מכוח סעיף זה, מקום שבו לא משתמעת כוונה אחרת מהסכם הבוררות, ניתן לנהל הליך בוררות גם מול חליף של צד להסכם - אף אם אותו חליף לא היה בעצמו צד לו (וראו גם: עניין רונן, פסקה 13; רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ, פסקה 17 (14.2.2010) (להלן: עניין החברה המרכזית)). סעיף זה מושתת על הרצון ליתן תוקף להסכמת הצדדים ולהגן על ציפייתם כי הסכם הבוררות לא יתבטל בהכרח בנסיבות שבהן נכנס צד שלישי בנעליו של אחד הצדדים להסכם. וכפי שנאמר בעניין החברה המרכזית:
"ביסוד החריג בענין החליף עומדת התפיסה, לפיה ככלל, הציפייה ההגיונית והסבירה של צדדים להסכם בוררות היא, כי ההסכם לא יתבטל אך מהטעם שצד שלישי בא כדין בנעליו של אחד מהם, כאשר הצד הישיר להסכם אינו עוד בעל אינטרס בו, או אינו כשיר לפעול על פיו, וחליפו המשפטי בא בנעליו. הוראת החליפות נועדה לשמר את מנגנון הבוררות עליו הוסכם בין הצדדים, גם אם תחת הצד להסכם הבוררות בא החליף, וזאת, עד כמה, וככל שהדבר אינו עומד בניגוד לכוונתם המשתמעת של הצדדים להסכם" (שם, פסקה 17; ראו גם עניין רונן, פסקה 13).
- יובהר כבר עתה, כי בכל הנוגע לניהול הליך הבוררות עצמו, החליף הנכנס להליך מכוח סעיף 4 לחוק בא חלף בעל הדין המקורי, היינו במקומו ולא לצדו (וראו גם: עניין החברה המרכזית, פסקה 17; עניין רונן, פסקה 13; רע"א 8113/09 אלייד סוכנות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ, פסקה 29 (2.11.2010)). עוד יובהר, כי אין בעובדה שהליך בוררות כולל חליף שלא היה צד להסכם הבוררות, כדי להביא לשינוי או לזניחה של הסכמות הצדדים המקוריים לעניין טיב והיקף הסכסוך המופנה להכרעת הבורר. כאמור, החליף נכנס להליך במטרה שלא להביא לאיונו של הסכם הבוררות. פשיטא אפוא כי כניסתו של החליף להליך אין בה כדי לשנות את הסכמותיהם של הצדדים המקוריים ואין בה כשלעצמה כדי להרחיב את הסכסוך אל מעבר לזה שהתגלע בין בעל הדין המקורי לבין בעל הדין שכנגד (והשוו: ע"א 677/79 בנזימן נ' עבודי, פ"ד לו(1) 174,179 (1982)). אמנם, באפשרותם של הצדדים ה"חדשים" לשנות הסכמות אלה, בין אם באופן מפורש ובין אם בהתנהגות (וראו בהקשר זה, למשל: רע"א 8930/22 אחים פתחי חברה לבניה בע"מ נ' מ.ר.ר.ג. יזמות בע"מ, פסקה 9 (24.4.2023); עניין חברה פלונית, פסקה 14), אך כל עוד לא עשו כן - גבולות הגזרה תחומים על ידי הסכמות הצדדים ה"מקוריים".
- נשאלת השאלה מיהו אפוא אותו "חליף" שניתן להורות על השתתפותו בהליך הבוררות הגם שלא היה צד להסכם הבוררות. חוק הבוררות אינו כולל הגדרה למונח זה, אולם בית משפט זה יצק בה תוכן בקבעו כי:
"עיקרו של דבר, חליף הוא מי שהוסבה אליו זכותו (או חבותו) של בעל הזכות (או החבות) המקורי, מכוח חוק (כגון: מנהל עזבון, יורש, נאמן בפשיטת רגל וכיוב') או בנסיבות אחרות, רצוניות (כגון מקבל זכויות על פי חוזה) [...]. כן מוצאים אנו דרישה נוספת על מנת שתתקיים חליפות, והיא כי עילת התביעה נגד החליף תהא זו שעמדה נגד בעל הזכות מקורי, בלא שתשתנה בעקבות העברת הזכות" (ע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 16 (6.6.2005) (להלן: עניין נאות אואזיס); ההדגשות הוספו. וראו גם, בהרחבה: סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל 107-97 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי)).