ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהיקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה...
כדי למנוע תופעה זו ולאור ההתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צמצום היקף המשרה הינו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהיקף משרתה ובהכנסתה של אשה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אשה בהריון".
- בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, פגיעה בהיקף משרה או בגובה ההכנסה של עובדת בהיריון מחייב פנייה לממונה ודינו של מעסיק שלא ביקש היתר להיות מחויב בתשלום פיצוי מכוח חוק עבודת נשים, וזאת אף 'מבלי להידרש למצות את ההכרעה בשאלה אם עסקינן בפיטורים אם לאו' (ע"ע (ארצי) 6049-08-21 א.ת אלעוברה תשתיות בע"מ - לינוי אקוע (10.4.2022)).
- עם זאת, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים הקובע סעד של פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% לעובדת שפוטרה אינו ניתן ליישום אוטומטי בעת שמדובר בפגיעה בהיקף משרה לפי סעיף 9 א' (ע"ע (ארצי) 673-01-19 המטבח של רמה בע"מ - מירב בן דוד (5.7.2020), להלן - המטבח של רמה): "חוק פיצויי פיטורים לא קבע כי התפטרות היא פיטורים, אלא אך שהתפטרות בנסיבות מסוימות מזכה בפיצויי פיטורים כפי שהיה זכאי להם העובד לו פוטר. המדובר בהוראת חוק מיוחדת, אשר לא הוחלה באופן מפורש בחוק עבודת נשים, ואילו חפץ המחוקק בהחלתה היה בידו לעשות כן באופן מפורש."
- בהתאם לנפסק בעניין רמה, בית הדין מוסמך לפסוק לעובדת פיצוי ממוני ולא ממוני בהתאם לשיקול דעתו, וזאת בזיקה לפיצוי שנקבע בחוק עבודת נשים, ככל שנמצא כי המעסיק הפר את חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 או כאשר התנהלות המעסיק עלתה כדי הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988.
היריון התובעת היווה שיקול פסול בהפסקת שיבוצה במוקד הווידאו
- סעיף 2 (א) (2) לחוק שוויון הזדמנויות אוסר להפלות עובדת מחמת היריון ב"תנאי עבודה."
- הפסקת שיבוץ התובעת במשמרות בעקבות הוראתה של סיגל עונה על ההגדרה של פגיעה בתנאי עבודה. בהקשר זה נפסק כי די בכך שההיריון היה שיקול משני בכדי להכתים את ההחלטה כהחלטה מפלה וקיומם של שיקולים לגיטימיים נוספים אינם 'מרפאים' את הפגם שנפל בהחלטה (ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ (26.5.2010)).
- לעניין נטל ההוכחה, נקבע בסעיף 9 (א) (1) לחוק שוויון הזדמנויות כי בתביעה בשל הוראת סעיף 2 לחוק תהיה חובת ההוכחה על המעסיק שלא פעל בניגוד החוק "אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים."
- מדובר בהוראת חוק המעבירה את נטל הראיה על המעסיק, וזאת נוכח הקושי הטמון בהוכחת השיקולים שעמדו ביסוד החלטה של מעסיק ביחס לעובדת, ולכן נפסק כי בנסיבות כאלה די בראשית ראיה להעברת נטל ההוכחה למעביד. העברת הנטל בתביעות להפליה מתבקשת ממהותה של תובענה שבה נדרשת עובדת להוכיח את הלך המחשבה של המעסיק (ע"ע 30585-09-12 חברת ישום פתרונות אנושיים בע"מ ואח' נ' אורית בוסי (4.8.2013)).
- לאחר שעמדנו על השתלשלות האירועים שהובילה להפסקת שיבוץ התובעת במשמרות במוקד שוכנענו כי התובעת עמדה בכל התנאים והכישורים שנדרשו לביצוע העבודה במוקד הווידאו, ולא מצאנו כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי תפוקות התובעת היו נמוכות, כי יצרה דמורליזציה, כי הרבתה להתלונן או שלא התקיימו בה התנאים והכישורים המתאימים לביצוע העבודה במוקד.
- מהראיות עולה כי סיגל לא העלתה בפני התובעת כל ביקורת בזמן אמת על כישורי עבודתה או התאמתה, וכי התובעת שמעה בדיעבד מליאור שסיגל לא מרוצה מכך שהתובעת התלוננה על מחסור בכוח אדם במשמרת של יום שבת, ולכן ביקשה לא לשבץ אותה יותר (נספח 4 לתצהיר התובעת).
- שוכנענו כי בין השיקולים ששקלה סיגל נמצא השיקול של ההיריון, זאת אף אם אין מדובר בשיקול היחיד שעמד לנגד עיניה. למסקנה זו הגענו על יסוד תמליל השיחה עם סיגל מיום 15.11.2022, שבו אמרה סיגל לתובעת שהייתה מסכנה, שהיה לה קשה לראות אותה שחם וקשה לשבת בגלל ההיריון, ולכן ביקשה שיביאו לה מישהו אחר 'מישהו שלא חם לו, לא כואב לו ולא טוב לו' (נספח 9 לתצהיר בעמ' 4-5): "ואני אמרתי, אם יש מישהו אחר להביא במקומך אז להביא במקומך, כי לי היה קשה לראות אותך שחם לך ואת בהריון וקשה לך לשבת כל כך הרבה שעות, הבנתי אותך לגמרי. לי לא היה לב שאת אישה בהריון צריכה לעשות את העבודה וחם לך וכואב לך ולא טוב לך, ואני אמרתי "לא, תביאו לי מישהו שלא חם לו, לא כואב לו ולא טוב לו ... " לא יודעת, אולי יש משימה אחרת לתת לך ושיתנו לך."
- לראיה, הנתבעת ביקשה בחלוף חודשיים לתקן את הפגם - בין אם בראי סעיף 9 א' לחוק עבודת נשים ובין אם בראי סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות - והציעה לתובעת לחזור לעבודה במוקד. אלא שהדבר נעשה בסמוך למועד הלידה, והנתבעת דחתה את דרישתה של התובעת לפיצוי בגין הנזק שגרמה לה במהלך תקופה זו.
- טרם סיום נעיר כי אין בדברי סיגל לתובעת בשיחה המאוחרת ביניהן, על כך שהיא מוכנה 'לעשות הנחות לאשה בהריון', כדי לשנות מהעובדה שבזמן אמת דרשה סיגל מליאור להביא לה עובד אחר ואין בכך כדי לרפא בדיעבד את הפגם שנפל בהתנהלות הנתבעת.
פסיקת פיצוי בגין נזק ממוני
- משעה שקבענו שהתובעת התפטרה עקב התנהלות הנתבעת, מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי ממוני בגין השכר שלא שולם לה בתקופה שבה לא שובצה למשמרות. עם זאת, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי עונשי בשיעור 150% בגין כל התקופה המוגנת וזאת משום שהתובעת לא פוטרה ושוכנענו שהנתבעת הציעה לתובעת לחזור לעבודה ביום 15.11.2022 או בתום חופשה הלידה.
- חישוב הפיצוי הממוני לו זכאית התובעת יבוצע על יסוד ממוצע שכרה של התובעת בשניים עשר החודשים המלאים שבהם עבדה.
- על פי הטבלה שבסעיף 132 לכתב התביעה, ולאחר שמצאנו כי הסכומים המפורטים בטבלה תואמים את הרכיב "שכר עבודה 276" שבתלושי השכר, היה שכרה של התובע ב-12 החודשים בטרם הפסיקה הנתבעת לשבצה למשמרות כדלקמן:
| ספטמבר 2021 | 4,719.05 |
| אוקטובר 2021 | 1,706.60 |
| נובמבר 2021 | 1,830.15 |
| דצמבר 2021 | 4,815.30 |
| ינואר 2022 | 1,705.55 |
| פברואר 2022 | 2,613.45 |
| מרץ 2022 | 2,876.65 |
| אפריל 2022 | 2,976.40 |
| מאי 2022 | 3,367.00 |
| יוני 2022 | 1,147.65 |
| יולי 2022 | 4,008.55 |
| אוגוסט 2022 | 3,251.15 |
| סך הכל | 35,017.5 |
- חלוקת הסכום המצטבר בגובה 35,017 ₪ ב-12 חודשים מובילה לממוצע שכר חודשי של 2,918 ₪. שכרה השעתי של התובעת עמד על 35 ₪ לשעה ומשכך היקף משרתה הממוצע עמד על כ-83 שעות חודשיות שהן 45.6% משרה.
- אין בידינו לקבל את תחשיב הנתבעת לשכר ממוצע של 2,760 ₪ משום שהנתבעת כללה בחישוב זה גם את החודשיים בהם לא שובצה התובעת לעבודה. בהקשר זה נציין כי דורי הודה בחקירתו הנגדית כי השכר הממוצע בחישוב שערכה הנתבעת כלל גם את החודשיים שבהם התובעת לא עבדה (עמ' 35 לפרוטוקול בשורות 7-14).
- משקבענו כי התובעת התפטרה בדין מפוטרת וסירבה להצעת הנתבעת לחזור לעבודה בטרם יצאה לחופשת לידה ולאחר חופשת הלידה, מצאנו לפסוק לה פיצוי המבטא את הפסד השכר הממוצע בגין התקופה שבה לא שובצה למשמרות, וזאת מיום 18.9.2022 ועד ליום 15.11.2022 בסך של 5,836 ₪.
- בטרם נדון ביתר הסעדים הממוניים נציין כי התובעת זנחה בסיכומיה חלק מן הסעדים שתבעה במסגרת כתב התביעה, ולפיכך נדון בסעדים אשר נתבעו בסיכומים, תוך שנתנו דעתנו להוראות ההסכם הקיבוצי שחל בנתבעת (נספח 21 לתצהיר דורי).
- לאחר שעיינו בתחשיבי הנתבעת מצאנו כי אנו מקבלים את חישוביה לרכיבים הסוציאליים ששילמה לתובעת, וכי הפערים בין הסכומים ששולמו לתובעת בגין רכיבים אלה לבין היקף המשרה הממוצע שקבענו זניחים ומסתכמים בכמה עשרות שקלים.
- בגין רכיב ימי הבראה - הנתבעת שילמה לתובעת דמי הבראה במשכורת חודש יוני 2023, עבור 2.97 ימי הבראה לפי היקף משרה של 42.44% (סעיף 58.1.2 לכתב ההגנה).
- בגין רכיב החופשה השנתית - במסגרת גמר החשבון שולם פדיון חופשה בסך של 3,830.05 ₪ עבור 109.43 שעות חופשה לפי תעריף של 35 ₪ לשעה לפי אותו היקף משרה (נספח 19 לתצהיר חיים דורי).
- בגין רכיב ההפקדות - לאחר הפחתת סכום ההפקדות שביצעה הנתבעת בפועל לאחר 18.9.2022 (925 ₪ לתגמולים ו-990 ₪ לפיצויים) לא נותרה הנתבעת חייבת לתובעת השלמה.
- תביעת התובעת לפיצוי ממוני ביחס לרכיבים הבאים נדחית אף היא:
השלמת דמי לידה - בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי עובדת זכאית לתשלום זכויות שהייתה זכאית להן מהביטוח הלאומי ובכלל זה להשלמת דמי לידה (ע"ע (ארצי) 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן (22.9.2003)). עם זאת, התובעת קיבלה מהביטוח הלאומי דמי לידה בסך של 14,429 ₪, לפי הכנסותיה בסך 24,736 ₪ לתקופה של שישה חודשים (בין חודש מאי 2022 לבין חודש אוקטובר 2022). התובעת קיבלה דמי לידה עבור 105 ימים בשכר יומי של 137.42 ₪ אשר נגזר מממוצע השכר לחודש לפי הכנסות אלה שהוא 4,122.67 ₪ (נספח 9 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם התובעת). כעולה מהנספח, ביטוח לאומי ערך בהמשך ביום 27.12.2022 תיקון לסכום כך שבסופו של דבר הסכום ששולם לתובעת לא נגזר משלושת החודשים האחרונים לעבודתה ולמעשה היה גבוה מהשכר הממוצע השנתי משום שנערך על בסיס של שישה חודשים שבהם השתכרה את השכר הגבוה ביותר, ועל כן התובעת אינה זכאית להשלמה.