שהתובעת לא פעלה לעשות כן, ונראה שגם אינה מעוניינת לעשות כן.  ר' דבריה בעמ' 65 ש' 31-12, ש' 20-17 וש' 28-26: "תגיד לי בבקשה אתה חושב שאני צריכה לעלות לגובה הזה ולתקן דברים?"; "שאני אעשה משהו כנגד עציך? הרי אני מטר וחצי מתחתיך נכון? אז איך אני יכולה לעשות משהו?"; "ועוד דבר אתה מצפה ממני לעלות על הגג...  להביא גנן, פשוט גם את וגם הוא...  למה גם אני וכי אני מזיקה לבית שלי?".
  6. 00לא זו בלבד שהתובעת התכחשה ליכולת והחובה שלה לדאוג לתחזוקת הבית והחצר שלה, אלא שהיא אף התנגדה בכל תוקף לכניסתם של הנתבעים לשטחה לצורך ביצוע גיזום או עבודות תחזוקה. התובעת אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצותיו - מצד אחד לטעון כי העצים פולשים לשטחה ומהווים מטרד ומצד שני למנוע מהנתבעים לפעול לגיזומם ואף להימנע בעצמה מלגזום אותם ולנקות את הגג מעלים.
  7. 0עוד יובהר להלן, כי התובעות לא הוכיחו שנגרם להן "נזק ממון", כתוצאה מהפלישה (גם לשיטתן הנזק שנגרם להן מתבטא באובדן הנאה) ולכן אינן זכאיות לפיצוי מכוח סעיף 29 לפקודת הנזיקין.
  8. למעשה, טענות התובעות לנזקים כגון לכלוך, אובדן הנאה וחסימת אור השמש לא נובעות בהכרח מהפלישה של העצים לשטחן, שכן לכלוך וחסימת אור השמש יכולים להיגרם גם כתוצאה מעצים שאינם "מתפשטים" לבית התובעת, אלא נמצאים בסמוך אליו. משכך, אבחן טענות אלה במסגרת התייחסות לטענת קיומו של מטרד ליחיד, אשר גם במסגרתו יש לבחון הפרעה בלתי סבירה להנאה מהמקרקעין.
    • ה.3. מטרד ליחיד
  9. סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע מהי עוולת המטרד ליחיד:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."

  1. בפסיקה נקבע, כי "מטרתה של עוולת המטרד ליחיד היא אפוא להגן על זכותו של בעל מקרקעין להשתמש ולהנות מרכושו. היא מתמקדת בסבירותו של הנזק שנגרם לניזוק, ולא בסבירותה של פעולת המזיק" (רע"א 6483/15 נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' קטן (2.8.2016), פס' 41).  עוד נקבע, כי הפרעה של ממש העולה כדי מטרד "חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך.  מהותית ולא חולפת" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד לו3) 785 (1976) ("עניין אתא")).  שאלת קיומו של מטרד אינה נבחנת באופן סובייקטיבי, אלא נדרשת הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין או ליכולת להפיק מהם הנאה לאדם הסביר (שם).
    • ה.3.א. הטענה לנשירת זרדים בכמות רבה הגורמים לכלוך אינסופי בבית התובעת ובחצר
  2. התובעת תיארה בעדותה מצב בלתי נסבל של לכלוך אינסופי, המאלץ אותה לנקות את החצר פעמיים ואף שלוש פעמים ביום (ר' ס' 7 לתצהירה). עוד העידה, כי הזרדים הקטנים נושרים "נון סטופ", דבר המונע ממנה לשבת וליהנות מהחצר ומהמרפסות, ואף חודרים למסילות החלונות, דבר המחייב ניקיון מרובה ומאלץ אותה להשאיר את החלונות סגורים (ס' 6 לתצהירה).  שמאי התובעות תמך בטענה זו ומצא כי מדובר ב"מפגע ומטרד בלתי סביר" המצריך ניקיונות תכופים ופוגע בצורה קיצונית במראה האסתטי של החצר (עמ' 8 לחוות דעתו).  התובעות הציגו תמונות המציגות לכאורה הצטברות מסיבית של לכלוך וזרדים בחצרן (נספחים ג'1-ג'7 לכתב התביעה).
  3. המומחה מטעם בית המשפט מצא כי בשל מצבם הבריאותי של הברושים, קיימת בהם נשורת מוגברת יחסית של זרדים, בהשוואה לברוש בריא וצעיר (ס' 3 לחוות דעתו). בד בבד, המומחה ציין הן בחוות דעתו (ס' 3) והן בעדותו כי עצי הברוש הם "מהעצים הכי פחות מלכלכים שיש", וכי הברוש הוא עץ אידיאלי למניעת נשורת עלים בין שכנים.
  4. כמו כן, המומחה ציין כי העובדה שהתובעת בחרה לרצף את החצר באריחי קרמיקה לבנה מבריקה גורמת לכך שהלכלוך הנובע מהעצים בולט יותר. הריצוף בוצע הרבה לאחר שהעצים ניטעו.
  5. התובעת תמכה את טענותיה ללכלוך בלתי סביר בתמונות שצילמה. אלא שמהתמונות לא ניתן לדעת אם מדובר בהצטברות רגעית, עקב סופה או גזם (כפי שטענו הנתבעים); או עקב הזנחה של ניקיון החצר משך תקופה ארוכה (בהקשר זה הנתבעים הדגישו כי חצרן של התובעות מוזנחת, חולית ונראית כמחסן עם ארגזים וכלים שבורים).  התובעת לא הביאה כל עד נוסף על מנת להעיד כי הלכלוך בחצרה הוא יומיומי ובלתי סביר, לרבות אחיינה, המתגורר יחד עמה בבית התובעת.  שמאי התובעת הסתמך בעיקר על תמונות שצילמה התובעת עצמה, ועל תמונות שצילם במועד ביקור ספציפי, כשלא ידוע במשך כמה זמן לפניו הצטברו הזרדים.  שמאי התובעת אף הוסיף, כי "היא [התובעת] אמרה לי בביקור שלי שהנזקים שיש לה שאני ראיתי זה לא הנזק החמור ביותר מהלכלוך שיוצר העץ ויש מקרים שהחצר שלה הרבה יותר מלוכלכת.  אבל אני אמרתי לה תקשיבי אני לא ראיתי את זה ואני לא יודע.  אז היא שלחה לי תמונות של מקרים שבהם החצר יותר מלוכלכת" (עמ' 74 ש' 11-7).  התובעת אישרה בעדותה, כי המטפלת המתגוררת עמה ועם אחותה נוהגת לשבת בחצר.
  6. בפסיקה נקבע, כי על התובעות להוכיח "הפרעה של ממש" לשימוש או הנאה מהחצר, כשהיא מהותית, מוחשית ולא קלת ערך. בחינת הסבירות נעשית על פי הערכת מהות ועוצמת ההפרעה, לפי דעתו של מתבונן אובייקטיבי.  בחינת קיומה של פגיעה בלתי סבירה בהנאה אינה נגזרת ממאפיינים ספציפיים אלא בחינה במשקפי האדם הסביר (ר' למשל ת"א (של' ת"א) 54547-01-11 אבוחצירה נ' שריון (26.7.2015); ת"א (של' בת-ים) 18675-09-18 כהן נ' טלמסוב (1.4.2021); ת"א (של' רח') 65266-11-20 לוין נ' אטינג (13.10.2024)).
  7. בעלי הדין מתגוררים בשכונה המאופיינת בבתי קרקע עם חצרות. הנתבעים טענו שמדובר ביישוב בעל צביון כפרי והתובעת הכחישה זאת מכל וכל, אולם בין כך ובין כך, לא מדובר בבנייה רוויה, אלא באזור שמאופיין בבנייה צמודת קרקע לרבות עצים וצמחיה בגינות ובחצרות.  צמחיה אינה דבר סטרילי.  היא אורגניזם חי, דינמי ומשתנה.  היא נושרת, צומחת, ולעתים גם מייצרת לכלוך טבעי, בדמות עלים, זרדים, פרחים או פירות.  תהליכי נשירה או לכלוך זמני הם חלק בלתי נפרד מקיומה של צמחיה.
  8. כבר נפסק לא אחת, כי על מי שבוחר להתגורר באזור מסוג זה, לקחת בחשבון כי יישתלו ויצמחו עצים מסוגים ומינים שונים, בין על ידי השכנים ובין על ידי הרשות המקומית. ישנם עצים שנוטים יותר לנשירה, לעתים בעונות מסוימות.  מומחה בית המשפט קבע כי דווקא הברושים אינם מהסוג המאופיין בנשירה מוגברת.
  9. עוד נפסק לא אחת, כי סביבת מגורים כפרית וקיומה של חצר, מחייבים מעצם טיבם תחזוקה שוטפת, המצויה באחריות בעל המקרקעין (ת"א 42966-08-10 דמתי נ' אזולאי (20.8.2015); ת"א (של' נצ') 38711-02-13 דרוקר נ' פטריך (6.12.2015); ת"א (של' קריות) 16851-12-14 גולד נ' רוט (9.3.2017); ת"א (של' רח') 65266-11-20 לוין נ' אטינג (1.4.2021); ת"ק (נת') 24589-11-19 סבן נ' גבאי (7.3.2022)).
  10. לאחר שעיינתי בראיות, שמעתי את העדים, לרבות מומחה בית המשפט, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה שהלכלוך הנובע מזרדי הברושים מהווה הפרעה מהותית, מוחשית, שאינה קלת ערך.
  11. התובעת אמנם הציגה תמונות המציגות לכלוך רב על רצפת הקרמיקה ובפתח ביתה. עם זאת, לא צוין מתי צולמו תמונות אלה.  אין כל אינדיקציה כי זהו אכן הלכלוך הנגרם דרך קבע ובאופן יומיומי, להבדיל מנשירה שנגרמה עקב אירוע חריג כגון סופה או גיזום (כפי שטענו הנתבעים).  טענות התובעת נסמכו למעשה על עדותה שלה בלבד, בעוד שלא הייתה כל מניעה להביא עדים נוספים, כגון אחיינה המתגורר עמה בנכס או המטפלת המתגוררת עם אחותה.  התמונות מתעדות מועד ספציפי ומסוים ואין בכוחן להיות הוכחה לקיומו של מטרד יומיומי וקבוע לאורך זמן.  בוודאי שאין בהן כדי ללמד כי הלכלוך הנובע מהעצים חורג מגדר הסביר והמקובל בחצרות פרטיות המשופעות בעצים וצמחיה.
  12. השמאי מטעם התובעת אינו בעל מומחיות לקביעה אם נשירת עלים או לכלוך מעץ מהווים מטרד בלתי סביר. תפקידו של שמאי הוא לשום נזק ממוני כגון ירידת ערך או עלויות, כך שלא מצאתי מקום לייחס משקל כלשהו לאמירות מצדו בדבר לכלוך בלתי סביר כתוצאה מהנשירה.
  13. מנגד, מומחה בית המשפט, שזהו תחום מומחיותו, מצא כי אמנם בשל מצבם הבריאותי של הברושים קיימת בהם נשורת מוגברת יחסית של זרדים, בהשוואה לברוש בריא וצעיר, אך עם זאת ציין כי עצים מסוג זה באופן יחסי מלכלכים בצורה מועטה יחסית, וכי מדובר בעץ אידיאלי בין שכנים. המומחה הגדיר את הטענה ללכלוך מהעצים כנכונה "במידה מועטה בלבד".  מדובר בבחינה שהיא בתחום מומחיותו של האגרונום, ויש מקום לתת לה משקל נכבד יותר מעדותה הסובייקטיבית של התובעת.
  14. בהקשר זה יש לציין, כי לשיטת התובעת עצמה, היו פניות לנתבעים בעניין הנשורת מהברושים כבר משנת 2008-2009. הנתבעים אמנם מכחישים מכל וכל את התכתובת שהוצגה כביכול בכתב ידה של התובעת 1.  עם זאת, גם אם אקבל תכתובת זו כנכונה, הדבר רק מעיד על רגישות יתר של התובעות, שעה שגם בתקופה שבה העצים היו צעירים ומטופחים, הן פנו בתלונות בעניין זה.
  15. ייתכן כי לתובעות קיימת "רגישות מיוחדת" שנובעת ממצבה הרפואי של התובעת 1 (ר' עמ' 127 ש' 16); מהעובדה שבחרו לרצף את גינתן באריחים לבנים שעליהם בולטים הזרדים (עמ' 42 ש' 20); או מהעדפה מיוחדת לניקיון (התובעת הגדירה עצמה "חולת ניקיון", ר' עמ' 55 ש' 24). אך מאפיינים ייחודיים אלה אינם יכולים לשמש שיקול בקביעה אם מדובר אכן בהפרעה מוחשית, מהותית ולא קלת ערך או חולפת.
  16. סבורני כי אדם סביר אשר מתגורר בסביבה של בתים פרטיים עם חצרות, צריך לצפות מידה מסוימת של לכלוך הנובע מנשירת עלים, פרחים, זרדים וכיו"ב. חלק מתפקידו של המחזיק במקרקעין הוא לתחזק את ניקיון הבית והחצר, לרבות פתחי ניקוז ומרזבים.  לא הוכח כי הנשירה מעצי הנתבעים היא כה חריגה עד שהיא עולה כדי מטרד ליחיד, וזאת בהתחשב במיקומם וטיבם של המקרקעין, חומרת ההפרעה ומידתה.
  17. בצד האמור, יש לציין, כי המומחה אכן מצא שעצי הנתבעים אינם בריאים, אך לשאלת בית המשפט השיב כי ניתן להאריך את חייהם ולשפר את מצבם באמצעות השקיה ודישון. מצופה כי הנתבעים יפעלו באופן סדיר וקבוע לבצע תחזוקה וגיזום תקופתיים, וכן השקיה ודישון, לרבות באמצעות בעל מקצוע שייעץ כיצד לשפר את מראם ותוחלת חייהם, ולסייע בהבראת העצים ובצמצום הנשירה.
    • ה.3.ב. בעיית יתושים, ברחשים ולשלשת יונים
  18. מומחה בית המשפט קבע בצורה מפורשת כי העצים אינם מושכים יתושים, אלא יתושים מגיעים למקורות מים, כך שאין לעצים תרומה לכך. גם ביחס ללשלשת יונים, קבע המומחה כי תרומת העצים לכך היא שולית שכן יונים מקננות במקומות שונים.
    • ה.3.ג. פירות רקובים שנושרים וגורמים ללכלוך
  19. מומחה בית המשפט מצא כי מדובר בבעיה שקל לפתור באמצעות גיזום בעונה המתאימה. מכאן שמדובר בבעיה נקודתית בעונה מסוימת בשנה, וממילא, המומחה לא התרשם כי מדובר בתופעה הגורמת לגריעת הנאה בלתי סבירה מהמקרקעין.
  20. המסקנה היא אפוא, כי לא הוכחו יסודות התקיימותן של עוולות המטרד ליחיד או של הסגת גבול.
    • ה.4. הפרעה לאור השמש
  21. סעיף 44(ב) לפקודת הנזיקין קובע במפורש כי הוראות סעיף 44(א) (שעניינן מטרד ליחיד) לא יחולו על הפרעה לאור שמש. לעוולה זו יוחד סעיף נפרד - סעיף 48 לפקודת הנזיקין, הקובע:

"אדם עושה עוולה אם הוא מונע, על ידי חסימה או בדרך אחרת, מבעל מקרקעין או מן התופש אותם ליהנות מכמות סבירה של אור שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין, לאחר שהבעל או התופש או מי שקדמו להם בזכויות אלו נהנו ברציפות מאור זה - שלא לפי תנאי חוזה או הסכם - לפחות חמש עשרה שנים שקדמו בתכוף לחסימה או למניעה".

  1. התובעות טענו כי עצי הברוש והתמר הגבוהים שבחצר הנתבעים חוסמים את אור השמש, מותירים את ביתן באפלה ובחשיכה מוקדמת, ומאלצים אותן לעשות שימוש מוגבר בחשמל לצורך תאורה וחימום המים באמצעות הפעלת דוד החשמל כמעט לאורך כל השנה. עוד נטען כי מניעת חדירת קרני השמש מונעת ממי הגשמים להתאדות מהקרקע וגורמת ללחות, טחב ורטיבות קשים בקירות המבנה הפנימיים, שהצריכו עבודות שיפוץ וצבע.
  2. הנתבעים מכחישים את חסימת אור השמש ומציגים צילומים ממועדים שונים המעידים כי השמש מגיעה לבית התובעות, לחצר ולדודי השמש. לטענתם, מקור ההצללה העיקרי הוא ביתם, המתנשא לגובה של 3-2 קומות ובנוי במפלס הגבוה בכמטר וחצי, המטיל צל טבעי בחורף ללא קשר לצמחייה.  הנתבעים מוסיפים כי התובעות החשיכו את ביתן במו ידיהן כשבנו פרגולת ענק מקורה בסנטף שהתכסה אבק וסגרו את המרפסת המערבית שהיוותה מקור אור חיוני.  כמו כן, נטען כי התקנת דוד שמש נוסף באותו מפלס שומטת את הקרקע תחת הטענה לחסימת קרינה, וכי התובעות לא הוכיחו מניעת הנאה מכמות סבירה של אור או הנאה רצופה בת 15 שנים שקדמו לחסימה כנדרש בדין.
  3. לא מצאתי לקבל את טענות התובעות בעניין זה, ויובהר: הטענה שלפיה עצי התובעים גורמים לחסימת אור השמש באופן המונע מהתובעות ליהנות מכמות סבירה של אור שמש, היא טענה עובדתית הדרושה הוכחה, לרוב באמצעות חוות דעת מומחה. לא די להוכיח כי קיימת הפחתה של אור השמש, אלא שיש להוכיח כי כמות האור אינה סבירה בהתחשב במיקומם וטיבם של המקרקעין (ר' למשל ת"א (נצ') 38711-02-13 דרוקר נ' פטריך (6.12.2015); ת"א (של' קריות) 16851-12-14 גולד נ' רוט (9.3.2017)).
  4. בענייננו, שמאי התובעות אמנם קבע (ס' 4.2 ו-4.3 לחוות דעתו) כי עצי הנתבעים גורמים לחסימת אור שמש בלתי סבירה, וזאת נוכח סמיכותם לגדר, גובהם העולה על גובה בית התובעת וגדילתם בצורה פרועה וללא טיפול. עוד קבע כי הפלישה החריגה של העצים גורמת להצללת דודי השמש המותקנים על גג בית התובעת, כשהעריך שתי פגיעות אלה בנפרד.
  5. עם זאת, שמאי התובעות קבע קביעות אלה על סמך ביקור יחיד ונקודתי, מבלי שבדק את כמות האור לאורך שעות היממה, בעונות השנה השונות, את היקף ההצללה והשעות שבהן היא מתרחשת; האם מקורה היחיד של ההצללה הוא מעצי הנתבעים או שמא יש מקור אחר להצללה (כגון בית הנתבעים או הפרגולות) והאם לאחר ההצללה נותרת כמות סבירה של אור שמש לצורך שימוש רגיל בנכס.
  6. כבר מטעם זה, דין טענתן של התובעות להידחות. יצוין עוד, כי טענת התובעות לצריכה מוגברת של חשמל עקב הצורך בהדלקת דוד השמש לאורך כל עונות השנה לא נתמכה בראיה כלשהי, כגון חשבונות חשמל מתקופות שונות שיאפשרו בחינה של הטענה.  כמו כן, התובעות לא התייחסו כלל למשך התקופה שבמהלכה נהנו מאור שמש (אם בכלל) לפני החסימה הנטענת, ולמעשה לא ביססו מתי החלה החסימה.
  7. אעיר עוד בהקשר זה, כי המומחה מטעם בית המשפט אמנם ציין בחוות דעתו שעצי הברוש מטילים צל על בית התובעת, אך בצד זאת ציין (ובצדק) כי אינו רואה עצמו מוסמך לחוות דעתו בעניין זה. כמו כן, בחקירתו אישר כי לא מדד את שעות השמש או הצל, וכי ביקוריו נערכו במזג אוויר מעונן וגשום - נסיבות שמנעו ממנו לבחון את הטלת הצל באופן בלתי אמצעי.  עוד אישר בחקירתו כי לא מדד את העצים באמצעות מכשיר מדידה מדויק, אלא העריך את גובהם לפי העין.  יתרה מכך, גם אם אקבל את ממצא המומחה שלפיו עצי הנתבעים אכן מצלים על בית התובעת, אין בכך כדי לבסס באופן מספק את הטענה כי ההצלה מונעת כמות סבירה של אור שמש, בהתחשב עם מקומם וטיבם של המקרקעין.
  8. המסקנה מהאמור לעיל היא כי התובעות לא הרימו את הנטל הראייתי הנדרש להוכחת עוולה של הפרעה לאור שמש.
    • ה.5. רטיבות בתקרת הרביץ ובקירות
  9. התובעות טענו כי צבר הזרדים שנערם על גג ביתן חסם את ירידת מי הגשמים וגרם לרטיבות בתקרת הרביץ בקומה השנייה, נזק שעבור תיקונו הן שילמו סך של 6,750 ש"ח. כמו כן, הן טוענות כי העצים מונעים מקרני השמש להגיע לבית, וכתוצאה מכך מי הגשמים באדמה אינם מתאדים, דבר שגורם לטחב ולרטיבות בקירות הבית הפנימיים שהצריכו עבודות שיפוץ, גירוד וצבע.
  10. מנגד, הנתבעים טוענים כי במהלך שיפוץ שביצעו התובעות, התברר שהקבלן הקודם שבנה את הבית לא זיפת את החלקים השקועים מתחת לאדמה ובשל כך חדרה רטיבות לקירות; לאחר שהקירות זופתו, כוסו והחצר רוצפה מחדש, הרטיבות פסקה לחלוטין. אשר לרטיבות בתקרת הרביץ, הנתבעים מדגישים כי מדובר בטענה שלא הוכחה וכי התובעות נמנעו מלצרף את המסמכים והחשבוניות הרלוונטיים לתיק או לזמן לעדות את עורכיהם.  הנתבעים מוסיפים כי בחוות הדעת של שמאי התובעות, נזק הרטיבות הנטען כלל אינו מוזכר.
  11. מצאתי כי אין מקום לקבל את טענת התובעות לפיה עצי הנתבעים גרמו לרטיבות בקירות ביתן. טענה זו לא בוססה בחוות דעת מומחה שבחן את גורמי הרטיבות (ככל שקיימת).  בנוסף לכך, מומחה בית המשפט שלל בחוות דעתו את הקשר בין בעיות הרטיבות והלחות בבית התובעות לבין עצי הנתבעים.  לדבריו, תרומת העצים לבעיה היא שולית והשפעת הצל על האיטום מועטה ביותר.  בתשובותיו לשאלות ההבהרה, קבע כי: "איטום טוב לא מושפע מזרימות מים וצל".
  12. אשר לטענת התובעות כי נגרם נזק לתקרת הרביץ כתוצאה מחסימת המרזב בזרדים: התובעת לא זימנה לעדות את הקבלן שביצע את התיקון בתקרה. ממילא, גם אם אקבל את הטענה כי הנזק נגרם כתוצאה מהצטברות זרדים, הרי שחלק מחובתו של מחזיק במקרקעין הוא לדאוג לניקיון המרזבים ופתחי הניקוז.  משעה שלא נמצא כי עצי הנתבעים גורמים לנשירה בלתי סבירה ובלתי מקובלת באזור של בתים צמודי קרקע שלצדם עצים, הרי שאין מקום להשית על הנתבעים את החבות בגין עלות תיקון זה.
    • ה.6. אובדן הנאה ופגיעה באיכות החיים
  13. למען מן הצורך, ואף שלשיטתי התובעות לא הוכיחו את קיומן של איזה מהעוולות הנטענות, אתייחס גם לאופן חישוב הנזק הנטען על ידן. התובעות הסתמכו על חוות דעת השמאי מטעמן להוכיח את שיעור אובדן ההנאה מהנכס.  שמאי התובעות חישב את אומדן אובדן ההנאה השנתי כנגזרת באחוזים משווי המקרקעין שנקבע בגישת ההשוואה, תוך מכפלתם בשיעור תשואה שנתי של 6%, המייצג "נזיקין בכפייה" בהיקש מחישוב המוסד לביטוח לאומי.
  14. מדובר בשיטת חישוב שאינה מוכרת לצורך אומדן אובדן הנאה. מדובר בנזק לא-ממוני, אשר בכל מקרה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, וזאת בהסתמך על עוצמת המטרד, משכו ותדירותו.  שווי הנכס אינו רלוונטי לכמות אובדן ההנאה כתוצאה מלכלוך הנושר מעץ.  זאת, אף מבלי להתייחס לכשלים שלפי הנטען נפלו בחוות דעתו, כגון היעדר התייחסות לחריגות בנייה המשפיעות על שווי הנכס ועוד.  שמאי התובעות גם לא התייחס לשאלה אם לאורך כל שבע השנים שקדמו לתביעה היה המטרד הנטען אחיד בעוצמתו ואף התעלם מכך שבמשך כשמונה חודשים מתוך התקופה, התובעות כלל לא התגוררו בנכס.
    • ה.7. למעלה מן הצורך - התייחסות לסוגיית קיצור גובה העצים או כריתתם
  15. בפסיקה נקבע, כי במקרה של מטרד, יש להעדיף את עקרון המידתיות ולבחון חלופות שפגיעתם בקניין פחותה. בית המשפט העליון הדגיש כי החובה היא לנקוט באמצעי המוגבל והמרוסן ביותר שיש בו כדי להגשים את המטרה, תוך צמצום הפגיעה בזכות העניין (ר' בג"ץ 7862/04 אבו דאהר נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (16.2.2005)).
  16. כך ביחס לתביעות בעילה של מטרד, על הניזוק להראות פגיעה ממשית באיכות החיים או ביכולת השימוש בנכס שאינה בגדר "זוטי דברים" (ראו: יפעת הולצמן-גזית, חיה ארז וחגי קלעי, "הגנה על עצים בוגרים במשפט הישראלי", מחקרי משפט לה, 2023, ע' 206). תכונותיו הטבעיות של העץ - דוגמת נשירת עלים, מערכת שורשים או היותו בית גידול לבעלי כנף - אינן מהוות כשלעצמן עילה להגדרתו כמטרד המצדיק כריתה.  במקרים שבהם הוכחה פגיעה ממשית, חובה לבחון באופן מקצועי קיומם של אמצעים סבירים חלופיים למניעת המפגע ללא כריתה, כגון גיזום, טיפול שורשים או התקנת רשתות מגן.
  17. בעניין זה, אפנה לת"א (שלום ב"י) 18675-09-18 כהן נ' טלמסוב (1.4.2021), שם נפסק כי עקירה היא פעולה דרסטית ולעתים בלתי הפיכה, שבית המשפט יצווה עליה רק על יסוד ראיות משכנעות, מבוססות וחד-משמעיות המעידות כי העץ ושורשיו אכן מזיקים לסביבתו. נקבע שם, כי נדרשת בדיקה יסודית ומלאה השוללת השערות גרידא, תוך ודאות כי היעדר תחזוקה או הבדלי מפלסים טופוגרפיים אינם הגורמים האמיתיים למפגע.  קביעות אלו מחייבות משנה זהירות בטרם יינתן סעד קיצוני של השמדת צמחייה.
  18. בענייננו, משנמצא כי קיימת אפשרות סבירה לשיקום העצים והפחתת הנשירה, מתייתר הצורך בסעד הקיצוני של קיצוץ גובה העצים (שבנסיבות העניין הוא שווה ערך למעשה לכריתתם).
  19. המומחה אמנם הציע, כאקט מניעתי ואף "גישורי", ועל רקע השערתו כי תוחלת חייהם של הברושים קצרה, לכרות את הברושים ולשתול חדשים במקומם. גישתו הגישורית של המומחה ראויה לציון בעיניי, ולא בכדי הוא ציין בסיום חוות דעתו כי הוא ממליץ על שיקום יחסי השכנות בין הצדדים.  מטרה זו היא אכן ראויה, ולכן בית המשפט בחן את הנכונות של הנתבעים לפעול בהתאם להמלצת המומחה.  כאמור, משהצעה זו סורבה, נאלץ בית המשפט לבחון את התביעה בהתאם להוראות הדין והפסיקה, ובהתאם לנטלי ההוכחה במשפט אזרחי.
  • סוף דבר
  1. נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית, בכפוף לכך שעל הנתבעים לפעול באופן קבוע לתחזוקת גינתם, לרבות השקיה, דישון וגיזום סבירים, שיצמצמו ככל הניתן את הנשירה מהעצים.
  2. בנסיבות העניין, בשים לב להתנהלות הצדדים לאורך ההליך, המלצות המומחה וממצאיו, והעובדה ששני הצדדים לא נטלו ייצוג חיצוני (הנתבע 1 ייצג את הנתבעים), כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תסגור את התיק. 

1
2עמוד הבא
Skip to content