החברה מצידה תמכה טיעוניה בהחלטתו של בית הדין האזורי וטעמיו, תוך שחזרה על עיקרי טענותיה בפניו.
ההסתדרות הכללית ולשכת התיאום התייצבו לדיון והגישו הודעה על גיבושו של ההסכם הקיבוצי אשר צורף לטיעוניהן, תוך פירוט עקרונותיו, כמבואר לעיל.
היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו לדיון, מכוח סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, נוכח חשיבותו של הנושא הנדון. בהודעתו, תמך היועץ המשפטי בערעורה של גב' איסקוב, תוך שטען כי לא ניתן לייחס למערערת הסכמה מכללא לחדירה לתוכן תכתובת האי מייל באמצעות שָרָת החברה, בהעדר ידיעה בדבר מדיניות מפורשת במקום העבודה על מעקב הכולל חדירה לתוכן תכתובת האי מייל; משלא ניתנה הסכמתה המפורשת מדעת ומרצון; ומשלא התקיים עקרון המידתיות בין תכליתה של החדירה לתכתובת האי-מייל, לבין עוצמת הפגיעה בזכות המערערת לפרטיות.
האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד התייצבו לדיון כ"ידידי בית המשפט". בניירות העמדה מטעמם טענו, כי הפגיעה בפרטיותה של המערערת לא היתה לצורך "עניין אישי כשר"; וכי הפגיעה בפרטיותה אינה מידתית ולא היתה נחוצה להוכחת גרסתם העובדתית של המשיבים. עוד טענו, כי ככלל זכותו של עובד להתקשר לצרכיו הפרטיים באינטרנט ובתכתובת דואר אלקטרוני אישית במהלך יום העבודה "אינה ניתנת להתנאה ובצידה קיימת חובה של המעביד להבטיח את מימושה". לטענתם, הנחת המוצא היא, כי "הסכמת העובד לפגיעה בפרטיותו אינה ניתנת מרצונו החופשי", כי יש להתייחס להסכמה מעין זו בחשדנות והיא כפופה לבחינת תכלית הפגיעה בפרטיות ומידתיותה. בהתייחס להסכם הקיבוצי, טענו, בין היתר, כי ההסכם קובע עקרונות כלליים ועמומים ומעצים בכך את נחיתותם של
--- סוף עמוד 73 ---
העובדים, תוך שימת דגש מופרז על הערך החוקתי האובייקטיבי הקנייני של המעסיק במחשב במקום העבודה.
הכרעה
דחיית טענתה המקדמית של החברה בדבר היות הסכסוך "תיאורטי"
66. לאחר הדברים האלה, הוסיפה החברה והודיעה, כי היא מבקשת למשוך מתיק בית הדין את תכתובות האי-מייל של המערערת, אשר צורפו לנספח 15 לתצהיר מטעמה. זאת בטענה כי תכתובות אלה אינן דרושות במסגרת ההליך העיקרי, נוכח קיומן של ראיות קבילות אחרות, שיש בהן כדי לייתר את הצורך בראיות מושא הערעור. אי לכך, טענה החברה, כי הערעור הפך להיות תיאורטי והכרעתו של בית דין זה בערעור מתייתרת, ודינו להימחק. אין בידינו לקבל טענה זו ודינה להידחות, מן הטעמים שלהלן.