76. --- סוף עמוד 79 ---
77. לא היו רשאיות לעיין בתכתובות האי-מייל בתיבה הפרטית שלו אשר נעשו גם מחוץ לשעות העבודה; כי החברות לא ביקשו רשותו לעיין בתכתובות האי-מייל שלו בתיבה הפרטית; כי לא הודיעו לו על המעקב שקיימו אחר תכתובות אלה, תוך עיון בהן והעתקתן, ולא נתנו לו אפשרות להיות נוכח במהלך פעולותיהן אלה.
בתגובה לתביעת המבקש נגדן, טענו החברות כי תכתובות האי-מייל שביצע מהמחשב שהוקצה לשימושו ושנשמרו בשרת שלהן, הן בבעלותן ואין לראות בהן חומר "פרטי" של המשיב; וכי היו רשאיות לעשות שימוש בתדפיסי האי-מייל ששלח מתיבת הדואר הפרטית שלו, משנכתבו על מחשב החברות בשעות העבודה. עוד טענו, כי לא חדרו לתיבת האי-מייל הפרטית של המבקש ללא רשותו. לגבי תדפיסים אחרים של התכתבויותיו הפרטיות, טענו החברות כי אלה נמצאו מושלכים בפחי האשפה המשרדיים השייכים להן, ולכן היו רשאיות לעשות שימוש כרצונן באותם תדפיסים. בנוסף טענו, כי לאור האינטרסים העסקיים שלהן ובנסיבות בהן נאלצו למנוע דליפת סודות מסחריים, גוברת זכותם הקניינית על פני זכותו של המבקש - העובד לפרטיות.
החלטתו של בית הדין האזורי
78. בית הדין האזורי קבע, כי חדירתן של החברות לתוכן תכתובות האי-מייל הפרטיות של המבקש באמצעות השָרָת שלהן, או באמצעות חיטוט בפח האשפה שבסביבת העבודה של המבקש, מהוות פגיעה חמורה בפרטיותו. מנגד נמצא כי ה"פגיעה הדיונית" הנגרמת לחברות כתוצאה מקבלת הבקשה להוצאת המסמכים מן התיק, "אינה מכרעת" את גורל תביעתן. אי לכך, ובהתקיים האיזון הראוי, בנסיבות המקרה, התקבלה הבקשה ובית הדין הורה על הוצאת תכתובות האי-מייל מהתיק. טעמיו של בית הדין האזורי היו בעיקרם אלה:
· תכלית חדירתן של החברות לפרטיותו של המשיב הייתה למטרה ראויה. זאת, נוכח טענתן "לקיומו של חשד ספציפי, שלפיו המבקש הפעיל במשרדיהן עסק פרטי משלו, המתחרה בהן, תוך שימוש בציוד הנמצא בבעלות החברות". לצורך ביסוס חשד זה, מבקשות החברות לעשות שימוש בתכתובת הדואר האלקטרוני הפרטית. לפיכך לא ניתן לראות בהן, כמי שמנסות להתעמר במבקש שלא לצורך ו"נראה שמדובר ב'תכלית ראויה' ".
·
· --- סוף עמוד 80 ---
· לא ניתנה הסכמתו מכללא של המבקש-העובד, לחדירה מטעם החברות-המעסיקות, לתכתובות אי-מייל פרטיות שנשלחו לתיבת הדואר הפרטית שלו, ושנמצאו על השָרָת שלהן או במהלך החיפוש בפח האשפה במקום העבודה. בית הדין קבע כי "ניתן לראות כל משתמש ברשת, כבעל ציפייה סבירה לפרטיות ולמניעת הגעה לתוכן התכתובת האלקטרונית" שלו, כל עוד לא ויתר על כך מפורשות. עוד קבע, כי בכך בלבד שהעובד ידע כי תכתובת האי-מייל שלו נשמרת בשָרָת שבבעלות המעסיק, אשר למעסיק גישה אליה, אין די כדי לבסס טענה בדבר הסכמת העובד מכללא, לעיון המעסיק באותה תכתובת. זאת, מש"תכתובת הדואר האלקטרוני יכולה להכיל מידע אישי אודות בעל התיבה אשר אינו מעוניין לגלותו לכלל הציבור ואף לא למעביד". בנוסף, החברות "מבקשות להוכיח את טענותיהן מתוך התוכן של התכתובות ולא מכותרת 'הנושא' של התכתובות אלו. כניסה לתוכן התכתובת מהווה פגיעה חמורה בפרטיות". מטעמים אלה נקבע כי "כניסה לתוכן התכתובת מהווה פגיעה חמורה בפרטיות".